אילוסטרציה. צילום: Anthony Majanlahti, Flickr.

 >  >  > 

שפן ניסיונות - פרק ז'

אני יודע שאין לך מושג מה לעשות. אתה מסריח מחוסר ניסיון. אז פשוט תשתוק ותיתן לי לנהל את העניינים, טוב?

הם עזרו לי להיכנס למושב האחורי של המכונית. היו אנשים ברחוב, אבל הם נראו כמו שיכורים או חסרי בית, לא כאלה שיעצרו לשאול אם הכול בסדר, למרות שנראיתי כמו אחד שצריך לשאול אותו אם הכול בסדר. נשכבתי על הצד וקיפלתי את רגליי. הדלת נסגרה ואבי נכנס למושב הקדמי והתניע. בחוץ השמש התחילה לזרוח ומעט מכוניות החלו לנסוע בכבישים.

למרות הכאב והתשישות, הרגשתי הקלה. הייתי בטוח שהולכים לקעקע אותי לכל החיים, אבל אבי שינה את דעתו ברגע האחרון ואמר ליגאל להפסיק. "העור שלו יפה מדי בשביל זה. גם חבל לפגוע בסחורה." יגאל נאנח באכזבה, אבל התרחק ממני.

"לך לישון," שמעתי את אבי אומר מחוץ לחלון. בועז ענה, "כן, אני גמור. הודעתי בתחנה שאני חולה. אתה בטוח שלא צריך לקחת אותו לרופא? אולי לבקש מאלברט לבדוק מה איתו?"

לאחר כמה שניות של שקט אבי אמר, "אני אדבר עם אלברט מאוחר יותר. אולי. איתך אני אדבר בערב."

התחלנו בנסיעה. אבי הפעיל את הרדיו ושיר שקט באנגלית התחיל לנגן. למרות הכאב, נרדמתי כמעט מיד.

"קום." פקחתי את עיניי. "הגענו. צא בזהירות."

ניסיתי להתרומם ומיד הרגשתי את שריריי הכואבים, שכנראה נתפסו בזמן השינה הלא נוחה. אבי פתח לי את הדלת ועמד בצד בזמן שיצאתי בזהירות החוצה. היינו בחניון של הבניין שלו. הוא הושיט את ידו וסידר את שערי. "אתה נראה חרא," אמר.

לא הגבתי. התפלאתי שאני מצליח עדיין לעמוד בכוחות עצמי. הלכתי אחריו לתוך הלובי ומשם לתוך המעלית. נשענתי על המראה וניסיתי לשכנע את עצמי לא להיכנס לסחרחורת שחשתי, כי אם הייתי נכנע לה הייתי פשוט נופל על הרצפה. המעלית נעצרה ואני לקחתי נשימה עמוקה ויצאתי אחרי אבי. כשנכנסנו לתוך הדירה הדבר הראשון שחשתי היה הקלה, למרות שלא היה שום היגיון בלהרגיש הקלה כשאתה חוזר לכלא שחשבת שברחת ממנו. טוב, השעות האחרונות נתנו לי פרופורציה שונה בנוגע להרבה דברים. בשלב הזה השמש כבר זרחה לגמרי מחוץ לחלון, אבל בגלל העננים הנמוכים האור לא היה בוהק מדי. אבי אמר, "כנס למקלחת ושטוף את עצמך."

הנהנתי וגררתי את עצמי אל המקלחת. פשטתי את הבגדים המטונפים בזהירות והפעלתי את המים. גל של ריח הגיע לנחיריי, של זיעה בעיקר. נגעלתי מעצמי, מהגוף שלי, מהעור שכיסה אותי והיה מטונף ממגע של ידיים, מנשיכות וליקוקים. מזרע שלא היה שלי. במראה סקרתי את ההשתקפות שלי. נראיתי גמור, כמו חסר בית אחרי לילה של שתייה ושינה על ספסל ברחוב. עיגולים שחורים היו מתחת לעיניי וחבלות נראו על כמעט כל אזור בגופי.

נכנסתי בזהירות למקלחת והפעלתי את המים החמים. אם הייתה לי איזושהי אשליה לגבי ההשפעה של המים על הכאבים שחשתי, היא נעלמה כמעט מיד. הכאב כבר הפך להיות חלק ממני, ושום מים חמים לא יצליחו לשנות את זה. פיסקתי בזהירות את רגליי ושטפתי את החור שלי. ברגע שהמים נגעו בעור הפגוע הרגשתי את הכאב החד. ניסיתי לפסק מעט את החור אם אצבעותיי, כדי שהמים ינקו אותי מבפנים, אבל לאחר כמה שניות כאב לי מדי והפסקתי. סיימתי להתקלח ויצאתי החוצה. הקיבה שלי החלה להשמיע רעשים מוזרים לכן מיהרתי לשבת על האסלה. תוך כמה שניות חרבנתי בכמויות, חרא נוזלי ושורף. חרקתי את שיניי והשתדלתי לא לצעוק. זה הרגיש כאילו יצאו ממני להבות. לאחר שסיימתי הורדתי את המים וניגבתי את עצמי בזהירות.

הם פצעו אותי בתוך הגוף, חשבתי. מעבר לכל החבלות, הם הצליחו לקרוע את הגוף שלי מבפנים. איך מגיעים למצב הזה? ניגבתי דמעות מפניי, למרות שבכלל לא שמתי לב לבכי, ויצאתי החוצה. שמעתי את אבי בחדר השינה לכן פניתי לשם.

דמיינתי אותו מכריח אותי לקבל אותו שוב פנימה, זורק אותי על המיטה ואומר לי שהיום רק התחיל, אז לפסק יפה את הרגליים ולקבל אותו פנימה. המחשבה על הכאב הרגישה כמו מחסום שניסה למנוע ממני להתקדם, כאילו הלכתי בתוך זרם חזק של מים.

אבי הביט בי כשנכנסתי לחדר השינה ואמר, "שכב על הבטן."

אלוהים, לא. "אבי... בבקשה, אני חושב שמשהו נקרע שם, אני - "

"אני לא מתכוון לזיין אותך. אני אביא לך משחה בשביל החור. אלברט יבדוק אותך בבוקר."

נשפתי אוויר בהקלה ומבלי להגיב נשכבתי על המיטה בזהירות. התחושה של המזרון הייתה הטובה ביותר שיכולתי לדמיין. זה הרגיש שכל השרירים שלי נושמים לרווחה, יכולים סוף כל סוף להפסיק להילחם בשביל להשאיר אותי עומד על הרגליים. האור בחדר היה כמעט כבוי לגמרי וזה גרם לי להרגיש עוד יותר קרוב לשינה. הווילונות היו סגורים לגמרי, תחושה של לילה למרות שבחוץ היום רק התחיל בשביל כולם. שיזדיינו. 

אבי חזר לאחר כמה שניות ולאחר שהתיישב ליד מותניי הוא פיסק את רגליי בעדינות. אור חלש נדלק לפתע והבנתי שהוא הביא מנורה קטנה ומיקם אותה מעל החור שלי.

"לעזאזל," שמעתי אותו מסנן. "תנסה לא לזוז." המשחה הייתה קרה, וברגע הראשון המגע שלה עם עורי גרם לצריבה. אבל הגעתי למצב בו כל סוג של כאב היה פשוט עוד כאב, לכן לא זזתי או השמעתי קולות. אבי מרח כמות נכבדה של המשחה מסביב ובתוך החור. "זו משחה של אלברט. הוא אמר שזה יתקן אותך תוך כמה שעות. זה טוב שהוא עושה דברים שיעזרו להחזיר אותך למצב תקין מהר." הוא הזיז את המנורה וסגר את רגליי.

"אני אביא לך משהו לאכול."

"לא רעב," אמרתי בשקט ועצמתי את עיניי. "רק רוצה לישון."

"אני שומע את הבטן שלך מקרקרת."

"כואב לי כשאני מחרבן."

לאחר כמה שניות של שקט הוא אמר, "זה מבאס, אבל אני צריך אותך עם אנרגיה. תנסה לאכול קצת. שכב על הגב."

נאנחתי והסתובבתי בזהירות. אבי יצא וחזר לאחר כדקה עם כריך שהכין. הוא נתן לי אותו והתחלתי לאכול. כל ביס הרגיש חסר טעם, ולמרות שידעתי שהגוף שלי חייב לקבל מזון, בכל זאת העדפתי פשוט ללכת לישון.

אבי התיישב לידי והניח את ידו על הביצים שלי. לא ביקש, לא הזהיר. פשוט היד שלו והביצים שלי, הדבר הכי טבעי בעולם, לא? התעלמתי והמשכתי לאכול, כי למרות שהוא היה דפוק, הוא הפך אותי לדפוק אפילו יותר. לא , לא דפוק, הוא הפך אותי למשהו שבור שלא מרגיש כלום כשנוגעים לו ככה סתם בביצים. ולמה שזה יפריע לך, עומרי? הכי לפני כמה שעות אנסו אותך, לא? האוכל בקיבה שלי הרגיש לפתע כמו משהו רעיל. בקושי הצלחתי לא להקיא את הכול. אנסו אותי. אנסו אותי ומי שאנס אותי ראשון יושב פה איתי. זה לא אמור לקרות ככה. הייתי אמור להיות עכשיו במשטרה, להתלונן ולעבור בדיקה עם ערכת אונס. ככה קוראים לזה ממה שזכרתי מהסרטים. אחר כך הייתה באה עובדת סוציאלית שהייתה יושבת לידי ובקול רגוע אומרת לי שמה שקרה לא היה באשמתי, ושעכשיו אני בטוח. אין לך מה לדאוג, עומרי. עכשיו אתה בטוח.

טוב, החרא הזה כבר לא יקרה. במקום ערכה לבדיקת אונס, ישבתי עם מר אנס שבטח כבר חשב על האונס הבא. אלא שמבחינתו זה לא היה אונס, פשוט עונש שהגיע לי בגלל... לעזאזל, מה זה משנה?

אבי נגע בי באיטיות, ליטף את המפשעה שלי ואולי ניסה לגרום לי לזקפה. ברגעים האלה שום דבר לא היה גורם לי לזקפה. 

סיימתי לאכול ואבי העיף את הפירורים מהחזה שלי. רגע לאחר מכן הוא רכן לפנים הרגשתי את שפתיו נסגרות על הפטמה שלי. הוא ינק אותה במשך כמה שניות ולמרות שציפיתי שיתחיל לנשוך, הוא לא עשה את זה. בשלב הזה התחלתי להרגיש את ההכרה מתרחקת ממני, ואפילו התחושה של הפה שלו כמעט ונעלמה. העייפות לא עזבה אותי לרגע, היא פשוט זזה מעט הצידה כשאכלתי. אבל עכשיו היא חזרה ולא היה לי לאן לברוח.

"תביא לי שיערות," הוא אמר.

ניערתי את ראשי. לא בטוח ששמעתי אותו, לא בטוח שהוא בכלל דיבר. "מה?"

"מהבית שחי שלך. תביא לי כמה שיערות."

הרמתי את אחת מזרועותיי ועם היד השנייה תלשתי כמה שיערות ונתתי לו אותן. עומרי של לפני כמה ימים כנראה היה שואל למה הוא צריך לתלוש לעצמו שיערות מבית השחי, מה הקטע? אבל העומרי ששכב עכשיו על המיטה למד לא לשאול שאלות.

אבי אחז בשערות שלי ופיסק מעט את רגליי. נשארתי לשבת ללא תזוזה, המבט נעוץ בקיר לפנים, בזמן שאבי החדיר את שיערות בית השחי שלי בזהירות לתוך הגוף שלי. הוא היה עדין, אבל לא מספיק עדין בשביל לא לעורר שוב את הכאב המגעיל הזה. הוא הוציא את האצבע שלו והנחתי שהשערות נשארו בפנים. שיהיה.

"עכשיו שיערות מהזין."

הרמתי את ידי ואחזתי בכמה שיערות מהמפשעה שלי. משכתי אותו בחוזקה ורק חלק התנתקו מהעור. זה כאב, הו כמה שזה כאב. אבל לא השמעתי הגה, כי בשלב הזה הגוף שלי כבר התחיל לישון, למרות שהמוח שלי נאלץ עוד לתפקד. אבי לקח את השערות והכניס גם אותן בזהירות לתוכי.

מטורף, חשבתי. מטורף כמו האנשים שרק קוראים עליהם בעיתון, וגם אז הכתבים מצנזרים את רוב הפרטים, בשביל לא לזעזע אף אחד יותר מדי. הנחתי את ראשי על הכרית ועצמתי את עיניי. חוסר ההכרה עטף אותי כמו שמיכה חמה.

"עומרי."

פקחתי מעט את עיניי. אבי נעמד והוריד את המכנס והתחתונים. "תמצוץ אותו קצת ואז תלך לישון."

הסתכלתי על הזין העומד שלו, בדיוק מול פניי. תנשוך אותו, אמר קול בראשי. תוריד לו את הזין ונראה איך הוא יאנוס אותך אחר כך. אבל הייתי חלש מדי – ועדיין שפוי מדי – בשביל לנסות משהו כזה. "אני גמור, אבי." עיניי החלו לצרוב, ולפני שהספקתי להבין מה קורה הגיע הבכי.

אבי המשיך לעמוד בשקט, הזין בחוץ, בזמן שניסיתי להרגיע את עצמי ואת הבכי הזה שבא משום מקום. כשנרגעתי מספיק ניגבתי את פניי והבטתי לפנים. אבי לא התקרב לכיווני, אבל הזין הדוחה שלו היה באותו המקום, כאילו אמר לי, שכח מזה, אני לא הולך לשום מקום עד שתעשה את מה שאתה יודע שאתה הולך לעשות.

נשימה עמוקה. אוויר נכנס ואוויר יוצא. פתחתי את פי עד כמה שיכולתי ואבי מיד התקדם והכניס את הכיפה שלו בין שפתיי.

"לא צריך את הכל," הוא אמר בשקט וליטף את הלחי שלי. "רק את הקצה. תשתמש בלשון... כן, בדיוק. תראה לי שלא שיקרת לי, שאתה מסוגל לפתוח דף חדש. תסתכל עליי. אח, איזה עיניים יפות. המבט הזה לבד יכול לגרום לי לגמור. הרבה אנשים ישמחו לראות אותך ככה, גם ישלמו על זה טוב."

כנראה שאם לא הייתי כל כך גמור, הייתי מפסיק לרדת לו ושואל למה לעזאזל הוא מתכוון. אבל המילים שלו ריחפו מסביבי ולא באמת נקלטו בתוך הראש שלי, כאילו דיבר בשפה זרה. ירדתי לו במשך כמה דקות, עד שלפתע הוא הוציא את הזין שלו מהפה שלי ואמר, "זה מספיק לעכשיו." הוא סיים להתפשט ונכנס למיטה לידי. כשניסה להפוך אותי כך שאשכב על הצד והוא עם ידו מסביבי, גנחתי מכאבים. הוא הפסיק ועזר לי לשכב על הבטן. לרגע הרגשתי את היד הגדולה שלו על הגב שלי, אבל ברגע הבא לא הרגשתי עוד כלום. 

***

משהו קר, עמוק. כאב שלא היה בדיוק כאב. תחושה שעד לא מזמן לא ידעתי אפילו איך לתאר, אבל פתאום הרגישה מוכרת. פקחתי את עיניי במהירות, הלב דופק בקצב מטורף כמו שקורה כשנבעטים החוצה בעוצמה משינה עמוקה. שכבתי על הבטן ומיד הרגשתי את האצבע בתוכי, נעה יחסית בעדינות, מורחת משהו קר. לא ידעתי אם מדובר במשחה או בקרם סיכה. עצמתי את עיניי, רוצה לחזור לשינה, אבל יודע שזה כבר לא יקרה.

"עומרי?"

הקול שלו העיר אותי מיד, זרק את שמיכת העייפות מהגוף שלי. סובבתי מעט את ראשי. הוא נראה עייף ומודאג, כאילו הביט על חולה סופני רגע לפני שעמד לבשר לו שהגיע לסוף המסלול.

"איך אתה מרגיש?" הוא שאל .

"כמו איך שאני נראה." הקול שלי נשמע חלוד, כאילו עישנתי המון ואיפרתי ישר לתוך הגרון.

הוא הנהן. החולצה שלו הייתה קצרה ומחויטת, השיער מעט לא מסורק. "תסתובב על הגב בשבילי? אני רוצה לסיים עם... אתה יודע."

