אילוסטרציה. צילום: See-ming Lee, flickr.

 >  >  > 

כארז בברלין ישגה

אני רוצה שתהיה רק שלי

הוא פתח לי את הדלת במערומיו... ואני, שראיתי אותו מעבר לסדק, שחום ושרירי, מחויך ונרגש, לא התאפקתי ופרצתי את דרכי פנימה, הודף את הדלת, מחבק בלהט את גופו החם ומנשק אותו על שפתיו הבשרניות; מחכך את העליונה שלי בזיפי השפם שהחליט לגלח דווקא עכשיו, לנסיעה. ובעוד השאריות דוקרות אותי ברכות, אני תוהה על החוסר הטרי, ושואל את עצמי האם כך מנסה ארז לנער מעליו את הישראליות המחוספסת, להגיע לביתו השני שמעבר לים כדף חלק, להמשיך את חייו שם כאילו לא בילה את השנתיים האחרונות בארץ, אחרי שסיים את שליחותו בניכר כמורה לעברית.

אני רק חושב על כך, ומיד מגביר בו את אחיזתי. ידיי מגששות את דרכן מטה לחפון את פלחי הישבן, ללטף את הלחיים החלקות, ובין רגע הלשון שלי פולשת עמוק אל תוך פיו שלו, מרפרפת על השיניים הרבועות, מסיירת בהיכל בניסיונה להותיר בו טעם שארז לא ישכח בעשרה ימים שתכנן לו שם לחופשת החג – גם כשילוּן תחת קורת הגג של הבחור שפעם שכב אתו, גם כשייצא כמעט כל לילה לרקוד במועדון אחר, וכשישתה יותר מדי, מה שוודאי יקרה, וכשגבר מקומי יבחין בו וילחש אל אוזניו בשפת הליְיבֶּה מילים שיהיו ערבות לאוזנו.

ולא שיש חשש שהוא יצליח להטעות אותם באשר למוצאו. גם עם הגרמנית המצוחצחת שלו, תולדה של אוטודידקטיות דקדקנית לשפה שכולה דקדוק, אי-אפשר להתעלם מגוון הברונזה התימני של עורו, או ממבנה גופו הקטן אך הבנוי לתלפיות, שלא נושא טיפת שומן וכולו רק שריר מתוח על עצם. ובכלל, מכך אני מפחד, שיהיה ממתק שוקולד לארים כחולי העין ורחבי המבנה, אקזוטיקה מארץ היהודים, ושאותו החתיך במועדון לא רק ילחש, אלא גם ינשוף לו בעדינות מעל התנוך, איפה שהוא אוהב, או שינגוס לו בצוואר בנקודה הרגישה שאני כבר למדתי להכיר. וכל זאת כשהקשר ביני ובינו הוא עוד טרי ורעוע.

אך מוחי לא עוסק כעת במורכבויות של בינו ובינו. הוא עובד על ניוטרל, שולח אותות - לידיים ללטף, לגב לקרֵב, לרגליים להצמיד, והפה יש לו חיים משל עצמו, השפתיים הרוטטות בעדינות שולחות זרמי עונג מנקודות לחץ אֵרוֹגֶניוֹת, מודיעות לגוף להתכונן לשיכרון חושים. ופתאום ארז מתנתק ממני. הוא פונה לסגור את הדלת שאת קיומה כמו שכחתי, ואותי כלל לא הטריד השכן שהיה יכול לרדת באותו הרגע במדרגות ולהזין את עיניו בו ובי. מבחינתי אנחנו רק שניים בעולם, והשאר רק ניצבים בסיפור שלנו. ואפילו אם יצפו, לא יוכלו להסיט את מבטיהם בתאווה, או להתכחש לאסתטיקה של העור החשוף אל מול הבד, הידיים הלבנות שלי העוטפות את גבו השחום, השיער הג'ינג'י המתולתל שלי הגולש בחופשיות מעל תספורתו הקצוצה בשחור, ועיניי בצבע דבש המזהות מולן זוג מקסים בגוון ערמונים חם, שקצותיו מתעגלים בזוויות אוריינטליות. אני רוכן אליו מעט, והפיות חוזרים לינוק זה מזה, אוּלם רק לרגע קט.

