קשת
קשת. צילום: הנדל, צילום עצמי.

 >  >  > 

מכירים את זה ש... פרק יב' ואחרון

התנשא לי?

מכירים את זה שאתה מדמיין כמה נפלאים יהיו חייך אחרי שתרזה ותתחטב ותמצא בן זוג שיאהב אותך וירצה שתגורו יחד, ואז כשזה קורה שום דבר לא נראה כמו שחשבת ואתה שוב מוצא את עצמך נדהם ומבולבל? הייתי מופתע מאוד כשזה קרה. בהתחלה הכל התנהל נהדר, ניר העז לגלות לי שהוא מאוהב בי והציע מיזמתו שנשכור יחד דירה. למרבה המזל התפנתה דירה ממש ליד הדירה הקודמת שלו ששכנה במקום מעולה, קרוב לעבודה שלי ושלו ובמחיר מאוד סביר. גם בעל הבית היה בחור נחמד מאוד, לא קמצן אנטיפת כמו בעל הבית שלי. קצת חששתי לגור פתאום עם שותף, מאז שעזבתי את הבית גרתי לבד ופחדתי שאתקשה לחלוק את המרחב הפרטי שלי עם עוד מישהו, אבל דווקא פה הייתה לי הפתעה נעימה. ניר היה נקי ומסודר, מתחשב מאוד והכי טוב, הבין את הראש שלי בנוגע לדיאטות ואימוני כושר. תמכנו זה בזה בנושא האוכל שהיה חולשה של שנינו, וביחד היה קל יותר להקפיד על תפריט בריא, נטול שומן וסוכר. והיה גם עניין הסקס, למרות חששותיי שארגיש חנוק מעודף אינטימיות גיליתי שזה כיף גדול לא לישון באלכסון. מחקתי באנחת רווחה את הפרופיל שלי באטרף וסגרתי בשמחה את הדף שלי בגריינדר שבין כה וכה כמעט שלא ניצלתי. יותר לא הייתי צריך לחפש סקס בשעות של חרמנות, להתנצל שאני שמן מידי, להרגיש כמו פשרה כשמישהו בכל זאת עשה לי טובה, ולהרגיש זוועה אחרי עוד סטוץ משמים ונטול טעם.

"כיום בטח היית משיג סקס הרבה יותר בקלות." צחק ניר כשסיפרתי לו על חוויותיי באטרף, וליטף את בטני שהפכה שטוחה ושרירית.

"כיום יש לי אותך ואני לא צריך יותר אף אחד." התרפקתי עליו, וסוף סוף העזתי לגלות לו שאני רוצה את עזרתו כדי לצאת מהארון.

"אתה רוצה שאני אספר להורים שלך שאתה הומו?" נדהם ניר וקימט את מצחו במורת רוח.

"לא, אני אספר להם, אבל אם תבוא איתי..."

ניר שתק, אבל לא היה קשה לנחש שהוא לא ממש אוהב את הרעיון. "תראה חמוד," אמר אחרי כמה דקות מעיקות של שתיקה, "אני לא מכיר את הוריך, אל תשכח שהם אפילו לא יודעים שאני קיים, ויציאה מהארון ועוד בגילך זה עניין די עדין. אני לא חושב שאתה צריך לשתף עוד אנשים ברגע הזה. זה צריך להיות רק בינך להוריך, ואולי גם האחים שלך. תספר לי קצת עליהם, איזה מין בני אדם הם, מה אתה חושב שהם יגידו? יש מצב שהם בעצם כבר יודעים עליך ורק מחכים שתבוא לגלות להם?"

"לא אין, הלוואי והיה, אבל תבין, אנשים כמו הורי... הם מאוד שמרנים ומה שנקרא מסורתיים. אני די בטוח שאימא שלי לא ממש יודעת מה זה הומואים, וגם אבא... הם בטוחים שזה משהו שקורה רק בחוץ לארץ, ואולי אולי גם בתל אביב, אבל בטח לא בקריות ובטח שלא אצל אחד מהבנים שלהם."