הנהנתי והסתובבתי, מה שהעיר חבלות שלרגע דמיינתי שהחלימו.

"לאט," אמר אלברט. "אף אחד לא מזרז אותך."

לאחר שנשכבתי על הגב קיפלתי את רגליי ופיסקתי אותן. "אני רוצה למרוח עוד משחה," הוא אמר. "מצאתי מקודם כמה שערות בפנים."

"מבית השחי שלי," אמרתי, "והמפשעה." לא הרגשתי צורך להסביר, או לצנזר מילים. כשהמצב כל כך דפוק, אין כבר טעם לנסות ליפות אותו.

"אני... מבין." הוא המשיך למרוח משחה בעדינות, והתחושה נעה בין הנאה לכאב. בהיתי בתקרה ולא חשבתי על כלום, פשוט חיכיתי שהזמן יעבור.

"בסדר," אמר אלברט. "האזור הזה יחלים בקרוב. אני אבקש מאבי לעזוב אותך בינתיים."

"בסדר." שנינו ידענו שהבקשה שלו לא שווה כלום, אבל לא היה לי כוח לפתוח דיון בנוגע לזה.

"אבי יצא להביא קצת אוכל. אתה מרגיש סחרחורת או בחילה?"

"לא."

"יופי. רוצה לשתות?"

"כן."

הוא חיכה כמה שניות לפני שקם ויצא מהחדר. כשחזר הוא הושיט לי כוס ואני התיישבתי עם הגב על הקיר ושתיתי. הוא התיישב על המיטה ליד ולפתע הושיט את ידו ונגע בלחי שלי. המבט בעיניו הרגיז אותי.

כחכחתי בגרוני. "לא רוצה את הרחמים שלך."

הוא הזיז את ידו. "סליחה. לא התכוונתי."

"ככה זה הולך להיות מעכשיו, לא? הכאבים האלה, התחושה של... להיות זונה." הרגשתי דמעה על הלחי ומיהרתי לנגב אותה ולמשוך באפי.

"למה ברחת, עומרי?"

משכתי בכתפיי. "כי חשבתי שמגיע לי יותר מהחיים האלה. טעות שלי."

אלברט נאנח. "כמה אתה חייב לו?"

"מה?"

"כמה אתה חייב לאבי?"

לא הבנתי מאיפה באה השאלה הזו פתאום, מאחר וגם ככה לא היה סיכוי שאי פעם אצליח לשלם לו. "מאז ושישים אלף בערך. לא יודע אם הוא הפסיק לספור ריבית אחרי שעברתי הנה. בשלב הזה כבר לא משנה אם הוא יוסיף כמה אלפים או יוריד."

אלברט הרכין מעט את ראשו. "זה הרבה כסף."

"אתה נשמע כאילו אתה צריך לשלם את זה. זו בעיה שלי."

הוא נשם עמוק. "ייתכן ויש לי את האמצעים להפוך את זה לבעיה שלי."

בהיתי בו, לא מבין מה הוא אומר, אבל בכל זאת מרגיש את ליבי פועם במהירות.

"אני עדיין לא מבטיח כלום," אמר אלברט והרים מעט את ידו, כאילו שהרגיע ילד. "תנסה לא לפתח ציפיות. פשוט... תן לי לעשות כמה טלפונים."

"אם אתה מתכוון לעשות את מה שנראה לי שאתה מתכוון לעשות, אני מזהיר אותך מראש שזה כבר מזמן לא רק בקטע של כסף. הוא החליט שאני שלו וזה מה שיש. אל... אל תסתבך בגללי." רציתי לומר לו תודה על זה שבכלל מזיז לו מה יקרה איתי, כי הוא כנראה היה האדם החי היחיד שעדיין הזיז לו מה קורה איתי. אבל זה פשוט היה מביך אותו.

אלברט הרים את ידו ושוב נגע בלחי שלי. "תנסה לא לחשוב על זה, בסדר?"

הנהנתי.

אחר כך הייתה דממה. הבטתי בכפות הידיים שלו, ששכבו בחיקי. אלברט המשיך לשבת ולהביט עליי. שנאתי שנועצים בי מבטים, בעיקר בתקופה האחרונה. אבל איכשהו זה פחות הפריע כשזה היה הוא. "אני רוצה לגעת בך," הוא אמר לפתע. הרגשתי קצר מתהדק לי בתחתית הבטן.

"זה בערך הדבר האחרון שאני רוצה," אמרתי בשקט בזמן שהמשכתי להביט על כפות ידיי.

"אני יודע. אנסו אותך אתמול. לא הייתי שם, אבל מספיק לי לראות אותך ככה בשביל להבין מה כנראה עברת. אבל... אבל אני רוצה שתרגיש טוב יותר, עומרי. אני רוצה להרגיש את הגוף שלך, מבלי לחדור פנימה ומבלי להכאיב. אני רוצה לראות הנאה על הפנים שלך. תרשה לי לתת לך את זה?"

כמעט סיננתי, אתה רוצה את זה בשבילך, לא בשבילי. אבל קול בראשי אמר, הוא הולך לעשות כמה טלפונים. הוא שאל כמה החוב והתנהג כאילו יש לו דרך לעזור לי. אז לעזאזל מה שאני רוצה, או לא רוצה, שיקרה עכשיו. במשחק הזה כולם רוצים משהו, ואלברט לפחות לא ניסה להסתיר את מה שרצה ממני. עצמתי את עיניי. נשימות עמוקות. הכול בסדר. הכול בסדר, עומרי.

פקחתי את עיניי באיטיות ואחזתי בידו של אלברט, שהביט עליי במבט מופתע. הרמתי את היד שלו באיטיות כשאני מביט בעיניי, אפילו לא ממצמץ. ראיתי איך הפה שלו נפתח מעט, איך העיניים מתרחבות, כשקירבתי את היד שלו אל הפה שלי והכנסתי פנימה את אחת מאצבעותיו. לשון על העור היבש והמחוספס, שפתיים שעוטפות כמו חיבוק. אלברט נאנח והתקרב אליי עוד יותר. הוא הוציא ממני את האצבע לאחר כמה שניות ומיהר להצמיד את שפתיו לשפתיי. דחפתי את הלשון לתוך הפה שלו, מרגיש את הלשון שלו מתחככת בשלי, את העור הרך בצדי הפה שלו. התנשקנו כמו אנשים מורעבים, עד שממש מצאתי את עצמי אוחז בעורף שלו ומצמיד אותו קרוב יותר אליי. קח אותי מכאן, רציתי לצרוח לתוך הפנים שלו. קח אותי מהסיוט הזה ותעשה לי מה שאתה רוצה, קח מה שאתה רוצה ממני. רק אל תאלץ אותי לישון כל לילה באותה המיטה עם אבי, לדעת שבכל רגע משהו יכול לקרות, משהו יכול לכאוב.

כשאלברט הניח את ידו על הצלעות שלי הרגשתי כאב חד. הוא קלט את זה ומיהר להזיז את ידו. הכנסתי את ידיי מתחת לחולצה שלו והרגשתי עור חם ויחסית חלק. היה לו שיער על החזה, אבל לא יותר מדי. הוא הפסיק את הנשיקה ונראה מעט מופתע מזה שהעזתי לגעת בו ככה. אבל לא הפסקתי. הסתכלתי ישר בעיניו וטיילתי עם ידיי על כל פיסה של עור, עד שהגעתי אל הפטמות. צבטתי את שתיהן בו זמנית. אלברט נאנח ועיניו התרחבו. באותו רגע התעורר בי דחף להכאיב לו. יותר מדי פעמים לאחרונה אני הייתי איפה שהוא היה, עם מישהו אחר שנמצא בעמדה לגרום לי כאב או הנאה, תלוי במה שיחליט. רציתי להכאיב לו כדי להרגיש שגם אני יכול, לדעת איך התחושה להיות עם כוח כזה על בנאדם אחר.

"עומרי... איי, זה כואב."

עזבתי אותו מיד.

"סליחה," מלמלתי. "לא יודע מה – "

"זה בסדר." הוא חייך, אבל בכל זאת הרגשתי את פניי לוהטות. "אני לא רוצה שתתאמץ יותר מדי."

השענתי את ראשי לאחור ונאנחתי. אלברט ליטף את החזה שלי. "אני חושב שעליתי על כמה פריצות דרך לאחרונה, עומרי. גם יצרתי קשר עם כמה גורמים בחברות תרופות קטנות, וסיפקתי להם דוגמית של המשחה שניסיתי עליך, נגד החתכים."

"יפה. זה... זה טוב שדברים מסתדרים לך."

הוא נראה מעט נבוך, כאילו לא הסתדר טוב עם מחמאות. "תודה. אפשר לומר לך מה אני רוצה לעשות עכשיו?"

"מה?"

הוא התקרב אליי עוד יותר, עיניו מול עיניי. "אני רוצה לטעום אותך עד שכל מה שפה – " הוא סגר את ידו מסביב לביצים שלי – "יכנס לי לתוך הפה. אני רוצה שתשפריץ לי את כל מה שיש בפנים יש לתוך הגרון. אתה מבין?"

בלעתי רוק ואמרתי, "בסדר."

כשדיבר ככה – בפעמים הנדירות שזה קרה – הבנתי שיש בו צד נוסף, צד שלא מתבייש ומהסס. צד שלא יודע מה זה להיות נבוך. היה בו חלק שידע לקחת את מה שהוא רוצה, והמחשבה שמתישהו שנינו לא נרצה את אותו הדבר, והוא יתעקש, גרמה לי לתחושה לא נוחה בחזה. חשבתי, זה הבחור שמשתמש בך בתור שפן ניסיונות, שמנסה עליך דברים לא חוקיים כי הוא יודע שאין לך ברירה. אולי הוא לא אבי, אבל הוא בטח לא מלאך.

עצמתי את עיניי בזמן שאלברט התחיל לרדת לי והזין שלי גדל בתוך הפה שלו במהירות.

***

אלברט עזב לאחר כשעה. דיברנו עוד קצת אחרי שגמרתי והוא בלע הכול. היו לו סידורים, אבל הוא לא הזכיר עוד פעם את הקטע של החוב שלי. רציתי לשאול אותו, כי עד לפני שעה בערך לא היה לי אפילו ניצוץ של תקווה, ועכשיו הוא פתח את הפה שלו וכנגד רצוני התחלתי להרגיש שאולי יש דרך לצאת מזה. אבל מחשבות כאלה מעולם לא קידמו אותי בחיים, לא כשקיוויתי שבחודש הבא יכנס מספיק כסף בשביל להציל את העסק של אבא שלי, ולא כשקיוויתי שאבי ייתן לי עוד זמן להחזיר לו את החוב.

בזמן ששכבתי במיטה, מביט על הקיר כאילו שיש שם משהו מעניין, שמעתי את דלת הכניסה נפתחת ואז נסגרת. לא רציתי שאבי יבוא ויקרא לי, כי לראות אותי שוכב ערום במיטה עלול לגרום לו לרצות להיכנס פנימה. עדיין הרגשתי מוזר בפנים, תחושה עמומה בתוך החור שלי, כאילו משהו לא בסדר, משהו פגוע. הכאב חלף ברובו, אבל היה לי ברור שחדירה נוספת כמו הקודמות, ואני אחזור לדמם ולהרגיש כאילו סכין נעוצה באמצע הגוף שלי. אלברט נתן לי כמה משככי כאבים והן עזרו בצורה מפתיעה. קיוויתי רק שלא מדובר בכדורים שהוא המציא וניסה אותם עליי כדי לבדוק שהם עובדים ולא מצמיחים לאנשים זנב.

קמתי מהמיטה והתקדמתי באיטיות לכיוון הסלון. הרגשתי מסוחרר, אבל זה כנראה מפני שישנתי הרבה.

אבי לבש בגדים נקיים ושרק לעצמו. הוא סידר מצרכים על השיש וכשראה אותי נעצר וסקר אותי במבטו. "צריך להיזהר עם המכות מעכשיו. נמאס לי לראות אותך ככה. בהתחלה היית יפה יותר."

אתם הפכתם אותי לדבר הזה, רציתי לומר, אבל רק הנהנתי.

"מתי אלברט הלך?" הוא שאל.

"לפני חצי שעה בערך."

"הוא נתן לך משהו נגד הכאבים?"

"כן."

"בסדר. הנה, בשבילך." הוא הוציא קערה מוזרה מתוך שקית, מילא אותה במים והניח על הרצפה לידו. "שתה קצת."

מצמצתי. "אני לא מבין."

"ככה אתה שותה מהיום, עד שאני אחליט אחרת. כמו שאמרתי לך אתמול, אנחנו פותחים דף חדש, אבל הוא לא יהיה כמו הדף הקודם. רד על ארבע ותתחיל לשתות."

עברו בערך שלוש שניות עד שהפכתי מאדם שעומד על שתי רגליים לאדם שעומד על ארבע כמו כלב. שלוש שניות עד שהמוח שלי עיקל וקיבל את העובדה שצלחת המים של הכלבים היא הצלחת שלי, וזה מה שיש. כל שריר בגופי רעד בזמן שהתקדמתי על ארבע לצלחת והרכנתי את ראשי אל המים. שתיתי עם הלשון ומזווית העין ראיתי את רגלו של אבי לידי, בזמן שהסתכל עליי מלמעלה.

לאחר כמה שניות הרמתי את ראשי מהמים אבל לא העזתי לזוז מהמקום. אבי נעמד מאחוריי ורכן על ברכיו. הוא פיסק את רגליי ואני עצמתי את עיניי ברגע שדמיינתי איך אני בדרך נראה עכשיו, מפוסק מולו, כל כך חשוף.

האצבע שלו עברה מסביב לפי הטבעת, עיגולים על העור שגרמו לצמרמורות על כל העור שלי. נשמתי עמוק כדי לנסות להרגיע את פעימות ליבי, ורגע לאחר מכן כאב חד הופיע כשאחת מאצבעותיו חדרה פנימה.

"ששש," הוא סינן כשנאנקתי. "זה כלום לעומת מה שהיה אתמול." האצבע שלו נכנסה ויצאה באיטיות, בהתחלה רק כאב ולאחר מכן הנאה עמוקה שהרגיזה אותי.

"תתחיל לזיין את עצמך. אל תהיה כמו כלבה משותקת."

הנעתי את עצמי באיטיות אחורה וקדימה, משפד את עצמי על האצבע שלו, שמהר מאוד הפכה להיות שתי אצבעות. הוא ליטף את הירכיים שלי ומישש את הביצים שלי, לא בעדינות. זה גרם לי לכווץ את השרירים, מה שהפך את האצבעות שלו בתוכי ליותר מורגשות. כשהוא אחז בזין שלי הרגשתי את הסומק משתלט לי על כל הפנים, כי מתישהו בזמן שזיינתי את עצמי על האצבעות שלו, התחיל לעמוד לי.

כשהוא העביר את האצבע שלו על קצה הזין שלי, כנראה שהיה שם מעט פרי-קאם, כי הרגשתי רעד בכל אזור המותניים ונאנחתי בקול.

"ככה אני צריך אותך," אבי אמר והכניס את האצבעות שלו מעט עמוק יותר. "ככה תשלם את החוב שלך תוך כמה חודשים, והכול יהיה בסדר."

הפסקתי להניע את עצמי על האצבעות שלו. סובבתי את ראשי אליו. "מה זאת אומרת?"

"הרשיתי לך להפסיק?"

נגסתי בשפתי התחתונה כדי למנוע מעצמי לענות לו, וחזרתי להניע את מותניי. לאחר כמה שניות החלטתי שאולי מספיק בטוח בשביל לנסות לדבר שוב. "למה התכוונת, אבי? בקשר לחוב שלי."

"אתה צריך לכסות אותו איכשהו, לא? הפסקתי לספור לך ריבית ברגע שעברת לכאן, כי לא יכולת לעבוד, אבל עוד מעט אתה תחלים ואין סיבה שלא תתחיל לעבוד. אל תיתן לדירה היפה הזו להטעות אותך, עומרי, יש לי לא מעט הוצאות ואנשים שאני דואג לשמן להם את הכיס כל חודש. אני צריך את הכסף שאתה חייב לי, ועדיף מוקדם מאשר מאוחר."

"אוקיי. זה טוב, אני רוצה להחזיר לך אותו." רוצה לסיים עם כל הסיוט הזה. "אבל בוא... בוא רגע נדבר על איך זה יקרה, בסדר?"

"על מה יש לדבר?"