הוא נפנה מעליי, מציע לי לשתות. אולי רוצה לרסן את התרגשותי שדקרה את בטנו מעבר לבד המכנסיים. בקושי רב אני מצליח להשליט סדר במחשבתי ולעקוב אחריו אל המטבח. בדרך אני מבחין במזוודה בינונית שרועה על הרצפה בסלון, פרושה לרוחבה ותכולתה עוד מועטה. תזכורת כואבת לטיסה שלו מחר בערב. אני רוצה להישכב גם אני בצידה, ושהוא ייקח אותי עמו לשדה, שיגלה לי עוד טפח מעולמו - היסטוריית מגורים, חבורת ידידים, מסעדות מקומיות, טיולים בעירום ביער השחור; אולי סופסוף גם ירשה לי לחדור מבעד תפחיו שלו, תַּפּוּחַ אסור שהבטיח לי ליום החתונה. אך בינתיים אנחנו יוצאים רק חודש, ומהאימוג'י של החתן הלבן והכלה השחומה, שהוא שולח לי יום ביומו, אני מתעלם בשתיקה. לי מחכה עוד מבחן גמר באופק, מחויבות שלא אחמוק ממנה גם בתקופת החגים, ואני נאלץ לשחרר מעט.

אך עדיין לא הגיעה העת לוותר. אמנם במחול האיטי שבינינו, השליטה שלי מועטה, אך לא ארשה לו להפיל אותי לתהומות ייאוש עם הכרזתו הפתאומית על גיחה לגרמניה. אני נעמד מאחוריו, מכריח אותו להיצמד לשיש בזמן שהוא מוזג לנו כוסות של אדום. מהגב הוא דומה לפסל שיש יווני, שירת הלל לגוף הספרטני המוצק. ידיו השריריות הנשלחות קדימה אל הבקבוק, מבליטות כתפיים רחבות שזוג שכמות מזדקר דרכן ומשרטט מתאר של גבר חסון, ואותן הכתפיים מצרות אל גב יציב, איתן, חלק, שמתמשך לו עוד ועוד כמו ים שלֵו אלי חוף, היכן ששני גלים עולים כגבעות תאומות, שרק קו דק חורץ ביניהן. הוא קנה אותו שם, במרכול, את היין. כך הוא מספר ועיניו אורות בחדווה של מסע וקניות. אני מסיק מכיווּן השיחה שעליי להתאזר בסבלנות, להתנהג בינתיים בנונשלנטיות, לברבר קצת על פרטי הנסיעה והתכנונים. ואני עושה את כל אלו, בעוד יד ימין שלי חומקת מהרדאר ונשלחת קדימה, מעבירה שוב לטיפה על גבו. הקול שלי עוד בשליטה, גם העיניים בערך. אני משתדל לשמור אותן למעלה, אבל לפעמים הן לא מתאפקות.

הוא מוסר לי את הכוס ומוליך אותי אל הסלון, בדרך משליך איזו חבילת תחתונים אל המזוודה, והיא נוחתת בין חמישה מכלים של טחינה גולמית, אותם הבטיח לחברים משכבר הימים. אני תוהה לעצמי אם יזדקק לבגדים בדירת הרֵעַ המתירני, או שיסתובב גם אצלו בחליפתו הטבעית כפי שהוא נוהג בדירה הפרטית שלו בגבעתיים. עדיין לא בן שלושים, ובבעלותו שישים מטר רבוע שקנה בכסף שעשה במוֹ ידיו. אני חש כל-כך גאה בו, בחבר שלי, בעודי סוקר בעיון את חדר האירוח הגדול, זו הפעם השלישית שלי בו; והוא, שמתמחה בעשיית הדבר נכון ברגע הנכון, ניגש למחשב ובוחר לנו שירי אווירה. אני עוד זוכר את הראשון מבניהם, la chanson des vieux amants, שיר האוהבים הוותיקים של ז'אק ברל. הוא העניק לי נשיקה וביקש שאאזין, בעוד שהוא עבר להתעסק בקיפולי חולצות ובאריזת גרביים.