"מה עם האחים שלך?"

"הומופובים דפוקים ובורים, אחי הגדול מתחזק כל הזמן, ולאחרונה הוא כבר כמעט חרד, והוא גרר לטיפשות הזו גם את אשתו שפעם הייתה חתיכונת טיפשונת ועכשיו נעשתה שמנה ומוזנחת, ואחי האמצעי הוא סתם אידיוט, כל הזמן פותח וסוגר עסקים ותמיד מסתבך בחובות. למזלו אשתו טיפשה עוד יותר ממנו, והיא בטוחה שהוא גאון פיננסי. הם נורא גאים בי שאני בוגר אוניברסיטה ועורך דין, אבל הם לא יודעים עלי כלום וככה עדיף."

"אם ככה אולי יותר טוב שלא תצא מהארון?" הציע ניר, "למה בעצם חשוב לך כל כך שהם ידעו עליך? הם מציקים לך שתתחתן?"

"עוד לא, אימא שלי לא כל כך אוהבת את הכלות שלה, וממש לא דחוף לה שגם אני אתחתן ואביא לה עוד כלה שתציק לה, גם נכדים לא חסר לה, אתה יודע מה, אולי אתה צודק." זנחתי באנחת רווחה את התוכניות שלי לצאת מהארון.

כמה שבועות אחרי השיחה הזו יצאתי מהארון סתם ככה, קבל עם ומשפחה ובלי שום אזהרה מראש. זה קרה בחול המועד סוכות. היה יום יפה ולא חם מידי, המשרד היה סגור, כולם היו בחופש, ולכן נענינו להצעתם של שביט וענר ונסענו אתם לטיול בחרמון. להפתעתי הרכבל עבד למרות שלא היה שלג והיה נחמד מאוד לטייל שם ולשמוע הסברים מרתקים ממדריכה נחמדה וכבדת ראש של החברה להגנת הטבע. מאוד נהנינו מהטיול, היה נוף מדהים ומזג אוויר מושלם, ולמרבה השמחה המוני בית ישראל טיילו במקומות אחרים ולא היו שם כמעט אנשים, ולכן בדרך למטה, יושבים על הספסל המתנודד של הרכבל, נצמדתי לניר, חיבקתי ונישקתי אותו, ואחר כך הלכתי איתו יד ביד לעבר מגרש החנייה. רק כשהגענו לפסל איש השלג שעמד בכניסה ראיתי את הורי ואחי שיצאו יחד לטיול וישבו להטיב את ליבם בארוחה לפני שיעלו על הרכבל. ממקום מושבם הם ראו הכל, ראו איך אני מחבק ומנשק את ניר, ואיך אנחנו יורדים מהרכבל יד ביד. ראיתי איך הם בוהים בי במבטים נדהמים וליבי שקע לתחתונים. "מה קרה לך? מי האנשים האלה?" התפלא ניר.

"המשפחה שלי." עניתי, שואל את עצמי אם הם הבחינו בי ובניר ואם יש טעם להעמיד פנים שלא הבחנתי בהם ופשוט לברוח על נפשי.

"בוא ניגש ונגיד להם שלום." אחז ניר בזרועי ופחות או יותר גרר אותי לעברם. "שלום," האיר להם פנים, "אני ניר, מה שלומכם, נהנים מהטיול?"

"אבא, אימא," ניתקתי ממנו וניגשתי להורי שעמדו מולי, נבוכים ומבולבלים, "תכירו את החבר שלי."

"החבר שלך?" העביר אבא מבט תוהה ממני לניר.

"נו, באמת משה, אתה חושב שסתם תמיר לא התחתן עד היום." התיזה גיסתי בקוצר רוח, "תמיד חשדתי בך תמיר." הוסיפה ברשעות.