נשפתי אוויר. הכול משחקים איתו, משחקים דפוקים. "אפשר בבקשה לשבת ולדבר איתך? אבי, בבקשה."

הוא נאנח והוציא במהירות את האצבעות שלו, מכאיב לרגע ומשאיר תחושה של ריקנות בתוך הגוף שלי. אבל לא השקעתי בזה מחשבה ומיהרתי להסתובב כך שישבתי עם התחת על הרצפה הקרה, הרגליים שלובות. אבי ישב מולי, רגליו שלובות גם כן. זה הרגיש מטופש לדבר ככה, אבל אם הצלחתי לגרום לו לדבר איתי ולהפסיק לרגע את העינויים שלו, לא רציתי לפספס את ההזדמנות.

"בוא רגע... בוא בבקשה תספיק לי איך אתה מצפה שאני אחזיר לך את החוב, טוב? כי ממש חשוב לי להחזיר לך את החוב, אבי. נתת לי את הכסף ואני מאוד מעריך את זה, רק חשוב לי - "

"סתום, אחי. סתום. כשאני ארצה שתלקק לי את התחת אני אוריד מכנסיים, טוב?"

הנהנתי. מקווה שהוא בכל זאת יסכים לענות לי.

הוא גירד את הסנטר שלו, את שכבת הזיפים הקצרה שהייתה שם, בעיקר שיערות שחורות, אבל כמה לבנות. "אתה לא הולך לעבוד לי בקסטרו, כן? או בתור מלצר או... לא יודע מה עוד מישהו טיפש כמוך יכול באמת לעשות."

תישאר רגוע, אמרתי לעצמי. זה לא משנה מה הוא חושב עליך. פשוט תשתוק ותן לו להגיד את מה שאתה כבר יודע שהוא כנראה הולך להגיד, אבל בכל זאת חשוב שתשמע את זה במפורש.

"אתה צריך להחזיר לי הרבה מאוד כסף, ואין לי שום כוונה לפרוס לך את זה על שנים. אתה איתי עד כאן?"

"כן."

"אז צריך למצוא פתרון אחר, פתרון שגם יכניס הרבה כסף, גם יעשה את זה מהר וגם יעשה ניצול של ה... קישורים שלך." הוא חייך מזווית הפה, החיוך המכוער ביותר שראיתי בחיי.

"אבי..."

"אל תדאג, עומרי, נעשה את זה מסודר. אתה תחלים, תחזור לעצמך ואז תתחיל להיפגש עם לקוחות. יש לי חבר שיטפל בהכול, הוא ישיג את הלקוחות והוא ידאג לעדכן אותך בכתובות ובמה שהם מצפים ממך. הבנתי שאפשר לעשות אלפייה בכמה שעות. תעשה כמה כאלה בשבוע ותוך כמה חודשים הרוב הגדול של החוב יהיה מאחוריך. נשמע פצצה, לא?"

העברתי יד על פניי. לא ידעתי מה להגיד. המוח שלי הפסיק לתפקד באותם הרגעים, ולמרות שלא לגמרי הייתי מופתע, איכשהו הצלחתי למצוא את עצמי משותק.

הנייד של אבי צלצל לפתע. הוא נעמד על רגליו והלך לכיוון הסלון. נשארתי לשבת על הרצפה, הנשימות מהירות והעור מרגיש חם, למרות הקור של הרצפה על עורי החשוף. אבי ענה לטלפון ודיבר בקצה הסלון, ליד החלון הגדול עם הנוף לרחוב. כעבור כמה שניות הוא התחיל לצעוק. "מה זאת אומרת עזב את הארץ?" הוא דפק את האגרוף על החלון ואני זזתי לאחור עד שנשענתי עם הגב אל הקיר, מנסה להיות לא מורגש ויודע שאני לא באמת יכול לקום וללכת לחדר מבלי לבקש רשות.

הצעקות נמשכו כמה דקות. ממה שקלטתי בחור שהיה חייב לאבי כסף ברח מהארץ, ולאף אחד אין מושג לאן. קיוויתי שהכעס הזה לא הולך להיות מופנה עכשיו כלפיי, כי התאים לאבי להוציא את התסכולים שלו על מישהו אחר.

הוא ניתק את השיחה לפתע וזרק הצידה את הנייד בעוצמה על הקיר. "זין!"

התחלתי לרעוד, עמוק בתוך העצמות שלי. ניסיתי להפוך את עצמי לכמה שיותר קטן ולא מורגש. אבל זה לא עבד.

"בוא הנה," הוא סינן, אפילו לא מסתכל עליי.

"אבי - "

"בוא הנה, חתיכת מזיין בתחת! בוא הנה!"

הלכתי אליו על ארבע, לא יודע למה לא קמתי והלכתי כמו בנאדם, אולי זה קשור לזה שעל בני אדם אף אחד לא אמור לצרוח כמו שאבי הרגע צרח עליי. כשהתקרבתי אליו הוא התכופף ואחז בשערי, עד שהפנים שלו היו בדיוק מול פניי.

"אתה מרוצה עכשיו? אה?"

"אבי, אני מצטער שהבחור הזה ברח, אבל זה לא קשור אליי."

האחיזה בשיער שלי התחזקה, שיערות התנתקו מהקרקפת. היה קשה שלא לצעוק, אבל הצלחתי לעצור את הכאב בפנים. "לא קשור אליך? לא קשור אליך שאתמול בערב הייתי אמור ללכת אליו, אבל במקום זה הייתי צריך להתעסק במשהו אחר? פספסתי את המניאק הזה בכמה שעות, ועכשיו הוא עף עם הרבה מאוד כסף שהייתי אמור לקבל."

"אבי, אני מצטער." ואז, כמו אידיוט, אמרתי את הדבר האחרון שהייתי צריך כנראה לומר. "אם הוא ברח זה כנראה אומר שהוא לא התכוון להחזיר לך את הכסף, אז לא באמת משנה ש - "

הוא עזב את השיער שלי, אבל רק בשביל לבעוט לי בצלעות רגע לאחר מכן. המניאק היה יחף, אבל הוא בעט בעוצמה שהפילה אותי על הצד. צעקתי והתקפתי לכדור. שוב היד שלו בשיער שלי, מרימה את הפנים שלי. כאב לי בטירוף וקיוויתי שהוא לא סדק או שבר משהו.

"אתה הפכת פתאום למומחה גדול בכסף, אה?"

"לא. לא."

"הייתי צריך את הכסף הזה, עומרי. ומה עכשיו?"

"לא יודע," מלמלתי. "אני אעבוד. כמו שרצית. אני - "

הוא אחז בצוואר שלי, אחז כאילו התכוון לשבור לי את המפרקת. "אתה תעבוד כמו ששום זונה לא עבדה בחיים שלה, אתה מבין? אתה תעבוד עד שדם יזרום לך מהחור של התחת ולא תוכל ללכת ישר. מהבוקר ועד הלילה, אתה תעבור מיד ליד. אתה מבין אותי, עומרי?"

האחיזה שלו מנעה ממני לנשום בכל הזמן שדיבר. הצלחתי להנהן פעם אחת והוא עזב את הצוואר שלי. הכנסתי את כל האוויר שיכולתי לתוך הריאות בזמן ששכבתי על הרצפה והוא נעמד שוב.

"אני אתחיל לקדם עניינים. אין תקופת החלמה בשבילך. אני מציע שתגרור את עצמך למיטה, לא -  לרצפה, ותנסה לישון קצת. אתה תצטרך את האנרגיה."

***

לא ישנתי, אפילו לא לרגע. שכבתי על הרצפה, מכוסה בשמיכה דקה, והבטתי על הדלת הסגורה של החדר. מעט אור שמש חדר דרך התריסים, ונקודות האור הקטנות על הקיר זזו מדי פעם והסיחו את דעתי. מהסלון שמעתי את אבי מדבר בטלפון, לפעמים צועק ולפעמים לא. את מה שאמר לא הצלחתי לקלוט, ולא היה לי מושג אם חלק מהשיחות היו קשורות אליי או לא.

הוא לא באמת יעשה את מה שאמר, ניסיתי לשכנע את עצמי ברגעים שלא הצלחתי לחשוב על דברים אחרים. הוא לא ישלח אותך ל... לעשות את הדברים האלה עם אנשים זרים היום, לא כשאתה במצב הזה, לא אחרי אתמול.

לא היה לי ספק שהוא מתכוון להכריח אותי לעבוד כזונה בשבילו, הוא גם הזכיר דברים כאלה בעבר. אבל אם עד עכשיו הרגשתי שהוא פשוט מנסה להפחיד אותי, הפעם הרגשתי שהוא מתכוון לכל מילה.

בשלב שבו נפתחה לבסוף הדלת כבר התחיל להחשיך בחוץ, ראיתי את זה לפי ההתנהגות של נקודות האור על הקיר. הבטתי על כפות הרגליים של אבי בזמן שאמר, "קח משככי כאבים. כנס להתקלח. נקה טוב - טוב את החור. אל תשים דאודורנט. מונית תאסוף אותך למטה עוד חצי שעה. הנהג יודע איפה להוריד אותך. אתה עולה לקומה השלישי, דירה מספר שש. יש שם שני גייז ששילמו על שעתיים איתך. עדכנו אותם שאין לך הרבה ניסיון. לא יודע אם זה ישנה להם, אבל הם יודעים. אם הם שואלים משהו על הסימנים שעל הגוף שלך, אתה אומר להם שהיית בתאונה לפני כמה ימים ושאתה בסדר עכשיו. אני ברור?"

המילים היו ברורות. כל השאר, לא. "ברור, אבי," אמרתי מבלי להביט על פניו.

"אני יודע שזו הפעם הראשונה שלך במצב הזה, אבל אין מה לעשות, זה המצב. אני אדבר איתם אחרי שתחזור ואברר איך היית. עומרי, כדאי שהם יהיו מרוצים. לא אכפת לי מה הם ירצו לעשות איתך, אתה עושה את זה. אם אני מגלה שגם להיות זונה אתה לא יודע לעשות כמו שצריך, אני אטפל בך כשתחזור, וזה לא יהיה לך נעים. אתה מבין? עומרי?"

"מבין."

"אחרי שעתיים תרד למטה והמונית תחזיר אותך לכאן."

"בסדר."

הוא עמד עוד כמה שניות והביט עליי מלמעלה, ואז יצא מבלי לומר כלום וסגר מאחוריו את הדלת. 

***

נהג המונית לא אמר כלום כשנכנסתי למושב האחורי. הוא היה בחור צעיר, אולי בגילי. הוא הביט עליי מהמראה האחורית במשך כמה שניות ואז עבר להביט על הכביש. התחלנו בנסיעה ואני נשענתי לאחור וניסיתי להירגע. לא ידעתי לאן אנחנו נוסעים, ולמרות שיכולתי לשאול, לא רציתי לדבר עם הנהג הזה, כי אז הוא היה עלול להתחיל לשאול שאלות, כמו שנהגי מוניות אוהבים לעשות, ולא סמכתי על מה שייצא לי מהפה באותם הרגעים.

חוץ מזה, לפני שיצאתי מהדירה של אבי הוא אמר, "הנהג מונית הזה יודע מי אתה ולאן הוא לוקח אותך. אם תנסה לברוח הוא יידע איך לעצור אותך. אני לא צריך להסביר לך מה יקרה אם תנסה לברוח שוב, נכון?"

המשכנו לנסוע עד שיצאנו מתל אביב, לכיוון דרום. נכנסנו לתוך ראשון לציון אל שכונה שנראתה חדשה יחסית, עם הרבה משפחות וכלבים שהסתובבו באיזה פארק. למרות שהיה חשוך לא היה מאוד מאוחר, אז נראה שהרבה מאוד אנשים נמצאים עכשיו בחוץ.

המונית נעצרה פתאום, ולרגע חזרתי למציאות. עם המציאות הגיעו דפיקות הלב המהירות שלי, תחושה של זיעה מתחת לבגדים הקצרים שלבשתי. הנהג הוציא סיגריה והדליק אותה. בזמן שהביט במראה האחורית הוא אמר, "זה הבניין. אתה יודע לאן ללכת?"

"כן."

"סבבה. שעתיים בערך אני שוב כאן." הוא שאף מהסיגריה וקרץ אליי. "תן בראש."

***

עמדתי מול הדלת לפחות שתי דקות, לא מצליח להביא את עצמי להרים את היד ולדפוק. המסדרון נראה רגיל, וגם הדלת לא נראתה כמו דלת של דירה של אנשים שמזמינים... טוב, זונה. אבל לא היה לי באמת מושג איך נראית דלת או איך נראה מסדרון של אנשים שמזמינים זונה, רק ידעתי שברגע שאדפוק על הדלת, והיא תפתח ואני אכנס פנימה, דברים לעולם לא יחזרו להיות כמו שהיו. לא משנה מה יקרה מכאן והלאה, ברגע שאתן לזה לקרות פעם אחת זה ישנה את הכול.

הבחילה בבטן שלי הייתה כל כך מורגשת עד שלרגע האמנתי שפשוט אתחיל להקיא. הנחתי יד על הבטן ונשמתי עמוק. תירגע, עומרי. תירגע.

ואז נפתחה הדלת.

"אני מצטער להפריע לך, אבל אתה עומד כאן כבר כמה דקות ואני מתחיל לדאוג שאולי תברח לי. זה יהיה מאוד מאכזב."

הוא נראה רגיל. אדם רגיל. אפילו לא נראה מאוד גיי. הוא היה גבוה מאוד, כתפיים רחבות ושיער חום קצר. היו לו משקפיים ולרגע חשבתי, קלארק קנט. הוא לבש חולצה קצרה ומכנס קצר, יחף. עמדתי במקום במשך כמה שניות וניסיתי לדבר, עד שהמבט על פניו השתנה ממשועשע למבט מודאג, או מרוגז. לא הצלחתי להבדיל.

ניקיתי את גרוני וניערתי את הראש. "היי. סליחה, פשוט... שקעתי במחשבות. היי."

הוא חייך, חיוך שלא חשף שיניים. כשזז הצידה אני נכנסתי פנימה. הדלת נסגרה מאחורי, ננעלה גם עם המפתח הרגיל וגם עם המנעול שלמעלה. שמעתי את המפתח יוצא מהדלת וכשהסתובבתי לרגע ראיתי שהמפתח כבר לא שם, ולא נראה שהבחור הזה מחזיק אותו. כנראה שם אותו בכיס. ניסיתי לא להישמע לחוץ כששאלתי, "מה - מה נשמע?"

"זה כבר תלוי בך, לא?"

"אמממ.... כן, כנראה."

"בוא." הוא הניח יד על הכתף שלי, והייתי גאה בעצמי על זה שלא קפצתי במקום. "ניתן לך משהו לשתות. אתה נראה לחוץ."

הוא הוביל אותי דרך מסדרון צר עם הרבה ציורים על הקירות, אל סלון גדול שנראה מסודר ומעוצב. מהחלון הגדול שהתפרס לאורך הקיר ראיתי את הפארק הקטן בלב השכונה. נראה שילדים עדיין משחקים שם. עמדתי בסלון בזמן שהבחור הזה נכנס למטבח, שנראה נקי מדי בשביל להיות מטבח אמיתי, פתח את המקרר ושאל באנגלית, "מה הרעל שלך?"

לא הייתי מעריץ גדול של אלכוהול. האמת שהעדפתי ג'וינט בשביל לתפוס מעט ראש. אבל הרגשתי שזה יהיה טוב לכולם אם אהיה פחות לחוץ. "וודקה עם משהו?"

הוא צחק, צחוק עמוק. הכתפיים שלו נראו עוד יותר רחבות מאיפה שעמדתי. "ממש נערי מצדך."

לא עניתי, כי לא רציתי לתת לו לשכנע אותי לנסות משהו אחר. וודקה הייתה עושה את העבודה, בזה הייתי בטוח. הוא מזג וודקה עם פחית של רדבול, למרות שראיתי שבעיקר הייתה שמה וודקה, ואז חזר אל הסלון. לעצמו הוא לא מזג כלום.

"מצטער שלא נעשה לחיים, אבל חשוב לי להישאר כמה שיותר חד. במקרה שלך זה פחות חשוב."

לא שאלתי למה זה פחות חשוב, פשוט לקחתי את הכוס ושתיתי במהירות. כן, לפי הצריבה בגרון ובבטן הבנתי שהוודקה היא בהחלט הדומיננטית בכוס.

