אבא מחבק ילד
אבא מחבק ילד (צילום אילוסטרציה). צילום: fotolia.

 >  >  > 

אבא ובן - פרק ו'

סוף שבוע עם אבא

הרבה זמן לא כתבתי.

לא בגלל שלא רציתי – רציתי מאוד.

הימים עברו ושבועות וחודשים אבל זהו, משמעת כתיבה חוזרת.

גילוי נאות, למרות שאכן רציתי בעצמי לחזור לכתוב, זאת הייתה דרישה של אבא, הוא החליט שעלי לחזור לכתוב את חווייתנו והנה, מתחילים.

כמה חיכיתי לסופ"ש הזה, סוף שבוע שלם שאני הולך אל אבא.

אנחנו כבר כמעט שנתיים בזוגיות, ואנחנו משתדלים כמה שאפשר להיפגש ולפעמים יוצא שאנחנו יכולים לבלות סוף שבוע יחד. לא תמיד שאני יכול, לא תמיד יש מה להגיד למנהלת. (המנהלת – כינוי שניתן לאשתי כשהבנתי שאם אבא, הוא הבית, אז כשאני עם אשתי בדירה בה אנו חיים, זה כמו שאבא שולח אותי לפנימייה ואם אני לומד בפנימייה, אז היא בהחלט המנהלת). אבל כשיוצא המצב שבו זה אפשרי, אני מגיע אליו לסופ"ש. לפעמים ללילה אחד, לפעמים לשני לילות. הסופ"ש הזה, שני לילות ואני הגעתי מרוגש מאוד.

כשהוא חזר מעבודה, בשעה מוקדמת, אחרי הכל, יום קצר יום שישי, הלכנו יחד לקניות. לקנות לעצמנו דברים לסוף שבוע, וגם קצת דברים לבית שהיה די ריק.

חזרנו מהקניות לבית והתחלנו לסדר את המצרכים. שנינו היינו במטבח ואני הבאתי לו דברים מהסל והוא שם במקרר. זוג לכל דבר, חזרנו מהסופר ומסדרים את הדברים. אני בראש שלי חשבתי שכשנסיים את הארגונים, נכין יחד איזה כריך ונשב על הספה יחד לאכול ונראה קצת טלוויזיה, כשאני מתחפר בו. שכוב עליו ומסניף אותו עמוק פנימה.

הוצאתי משק הקניות את העיתון שקנינו והוא אמר לי לשים את זה על השולחן בסלון, התחלתי ללכת לסלון אבל דלת המקרר הייתה פתוחה. "אני שמנמן אבא, אין סיכוי שאני עובר פה ככה." אמרתי וסגרתי קצת את דלת המקרר והוא זז בהתאם לדלת בשביל שאוכל לעבור.

"אתה לא שמנמן." הוא ענה.

"טוב, שמן." עניתי בחזרה. הנחתי את העיתון על השולחן וחזרתי למטבח להמשיך לסדר.

דיברנו על השבוע שחלף ואני אמרתי לו כמה אני מתגעגע אליו וכאלה. אנחנו זוג לכל דבר כבר, ולפעמים נורא קשה לי לחזור לפנימייה. אני רוצה להיות כל הזמן עם אבא, לחיות את חיי איתו. וכך גם הוא איתי. אבל יש אילוצים, והחיים שצריך לעבור, ואין מה לעשות, נאלץ לחכות עוד מספר שנים עד שנוכל לחיות יחד. אז עד אז נצטרך לחכות. המשמעת ה"ילדית" שלי גורמת לי להיות נורא קנאי ונורא רגשני, ואני לפעמים יכול להיות נורא מציק אל אבא. כי אני צריך יחס, אני צריך חיזוקים, ואבא אכן נותן את כל זה, אבל לפעמים אני פשוט לא יודע די. נו טוב...לא סתם אני הילד והוא האבא, וזה לעולם לא ישנה, תמיד תהיה העובדה הזאת במערכת היחסים הזאת. אז הרבה פעמים כשאנחנו נפגשים לכמה ימים אני מתחיל את השיחה בזה... כאילו כמו התנצלות על כך שאני בכיין הרבה פעמים.

סיימנו לסדר והלכתי לסלון, קניתי לאבא כמה דברים ורציתי שנשב ואתן לו אותם. לא שמעתי אותו מתקרב אלי ופתאום הוא נתן לי מכה ממש חזקה בטוסיק ואז חיבק אותי חזק. ואז פתאום עוד מכה בטוסיק ועוד מכה בטוסיק. "זה על שקראת לעצמך שמנמן." חשבתי שהוא צוחק איתי והסתובבתי אליו כאילו להמשיך את החיבוק. "תוריד מכנסיים." הוא אמר בקול סמכותי ולא מתפשר.

הבנתי שהוא כועס. זה לא זמן לחיבוק עכשיו כנראה. "להוריד גם נעליים?" שאלתי.

"לא!" הוא ענה, התיישב על הספה ורמז לי לשכב על הברכיים שלו.

הורדתי מהר את המכנסיים והתחתונים עד הברכיים והתחלתי לרדת לכיוון התנוחה שהוא רוצה אבל לא מספיק מהר.