"חשדת בו? להיות הומו זה לא פשע." ענה לה ניר בנחת.

"אז מה? אתה באמת הומו?" התעוררה סוף סוף אימא מקיפאונה, "ממתי?"

"מאז שאני זוכר את עצמי." השבתי בכנות.

"ולמה לא סיפרת לנו כלום? ולמה אתה רזה כל כך? תאכל משהו." דחפה לידי כריך מלחם לבן עמוס במיונז עתיר שומן.

"אני לא רעב אימא." ניסיתי לדחות את הכריך.

"אני דווקא כן." הפתיע אותי ניר, לקח ממני את הכריך, חצה אותו לשניים ונתן לי את החצי הקטן יותר.

בינתיים הגיעו גם ענר ושביט, והיה עלי להציג גם אותם בפני הורי שסירבו לעלות על הרכבל, נשארו לשבת עם האוכל ושלחו אליו את כל השאר. "אולי תשבו ותאכלו קצת?" הציעה אימא, "הבאתי יותר מידי אוכל, וחבל לסחוב אותו חזרה הביתה." דחפה כריכים ופירות לידיהם של שביט ותמיר שבלי בושה הסתערו על המזון וחיסלו אותו בעוד אימא מתקיפה אותי ואת ניר בשאלות. היא רצתה לדעת כמה זמן אנחנו גרים יחד, מי מבשל ומי רוחץ כלים, והאם יש לנו תכניות להתחתן? "ראיתי חתונה של הומואים בטלוויזיה, זה היה ממש יפה." הפתיעה אותי.

"אתם רוצים ילדים?" שאל אבא שעד עתה שתק ורק הביט בנו במבט חודר, "הבת של המזכירה שלנו במפעל רוצה ילד בלי להתחתן, והיא מחפשת זוג הומואים להביא אתם ילדים, שאני אתן לה את הטלפון שלך תמיר?"

"אהה... אני... אני צריך לחשוב על זה." גמגמתי.

"כן, תן לה." התערב ניר בשיחה.

"מה? אתה רציני?" דחפתי מרפק לצלעותיו.

"לגמרי." הפתיע אותי ניר, "זה בטח יותר טוב מפונדקאות, לא מתאים לי לנצל איזה הודית מסכנה."

"ופונדקאות זה גם ממש יקר." הפגינה אימא בקיאות, "כדאי לך לשקול את זה תמיר, אתה כבר בן שלושים, זה בדיוק הגיל המתאים להביא ילדים."

"נכון." הדהים אותי ניר, ושאל את אימא איך בדיוק היא עושה את סלט תפוחי האדמה הטעים הזה. היא שמחה מאוד לתת לו את המתכון שלה, וכשנפרדנו מהם אחרי שגמרנו את כל האוכל שאימא הביאה היא אפילו נישקה אותו על הלחי, ואבא לחץ את ידו בחביבות.

"נו, אתה רואה?" אמר ניר בדרך חזרה, "בסוף הכל יצא בדיוק כמו שרצית, עזרתי לך לצאת מהארון כמו שתכננת או לא?"

"כן אבל... אתה באמת רוצה שנביא ילדים?"

"בטח, אבל קודם חתונה." צחק ניר, "התנשא לי תמיר?" חיבק אותי והוסיף נשיקה.

"כן, אבל תישבע לי שלא תכין את הסלט תפוחי אדמה של אימא שלי, הוא מלא מיונז ומפוצץ מקלוריות."

"ידעתי שיש סיבה לזה שהוא טעים כל כך." הצטחק שביט, "נו, די כבר תמיר, לא יזיק לך לאכול מידי פעם משהו טעים, אני בטוח שניר יסכים להתחתן אתך גם אם תשמין טיפה."

"בהחלט." הסכים ניר, השעין את ראשו על כתפי ונרדם, ידי אחוזה בידו.

לפרק הקודם

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...