אני משתרע על הכורסה בסלון, ורק מביט בו. עומד, מתרוצץ, מתכופף, כורע. שרשרת פעולות שנראו כמו ריקוד מכושף. מעניין אם גם לעצמו הוא מענטז ככה בחלל העצום של חדר האירוח, מתרגל את הגוף בצעדי ריקוד קטנים, בדילוג ובסיבוב חולף על פני המראות, אם במקרה או בכוונה נסתרת. לוּ הייתי הוא, הייתי מכסה את עצמי בבד מרגל ועד ראש, רק כדי שאוכל להתנהל ביומיום מבלי שמראה פטמה זקורה או זקפה סוררת יעורר בי התרגשות. ועם זאת, נראה עכשיו שהוא מצליח להתאפק, וכולו שקוע לגמרי במלאכת האריזה. כעס קטן הזדעק בי. מדוע הזמין אותי הלילה? רק כדי שאצפה בו? כדי שדמותו תיצרב על רשתית עיניי, ולא תסור ממנה עשרה ימים? הזין שלי זקור והחור בוער מתשוקה והגבר שלי אורז כדי לעזוב!

ככה הוא. במזג סטואי מתכנן מהלכים, מעביר מסרים, מודיע לי בלי קול, שהוא רוצה שיהיה בינינו דבר שהוא מעבר לכאן ולעכשיו. מה שהתחיל כהרפתקה מינית עבורי חייב לשנות את טיבו או להסתיים מיד – אחרת חבל לו להתאפק חופשה שלמה לחינם. הוא רוצה שאבטיח לו שנישאר תמיד יחד, שאצא בהצהרות אהבה משתפכות, שאצהיר עלינו כזוג קבל עם ועדה. ואני אמנם חולה אהבה, אך גם חולה שליטה, ולא מעניין אותי מי מחזיק במקל הגדול יותר. אם כך נדמה לו שיתנהלו העניינים, הוא הולך להתבדות. הרי רמז על העניין גם בפעם הקודמת ובפעם לפניה, ותמיד הצלחתי לפתות אותו חזרה. במגע קל, בעיסוי עמוק, או בהזמנה למקלחת שהסתיימה רק כשדחפתי את ראשו תאב המין מהזין שלי, מאותת לו שאני מוכן לגמור רק כשהוא בתוכי. כאלו היו משחקי הכוחות בינינו. רק בדיעבד אני מתחיל להבין את מורכבותם.

אני מטה אוזני למנגינה, צופה בריקוד הטמיר, ויודע שהמהלך הבא הוא שלי. אני מודיע לו שאני מקנא בו, ולכן גם אני עובר למשהו יותר נוח. רק באופן זה אני מצליח למשוך את תשומת לבו מהמלאכה הרציפה. הוא מביט בי בשקיקה בעודי פותח לאט את כפתורי חולצתי המשובצת, חושף פיגוּרה דקיקה בצד חזה מפותח משנים של אימוני שחייה. תמיד הלנתי עליו שהוא מגיע לפגישות שלנו לבוש ספורטיבית, ואיך זה קל לו להזמין אליו הביתה, כשאת פניי הוא מקבל מיד לאחר המקלחת כשאגלי המים עוד מבהיקים על גופו העירום. אך מילה טובה בזכות צניעות, היא שהאחרונה מקנה כוח, והרי כשלבשתי דווקא את המכופתרת שהוא אוהב, יצאתי בשריון קשקשים לקרב הגופים והמוחות.

כטירון בעסק הגאה, לא טרחתי להוריד שיער. למזלי, הגנים חננו אותי בתבנית גברית אך לא מוגזמת. משולש הפוך לאורך עצם החזה שתוחם זוג ריבועים משורטטים מימין ומשמאל, ועוד פלומה דקה שיורדת מהטבור אל הזין. באשר לפטמות שלי, הן בינוניות בגודלן אך מעט משוטחות כמו של ילד ובהיקפן שערות בודדות. ניגוד בולט לפטמותיו הזקורות של ארז, שקשיותן מובחנת גם מצדו השני של הסלון. עורי בהיר כפי שאופייני אצל אדמונים, והוא חלק כולו, מלבד שומת סידני קרופורד קטנה בצד הפופיק, המעניקה לבטני השטוחה סימן מזהה ומעט אופי. היא נחשפת כשאני זורק הצידה, בלי משׂים, את החולצה שנבחרה בקפידה. בשלב הבא אני פושט את מכנסי הברמודה בצבע החאקי, והבוקסר הצמוד שעוד נאבק בראש התורן.