"אני יוגב, דרך אגב." הוא הושיט את ידו ואני לחצתי אותה. מתישהו הוא הספיק להוריד את המשקפיים. הנחתי שהוא בשנות השלושים לחייו, אולי שלושים וחמש. "עומרי." הוא המשיך לאחוז ביד שלי במשך כמה שניות ואז עזב אותה.

"החבר שלי בדיוק מתקלח. הוא ייצא עוד מעט. כל ה... עסק הזה זו מעין מתנה בשבילי. בדיוק סיימתי איזה משהו בעבודה והוא החליט לפנק אותי עם... טוב, איתך."

"אה." סיימתי את כל מה שהיה לי בכוס, וכנראה בגלל הבטן שלי והעובדה שהיא הייתה ריקה לגמרי, התחלתי להרגיש מעט מסוחרר, אבל גם מעט יותר נינוח.

"מה סיימת בעבודה?"

הוא פתח את פיו לענות, אבל ברגע האחרון התחרט והתקרב אליי מעט. "אל תיפגע, כן? אבל יש לנו שעתיים בערך כאן ולא בדיוק באת בזול." הוא הביט ישר בעיניי, והיה משהו קר במבט הזה, כאילו סימן לי, רק תנסה לעשות לי בעיות עכשיו.

כחכחתי בגרוני. "מצטער. מה... מה אתה רוצה שאני... כאילו, איך..."

הוא סטר לי. סטירה מהירה שגרמה לי לאבד לרגע שיווי משקל, בעיקר בגלל שלא ציפיתי לה. אבל היא לא באמת כאבה. איכשהו הרגשתי שאם הוא היה רוצה להכאיב, הסטירה שלו הייתה יכולה להעיף אותי על הרצפה. הנחתי יד על הלחי והבטתי בו עם עיניים רחבות. עכשיו הוא חייך, הנהן פעם אחת ונשף אוויר. "הייתי צריך את זה. עבר הרבה זמן."

הורדתי את היד מהלחי והוא נצמד אליי, הידיים שלו מסביב למותניי והמפשעה שלו, עם הזקפה, צמודה למפשעה שלי. "אתה לא צריך לדבר, עומרי. אני יודע שאין לך מושג מה לעשות. אתה מסריח מחוסר ניסיון. אז פשוט תשתוק ותיתן לי לנהל את העניינים, טוב?"

הנהנתי. הפה שלי הרגיש יבש ולרגע הצטערתי ששתיתי את הוודקה, כי זה הרגיש שאני זה שחייב להיות עכשיו חד. הוא קירב את פניו אל פניי ואני עצמתי את עיניי בזמן שהתחלנו להתנשק. זו הייתה נשיקה עם הרבה לשון, אבל היוגב היה ידע איך לנשק. הידיים שלו נכנסנו מתחת לחולצה שלי והתחילו למשש את העור. כאב לי במקומות בהם אבי ובועז השאירו עליי סימנים, אבל הצלחתי לדחוק הצידה את הכאב והתמקדתי בנשיקה.

יוגב משך ממני את החולצה והביט על הגוף שלי. "מה לעזאזל קרה לך?"

"אני... הייתי בתאונה. לפני כמה ימים. אבל אני בסדר, זה סתם... סתם סימנים."

הוא טייל עם אצבעותיו מסביב לחבלות, עיניו רחבות ונראה שמעט מהופנטות. 

"אני לא רוצה לשמוע ממך אפילו לרגע שכואב לך, אתה מבין? אם כואב לך נבטל את הכול, זה בסדר. קורה. אבל אם אתה נשאר, אני לא רוצה להרגיש שיש עליי מחסומים. אתה מבין?"

"כן. מבין."

שמעתי לפתע דלת נפתחת לא רחוק מאיפה שעמדנו, בזמן שיוגב המשיך לטייל עם האצבעות בעדינות על הצלעות שלי, על האזור שאבי בעט בו מקודם ועכשיו היה בצבע שלא אמור להיות על העור. מי שיצא מהמסדרון, עטוף במגבת לבנה מסביב למותניים ושום דבר חוץ מזה, היה בחור צעיר שנראה יותר קרוב ללהיות נער. הוא היה שחום ומסביב לצוואר שלו הייתה שרשרת מזהב, או חיקוי של זהב. הוא חייך כשנעצר בכניסה לסלון ושילב את ידיו על החזה. הוא היה רזה מאוד ונראה שלגמרי חלק. האור בדירה היה מועט והוודקה לא עשתה טוב לחוש הראיה שלי, או לכל חוש אחר בעצם.

"התחלת בלעדיי?" הוא גם נשמע צעיר, אבל איכשהו הרגשתי שהצעיר הזה יכול להיות יותר בעייתי מיוגב, שכבר סטר לי על כלום.

"לא התחלתי כלום. נתתי לו קצת וודקה והורדתי לו את החולצה. זה לא נחשב. בוא הנה ותראה מה שלחו לנו, הוא קצת חבול."

לא הייתי אמור להרגיש בושה, כי לא גרמתי לעצמי את החבלות האלה, אבל להיות בסיטואציה הזו, כששני אנשים זרים מרגישים שהם הזמינו איזו ארוחה בטייק אווי, גרם לי להיות מודע מדי לעצמי.

הבחור השני התקרב אליי. הוא הריח כמו סבון. "וואלה, המניאקים לא הזהירו." הוא הביט בעיניי. "אז אתה כאילו מסכן כזה? צריך להיות עדין איתך?"

חשבתי על אבי, שישבור אותי לשניים אם ישמע שביקשתי מהם להיות עדינים איתי. "לא... לא צריך להיות עדינים. אלה מכות ישנות. הכול בסדר." ניסיתי לחייך, אבל זה היה ניסיון עלוב.

הבחור הצעיר משך בכתפיו. "סבבה מבחינתי."

"בטוח?"

"ברור שבטוח." הוא התקרב אל יוגב ונישק אותו. "תפסיק להיות לחוץ. הזמנתי לך מתנה."

"מהכסף שלי."

"רק בגלל שאתה קמצן ולא היית מפנק את עצמך לבד."

"זה נכון."

עוד נשיקה, הרבה לשון. עמדתי כמו מפגר והבטתי בהם, כי לא היה לי משהו אחר לעשות.

הצעיר הביט עליי בזמן שיוגב נישק את הצוואר שלו. הוא אמר, "הוא יפה זה, לא? אמרו לי שהוא יפה. אני רוצה... אה, אני רוצה לפרק אותו."

"כן?" יוגב המשיך לנשק את הצוואר שלו, העביר לשון על העור והשאיר שובל של רוק. הרגשתי בחילה וקיוויתי שאני מצליח להישאר עם מבט רגוע, כי הייתה לי תחושה שפחד רק יחרמן אותם יותר.

"כן. אני רוצה לפרק אותו ולהשאיר לו עוד סימנים. נראה לי שהוא אוהב את זה."

"אתה רוצה שאני אקשור אותו בשבילך?"

"ברור, אבל אחר כך. הוא לא יעשה בעיות. נכון, חמוד?"

הוא היה קטן ממני בכמה שנים, אבל לפי איך שדיבר הוא גרם לי להרגיש כמו ילד. "נכון. בלי בעיות." הפה שלי הרגיש יבש, כאילו לא שתיתי יומיים. פחדתי לבקש לשתות משהו, כי הם היו עלולים להכריח אותי לשתות עוד וודקה, וזה היה מפיל אותי לגמרי.

"למה הוא עדיין לבוש?" שאל הצעיר.

מבלי שהיו צריכים לומר עוד משהו, חלצתי נעליים, הורדתי גרביים ואז גם את המכנס והתחתונים. עבדתי על אוטומט, אולי כי היה ברור לי שהבגדים לא אמורים להישאר עליי בערב הזה.

יוגב הביט עליי ואמר, "יש לך זין יפה."

"תודה."

"זיינת הרבה בחורות איתו?"

"אני... כן."

"אתה סטרייט, נכון? לגמרי סטרייט."

"כ - כן."

יוגב צחק. "הו, סטרייטים זה הכי כיף."

הבחור הצעיר התרחק מיוגב והביט עליי בעיניים רחבות. "אין מצב. אתה סטרייט?"

כמעט פלטתי, אני נראה לך הומו? אבל זה כנראה לא היה הדבר החכם להגיד לשני אלה. אז פשוט הנהנתי.

"אז איך אתה פה? נשים לא ישלמו עליך?"

יוגב כחכח בגרונו. "אנחנו לא אמורים לשאול שאלות כאלה. הוא כנאה צריך את הכסף."

הבחור הצעיר התקרב אליי, נעצר ממש מול הפנים שלי. "אני מקווה שזה בגלל כסף, ושאתה ממש לא רוצה להיות פה עכשיו. יהיה הרבה יותר כיף להשתמש בך אם אני אדע שאתה לא רוצה להיות פה." הוא ליטף את החזה שלי. "אני אלעד. אני חתיך לדעתך?"

מה זו הייתה השאלה הזו? אמרתי, "כן. ממש חתיך."

הוא צחק. "הו, אתה משהו. יהיה לי כיף להיכנס אליך." הוא התיישב על הספה שהייתה ליד. "תראה לי את החור שלך." יוגב התיישב לידו, ושניהם הביטו עליי, מחכים.

נשמתי עמוק והסתובבתי עם הגב אליהם. אל תחשוב, אמרתי לעצמי. אתה לא שם בשביל לחשוב. רכנתי עם החלק העליון של הגוף מעט קדימה, פיסקתי מעט את הרגליים ואז עם ידיי פיסקתי את עצמי כך שהחור שלי היה בדיוק מול הפנים שלהם. הפנים שלי להטו כאילו קדחתי מחום. אם היו אומרים לי לפני כמה שבועות שאהיה במצב הזה מול שני אנשים זרים, הייתי כנראה מכסח במכות את מי שבכלל חשב על זה. אבל הנה אני, עומד מפוסק עם החור מול שני אנשים זרים שכבר הבהירו לי שסקס נעים ועדין לא יהיה פה.

"איזה חור יפה," אמר אלעד. שמעתי אותו זז על הספה ולפתע הלשון שלו הייתה על החור שלי. הפסקתי לרגע לנשום, כי זה הרגיש כל כך הזוי. לקח לי כמה שניות להבין שחוץ מהזוי, זה גם מרגיש ממש טוב. הדחף שלי היה לשתוק, כי בסקס אף פעם לא הייתי קולני במיוחד, בטח לא כשהייתי במצב שגרם לי להרגיש כל כך נבוך וחשוף. אבל ידעתי שאם סתם אתנהג כמו גופה הם יתחילו להתרגז. נשמתי עמוק והתחלתי להיאנח. אלעד מצדו הגביר את קצב הליקוקים ברגע ששמע אותי. התחיל לעמוד לי במהירות ומבלי שממש שמתי לב התחלתי לקרב מעט את המותניים לאחור. כשהרגשתי את הלשון של אלעד ממש נכנסת לתוכי, בערך סנטימטר לתוך החור, גנחתי בקול. זה הרגיש כל כך... לא יודע, אינטימי. קשה לתאר משהו שמרגיש כל כך הזוי.

יוגב הרים את ידו מסביבי ונגע בזקפה שלי. "הסטרייט הזה ממש נהנה מהלשון שלך."

אלעד מלמל משהו שלא הבנתי, בזמן שלא הפסיק לרגע לדחוף את הפנים שלו אל החור שלי. הוא ממש זיין אותי עם הלשון שלו, שאיכשהו הצליחה להיכנס אפילו עמוק יותר. זה לא דוחה אותך? רציתי לשאול אותו. איך זה לא דוחה אותך?

יוגב נעמד לפתע. "בוא נעשה שרשרת רימינג." הוא נעמד עם הגב מולי. ראיתי שהוא הוריד בינתיים את החולצה, ועכשיו התחיל להוריד את המכנס והתחתונים. התחת הלבן שלו הופיע קרוב לפניי, נראה חלק ומוצק, אבל עדיין תחת של בחור.

יוגב רכן מעט לפנים והבליט את התחת שלו לכיווני. הוא פיסק אותו ואולי בפעם הראשונה בחיים שלי, כן - כנראה בפעם הראשונה בחיים שלי, ראיתי חור של גבר. הוא לא היה לגמרי חלק שם, ולפני שהבנתי מה קורה גל של בחילה הופיע בבטן שלי ועלה במהירות לכיוון הגרון. נשמתי עמוק ואז עצרתי את הנשימה, כי אם הייתי מקיא עכשיו זה היה נגמר רע.

"הלשון שלך נכה, עומרי?"

אלעד הפסיק ללקק אותי לפתע. "אל תקרא לו בשם שלו, זה מרגיז. יש לו הרבה שמות אחרים." הלשון חזרה ללקק ולנסות להיכנס עמוק יותר לתוכי.

"צודק," אמר יוגב. "שרמוטה, תתחיל ללקק."

אל תחשוב על זה, פשוט תעשה את זה. אם האלעד הזה עושה את זה אולי זה לא כזה נורא. עצמתי את עיניי ורכנתי לפנים. הלשון שלי רעדה - כל הגוף שלי רעד - בזמן שהתחלתי ללקק בזהירות את החור של גולן. הטעם היה... לא יודע, מוזר. לא הרגיש שהוא מלוכלך שם, תודה לאל. זה הריח מעט כמו סבון, או שרק קיוויתי שאני מריח סבון כי זה עדיף בהרבה על פני ריח אחר שיכול להיות שם.

"חזק יותר," יוגב אמר. "באת לפה לעבוד."

להיות במצב הזה, עם הרגליים פסוקות, הגוף מכופף לפנים והפה שלי צמוד לחור של יוגב, גרם לרגליים שלי לרעוד במהירות. הרגשתי שעוד כמה דקות ככה והרגליים שלי יוותרו ואני אמצע את עצמי על הרצפה. גם בגב התחתון שלי התחיל להופיע כאב שהלך והתגבר.

בשלב הזה כבר התחלתי להזיע, הרגשתי את הרטיבות הלחה בבית השחי ובמצח.

למרות שאלעד דחף את הלשון שלו לתוכי, ידעתי שאם אעשה את אותו הדבר ליוגב אני כנראה אקיא לו ישר על התחת. אז עשיתי הכול כדי לגרום לליקוקים שלי להיות מהירים ורטובים, מקווה שזה יספיק לו בינתיים.

כשאלעד הפסיק לפתע והרחיק ממני את הפה שלו, נשמתי בהקלה, כי הרעידות ברגליים שלי כבר נהיו יותר מדי. הוא אמר ליוגב, "אני רוצה את הפה שלו על הזין שלי."

יוגב נעמד והתרחק ממני. כשהזדקפתי גל של כאב הופיע בגב התחתון שלי. נשפתי אוויר ושפשפתי את האזור. כל מה שקרה ביומיים האחרונים גרם לי להרגיש כמו אדם זקן. יוגב סובב אותי אל אלעד, שהתיישב בינתיים על הספה. עם לחיצה על הכתף שלי הוא הוריד אותי על הברכיים, ומשם הדרך לזין של אלעד הייתה מהירה. היה לו זין גדול, ורק כשהתחלתי לרדת לו, והזין המשיך לגדול, הבנתי עד כמה גדול באמת הוא. למרות כל הפעמים שאבי הכריח אותי לרדת לו, לא היה לי באמת הרבה ניסיון. הרגשתי שאני נחנק תוך פחות מדקה, וכשניסיתי להתרחק מעט בשביל לנשום, יוגב הכניס לי מכה חלשה בצלעות ואמר, "תכניס אותו עד שהוא בתוך הגרון שלך."

"זה בסדר," אמר אלעד. "אני אוהב את מה שהוא עושה לכיפה שלי עם הלשון שלו. תתמקד שם, זונה. ותעלה את הקצב, אצלי אתה לא נח."

בזמן שהמשכתי לרדת לו יוגב ליטף ומישש את הישבן שלי. כשהוא הכניס פנימה אצבע הבנתי עד כמה אלעד הזה פתח אותי עם הלשון שלו והרגיע שם את השרירים. הכאב היה מהיר וחד, אבל כמעט מיד הוא נעלם בזמן שהאצבע של יוגב נכנסה ויצאה ממני במהירות.

"החור שלו חם," אמר יוגב ונשך את הגב שלי.

"אל תפתח אותו מדי, אני רוצה שיכאב לו כשאני נכנס."

"אל תדאג. ואולי הגיע הזמן להעביר אותו לחדר השני, לא? הוא בטח כבר חושב שהוא פה רק בשביל למצוץ זין ולקבל בתחת."