"נו!" הוא אומר בקול רם ומאוד סמכותי וקצת מושך אותי למקומי ומיד מוריד לי מכה חזקה מאוד, "אתה," ונותן מכה חזקה, "לא," ומוריד עוד אחת, "תקרא לעצמך שמנמן!" וסמאקקקקק – סמאקקקקקק - סמאקקקקקקקק. מכות חזקות מאוד ובקצב אחיד שלא נותן מקום לנשימה. לא ציפיתי ולא הייתי מוכן לכל זה, ובאמת הרגשתי נענש, הרגשתי שהוא כועס עלי, שאני יורד על הילד שלו. ופלאקקקקק - פלאקקקקקקק – פלאקקקקקקק. הוא לא אוהב שאני יורד על הילד שלו. מכוון שלא הייתי מוכן כנראה שמהבהלה שלי יצא קול שהיה נשמע לו כגיחוך או צחוק. "אתה צוחק לי בפנים? אתה לא נראה לי מבין! על זה שאמרת שמנמן אני אתן לך עכשיו עשר חזקות." והוא ללא רחמים פלאקקקק-פלאקקקק-פלאקקקק-פלאקקקק-פלאקקקק נותן אחת ועוד אחת, בכל הכוח בכל ישבן אחד אחרי השני, בקצב אש, מכות חזקות שכל מכה מורגשת במאה ועשרים אחוז. "ושלא תעז לצחוק! כי אז אתן לך עוד עשר!" ואז הוא פשוט נתן עוד עשר. פלאקקקקק-פלאקקקק! חזקות ובקצב.

ידעתי שאלו מכות חינוך, זה לא מכות מיניות. באמת שחשבתי שכשייגמרו המכות הוא יגיד לי להתלבש. כי שמעו בקול שלו והרגשתי בידיים שלו שאלו מכות חינוך אמתיות. הוא כעס. הוא ממש לא אהב איך שדברתי על עצמי.

"קום." הוא אמר בקול סמכותי עדיין. "עוד הוא צוחק." הוא ממלמל לעצמו ואני נשבע לכם שלא צחקתי. הוא הלך רגע, והבנתי לאן הוא הולך. לא יכולתי שלא לגעת בישבנים שלי. הם ממש כאבו. התנפחו גם קצת.

הוא חזר עם חומר סיכה ופלאג בינוני. "תוריד לגמרי, יאללה! גם נעליים."

התחלתי לפתוח מהר את השרוכים. "יאללה!" הוא גער בי. כנראה נמאס לו לחכות כי בזמן שהתכופפתי לפתוח את השרוכים בנעל השנייה הוא כבר שם חומר סיכה על האצבע ואיך שהתכופפתי הוא פשוט החדיר את כל האצבע בעודו אומר שוב, "נו...יאללה!" ואני מנסה גם לפתוח את השרוכים וגם להתמודד עם זה שהוא כבר בפרוסטטה שלי ואני לא מצליח לעשות כלום.

כשהצלחתי להוריד את הכל, הוא שלף את האצבע ושם חומר סיכה על הפלאג ובלי לחשוב יותר מדי, וכשאני בחצי עמידה פשוט דחף את הפלאג פנימה. בהתחלה חצי, נתן לי כמה שניות לקבל את זה ואז המשיך עד הסוף והחל לפמפם אותי חזק עם הפלאג.

הוא תפס לי את היד ומחזיק את הפלאג עמוק בפנים ומושיב אותי על השולחן מול הספה. "תרכב על הפלאג ילד! תרכב." ואני מתיישב, הפלאג נעוץ כולו עמוק בתוכי ואני רוכב עליו ואבא מחזיק לי את הזין ומשפשף.

הרגשתי מטורף. אבא נועץ את מבטו בעיניים שלי, משפשף לי מהר ואני רוכב על הפלאג למענו. בשלב מסוים הייתי כל כך מגורה שקצת עצרתי את הרכיבה, ממש קצת. "אתה לא רוכב! תרכב!" הוא גער בי ומיד המשכתי, תפסתי את הזין שלי במקומו והתחלתי לעוף.

"כן ילד, כן ילד!" אמר לי אבא בעוד הוא מחזיק לי את הביצים, "אני מרגיש שהן מתמלאות! כן ילד." אני ממשיך לרכב ומסתכל על אבא. טובע עמוק במבט שלו. הוא אוחז לי ולוחץ לי על הביצים "כן ילד! כן ילד! תראה לי. תעשה אותי גאה ילד."

רציתי את אבא, רציתי שהוא יזיין אותי עכשיו חזק עם הזין שלו, אבל פחדתי להגיד. פחדתי שלא מגיע לי. שהוא כועס עדיין. אבל רציתי קרוב יותר אל אבא, אז דחפתי את היד למטה, כך שהפלאג לא ייצא וקמתי מהשולחן אל הברכיים שלו. אבא החליף את היד שלי בפלאג והחל לדפוק אותי חזק ומהר עם הפלאג ואני משפשף וצועק, "אבא, אבא!"

"כן ילד! תראה לי את הזרע שלך! כן ילד." הוא אומר ואני בטירוף מתחיל להשפריץ כמויות על כמויות על אבא, עוד ועוד והוא ממשיך לפמפם אותי עם הפלאג. כשהוא רואה שהגמירה נפסקה הוא דופק עוד כמה פעמים, דבר שמביא אותי פסיכולוגית על ברכיי אליו. ומוציא ממני את הפלאג.

אני נעמד, כולי רועד. יודע שאבא כעס מקודם. הוא אוהב אותי ואני צריך לאהוב את עצמי, ולא לרדת על עצמי.

אני על עצמי לא אגיד יותר שמנמן או שמן. זה בטוח. ואבא, אני יודע שהוא לא יכול רק לתת לי מכות, הוא רוצה רק לטובתי, וכשהוא רואה אותי גומר, הוא שמח. ככה הוא מרוצה ממני.

"לך למקלחת! אני מיד אביא לך מגבת."

בלי לחשוב פעמיים הלכתי מהר למקלחת. ילד ממושמע.

גם כשהביא את המגבת עדיין היה עם קול סמכותי.

כך התחיל סוף השבוע הזה. כך הוא רק התחיל.

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...