עד לפני חודש, עברו עליי חיי המיניים רק בפנטזיות, ועתה חוויתי את עשרים ושש שנותיי בעצימות של רפטינג הררי. בשביל מי שעד לאחרונה היה מסייר עם האבובים רק בנִקְבּות, תועה אבוּד ברשתות של מנהרות תת-קרקעיות, קרירות ואפלוליות, בשבילי, הסחיפה אל המים הגועשים הייתה פתאומית. מענה חיובי להודעה ברשת החברתית מבחור יפה שלא הכרתי שהחליט ליזום מהלך עם מי שבפרופיל שלו סומן כהֶטְרוֹ, התגלגל לשבוע בין הסדינים. ניצלתי כל יום שהשותפים שלי היו מחוץ לארץ, כדי לבלות עם חובב הג'ינג'ים האישי שלי, ושמחתי גאתה על גדותיה. כעבור שבוע, עם סיום בחינה כושלת בגניקולוגיה (כן, כן, צחוק הגורל), הצטרפתי כמתוכנן לטיול השותפים. דממת אלחוט בינו וביני כמעט קטעה הכול. עד שהתעשתּי והתחלתי גם אני לחזר אחריו.

עכשיו כבר ראיתי אותו במערומיו יותר פעמים משראיתי אותו לבוש. ועדיין, אני לא יכול להתיק את עיניי מהאיבר שלו. בפניי זלזל בו במופגן, טען שהוא דווקא קטן מאד כשהוא רפוי. אך אני, שכל תפיסת עולמי מושתת על ומעוותת על-ידי שעות של צפייה בפורנו גאה, חשבתי שאם יחפוץ בכך עוד יוכל לפנות לאפיק תעסוקתי זה ולגרוף משכורות נאות. יש לו חדק עבה וארוך עם קו מתאר יפהפה שמודגש בזכות גילוח מלא. ברגע זה היטלטל מצד לצד בחופשיות, מעיד על מצבו חצי הקשיח. גם כשלא במלוא אונו, היה ממתק לעין ולפה.

כשהוא משקיף עליי, אני מתערטל בפניו, חושף את האיבר שלי העומד בשיא תפארתו, עם רעמה גדולה ואדמונית המעטרת את בסיסו. אולי מעט מדי מרשימה, שמרתי על המראה הטבעי, כדי להימנע ממבטים סקרנים במקלחת הבריכה. המוט שלי ארוך ולבן, כמעט שקוף, בצבע שמבליט את הוריד הכחול שמתחת לעור ועוד יותר את הכיפה האדמדמה שבקצה. אחרי סגפנות מינית ממושכת כשלי, שנשברה כמעט בין לילה, האיבר עמד ועבד כמעט בלי הפסקה. בלילות ללא ארז, הייתי מרפה את עצמי פעם ביום, רק כדי שיתיר לי לישון.

"אני רואה שאתה שמח," ארז מתגרה בי וניגש אליי, אל הכורסא. הוא נשען על זוג המשענות ונושק לי, אחר-כך מושך אותי אליו לחיבוק. "מאד," אני לוחש לו. קול חזק מזה אני לא מצליח להוציא בין ההתנשפויות שמסתננות מגרוני. "בוא למיטה," אני מבקש, אבל הוא רק ממשיך למזמז אותי, ואז שוב מנתק מגע. "אבל אני חייב לארוז," הוא אומר בטון מתחנחן. "נו... תעשה את זה אחר-כך", אני מפציר בקול תחנונים, בעוד הוא חוזר לו לאריזות, יושב לו אבוּד על הרצפה בין ערימות של בגדים מהם הוא מתקשה לבחור. אני ניגש אליו מאחור ומשלב את זרועותיי על בטנו, תוקף במפתיע מהצוואר, מהנקודה שהוא בכלל הכיר לי. כזה סימן מציצה אימתני השאיר לי בזמנו, עד שתירוץ עקיצת העכביש שסיפקתי הותיר ספקות רבים בקרב חבריי ללימודי הרפואה.