חשבתי, אז למה עוד רציתם אותי כאן?

אלעד משך בשיער שלי עד שהרמתי את פניי מהזין שלו. השפתיים שלי הרגישו נפוחות והייתי ממש צמא. איכשהו פחדתי שאם אבקש לשתות הם פשוט ידחפו לי עוד אלכוהול לגוף.

"אני מתחיל להריח את הזיעה שלך," אלעד אמר. "תן הסנפה של הבית שחי."

הרמתי את ידי הימנית ואלעד מיד דחף לשם את הפנים שלו. הוא שאף עמוק כמה פעמים ואז התחיל ללקק ולנשוך שם את העור. גנחתי בקול מהכאב, כי העור שם היה רגיש והמניאק ממש נשך אותי שם בעוצמה. הוא אפילו תלש כמה שיערות עם השיניים שלו.

"קדימה," אמר יוגב. "עזוב את הבית שחי שלו לכמה דקות, עוד רגע הוא יהיה לך בתצוגה מלאה מול הפנים."

אלעד ליקק אותי עוד פעם אחת ואז התרחק ונעמד. הם משכו אותי לעמידה ומבלי לומר כלום הובילו אותי לחדר צדדי שבקושי שמתי לב אליו עד עכשיו, כנראה בגלל הדלת הלבנה שלו שנראתה כמו חלק מהקיר. הלב שלי פעם מהר בזמן שהגענו אל החדר והם הדליקו אור עמום וחלש. היו שם דברים תלויים על הקיר, אבל לא ממש הצלחתי לקלוט מה הם. מהתקרה השתלשלה למטה שרשרת מברזל, ובקצה שלה היו תלויים אזיקים. לעזאזל.

היד של יוגב על הכתף שלי, דוחפת אותי קדימה עד שהגענו אל השרשרת. "מפחד?" הוא לחש לי באוזן.

הנהנתי. מאחורי אלעד סגר את הדלת. כל מה ששמעתי היו הנשימות המהירות שלי, חוץ מזה הייתה דממה. רציתי לשאול אותם עד כמה עומד לכאוב לי, רציתי לשאול אם אני הולך לדמם, או הם יגרמו לי לצרוח, לבכות ולהתחנן. רציתי לשאול אותם איך הם יכולים להתחרמן מדברים כאלה, אבל כל מה שעשיתי בסוף היה להרים את ידיי כשיוגב אחז באזיקים, ואז לתת לו לקשור אותי עם הידיים גבוה מעל הראש. לפחות השרשרת לא הייתה גבוהה מדי, כך שיכולתי לעמוד בצורה נוחה על כפות הרגליים.

אלעד נעמד מולי, מביט עליי עם חיוך גדול. גם עם התאורה המועטה בחדר ראיתי את השיניים הלבנות שלו, כמו השיניים של החתול המוזר הזה מאליס בארץ הפלאות. לא יודע למה חשבתי פתאום על הסרט הזה. אולי כי גם אני וגם אליס מצאנו את עצמנו במקום הזוי ולא הגיוני.

שמעתי מעין צליל של 'קליק' לפתע, והדבר הבא שהרגשתי היה את הזרועות שלי נמשכות באיטיות למעלה. מסתבר שהשרשרת הייתה יכולה לעלות ולרדת בלחיצה כפתור. תוך כמה שניות כבר הפסקתי לעמוד על כפות הרגליים, ועברתי לעמוד על קצות האצבעות. השרשרת הפסיקה לעלות, ואני נשארתי בעמידה לא נוחה, עם הזרועות משוכות כל כך חזק עד שהיה לי ברור שעוד כמה דקות כבר יכאב לי שם עמוק בשרירים.

"איזה מחזה יפה," אמר אלעד. הוא סקר אותי במבטו ונגס בשפה התחתונה שלו, כאילו עמד לאכול משהו והתלבט איפה לתת את הביס הראשון. "אתה צריך לראות את עצמך. כל הגוף שלך מתוח ככה, אני יכול לעשות לך מה שבא לי. אף אחד לא ישמע אותך כאן, אתה מבין את זה?"

הנהנתי. הייתה לי תחושה שהחדר הזה אטום במיוחד. בכל זאת, לחשוב על העובדה שאף אחד לא ישמע אותי צועק לעזרה כנראה לא הייתה המחשבה הנכונה בשלב הזה, כי היא גרמה לי להרגיש חולשה בכל הגוף.

אלעד התקרב אליי. הפנים שלו היו בדיוק מול החזה שלי. הוא הרכין את ראשו וליקק ממני את הזיעה, ממש העביר את הלשון הרטובה שלו על כל החזה שלי. זה היה יכול להיות נעים, אם לא הייתי מרגיש באותם הרגעים שאני נכנס לפאניקה.

יוגב התקרב. הוא היה ערום. הוא הזיז קצוות שיער מהפנים שלי ואז צבט את שפתיי. הבטנו אחד לשני בעיניים והוא חייך. "זה בסדר לפחד. לפעמים פחד יכול לשחרר." הוא עזב את השפתיים שלי והניח את היד על החזה שלי, על הלב. הוא הביט בפניי במשך כמה שניות ואמר בשקט, "אתה לחוץ מדי."

"אני.."

"תנשום עמוק. הכול בסדר. להנמיך אותך קצת?"

"כן. כן, בבקשה."

"זה דווקא סבבה שהוא ככה," אמר אלעד והניח את כפות ידיו החמות על החזה שלי, מישש אותו. המשכתי להביט על יוגב, מקווה שיראה על פניי שאני באמת מת מפחד, ושהתנוחה הזו מלחיצה אותי עוד יותר.

"כמה סנטימטרים," הוא אמר לבסוף וליטף את הראש של אלעד. "אתה לא תשים לב."

אלעד אחז בסנטר שלי כדי שאסתכל עליו. "קשרו אותך פעם ככה?"

"לא."

"ככה קושרים בשר אחרי השחיטה. הדם מטפטף למטה על הרצפה, והבשר נשאר תלוי עד שמישהו מחליט להוריד אותו."

הוא גרם לי לדמיין את עצמי קשור כמו בשר, מדמם. הרגשתי בחילה ולרגע חשבתי על לבקש מהם להוריד אותי, להגיד להם שאני רוצה ללכת ושלא צריך שישלמו לי. שיזיין אבי ושיזיין הכסף. הוא שלח אותי לעשות סקס, אבל זה לא סקס, זה... עינויים.

"תפסיק לשחק לו עם הראש," שמעתי את יוגב אומר מאחורי. רגע לאחר מכן השרשרת זזה מעט והרגשתי את כפות רגליי שוב עומדות ביציבות על הקרקע. "תודה," אמרתי. "תודה, יוגב."

הוא חזר לעמוד לידי, היד שלו על הגב שלי, מלטפת. "אין על מה. עכשיו תהיה בשקט בזמן שנחקור את הגוף שלך, טוב?"

"ט - טוב." לחקור את הגוף שלי?

אלעד חייך אליי וקרץ. הוא ירד על ברכיו והעביר את ידיו על הרגל שלי. "רגל חזקה," הוא אמר. "אני אוהב את השערות שיש לך עליה." הוא תלש כמה שיערות ואז סטר לי על הירכיים, לא חזק מדי. יוגב התחיל לגעת ברגל השנייה שלי. הם העבירו את הידיים מהקרסול ועד לירכיים, מה שגרם לכל האזור להרגיש מלא בזרמי חשמל עדינים. אלעד אחז לפתע בכף הרגל שלי ואמר לי להרים אותה. עשיתי את מה שאמר ונזהרתי שלא לאבד שיווי משקל. שניהם התחילו להסניף את כף הרגל שלי, וכשאלעד העביר את הלשון בין האצבעות שם הרגשתי מעין הנאה מוזרה. לא זכרתי שמישהי פעם התעסקה עם כפות הרגליים שלי, ואלעד ליקק אותן כאילו עשה את זה לא מעט בעבר.

"יש לו כף רגל גדולה," הוא אמר ליוגב.

"כן. הוא בנוי טוב. יש לו גם פופיק חמוד."

הם קירבו את פניהם אל הבטן שלי, לאחר שאלעד עזב את כף הרגל שלי. "תחרות יריקות," אמר אלעד. הוא התרחק בערך שני מטרים ממני, עדיין על ברכיו. לא הבנתי מה הוא הולך לעשות, עד שכחכח בגרונו וירק עליי. בהיתי בו, לא מבין למה לעזאזל הוא ירצה לירוק על בנאדם אחר. עד כמה הוא דפוק?

"כמעט," אמר יוגב. "נמוך מדי."

הבטתי למטה. היריקה של אלעד פגעה מתחת לטבור שלי ועכשיו הרוק זלג אל תוך שיער הערווה שלי.

"תורי," אמר יוגב והלך על ברכיו ליד אלעד. הוא גם כחכח בגרון ואני עצמתי את עיניי, כי זה היה משפיל מדי בשביל להביט. הרגשתי את היריקה פוגעת בי בתוך הטבור. יוגב מחא כף. "עדיין האלוף."

"שוויצר," אמר אלעד. שניהם התקרבו אליי שוב ויוגב הכניס אצבע לתוך הטבור שלי ושיחק שם עם הרוק שלו. אלעד הצטרף גם ושניהם דחפו פנימה את האצבעות שלהם בתורות. זה כאב, כי הם ממש דחפו חזק. הרגשתי את שרירי הבטן שלי נדרכים מהלחץ, והכאב שלח זרמים עד למותניי.

"כואב לך?" שאל אלעד.

"כן."

"מישהו פעם התעלל לך בפופיק?"

"לא."

"חבל. זה סקסי בטירוף. זה גם נקודה שיכולה להיות מאוד כואבת, והרבה אנשים לא מודעים אליה. הנה, תראה." הוא לחץ חזק יותר ממקודם, עד שצעקתי ורק אז הוא הוציא את האצבע.

 יוגב אמר, "אני חושב שהזנחנו קצת את הציצי שלו."

"צודק." אלעד נעמד. הוא הביט בחזה שלי. "איזה פטמות נהדרות יש לו. גודל מושלם."

יוגב התרומם גם כן. "בחורות אוהבות ללקק לך אותן, נכון?"

"כן. לפעמים."

"טוב," אמר אלעד. "אנחנו עושים את זה יותר טוב." הוא הרכין את ראשו והתחיל לינוק את הפטמה שלי. יוגב התמקד בפטמה השנייה, ובמשך דקה בערך זו הייתה תחושה נהדרת. ידעתי שאני לא אמור לשתוק, למרות שאף אחד לא באמת הסביר לי מה אני אמור לעשות במצבים האלה. עצמתי את עיניי, נשמתי עמוק והתחלתי להיאנח בקול. מלמלתי דברים כמו, "זה מדהים," כדי להראות להם שהמגע שלהם מרגיש טוב, שהם יודעים מה הם עושים. האמת היא שעדיין הייתי לחוץ מדי בשביל לשקוע לגמרי במה שקרה. הפחד שעוד רגע הם יעברו למשהו קיצוני יותר גרם לחושים שלי להיות חדים מהרגיל, והגוף שלי הרגיש דרוך לכל כאב שעלול פתאום להופיע.

זה היה די מדהים לראות עד כמה הם היו מתואמים. ברגע שאלעד התחיל לנשוך את הפטמות שלי, יוגב עשה זאת גם כן. אנחות ההנאה שלי, אלה שהיו אמיתיות וגם אלה שהיו מזויפות, הפכו במהירות לגניחות של כאב. הם נשכו עם קצה השיניים, כאבים מהירים וחדים שמיד התחלפו בתחושה טובה של יניקת הפטמות. המעבר הזה של הכאב וההנאה, שבשלב הזה כבר חוויתי לא מעט לאחרונה, גרם לזין שלי לעמוד.

יוגב הפסיק לפתע וירד על ברכיו. הוא הביט עליי מלמטה ואמר, "הזין שלך יהיה לי טעים?"

"כ - כן." להגיד לו שלא טעמתי אף פעם את הזין של עצמי, יהיה מיותר.

הוא ידע איך לרדת, הוא ידע בדיוק איך להשתמש בלשון וכמה עמוק להכניס פנימה את הזין. בזמן שעמדתי שם, קשור לתקרה, עם הפטמה שלי בין השיניים של אלעד והזין בתוך הפה של יוגב, היה לי ברור שבחיים לא אצליח לרדת למישהו ברמה שתתקרב לזו של יוגב. הוא גרם לי להרגיש שהשרירים שלי הפכו למים, ובעוד רגע אהפוך לשלולית על הרצפה. הנשימות שלי נעשו מהירות יותר ומצאתי את עצמי מניע את המותניים קדימה ואחורה, רוצה לשקוע עמוק יותר בחור הלח שהיה הפה של יוגב.

אלעד עזב את הפטמה שלי, שכבר הרגישה נפוחה, ולחש לי באוזן. "הוא מדהים בזה, לא?"

"כן. הוא... כן."

"בוא אליי." ואז התנשקנו. הוא נישק עם הרבה לשון, והלשון הזו נעה בלי הפסקה בתוך הפה שלי. כשבמקרה הלשון שלי נכנסה לתוך הפה שלו, הוא סגר עליה עם השפתיים שלו וינק אותה במשך כמה שניות. זה הרגיש מוזר, אבל גם טוב, כאילו שהשתלט על הפה שלי וגרם לצמרמורות להופיע בכל אזור הלסת.

אלעד הפסיק עם הנשיקה ועבר לבית השחי שלי, שוב הפעיל את כל הפה שלו בשביל ללקק ולנשוך. אבל הפעם הייתי שקוע כל כך עמוק בתחושה הנפלאה במפשעה שלי, עד שפחות שמתי לב לכאב שנגרם מהנשיכות שלו ומכך שתלש שיערות עם השיניים שלו.

"אני מת על הריח שלך," הוא לחש לי. היד שלו עברה על בית השחי השני שלי. "תריח." דוחה. קירבתי את האף אל היד שלו והסנפתי את הזיעה של עצמי. מה אני אמור להגיד? הבטתי אליו וראיתי שהוא מחכה לתשובה.

"זה מריח... טוב."

הוא צחק, צחוק קליל שלרגע שבר את המתח שחשתי. הוא שוב נישק אותי. "זה מריח כמו סקס שיוצא לך מבית השחי, זה מריח כמו הגוף שלך מבפנים. אתה לא צריך לאהוב את זה, הריח הזה הוא בשבילי." ואז הוא נעמד מאחורי. שמעתי אותו יורד על הברכיים, מה שאפשר לו להיות עם הפנים בדיוק מול התחת שלי. נעשיתי מאוד מודע לאזור הזה, כי ידעתי שהוא לא סתם נעצר שם.

"איזה נוף," הוא אמר. "תפסק קצת את הרגליים." לפסק אפילו קצת גרם לי להיתלות יותר על השרשרת מהתקרה. זה גרם לכאב בכתפיי להיות יותר מורגש, אבל לא בעוצמה שהייתי מרגיש אם יוגב לא היה מוריד אותי מעט.

שוב הלשון שלו על החור שלי. הרגיש שהוא מנסה לאכול שם משהו. הלשון שלו נכנסה פנימה יחסית בקלות, והשילוב של הרטיבות בפנים עם הפה של יוגב על הזין שלי, גרם לכך שהרגשתי שהגוף שלי עובר חוויה שלא הצלחתי להגדיר. כל שריר בגוף שלי הגיב למגע שלהם, פעימות הלב שלי פעלו לפי הקצב שהם קבעו עם הפה שלהם. הרגשתי שאני קרוב לגמור וידעתי שאם אגמור עכשיו הם יכעסו. סיננתי, "אני קרוב," וכמה שניות לאחר מכן יוגב הפסיק לרדת לי. הבטתי עליו מלמעלה וראיתי שהפה שלו נפוח מעט, מכוסה ברוק. הזין הרטוב שלי היה בדיוק מולו וחשבתי על זה שממש בא לי שימשיך לרדת לי, כי זה היה כל כך טוב.

"תודה," אמרתי. אולי לא הייתי צריך לומר את זה, כי זה היה ברור שהם בקטע של שליטה, לא בקטע של לעשות לי נעים. יוגב התרומם ועמד כך שהפנים שלו היו ממש מול פניי. מאחורה אלעד המשיך לחדור אליי עם הלשון שלו. יוגב אמר, "פתח את הפה." עשיתי את מה שאמר ולפתע גוש של רוק חדר לתוך הפה שלי. המניאק פשוט ירק עליי. בלעתי את הרוק ונלחמתי בבחילה. זה לא שונה מנשיקה, אמרתי לעצמי, בשני המקרים הרוק שלו נכנס לתוך הפה שלי. רק שנשיקה לא הייתה מביישת כמו יריקה לתוך הפה.

