לקראת ליל
לקראת ליל. צילום: גם וגם, צילום עצמי.

 >  >  > 

רק שנינו יודעים

רק שנינו יודעים

במכוניתך

איננו לבד

מבטיך

שתיקתך

נגיעה אקראית, רגעית של היד

רק שנינו יודעים

 

הבזק מהעבר הלא רחוק או אולי מהעתיד, חולף במוחי: אנחנו לפותים בחיבוק. מעוכים איש בזרועות רעו. מתמסרים. נועצים מבט.

 

הנוף המוכר, היפה כל כך: מרחבי הרים, ים, מדבר, הנפרש לעיניי מחזיר אותי לחוויה הא-מינית

 

ועכשיו, כשחווה מחדש הטיול,

"מרשה לעצמי"  בפנטזיה לנהוג, "על חצי אוטומט", להתנתק, וללכת קצת יותר רחוק;

רק עכשיו, כשהסרט מוקרן בראשי, שם לב שכל זמן הנסיעה היית נטול בגדים.

ואותו הבזק רגעי התעבה, התרחב...

רואה את עצמי

רואה את עצמי מעליך.

אתה על גבך על מזרן על הרמה המוכרת,

מוקפים באותם ההרים, הים, המדבר, מוארים באור רך של בין הערביים

אברי מלחך את פתחך.

שותה אותך במבטי;

מלטף, נושך, מחכך כל פיסת עור.

משתוקק לחדור, להתחבר...

דוחה הרעיון - לא רוצה כל כך מהר. עוד לא.

לא רוצה להכאיב לך יותר מהראוי, יותר ממה שאתה באמת רוצה ומוכן לקבל באהבה.

בפרט - לא רוצה להפסיק אחיזתנו ההדדית אפילו לשניה

עכשיו אתה מעלי, מרגיש את מגע ידיך

ממש מרגיש את מבטך.

איני יודע את נפשי כשהגבר גבר שלי, זה שעוד מעט אכנס לתוכו, אפרה אותו - גוהר מעלי.

שפתי נוגעות בו, בך, בפנים, בזרועות הגבריות, בכפות הידיים; 

שפתיו נוגעות בשלי, חש בנשימתו על עור פני, בלחכו את בתי בשחי, את צווארי ושרשי האזניים 

הבטן שלי צמודה לשלו,

הפטמות

העור,

שיער החזה

חש בהתרגשותי הגואה,

מבקש לעכב, לחלוק אתך.

מרחיקך בעדינות.

אברך מול פני

מרחרח, טועם

יונק ברעבתנות

ועכשיו אתה מבקש לעכב – מתנתק ממני.

אני מסמן לך לסוב על צירך,

עדיין מתחתיך

טומן פני באשכיך הנעימים, שואף אותך לריאותי

חוקר במבטי ובלשוני את האיזור שבין פי הטבעת לאיבר ואת חיבור הירכיים לאגן

ואתה מחקה אותי

ובמקביל

לוחץ מחכך את בסיס האשכים לסנטרי, ואת חזית האגן, האיבר המזדקר והבטן התחתונה לגרוני ולחזי

 

איני עומד בפיתוי ושולח לשון אל הנקב היפה, הנקי, הסימטרי

ועכשיו אנחנו מתנשקים, בכל ארבעת פיותינו

פה קידמי לאחורי, פה אחורי לקידמי

 

וכך,

ללא מגע יד, פה או שת

אתה גומר. רוטט, מגיע לשיא.פולט שאגה.

איני מרפה. מלקק פיך התחתון.

אתה נאנח. נאנק.

רועד כשאני ממשש לך הפיטמה

אני מלטף ישבנך וגבך, מגיש אל פיך את אברי, המשמש לך כמוצץ מרגיע. מחבק, מצמיד אותך אל חזי ודוחף מעט את אגני קדימה וברגלי כורך מצמיד את כתפיך אל מפסעתי.

הגוף שלך צמוד לשלי שניהם ללא כל תזוזה פרט לפה שלך שיונק אותי ושלי יונק אותך.

מזהה שנרגעת. תוך כדי חיבוק מתהפכים כך שאתה שוב על גבך. מחדיר רוק אל פתח מחילת האהבה שלך, מרחיק את גופי מגופך, מסתובב עם פני אל פניך.

ממקם רגליך על כתפיי. הפתח שלך הרטוב מרוקי נמצא  בדיק מול האיבר הזקור שלי הלח מרוקך, ממש מתחנננים זה לזה... אני מחבק אותך, מנשק פניך ודוחק את אברי אל הפתח ההדוק אך מזמין. הכיפה מחליקה לתוכך לאיטה. עוצר לרגע ואז ממשיך להזדחל פנימה. ההרגשה בתוך הפתח החובק מהממת.

המוח שלי עובר ביזמתו (או אולי ביזמתך...) לעבוד "בטורים גבוהים" ושולח מכת חשמל לאשכיי.

מרגיש שלא אוכל לעצור עצמי עוד; מחליק עצמי החוצה משחרר רגליך מכתפיי, הן צונחות ואני משנה תנוחה כך שאתה בין רגלי הלוחצות עליו מימין ומשמאל, אני "רוכב" עליך, אברי לחוץ בין הבטן שלך לשלי, האיבר שלך, קשוי למחצה, מורגש היטב במפסעתי,  

איני רוצה להנתק מגע, אבל חושש מהתפרצות... עכשיו פשוט מקפיא כל תנועה. אבל מסתבר שבלא שאתכוון עברתי כבר את נקודת האל חזור... אשכיי מתכווצים ומשגרים הפעם את זרעי לחלל הצר שביננו.

שומע עצמי נושף וגונח

ואתה מתנפל, מתפלש בו, בי, וגומא אותי

ועוד רטט, ועוד אחד, עד שנרגעים מסופקים...

 

פוקח עיניים אפוף בנוף המושלם, הרגוע המקיף אותנו, צבוע בצבעי השקיעה

 

ובלילה, באוהל

כשאיננו לבד

חוויה משונה

פתאום

אין מדובר רק במין.

בלי לגעת, בלי לטעום. לא להראות משיכה.

ורק לדעת

ולדעת, שגם אתה יודע

מתחשב ונמנע 

 

לשכב לידך קרוב

להתעורר קרוב אליך ואתה עוד ישן

ולא ליגוע בך

לא לטעום אותך

וזה היה כל כך מובן מאליו

רציתי לגעת

רציתי לטעום

אבל היה מובן מאליו שלא

והיה לי טוב 

לשכב לידך

ולוותר על טעמיך

ורק להיות כשגם אתה

במקום המופלא

היפה ורגוע כל כך

לשחק באש....

ולא להסתכן ממשחק באש

 

נפלא לי כשגופינו נוגעים ומתאחדים

אבל גם יודע להנות...כשזה לא מתאפשר

 

גם רק מכך שהשני בסביבה כל אחד משנינו בדרכו נהנה 

לפרק הקודם

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2018 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...