נראה סופסוף שהוא נכנע לשידולים. "בסדר, בוא איתי לחדר," הוא מתרומם, ואני לא מניח לו לברוח. אני אוחז לו את היד וגורר אותו אחריי למיטה. כשאנו מולהּ, אני מסתובב על צירי ומפתיע אותו בהדיפה אל המזרן. אני רוצה להיות למעלה. נראה שהמהפּך מגרה את סקרנותו. הברכיים הפשׂוקות שלי מרתקות אותו למקומו, והפה שלי, שכבר אמרנו שיש לו חיים משלו, שואף לרדת ולחבוק גם הוא את ארז בדרך משלו, לנכס לו את האיבר המרשים בגודלו, גם לא בשיא הקשיחות. אני מתחיל בסבב נשיקות שהולך ויורד מהזווית של הלסת, דרך הצוואר וזוג הפטמות, אל הטבור ומשם לזין שרק הולך ומתמלא. אני יורד לאורכו פעם אחת, בולע את כולו פנימה במכה, כשאני קולט שהוא קם לישיבה וקוטע את המציצה. "אני באמת צריך לארוז," הוא מתגונן.

הוא נעמד, ואני נשאר במיטה, מביט בו כולי מיוחם ומיואש, כמעט מצטער על שלא הפעלתי כוח. אני לא אוותר הלילה! הוא מוציא פריטי לבוש מהארון בחדרו ואני מתחקה אחריו בחזרה אל הסלון. עכשיו אני נשכב על הספה, מרווח מעט רגליים כדי שארז יבין על מה הוא מוותר. אבל הוא רק פותח שיחה בנוגע למעילים, ומתחיל לדגמן עבורי את זה ששריין עבור היומיום ואת הקליל יותר מעור למועדונים, ואת אפשרות ב' וג' וד'. ניכר שיש לו טעם אופנתי, שעד כה הסתיר ממני עם גופיות סבא ומכנסיים רחבים, שמשמשים אותו ברכיבה על אופניים, כלי התחבורה העיקרי שלו בעיר. אני נסחף לרגע עם הדיאלוג, ושוכח שהאהוב שלי הוא גם יריב חלקלק עם טקטיקה משלו.

אני מסתכל על השעון בפלאפון הנייד. שעה עברה. ארז נחמד דיו להציע לי עוד כוס מהיין המעולה, אבל לי מחכה עדיין נהיגה הביתה. אני מתנחם בכך שהסתיים שלב בחירת הפריטים, והחל תהליך אריזתם. כשהחולצה הזרוקה שלי ברקע, אני צופה בו מקפל בדיוק אנאלי בגד-בגד, מפריד בשקיות גיהוץ בין קטגוריות של מלבושים. ולפתע הוא מפסיק מכל מלאכתו שהוא עשה וניגש אליי, מנשק אותי שוב, ארוכות, ושואל בקול מהוסס, אם אני באמת מרשה לו ללכת עם אחרים כשהוא שם?

והרי זו סתם איזו שטות שעלתה בשיחה כשאני נסעתי לפני שלושה שבועות, והוא ביקש שאשמור את עצמי רק לו. אני, שבכלל לא חשבתי לנהוג אחרת, מיד שילבתי אצבעות לשבועת צופה, והוספתי שזו מחייבת רק אותי, ומבחינתי הוא אדם חופשי ללא הגבלים. ממש התעקשתי על-כך, וכשחזר ושאל אם אני בטוח, המתקתי ואמרתי שיחרמן אותי לשמוע אם זה יקרה. עכשיו האסימון נפל. זו הייתה תשובתי האטומה רגשית שזמזמה לו בראש, ובנתה חומה בין שנינו. אני מנסה לתקן, אין לי ברירה... "לא, חמוד," אני משיב, בכנות, בקנאות, בקול ענות חלושה. "כלומר, מותר לך כן... וגם אני לא אכעס, אבל לא, אני לא רוצה, בבקשה לא, אני רוצה שתהיה רק שלי."

ולשמע מילים אלו הוא מושך אותי מהספה, הפעם מוביל אותי בצעד נחוש אל חדר השינה. אני נשכב על הגב, והוא מעליי, מחזיר טובה על המהלך שהתחלתי קודם. כמוני, הוא מתחיל מלמעלה, אבל אצלי הוא מתעכב בפטמות הרגישות למגע, מגרד אותן עם שאריות הזקן וממשיך וגורר את סנטרו אל שיפולי בטני. הוא מתקרב לזין הזקור שלי, מתמקד בתחילה בכיפה, מבצע בה את זממו עם לשון מרפרפת, המתחלפת בלחיצה עם השפתיים על העטרה, וירידה הדרגתית מטה. אני מרגיש דגדוג עדין המדמה תחילתה של אורגזמה. הוא עובד אולי חמש דקות על הזין שלי. עולה ויורד, בזמן שהמבט שלי מופנה מטה אליו, מתענג על ההשקעה הניכרת.