הרגשתי לפתע את האצבע של אלעד על החור שלי, ואז היא החליקה פנימה. יוגב כנראה קלט מהמבט שלי שאלעד עשה משהו. הוא הביט מאחורי ואמר, "איך הוא בפנים?"

"מדהים. הכוס הזה כזה חם, הוא ממש בולע את האצבע שלי. הזונה הזו רוצה לקבל."

יוגב צחק וצבט את הפטמות שלי. זה כאב, אבל הייתי עסוק מדי בתחושה של האצבע בתוכי. אלעד קיפל אותה בפנים, כאילו חיפש... ואז הרגשתי את זה, עמוק בפנים, נקודה שגרמה לכל הגוף שלי לרעוד ולקול שלא הצלחתי לשלוט בו לצאת מהגרון שלי.

"הנה," סינן אלעד. "בדיוק שם. זה ממש קל למצוא את זה אצלו."

יוגב התקרב אליי עוד יותר, האצבעות שלו על הפטמות שלי והמבט נעוץ בפניי. "תכניס עוד אצבע, שירגיש את זה יותר. אני רוצה שיטפטף פה."

מה זאת אומרת לטפטף? הוא ראה את הבלבול על פניי וגיחך. "אתה כזה תמים."

הייתי הרבה דברים, אבל תמים לא היה אחד מהם. לא אחרי מה שקרה בחודש האחרון - לא, בשנה האחרונה. לא הייתי אמור להתעצבן ממה שאמר, כי הוא לא התכוון למשהו מעבר. אבל רציתי שידע שאין לי ברירה אלא להיות שם, כי אבי יהרוג אותי אם אעשה בעיות. רציתי שידע שלפני לא הרבה זמן נאנסתי, אחרי שסכין הוצמדה לצוואר שלי והייתי בטוח שאני עומד למות. רציתי שידע את זה, ואז שיביט לי בעיניים ויגיד שוב שאני תמים. מזדיין אחד.

עוד אצבע בפנים, ואז שוב גל ההנאה הזה, כל כך עמוק, כל כך מוחלט. העובדה שהפטמות שלי היו מעוכות בין אצבעותיו של יוגב רק גרמה להכול להרגיש עוצמתי יותר. איכשהו קרה שהתחלתי להתמכר לתחושת הכאב בפטמות, כשרק לפני כמה דקות קיוויתי שהיא תיעלם.

התחלתי לתהות האם אפשר לגמור מבלי שמישהו יגע לי בזין. התחושה בתוכי הייתה כל כך חזקה, באמת האמנתי שאני עומד להשפריץ על הרצפה.

"הנה זה," אמר יוגב ועזב את הפטמות שלי. "אתה מטפטף." הבטתי למטה. טיפות של זרע זלגו מהזין שלי ויצרו טיפות על הרצפה. אפילו לא שמתי לב שזה קורה. יוגב העביר אצבע על הזין וזה גרם לי לשכוח לנשום.

"הוא יגמור עוד מעט אם תמשיך בזה," אמר יוגב.

אלעד דחף עוד כמה פעמים את האצבעות לתוכי ואז הוציא אותן באיטיות. זה הרגיש שהוא עדיין בפנים, עדיין נוגע בי בנקודה ההזויה הזו. הנחתי את ראשי על הזרוע והרגשתי את הזיעה שעל המצח נמרחת על העור. הכול בגוף שלי הרגיש חם ומגורה, לח ורטוב. התנשפתי בכבדות ונעשיתי מודע לכאב בכתפיים, כאב שהתחיל עמוק בשרירים והלך והתעצם עם כל שנייה, בעיקר עכשיו כשהאצבעות לו היו בתוכי וגרמו לי לשכוח מהכאב.

"איך המרגש?" יוגב שאל אותי. אלעד קם מהרצפה ונעמד לידו. שניהם הביטו בי. תהיה חכם, אמרתי לעצמי. "זה היה מדהים." הצלחתי לחייך מעט ונראה שהם מרוצים מהתגובה שלי. "רק... הזרועות שלי, זה מתחיל ממש לכאוב."

אלעד התקרב כך שהמפשעה שלו הייתה צמודה לשלי. עמד לי פחות, אבל הזין שלו עדיין עמד בעוצמה. הרגשתי אותו על הבטן שלי, רטוב בקצה. את הידיים הוא הניח על התחת שלי, מישש ולחץ. "כשכואב לך זה סקסי. אתה רוצה להיות סקסי בעיניי, לא?"

"כן. סליחה."

הוא נישק את הסנטר שלי, ומשם העביר את השפתיים על הלחי שלי ואז על הצוואר. יוגב התקרב ואמר, "הגיע הזמן לקחת אותו למיטה. הוא פתוח מספיק."

כן, חשבתי. קחו אותי למיטה. במיטה הידיים שלי לא ירגישו כמו גוש של כאב והרגליים שלי לא ירעדו בלי הפסקה.

אלעד אמר, "תשאיר לו את האזיקים. אני לא רוצה שישכח שהוא שייך לנו."

השרשרת התחילה לרדת למטה באיטיות. נשמתי עמוק בזמן שהזרועות שלי התחילו לרדת גם כן ונעצרו ליד הגוף שלי, עם השרשרת מולי. יוגב התקרב וניתק את האזיקים מהשרשרת. הוא אמר, "אל תנסה להזיז את הידיים. אתה בטח תפוס שם." הוא נעמד מאחורי והתחיל לעסות בחוזקה את הכתפיים שלי. זה הרגיש כואב ומשחרר בו זמנית. אלעד הביט עלינו ואמר, "צריך לצלם אתכם ככה. זה כל כך יפה."

יוגב גיחך ונישק את הצוואר שלי. "אם כבר היינו צריכים לצלם אותו קשור. עדיף בזמן ששיחקת לו עם הנקודה בפנים. היית צריך לראות את הפנים שלו."

אלעד נגס בשפתיו והתקרב. "טוב, או שאני מזיין אותו במיטה עכשיו או שאנחנו קושרים אותו שוב לתקרה ומזיינים אותו פה."

יוגב עזב את כתפיי ולפתע הרגשתי אותו מנסה לדחוף אצבע - לא, שתי אצבעות, לתוכי. שחררתי את השרירים, ולמרות שהיד שלו הייתה יבשה, הוא הצליח להכניס את שתי האצבעות פנימה. זה כאב, כי האצבעות שלו היו גדולות מאלה של אלעד, אבל הצלחתי לא להשמיע קול.

"עכשיו תתחיל ללכת," אמר יוגב. "לך אחרי אלעד."

אלעד צחק והלך אל הדלת, פתח אותה ויצא החוצה.

"אני אצליח ללכת ככה?" שאלתי.

"יש דרך אחת לגלות, לא?"

הצלחתי ללכת, אבל זה היה מגושם ומוזר. יוגב הלך כשהוא צמוד אליי, כל הזמן דאג שהאצבעות שלו יהיו עמוק בפנים. בטח נראיתי כמו בדיחה, הולך עם רגליים מעט פסוקות וידיים שעדיין היו באזיקים. הלכתי אחרי אלעד אל המסדרון שיצא מהסלון, עד שהגענו אל הדלת האחרונה בקצה. נכנסנו פנימה והפעם לא היו שם אביזרים על הקיר או שרשרת ברזל מהתקרה. זה נראה כמו חדר רגיל ולבן, עם כמה תמונות על הקירות, בעיקר של יוגב ושל אלעד.

האצבעות החליקו החוצה ממני. יוגב אמר, "תתקרב למיטה ורד על הברכיים. תפעיל קצת את הפה לפני שתרוויח את הזכות לשכב."

להרוויח את הזכות. זו מיטה, רציתי לומר, לא מחלקה ראשונה לתאילנד.

ירדתי על ברכיי ואלעד התיישב על קצה המיטה, בדיוק מולי. "תעשה את מה שאתה יודע," הוא אמר ואני התחלתי לרדת לו. יוגב התקרב מאחור ורכן על ברכיו. הוא הכניס את הידיים מתחת לבתי השחי שלי, עד שהגיע לחזה והתחיל לצבוט את הפטמות. "קח אותו עמוק," הוא אמר. "תשתמש בלשון כמו שאני השתמשתי עליך. תתרכז. אתה עובד על אוטומט וזה לא טוב."

ניסיתי להיזכר במה שהוא עשה לי, איך סובב את הלשון מסביב לכיפה שלי והפעיל מעין תנועה של יניקה עם השפתיים לכל אורך הזין. היה קשה להתרכז עם הידיים שלו שמיששו וצבטו את החזה שלי כמו שבדרך כלל עושים עם חזה של אישה. לפי הקולות של אלעד נשמע שאני משתפר. הוא מלמל בשלב מסוים, "אתה לומד מהר. תמשיך ככה."

יוגב נישק את העורף שלי ולחש, "אני אפתח אותך כל כך עמוק. אני רוצה להרגיש את הבטן שלך על קצה הזין שלי. אתה הולך לגנוח כמו הזונה הכי חרמנית בעולם בשבילי."

המילים שלו אולי היו אמורות לחרמן אותי, אבל הן לא. הצלחתי להתעלם מהן וקיוויתי שאצליח לגרום להם להאמין שלא חדרו אליי בפעם הראשונה לפני יום בערך. ידעתי שאצטרך לעשות הצגה בשבילם, אבל חששתי שהם יגלו מהר שאין לי מושג בסקס עם גברים. לעזאזל, הסקס היחיד שעשיתי עם גברים היה אונס, או כשעמדתי בתוך בור באדמה שהיה אמור להיות הקבר שלי, או כשהייתי על שולחן של מקעקע מטורף.

"בוא למיטה," אמר אלעד והרים את הראש שלי מהזין שלו. "קדימה, אני חייב להיכנס אליך."

טיפסתי על המיטה. הרגליים שלי רעדו - לא, כל הגוף שלי רעד. עמדתי על ארבע עם הידיים עדיין באזיקים, ואלעד נעמד מאחוריי על הברכיים. יוגב פתח את המגירה ליד המיטה והוציא משם קונדום וחומר סיכה. הוא הביט בפניי ועיניו נעשו צרות. נראיתי מפוחד והוא כנראה קלט את זה.

"מתי בפעם הראשונה חדרו אליך?" הוא שאל אותי. מאחורי, אלעד השתתק ולא זז. הדממה הייתה מוחלטת ואני לא ידעתי מה לעשות. לשקר? לספר את האמת ולהסתכן בלהרגיז אותם?

"עומרי... מתי חדרו אליך בפעם הראשונה?" היה משהו מזהיר בקול שלו, מעין 'תיזהר לא לשקר לי כי אני אדע ישר ואתה תצטער'.

"אמממ... לפני כמה חודשים. פשוט לא עשיתי - לא עשיתי את זה המון מאז. גם אף פעם לא הייתי עם שניים במקביל, אז אני קצת... לחוץ." כחכחתי בגרוני וניסיתי לחייך. קיוויתי שבגלל האור המועט בחדר החיוך המזויף שלי לא יהיה ברור מדי. "אני בסדר. באמת."

"בטוח?"

הנהנתי. "כן. תודה."

הוא הנהן. "בסדר. אלעד." הוא נתן לו את חומר הסיכה ואת הקונדום.

"לא הבנתי," אמר אלעד, נשמע מרוגז. "אני אמור כאילו לזיין אותו לאט עכשיו?"

לעזאזל. אמרתי, "אתה אמור לעשות את מה שבא לך לעשות. אני בסדר." קיוויתי שנשמעתי מספיק בטוח בעצמי.

"טוב," אמר אלעד. "יוגב, תכניס לו זין לפה בזמן שאני נכנס. אני רוצה שכל החורים שלו יהיו בשימוש."

במקום לחוש פחד עכשיו, חשתי הקלה על זה שלא פישלתי וגרמתי להם לבטל את כל העניין. עדיין זכרתי את האיום של אבי לגבי מה יקרה אם הם לא יהיו מרוצים. אחרי שליקקתי תחת של בחור, נקשרתי מהתקרה ודיברו אליי כמו אל זונה, לחזור ולקבל מכות מאבי היה משהו שהתכוונתי למנוע בכל מחיר.

יוגב התיישב על המיטה עם הגב על המשענת. הוא הוציא מהמגירה מפתח ושחרר את האזיקים שלי, מה שאפשר לי לעמוד על ארבע עם יותר רווח בין הידיים. הזין שלו עמד והיה ממש מתחת לפנים שלי. מבלי שיאמר לי מה לעשות, הרכנתי את הראש והתחלתי לרדת לו. הוא אחז בשיערי, אבל לא חזק מדי בשביל למשוך בשערות. מאחורי שמעתי את עטיפת הקונדום נפתחת, ואז את הרעש של חומר הסיכה יוצא מהבקבוק. אצבע רטובה נכנסה אליי, מרחיבה מעט. אלעד אמר, "אני נדיב איתך הפעם, לא יודע למה. בדרך כלל אני יותר מניאק." אם לא היה לי זין כמעט עד הגרון, כנראה שהייתי אומר לו תודה, ובאמת מתכוון לזה.

כשהוא התחיל לדחוף את הזין לתוכי הבנתי כמעט מיד שזה הולך להיות סיוט. כבר ראיתי שהוא מאוד גדול, אבל כשהרגשתי את הכיפה מנסה להיכנס פנימה, זה הפך ליותר מציאותי.

"תתרכז בזין שלי," אמר יוגב. "עזוב את מה שקורה מאחוריך. זה יכאב, אבל אחר כך יהיה שם טוב." הוא ליטף את הכתפיים שלי, אפילו עיסה אותן מעט. נשמתי עמוק דרך האף וניסיתי לשחרר יותר את החור, כי באמת לא רציתי שהניסיון הראשון של אלעד יכשל בגלל שהייתי צר מדי. כבר חושב כמו זונה, אמר קול בראשי. לא לקח לך הרבה זמן.

לא לחשוב. להתרכז בזין של יוגב ולא לחשוב, כי לחשוב גרם לי להרגיש כמו אפס.

הכיפה בפנים. כאב חד בכל אזור המותניים. לרגע לא הצלחתי לנשום. עוד סנטימטר פנימה. שום תחושת הנאה, רק כאב, כמו סכין שלאט לאט חודר לתוך הגוף שלך. אלעד עצר לרגע ושם עוד חומר סיכה. "צר המניאק. גם אחרי כל האצבעות בפנים."

"אתה אוהב אותם צרים," אמר יוגב וליטף את בית השחי שלי. "אתה אוהב להרגיש שאתה שובר להם את הרקטום."

"זה נכון. ואת הזונה שלנו כאן אני ממש שובר עכשיו."

"הוא מרגיש את זה. אני רואה איך הוא רועד. הוא מזיע בבית שחי, מתנשף. תמשיך, בשביל זה הוא כאן." למרות המילים האלה, עם היד השנייה שלו יוגב ליטף את הראש שלי, אומנם כמו שמלטפים כלב, אבל בכל זאת היה בזה משהו מרגיע מעט.

"לא צריך פופרס?" שאל אלעד. לא ידעתי למה הוא מתכוון.

"לא עכשיו. אתה יודע מתי נצטרך את זה," אמר יוגב.

אלעד גיחך. "מת על הראש שלך."

הוא נכנס עמוק יותר. בשלב הזה עוד כאב היה רק עוד כאב, והצלחתי להתמודד איתו כי ידעתי שהוא עומד להגיע וידעתי שאין לי ברירה אלא לקבל אותו. תנועות הירידה שלי על הזין של יוגב הפכו להיות אוטומטיות, כי לא הצלחתי להתרכז מספיק.

"בפנים," אמר אלעד, ובשלב הזה הרגשתי שעוד סנטימטר אחד פנימה והוא ייצא לי מהטבור. הוא חיכה כמה שניות לפני שהתחיל לצאת, וזה שוב עורר גל חד של כאב.

"תפמפם אותו," אמר יוגב. "הוא בסדר. תפמפם אותו כמו שהוא רגיל לעשות לבחורות."

