החיילות ורוח הקודש
החיילות ורוח הקודש. צילום: איתן בוגנים, יחסי ציבור.

 >  >  > 

עשי בי כרצונך - פרק ג'

הקולר

כרמית נכנסה לשגרה לחוצה ומייאשת, הדרישות רק עלו, כמעט ולא נשאר לה זמן לאונן והיא החלה לתהות האם הפגישה החודשית שווה את זה, היא כל כך רצתה לענג אותה, המחשבות על איך תעשה את זה מילאו את ראשה, אבל כבר לא הצליחו להרטיב אותה כבעבר.

לקראת סוף השנה הלחץ עלה. על מנת להספיק לעמוד בדרישות הלקוחות לסיום פרויקטים לשנה שהסתיימה ופתיחת חוזים לקראת השנה החדשה, לפחות דבר אחד טוב יצא מזה, הבוסית הודיע לה שביומיים הקרובים הם יעבדו צמוד שתתכונן ורמזה משהו על כך שלא תגיע מזיעה למשרדי החברה ושתיכנס מאחור, עדיף שהלקוחות לא יראו אותה, כי היא לא כל כך מתאימה לסטנדרט הייצוג של החברה. כרמית נעלבה, הבוסית מעולם לא הייתה כל כך בוטה, לפחות הרטיבות חזרה וההשפלה שעברה עינגה אותה באופן חולני על סף האורגזמה.

היום הראשון היה מדהים, הן עבדו צמוד, כרמית הייתה במיטבה למרות שבהתחלה התקשתה לנשום, אבל מהר מאוד העבודה שאבה אותה והיא נהנתה להרגיש שהבוסית צריכה אותה בעבודה ומסתמכת עליה, לו רק הייתה צריכה אותה למטרות עינוג, לו רק רצתה שתהיה שפחת הכוס שלה. בלילה השאירה הבוסית את כרמית לעבוד כי ממש צריך ואפילו התחשבה קצת ושאלה אותה אם זה בסדר. כרמית עבדה כל הלילה, עבדה ואוננה, עבדה ואוננה, ואפילו העיזה לאונן עם הטושים שעל שולחן העבודה של הבוסית. בבוקר הבוסית הביאה לה קפה ואפילו חייכה קצת והכי חשוב הבוסית הגיעה לעבודה עם חולצה לבנה כמעט שקופה שכמעט ולא הסתירה דבר לשמחתה של כרמית.

אך השמחה לא ארכה זמן רב, הבוסית קיבלה טלפון וממש, ממש כעסה, כנראה שבוטל, אחד הפרויקטים. כרמית שכבר הייתה על סף תשישות לאחר לילה של עבודה ואוננות במקום העבודה, שפכה עליה בטעות קצת קפה, החולצה הלבנה שגם ככה הייתה שקופה, לא הסתירה יותר את מה שהייתה צריכה להסתיר, כרמית בקושי נשמה ולא יכלה להתיק עיניה מהמראה המלבב והמרטיב. מה שגרם להתפרצות זעם והצלפה ארסית: " את כל כך מגושמת, בגללך לא קיבלנו את הפרויקט, אולי במקום להסתכל לי על התחת כל היום תתחילי לעבוד, מה את חושבת שאני לא רואה איך את מסתכלת עלי, מה חשבת בדיוק לעצמך? תיראי מה עשית? חתיכת פרה מגושמת, אם את מאוננת עלי בשירותים לפחות תשטפי ידיים – מריחים אותך בכל המשרד – את מפוטרת."

כרמית נשברה ואמרה לה בדמעות: " כל מה שרציתי אי פעם היה לענג, אותך." סערת הרגשות בה הייתה מצויה, פשוט הורידה ממנה את המחסומים, מה שהביך אותה עוד יותר וגרם לה לברוח לגן הקרוב, כל מה שרצתה היה למצוא פינה שקטה ושלא יראו אותה. משהו בה התפרק אחרי כל כך הרבה חודשים והיא געתה בבכי, אולי בגלל זה לא שמה לב שהבוסית שלה התקרבה, ישבה לידה עם החולצה הרטובה, חלצה ממנה שד וכיוונה את ראשה של כרמית למצוץ אותו. כרמית החלה להירגע תוך שהיא מלקקת ומוצצת את הפטמה כאילו הייתה תינוקת, תוך כדאי הבוסית ליטפה את ראשה בעודה אומרת לכרמית מה שחיכתה לשמוע כל כך הרבה זמן:  "ששש... את כלבה טובה, את כלבה טובה." וכל מה שכרמית חשבה עליו היה: אם הייתה שמה לי עכשיו קולר על הצוואר, הייתי מתה מאושר.

 

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2018 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...