אני הופך אותו על הגב, מכאיב לו קצת עם הברך, בטעות או בכוונה, אני לא מאפשר לו לדעת, ואז אני מתחיל לרדת לו בלהיטות. אני משתדל להבליט קצת את אחוריי למעלה, כדי שייהנה מהנוף ויזכור שיש לו פסגה לכבוש, ואז מתמקד בתפקיד שלי, כשאני עובד קודם על שק האשכים החלק לפני שאני מכניס את גבריותו לפי. אחר-כך אני עובר אל המוט, מצליח להשחיל את כולו בבת אחת, ואז עולה שוב ויורד מהר בתנועות יניקה. אני שואב את הפרי-קאם בכוח, מתענג על מליחותו, ושוב מחיש את תנועותיי, עד שאני מרגיש שהאיבר תפח מספיק, והגיע זמן להוציא מהתנור. אני משאיר את היד שלי לחבוק לו את הזין, ועולה לנשיקה מהירה. ארז כבר מתורגל מספיק כדי לדעת מה הגוף שלי מאותת לו. אני פונה על צדי, בשעה שהוא שולח יד אל השידה, אל קופסת הפלאות שלו, עם הקונדומים, נוזלי הסיכה המגוונים והפופרס.

בפעם הראשונה ששכבנו, הוא הופתע מהמהירות בה ביקשתי שיחדור אליי. הוא לא האמין לי אז שזו ההתעסקות הראשונה שלי עם גבר, כמעט הכריח אותי להישבע על העניין. אבל אני הייתי מוכן, וצלחתי את הכאב הראשוני, כדי לגלות את גן התענוגות הארציים שבעיסוי הערמונית. כעת כבר הייתי פתוח יותר שם ומנוסה. מהיכרותי עם הזווית הנכונה, אני מניח את שתי רגליי על כתפיו, ומעלה את הישבן שלי מעט לכיוונו, מעכס כדי לסמן מוכנות. הוא בינתיים מלביש את הקונדום, ומשמן אותו ואת החור בחומר סיכה. למגע האצבעות הלחות, החור שלי מחפש אותו, מבקש לבלוע בתוכו את היתד. אלא שארז מתעקש להטריף את חושיי, ורק מסיע את הזין שלו הלוך ושוב מעל החור, מחכך את האיבר שלו בעור המתוח של חֵיץ הנקָבַיִים, נושק לי רק כדי לסתום לי הפה, שלא אוכל לבוא ולדרוש עוד. והנה, הוא מתחיל ללחוץ. אני שולח יד לעלות את האיבר בסנטימטר, והוא נכנס יותר בקלות. אני זוכר להרפות, וארז כבר כמעט בפנים. אבל רק כשיפמפם אותי יצליח להחדיר את מלוא האורך.

הוא יודע שאני רוצה שיתקדם במתינות. אבל כמעט מיד הוא מגביר. אני נאנק, והוא אומר לי עד כמה אני יפה כשאני נהנה, עם השפתיים המעט פעורות והעיניים שנעצמות מעצמן. הוא ניגש לנשיקה נוספת, וכשאפו במרחק נגיעה, אני מספר לו שאני אוהב אותו. נראֶה שעם כל מאמציי, הוא זכה בשליטה, אני מתמסר לו, שפוּט. אך השליטה לא נשארת בידיו, המילים כמו הופכות אותו לחיית פרא, והוא מאבד את היכולת למשול בעצמו. אני מתיר לו את המושכות - אני רוצה שידהר עליי, אני רוצה שמסכום כל הנגיעות שם באחורי הבלוטה אני אגמור. הוא מנצל את ההפוגה הרומנטית כדי להגביר קצב, עוד ועוד, ומדי פעם הוא מאט מעט כדי להתמקד בחוזק ההלמות, מכה בי כמו פטיש, שלוש-ארבע פעמים לפני שהוא ממשיך לפלס לו דרך בתוכי. יש לי סיבולת, ועדיין כולי רועד ומתנשף כאילו הוא עומד למוטט אותי. אני חש את זה מגיע. אני תופס לעצמי את זין, לא זקוק לנוזל סיכה בזכות כל הפרי-קאם שזולג עליו. אני מתחיל למשוך בו, כשארז עוד חודר בי.