"איכס, דוחה," סינן אלעד ושוב דחף את עצמו לתוכי. עברו בערך שתי דקות נוספות עד שהוא התחיל להיכנס ולצאת בקצב מהיר. תחושת הכאב לא נעלמה, אבל היא החלה להתערבב בתחושה של הנאה, כנראה כי הוא נתן לי מספיק זמן להתרגל וגם שם כמות טובה של חומר סיכה. באותו הזמן הרגשתי שהשפתיים שלי עומדות לנשור מרוב ירידות ליוגב. ניסיתי לעשות את זה... מעניין עבורו, אבל בשלב מסוים לא היו לי רעיונות וזה הרגיש שהפה שלי חייב הפסקה.

הוא כנראה קלט מהתנועות שלי שאני מתקשה. הוא אמר, "תביט אליי."

הרמתי את ראשי וניסיתי לנשום עמוק, אוויר ישר לריאות, כי במשך יותר מדי זמן נשמתי רק דרך האף, וגם זה היה מעורב בריח שיער הערווה של יוגב.

"איזה כוס יש לו, חבל לך על הזמן." התנועות של אלעד נעשו מהירות יותר, הוא זז כמו מכונה. בהיתי ביוגב עם עיניים רחבות ופה שלא הצלחתי לסגור. כל הגוף שלי רעד והנשימה יצאה כל כך מהר זה הרגיש שאני רץ.

יוגב חייך וניגב את הרוק מהסנטר שלי. "תפתח את עצמך כמה שיותר," הוא אמר לי בשקט. "אתה תהנה באמת רק כשאתה לגמרי מוותר ונותן לו גישה מלאה לתוך הגוף שלך. אל תחשוב על זה, פשוט תקבל את זה שאתה עכשיו שלו, של הזין שלו. נקה את הראש ופשוט תתמקד בתחושה שלו בפנים. קדימה, עצום את העיניים ותתרכז."

עשיתי את מה שאמר, נשמתי עמוק והשתדלתי לנקות את הראש כמה שיותר. אלעד לא הפסיק לרגע ל... לזיין אותי. תכניס לך את זה לראש, עומרי, הוא זיין אותך. הייתי חייב להפסיק לנסות ליפות את המציאות, כי מה שקרה זה מה שקרה.

"עומרי... אתה לא מתרכז. אני קולט על הפנים שלך שאתה מוטרד בדברים אחרים." יוגב ליטף את הלחי שלי.

"סליחה," אמרתי וניסיתי שוב לנקות את הראש. זה לא היה קל, אבל הצלחתי בסופו של דבר. תחושת החדירה הרגישה עוצמתית יותר, ושמתי לב שאני מצליח לשחרר אפילו יותר את השרירים כדי לקבל אותו עמוק יותר. כשהוא הצליח להיכנס עמוק יותר משהצליח מקודם, הוא גנח בהנאה וגם אני לא הצלחתי לעצור אנחה שהחזקתי בגרון. זה הרגיש שהוא הפך להיות חלק מהגוף שלי, כל כך עמוק עד שלא ידעתי איפה אני מתחיל ואיפה הוא נגמר.

"אני כל כך עמוק," סינן אלעד. הוא אחז במותניים שלי בחוזקה, ממש צבט את העור. אבל בקושי הרגשתי את זה, כי כל המחשבות שלי היו מכוונות לזין שנכנס ויצא ממני.

"אתה לא מבין איך אתה גורם לו להרגיש עכשיו," אמר יוגב. "הוא עוד מעט מתעלף בגללך." הרגשתי את היד שלו על הסנטר שלי, מרימה את פניי. "תגיד לאלעד איך הוא גורם לך להרגיש."

לא ידעתי מה לומר, לא ידעתי איך לנסח את מה שהרגשתי כי לפני כמה דקות הוא אמר לי לא לחשוב על כלום. כחכחתי בגרוני ואמרתי בשקט, "אתה גורם לי להרגיש מדהים, אלעד."

"מה הוא אמר?"

אמרתי שוב. "אתה גורם לי להרגיש מדהים. זה... זה כאב בהתחלה אבל עכשיו זה טוב. אני - אה - אני לא יודע עוד מה להגיד."

יוגב צחק. "זה בסדר. גם ככה אלעד לא ממש מקשיב לך. היי, אולי תיתן לי גם סיבוב עליו."

"תן לי עוד קצת. לך תביא לו מים או משהו."

יוגב שאל אותי, "אתה צמא?"

"כן. בבקשה."

הוא נישק את המצח שלי. "כבר חוזר. אלעד, זיין אותו על הגב, תראה את הפנים שלו."

"צודק." הוא יצא ממני בבת אחת, וזה הרגיש כמו חור שנפער באמצע הגוף שלי. רק עכשיו שמתי לב לכמה שרעדתי והתנשפתי. "על הגב. קדימה, החור שלך מתקרר לי."

נשכבתי על הגב וחשתי מיד הקלה. העדפתי שיזיין אותי מבלי להביט בפניי, כי זה היה כל כך אינטימי כשמביטים לך על הפנים ככה. אבל לפחות זה אפשר לגוף שלי לנוח מעט, ואחרי שעה בערך של כל המשחקים איתם, בשילוב עם החבלות מאתמול, הרגשתי שאני נעשה תשוש במהירות.

אלעד עמד על הברכיים והביט עליי. לא היה המון אור בחדר, אבל היה מספיק בשביל לראות שפניו הבריקו מזיעה, וגם החזה שלו. "תפסק. עוד. תביט עליי. יו, אתה יפה. שים את הידיים מאחורי הראש. אתה רואה את הזין שלי? הוא היה בתוך הגוף שלך לפני רגע, פתח אותך. עכשיו אני הולך לפתוח אותך כאילו שהיית אישה. אתה מבין את זה?"

"כ - כן."

"אתה הולך לגנוח כמו אישה בשבילי. אתה הולך להיות האישה הקטנה שלי עכשיו בזמן שאני אנסה להגיע לתוך הבטן שלך עם הזין שלי. אתה מבין אותי?"

"אני מבין."

ואז הוא ירד על ארבע והתמקם ממש מעליי. הפנים שלו היו מעל פניי ובמשך כמה שניות פשוט הבטנו אחד בשני. כשהוא הוריד את פניו באיטיות לכיווני, ידעתי שהוא רוצה שנתנשק, אז הרמתי את פניי לכיוונו. זו הייתה נשיקה טובה, נשיקה עם הרבה לשון ו... לא יודע, תשוקה או משהו. בזמן שהמשכנו להתנשק הוא מיקם את עצמו בין רגליי, וכשהרגשתי אותו שוב נדחף לתוכי הלשון שלו גם הייתה בתוך הפה שלי, כמעט עד הגרון.

כשהוא דחף את עצמו פנימה זה כאב, וגנחתי ישר לתוך הפה שלו. הוא חיכה כמה שניות לפני שהתחיל לזוז, אבל כשכן התחיל זה הרגיש עמוק יותר ממקודם, והעובדה שהפנים שלו היו בדיוק מול פניי, קולטות כל תנועה שלי, גרמה לי להיות מודע יותר לאיך שאני נראה בעיניו, לכמה זה ערום להיות במצב הזה עם גבר אחר, לדעת שהוא בתוך הגוף שלך, שכל תנועה שלו קובעת אם תרגיש הנאה או כאב. רציתי לעצום את עיניי, אבל גם ידעתי שזה כנראה ירגיז אותו, וגם היה משהו כמעט מהפנט בלראות את ההנאה על פניו כשנכנס ויצא ממני.

שמעתי את יוגב חוזר והכוס הופיעה ליד הפנים שלי. "תן לו לשתות."

אלעד הפסיק לזוז, הזין עדיין בתוכי. התרוממתי על המרפקים ושתיתי את כל מה שהיה בכוס, שמח לגלות שזה רק מים קרים ולא אלכוהול.

יוגב הניח את הכוס בצד וירד על ברכיו ליד המיטה, כך שגם פניו היו קרובות לפניי. אלעד חזר לזיין אותי, המשיך להביט עליי. הנשימות שלהם הגיעו עד הפנים שלי, הם בחנו אותי בצורה שאף אחד לא בחן לעולם. לא היה טעם לנסות לשלוט במה שהרגשתי, כי אחרי הימים האחרונים לא היה לי כוח לדברים האלה. נתתי לעצמי להשתחרר, לקבל את מה שקורה ואיך איך שאני מרגיש. נאנחתי בקול, נאנחתי כמו שבחורות נאנחו בזמן שזיינתי אותן, נאנחתי כאילו אין שום מחסומים ואין לי מה להסתיר או במה להתבייש, כי זה הרגיש טוב פשוט לשים זין על הכול ולהשתחרר.

"יפהפה," יוגב לחש באוזן שלי. "אתה כל כך יפה עכשיו." הוא הכניס שתי אצבעות לתוך הפה שלי, ומבלי להסס התחלתי למצוץ אותן כאילו הן היו הדבר הטעים ביותר בעולם. אלעד בינתיים המשיך להיכנס ולצאת, מדי פעם דוחף את עצמו בכזו עוצמה שגרמה לכל הגוף שלי לרעוד.

"אני חייב גם," אמר יוגב. "בוא נתחלף."

"חרא," אמר אלעד, אבל הוא יצא ממני. יוגב לקח קונדום והתחיל לשים על עצמו בזמן שהם התחלפו. אלעד נשכב על המיטה לידי ואמר, "תפסק את הרגליים בשבילו. תראה לו את החור שלך." עשיתי את מה שאמר ויוגב, שהיה בין רגליי, חייך ואמר, "אתה מספיק פתוח עכשיו. אני לא שם חומר סיכה. כאב זה חלק מהעניין."

"תכאיב לו," אמר אלעד ולחץ על החזה שלי. "אני רוצה שהוא ירגיש אותך."

"הו, הוא ירגיש." הוא אחז ברגליים שלי והניח אותן על הכתפיים שלו. הרגשתי אותו נדחף לתוכי והלחץ המוכר הופיע מיד. ממש רציתי שישים שם משהו, אבל הבנתי שהם רצו להרגיש מעיו כוח עליי. המחשבה שהם שילמו על מישהו, ובידיים שלהם יש את היכולת לגרום לו להנאה או כאב, היו חלק מהעניין בשבילם. לא היה טעם לחשוב על זה, זה פשוט היה המצב. אז כשיוגב נכנס לתוכי ואני הרגשתי שהכאב כמעט גורם לי לצעוק, הצלחתי לעצור את עצמי והעמדתי פנים שהכול בסדר. כעבור כמה שניות הוא כבר התחיל לנוע בפנים, והתחושה הטובה ממקודם הופיעה שוב, מלווה עדיין בכאב, אבל בכאב שהצלחתי להתמודד איתו.

הוא זיין אותי בהתחלה כשהייתי על הגב, ובכל הזמן הזה אלעד לא הפסיק לרגע לגעת בי, לינוק ולנשוך את הפטמות, ללקק את בית השחי ולהתנשק איתי. בשלב מסוים יוגב אמר לי לעמוד על ארבע, ובזמן שזיין אותי אלעד נעמד מולי ואמר לי לרדת לו. הם אמרו דברים כמו, "את כל החורים שלך אנחנו ממלאים," וזה השפיל לשמוע את זה, אבל איכשהו הצלחתי להתנתק מספיק בשביל לא לקחת את הדברים אישית. שיחקתי תפקיד, והם שיחקו תפקיד. הכול היה בסדר כל עוד הצלחתי לעשות את ההפרדה הזו.

"אתה מוכן?" שאל לפתע יוגב. לא הבנתי לרגע אל מי הוא מדבר. אלעד אמר, "בטח מוכן." הוא הוציא את הזין מהפה שלי והתחיל לשכב מתחתיי. לא הבנתי מה הוא מנסה לעשות. יוגב יצא ממני באיטיות ואמר, "אנחנו הולכים לזיין אותך ביחד עכשיו. נשים הרבה חומר סיכה, אל תדאג. ניקח את זה לאט."

"מה זאת אומרת ביחד?"

"בו זמנית. שנינו נכניס את הזין פנימה ביחד."

"ש - שניכם ביחד? לא - לא נראה לי שזה יכול לעבוד." הלב שלי התחיל לפעום מהר והצטערתי שאין לי שעון כדי לראות כמה זמן עבר. אולי בכלל הסתיימו השעתיים?

אלעד אחז לפתע בפנים שלי. "זה יעבוד. שילמנו עליך וזה הולך לעבוד. זה יכאב, אבל זה יעבוד."

"תן לו את הפופרס," אמר יוגב.

"נו, אני שונא את הריח הזה."

"אני מעדיף לא לקרוע לו את הרקטום. אתה רואה שהוא לחוץ מזה, אל תעשה דווקא."

אלעד גלגל את עיניו והושיט את ידו לכיוון המגירה ליד המיטה. אמרתי, "זה מסוכן, לא? להכניס שני.. להיכנס ככה פנימה. נראה לי."

יוגב נישק את הגב התחתון שלי בזמן שאלעד צחק. "זה יכאב בהתחלה ואחר כך ירגיש מדהים. הפופרס ישחרר אותך."

"מה זה הפופרס הזה? כדור?"

הייתה דממה לרגע שנשברה כשלאעד אמר, "אין מצב בעולם שאתה לא יודע מה זה פופרס."

"הוא לא גיי," אמר יוגב.

"אבל הוא זונה. אף גיי לא נתן לו את זה?"

"הוא חדש בזה, לא? כנראה שעדיין לא יצא לו. בוא תסביר לו איך לוקחים את זה ומה זה יגרום לו להרגיש."

אלעד נאנח והחזיק בקבוק קטן מולי. מאחורי הרגשתי את יוגב מכניס לתוכי שתי אצבעות ומתחיל להניע אותן באיטיות פנימה והחוצה. הייתי כל כך מרוכז בבקבוק הזה שהצלחתי להתעלם לגמרי מהתחושה בתוכי.

"זה משהו שאתה מסניף," אמר אלעד. "מסניף לרגע ואז מפסיק לנשום לכמה שניות. זה יגרום לך להרגיש מסוחרר, אבל זה יעשה הכול יותר עוצמתי. זה ישחרר לך את השרירים ואז תוכל לקבל אותנו עמוק יותר."

"זה מסוכן?"

"זה לא מסוכן, כאילו לא ממש מסוכן. משתמשים בזה לסקס. זה טוב, חומר טוב. אתה לא תמות מזה. פשוט תזרום עם התחושה."

"בוא נעשה דבר כזה," אמר יוגב. "ננסה להתחיל עם הרבה חומר סיכה ובלי הפופרס. אם ממש כואב לך, נשתמש בו. סבבה?"

לא ידעתי מה עדיף. להסתכן בחומר הזה שלא הכרתי כדי להרגיש פחות כאב, או להרגיש כאב ואז בסוף כנראה בכל זאת להשתמש בחומר הזה. אבל העדפתי לא להכניס דברים שלא הכרתי לתוך הגוף, וקיוויתי שהם יהיו מספיק עדינים בשביל לעשות את מה שרצו בעדינות.

"בואו ננסה בלי בהתחלה. בבקשה."

"סבבה," אמר מיד אלעד והניח את הבקבוק בצד. חשבתי, אתה ממש רוצה לראות שכואב לי. הוא לקח קונדום ושם על עצמו ומאחורי שמעתי את יוגב מוציא עוד חומר סיכה מהבקבוק. הוא התחיל למרוח אותו מסביב לחור שלי ואז בתוכי. הוא שם הרבה וזה הרגיש מוזר להרגיש את כל הרטיבות הזו באזור הזה.

"אתה לא מפסיק לרגע להביט עליי," אמר אלעד. "אם אתה עוצם עיניים אני מכניס לך סטירה. אתה מבין?"

"כן."

"תנשום עמוק ותנסה ליהנות. כששנינו נהיה בתוך הכוס שלך זה יהיה מדהים, סמוך עליי. פשוט אל תילחץ."

"בסדר."

"תן לי נשיקה בזמן שאני נכנס אליך."

הרכנתי את ראשי והצמדתי את שפתיי לשפתיו. הרגשתי אותו מתמקם מעט מתחתיי ואז הוא דחף את עצמו פנימה. זה כמעט ולא כאב. פשוט תחושה ראשונית של לחץ ואז הוא היה בפנים.

"אני מתחיל להיכנס," אמר יוגב. "אל תילחץ. אני יודע מה אני עושה. פשוט תתרכז בלשון של אלעד."

אלעד הניח את ידו על החלק האחורי של הראש שלי והצמיד אותי עוד יותר אליו. הרגשתי שאני שוקע כולי בתחושה של הנשיקה, ברוק ובלשון שנוגעת בלשון. אבל ברגע שיוגב התחיל לדחוף את עצמו לתוכי, כל המחשבות שלי התרכזו בכאב שהתחלתי להרגיש שם. איבדתי ריכוז ואלעד נתן לי מכה בצלעות, סימן לי להמשיך עם הנשיקה. הצלחתי לעשות את זה במשך כמה שניות נוספות, אבל אז זה פשוט הרגיש כואב מדי. לא ידעתי כמה מהזין של יוגב היה בפנים, אבל מה שנכנס הרגיש יותר מדי.

ניתקתי את הנשיקה עם אלעד, מה שלא היה קל כי הוא ממש הצמיד אותי אל הפנים שלו. "יוגב, זה ממש כואב."

"כאב זה חלק מזה," אמר אלעד וצבט את הפטמות שלי בחוזקה.

"אתה מעדיף את הפופרס?" שאל יוגב.

"כן. בבקשה."

"יש לי רעיון יותר טוב," אמר אלעד. הוא תפס עם היד את הצוואר שלי, לא חנק אבל כן אחז בצורה שגרמה לי להיות מודע לאוויר שנכנס לי דרך הגרון. "אולי אנחנו נעיף אותך מכאן עכשיו ונתקשר לסרסור שלך. נגיד לו שפישלת ושלא עמדת בציפיות שלנו. אני אצליח לשכנע אותו לשלוח אותך שוב לכאן בעוד כמה ימים בחצי מחיר, אולי אפילו בחינם." הוא נגס לרגע בשפתיו. "האמת, נראה לי שזה באמת מה שנעשה. נקבל אותך פעמיים במחיר טוב."

הרגשתי בחילה עמוק בתוך הבטן. אם אחזור לאבי והוא ישמע שפישלתי, הוא יכסח אותי במכות. אין סיכוי שהוא יאמין לי שהכול זה סתם בשביל ששני אלה יקבלו אותי שוב במחיר מוזל, הוא יעדיף להאמין להם כי האמת הייתה שהוא כנראה קיווה שאפשל הערב. לא, אין סיכוי שזה יקרה, הוא ישבור אותי.

"אל תהיה מניאק," אמר יוגב.

"אני לא מניאק, אני צרכן חכם. אז הסרסור שלו יכעס עליו קצת, בקטנה."

"זה לא בקטנה," אמרתי. "בבקשה תנו לי לנסות שוב עם הפופרס. אני מתחנן."

"היי." יוגב ליטף את הגב שלי. "לא צריך להתחנן. אלעד סתם אידיוט. וקמצן. נשתמש בפופרס והכול יהיה בסדר. אחר כך נגיד ל... בחור שעובד איתך שהיית מדהים. בסדר?"

הצריבה בעיניי הבהירה לי עד כמה מפוחד הייתי. אלעד הוריד את ידו מהצוואר שלי, ולמרות שהיה יחסית חשוך, קלטתי מבט מודאג על פניו. נשמתי עמוק ואמרתי, "בסדר. תודה."

אלעד לקח את הפופרס ופתח אותו. הריח שיצא היה חזק ודוחה. אלעד אמר, "מבין למה אני לא אוהב את זה? אני אצמיד לך את זה עכשיו לאף. תסניף מכל נחיר ואל תשחרר את האוויר."

עשיתי את מה שאמר והריח היה אפילו דוחה יותר מקרוב. התחושה שהם דיברו עליה הופיעה מיד, הרגשתי אותה בכל חלק בגוף שלי. עצמתי את עיניי וראיתי כתמים של אור באפלה, מרצדים לי על העפעפיים. שמעתי את הלב שלי פועם בתוך הראש והלב שלי פעם כמו בזמן ריצה.

מאחורי יוגב התחיל לדחוף את עצמו שוב פנימה, בזמן שאלעד עדיין היה בתוכי. לא האמנתי שלחומר הזו תהיה כזו השפעה עליי, אבל משהו בתוכי השתנה, משהו נפתח. כששניהם היו לגמרי בתוכי שחררתי אנחה עמוקה והנחתי את המצח על הכרית ליד ראשו של אלעד. הוא לחש לי, "אנחנו בתוך הגוף שלך, שנינו. הכוס שלך שייך לנו, אתה שייך לנו. עכשיו תתחיל לזיין את עצמך עלינו, תזיז את המותניים ותעשה את כל העבודה, כי לא באת לכאן לנוח. קדימה."

נשמתי עמוק ודחפתי את עצמי לאחור. השרירים שלי נפתחו כמו שלא האמנתי ששרירים בפי הטבעת יכולים להיפתח. הרגשתי שהגוף שלי בולע את מה שנדחף לתוכו, ושכאב והנאה הם אותו הדבר וכל מה שיכולתי לעשות זה לתת לתחושה להשתלט עליי. התנועות שלי נעשו מהירות יותר ובכל פעם שהם היו לגמרי בפנים זה הרגיש שכל תא בגוף שלי רועד. גנחתי בקול וברקע שמעתי אל אלעד ויוגב נאנחים עם כל תנועה שלי. הם אלה שהיו בתוכי, אבל ברגע שקבעתי את קצב התנועה, זה הרגיש שאני מנהל את העניינים, למרות שזה לא באמת היה המצב.

התרוממתי מעט על כפות הידיים ואלעד מיד הרים את ראשו וסגר את שיניו על הפטמה שלי. זה הרגיש מדהים, למרות הכאב החד. יוגב סטר לי על הישבן ועל המותניים, משמיע יותר רעש מאשר מכאיב. הכול היה זיעה וריח של סקס, הכול היה הקולות שלנו והדופק שלי והפה של אלעד והידיים של יוגב והזין שלהם שהיה עמוק בתוכי.

"גרום לו לגמור," אמר לפתע יוגב. "שיגמור על החזה שלך. אנחנו קצרים בזמן." הוא משך בשיער שלי עד שהתרוממתי מעט. עמד לי מבלי שמישהו מהם היה צריך לגעת בזין שלי. כנראה שעמד לי מהרגע שבו לקחתי את הפופרס והתחלתי לזיין את עצמי עליהם.

אלעד ירק על כף ידו והתחיל להביא לי ביד. עם היד השנייה שלו הוא צבט את הפטמה שלי ועיקם אותה. "אני חולב אותך, אתה מבין את זה?"

"כ - כן." הסחרחורת מהפופרס כמעט ונעלמה, אבל עדיין הרגשתי מסטול וחלש מכל החוויה הזו.

"כדאי שתשפריץ הרבה."

לא ידעתי איך להשפריץ הרבה. לא הייתה לי שליטה בזה. הרגשתי שאני קרוב, שהשילוב של הזין שלהם בתוכי, עם היד על הזין שלי והיד על הפטמה שלי... כל אלה מושכים אותי במהירות לכיוון הגמירה.

"חכה," אמר יוגב. "תשפשף לו לאט יותר, אני קרוב."

"גם אני," אמר אלעד. הוא הביט בעיניי. "חכה עד שנגמור בך."

הנהנתי וניסיתי להרגיע את עצמי, כי אם הם לא היו מפסיקים אותי הייתי גומר תוך כמה שניות. אלעד העביר את היד שלו באיטיות על הזין שלי, גורם לי להרגיש צמרמורת עם כל תנועה שלו. הוא אמר לי לזיין את עצמי מהר יותר, כי הם רוצים כבר לגמור.

כל כך עמוק. הם היו כל כך עמוק בתוכי. זה כל מה שהצלחתי לחשוב עליו בזמן שהזזתי את מותניי למעלה ולמטה. יוגב היה זה שגמר ראשון. הוא אחז בעוצמה במותניי ונאנק בקול. אלעד גמר כמה שניות לאחר מכן, וכשגמר הוא  נעץ את השיניים בפטמה שלי וראיתי כוכבים מהכאב. ברגע שנרגע הוא שחרר את העור שלי והתחיל להביא לי ביד במהירות.

"תגמור," הוא התנשף. "תגמור עליי."

תוך פחות מדקה כיסיתי את החזה שלו בזרע שלי, כתמים לבנים על העור השחום שלו. הם עדיין היו בתוכי ושלושתנו התנשפנו והיינו מכוסים בזיעה. יוגב יצא ממני באיטיות ואני הרמתי את עצמי מעט עד שהזין של אלעד יצא גם כן. מבלי לבקש רשות קרסתי על המיטה ליד אלעד. הרגשתי שיש חור בתוך הגוף שלי, ולמרות שהם כבר לא היו בתוכי, זה עדיין הרגיש שהם בפנים.

"אני אנקה אותך," אמר יוגב ומיד הרגשתי מטלית לחה בין הרגליים שלי. הוא ניקה אותי ביסודיות בזמן שאלעד קירב אותי אליו, כך ששכבתי עם הראש על הכתף שלו. הזרע שלי עדיין היה על החזה שלו, ולא נראה שהוא ממהר לנגב אותו. את הקונדום הוא הוריד וזרק על הרצפה.

לאחר שיוגב סיים לנקות אותי הוא התקרב לאלעד, הרכין את ראשו והתחיל ללקק את החזה שלו. בהיתי בו בזמן שהעביר את הלשון על העור והעלים את כל טיפות הזרע לתוך הפה שלו. אלעד נאנח וליטף את הראש שלו. כשיוגב סיים הם התנשקו, ואני הבטתי בהם וחשבתי שיש משהו מאוד יפה באהבה הזו שלהם.

"נגמר לנו הזמן?" שאל אלעד, נשמע מנומנם.

יוגב הביט בשעון שלו. "יש עוד כמה דקות." הוא טיפס על המיטה ונשכב מהצד השני שלי. הוא חיבק אותי מאחור ונישק את הכתף שלי ואת הצוואר. "מה שלומך?" הוא שאל.

"אני בסדר. נראה לי. כן, אני בסדר." יוגב העביר את היד שלו על העור שלי, כתפיים, גב, מותניים ובין הרגליים. "העור שלך מדהים," הוא אמר.

"החור שלו מדהים," אמר אלעד. "והפטמות הגדולות שלו. והפה שלו כשהוא מתנשק."

"ובית השחי שלו."

"כן, הבית שחי שלו מדהים. אולי נקשור אותו בחזרה לתקרה ונשאיר אותו כאן."

"וואלה. כמה זמן?"

"כמה ימים. נשתמש בו מתי שיבוא לנו ובשאר הזמן נשאיר אותו שם."

"כן? וכשאני אהיה בעבודה, מה אתה תעשה איתו?"

"אמממ... אני אקשור אותו למיטה ואזיין אותו. אני לא אגמור. זה יהיה כמה דקות של זיון ואז הוא ימצוץ לי ואז אני אלמד קצת. כשתחזור הביתה אתה תזיין אותו גם ואני נזיין אותו ביחד. הפעם בלי פופרס."

"כל הזיונים האלה ישברו לו את החור."

"הוא חזק, הוא ישרוד. אני אכין אותו טוב לפני כל זיון. נוכל לקחת אותו למקלחת כשהוא עם אזיקים, ולשטוף אותו ולסבן אותו. נקשור אותו גם לכיסא במטבח ונאכיל אותו. כשנחליט שמגיע לו לגמור נביא לו ביד לאט, עד שהוא יתחנן שניתן לו לגמור כי הביצים שלו כבר כואבות. גם ניתן לו לשתות אלכוהול בכמויות, עד שהוא יהיה מסטול. הוא בטח כל כך חמוד כשהוא מסטול."

"זה נשמע מפתה," אמר יוגב ונגס בכתף שלי. "להשאיר אותו כאן בתור האסיר שלנו."

אלעד ליטף את המצח שלי. "לא סתם אסיר, צעצוע מין. עבד מין. מה אתה אומר, עומרי?"

נאנחתי. "אני אומר שלשניכם יש דמיון מפותח מדי."

הם צחקו ואלעד נישק אותי על השפתיים ואז אמר, "יוגב, אנחנו חייבים להזמין אותו שוב. יש עוד כל כך הרבה מה לעשות איתו. תבטיח לי."

"הוא יקר, ואני עם משכורת של שוטר. אתה סטודנט."

"נו, אל תהיה קמצן." הוא הניח את היד על הישבן שלי ופיסק אותו. "אתה לא רוצה להיות שוב בפנים."

יוגב גיחך וליטף את החור שלי. "טוב, נדבר על זה כבר."

אלעד הזיז את היד שלו וכל מה שחשבתי עליו היה, יוגב הוא שוטר. הרגשתי את הבטן שלי מתכווצת. הוא היה שוטר והוא שילם עליי. כל השוטרים דפוקים כמו בועז?

שכבנו בדממה במשך כמה דקות. הרגשתי את השינה מושכת אותי במהירות, ולשכב ככה בין שני גופים חמים הרגיש הזוי ונעים. יוגב החזיר אותי למציאות כשנגע בלחי שלי ואמר, "הגיע הזמן ללכת. יש לך זמן להתקלח?"

רציתי לנקות את עצמי, אבל אם עברו השעתיים המונית שלי כנראה חיכתה למטה, ולא ידעתי מה המדיניות לגבי איחורים. "אני כבר אתקלח בבית," אמרתי, למרות שזה לא באמת היה בית.

"בסדר. תן נשיקה לאלעד ואני אלווה אותך החוצה."

זזתי מעט ואלעד הזיז את ראשו לכיווני. התנשקנו עם הרבה לשון וכשהרמתי את ראשי הוא אמר, "אני לא באמת מניאק. לא הייתי אומר לסרסור שלך שלא היית בסדר. נגיד לו שהיית מושלם. סבבה?"

"תודה, אלעד." נישקתי אותו שוב על השפתיים, כי באמת הרגשתי אסיר תודה. כשקמתי מהמיטה הרגשתי מסוחרר, ומזל שיוגב היה שם לעזור לי לשמור על יציבות. "אני בסדר," אמרתי לאחר כמה שניות ושנינו יצאנו אל הסלון. התלבשתי במהירות ויוגב הביט עליי מבלי לדבר. כשסיימתי הוא ליווה אותי אל הדלת, אבל רגע לפני שפתח אותה הוא נעצר והסתובב אליי.

"יש לי שאלה אליך. תהיה כנה איתי עכשיו."

"אוקיי..."

"אם היינו אומרים לבחור ששלח אותך לכאן שלא היינו לגמרי מרוצים ממך, הוא היה פוגע בך?"

תשקר, אמר קול בראשי. שרדת את הערב הזה, אל תסבך עכשיו את העניינים ותגלה לשוטר הזה שהגעת אליו כי אין לך ברירה. הוא לא יצליח לעזור לך, ואם אבי ישמע על זה...

"הוא לא היה פוגע בי," אמרתי וקיוויתי שנשמעתי כנה. "סתם היה כועס קצת."

"אתה בטוח? כי הסימנים האלה עליך, ואיך שהגוף שלך הגיב כשאלעד אמר שנספר לבחור הזה שלא היית בסדר... זה מרגיש לי שאתה נמצא באיזו סיטואציה שאתה לא רוצה להיות בה. בדרך כלל האינטואיציה שלי נכונה במצבים האלה."

לקח לי כמה שניות עד שהצלחתי לדבר, כי היה בי חלק שכל כך רצה לספר לו הכול ולהתחנן שיעזור לי. אבל אז הייתי מסכן לא רק את עצמי, אלא גם אותו ואל אלעד.

"אני חדש בזה יחסית, ואני צריך את הכסף. הגבתי ככה כי לא רציתי שיפסיקו לשלוח אותי ל... ללקוחות. אני באמת בסדר. תודה... תודה שאתה מתעניין."

"עומרי, יש עוד אנשים במצבים כמו שלך. לא יודע במה הסתבכת, אבל אני יכול אולי לעזור לך. בוא תהיה כנה איתי ונראה איך מתקדמים. כל מה שתגיד לי יישאר בינינו."

מפתה. כל כך מפתה. אבל לא. טעיתי כשניסיתי לברוח מאבי בפעם הקודמת, ולא הייתה לי כוונה לעשות טעות דומה פעם נוספת. "הכול בסדר, יוגב. נשבע. אתם... יש לכם משהו טוב לשניכם. היה נחמד לראות את זה."

הוא הנהן, ולפי המבט שלו היה לי ברור שלא שכנעתי אותו כשאמרתי שהכול בסדר, אבל הוא הבין שזה כל מה שיצליח להוציא ממני בשלב הזה. הוא חייך מעט ונישק אותי על השפתיים. "שמור על עצמך, עומרי."

הוא פתח את הדלת ואני יצאתי החוצה. 

לפרק הקודם
תגיות

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...