גופי מתעלם מכל ידיעותיי המדעיות בדבר האנטומיה של הגבר. הוא ממרה אותן, כשהוא נכנס למצב אורגזמי שנמשך כבר דקות, ורק הולך ומשנה את אופיו במעט לקראת הגמירה. עקצוצים קלים וגוברים למטה מגרים את דמיוני, ואני חש כיצד נוזל הזרע מצטבר לו בהיכון, מחכה להזנקה. אני אוחז בחזה של ארז. אני חייב להרגיש אותו בידיים, ברגליים, באחוריים, בשפתיים. אני ממלמל לו שזה מגיע, ומסובב אותו על הגב. עוד משיכות בודדות והוא נורה החוצה ממני, הזרע, בשישה או שבעה מטחים לא מאד מדויקים, שנוחתים בחלקם על הבטן של ארז, וחלקם מותיר סימן על פרצופו. אני גונח פעם אחר פעם, בתיאום עם הריסוס הנרחב של הגוף שמולי והכיווץ הריתמי של סוגר פי הטבעת על הזין העבה, שעוד שם כדי להרגיש את הכול.

ארז מתחרמן למראה כמות השפיך האדירה. הוא דוחף אותי בחזרה לשכיבה, ושולף ממני באבחה את האיבר, זורק את הקונדום ומתחיל לשפשף את המוט שלו, בעוד הוא כורע מעל החזה שלי. עיניו שעוד מקובעות עליי בשניות הראשונות, מתרוממות מעלה כמו בהתגלות דתית, ואני, שמזהה את המצב, מקרב את שפתיי. כשהוא קורא "עכשיו", אני משיק את פי וחש כיצד הנוזל הרירי מצטבר באחורי הלוע. אם אצלי זו הכמות שנחשבת, הרי שאצלו זה המֶשֶך. לפי קולות האנקה, אני מבין שההנאה לא נפסקת. עשרים-שלושים שניות לפחות הוא מתמיד במצבו. הוא עצמו לא יכול לדבר, ואני, שמזהה חולשה אצלו, מתנפל. אני שואב לו את הזין, והוא קורא לי לעצור, אבל אני ממשיך עוד קצת, שיסבול. בסוף זה יעשה לו רק טוב.

אנחנו נשכבים שנינו באפיסת כוחות, ולאט-לאט מתחילים לאסוף את עצמנו. ארז מעמעם מעט את האורות, מסמן לי שהוא רוצה שנתחבק קצת. אנחנו מדברים על הנסיעה לגרמניה, וארז מבטיח לי שיהיה לו די והותר זמן לסיים את שארית האריזה מחר. הוא מבקש ממני לחזור שוב על שלוש המילים שנפלטו ממני ברגע שהיינו לְאֶחָד, ובכל פעם שאני אומר אותן, אני צופה בעיניו נדלקות מחדש וחש איך גופו נצמד אליי בכוח. אני מושיט יד לשידה השנייה, הרחק מקופסת הפלאות, ומוציא מכיס המכנסיים הזרוקות שלי גזיר של תשבץ היגיון ששמרתי במיוחד בשביל שנינו. לאחרונה התחלתי ללמד אותו את השיטה, ואני יכול להישבע שאני לא ראיתי מעולם כישרון טבעי שכמוהו. כלומר, זאת בהינתן שמה שהוא סיפר לי נכון, והוא מעולם לא פתר אחד כזה בעברו.

אשמורת אחרונה נכנסת כשאנו נוגעים בהגדרות האחרונות. אני יודע ששעת העזיבה שלי קרבה, ומצר על כך שלא אוכל להעביר אצלו את הלילה, לא מבלי שהשותפים החטטנים שלי יטרידו אותי מחר בשאלות. אני נפרד ממנו בנשיקה, והוא, מנומנם, מבקש ממני רק לכבות את האורות ביציאה מהחדר. חמישה מטרים מפרידים ביני לבין דלת הכניסה, כשאני שומע אותו קָרב מאחוריי. הוא אוחז אותי בזרוע ומושך אותי בחזרה אל המזרן. "שכב על הבטן," הוא מצווה. שוב השליטה בידיו.

לפרק הקודם
תגיות

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...