Family Values
Family Values. צילום: Family Values, צילום עצמי.

 >  >  > 

ליל סדר בבסיס - פרק ה'

שובר שמירה

זה ברור שהוא יודע. אני רואה לפי החיוך שלו, קצת נבוך, אבל גם מרוצה. הוא עולה לשמירה הלילה. אני תוהה אם בגלל זה הוא נשאר איתנו גם אחרי שסיים לאכול, כדי שיהיה לו עם מה 'לשבור שמירה'.

רוב החיילים בצבא שוברים שמירות, כולם יודעים את זה. גם אני נהגתי לשבור שמירות לפני שנהייתי מפקד, כשעוד עשיתי שעות ארוכות של סטטיות. ככה זה. אתה בעמדה לבד לשלוש שעות. שעה ראשונה אתה עוד קצת ערני, מסתכל מסביב, חושב על החיים, מפנטז על הסופ"ש הקרוב או על הטיול שאחרי הצבא. שעה שנייה אתה כבר מתחרפן, אין לך מושג איך להעסיק את עצמך, תכננת כבר טיול לכל המדינות בעולם, פנטזת כבר על האוכל של אימא, על הבירה בבר והבחור שתמצא בסוף הערב.

בתחילת השעה השלישית אתה כבר שולח יד. ברור לך שזה לא הרעיון הכי טוב, ואתה יודע שאם יתפסו אותך כל התכנונים לסופ"ש יגמרו בריתוק. אבל אתה כבר לא מסוגל להתאפק. אתה עומד לך בעמדה, עם הווסט והמדים והכול, מקפיד להחזיק את הנשק ביד אחת כדי שאם מישהו יראה אותך הוא לא יחשוד, אבל ביד השנייה אתה מחזיק את הנשק האישי. מתחיל לגעת בעצמך, כמעט באגביות, בגישה של אני לא באמת אוציא את הזין ואשפיך באמצע העמדת שמירה, אני סתם נהנה קצת. וזה נעים. האצבעות שלך קרירות בהתחלה, והמגע שלהן באיבר עושה לך צמרמורת. ואז החום חוזר אליהן, והאיבר מפסיק להרגיש כמו גוש טופו צמיגי, והדם מתחיל לזרום אליו.

אתה מסתכל מסביב, שומר כראוי, מתבונן מהר לכל הכיוונים כדי שלא להיתפס על ידי הקצין. הקצין החמוד שלך, הבלונדי המורעל עם העיניים הכחולות, שתמיד מניח לך יד על הכתף כשהוא מדבר איתך. שתמיד נשמע כל כך מצחיק כשהוא מדבר בקול הנמוך והרציני שלו ונראה כמו ילד בסוף התיכון. הקצין שאתה מת שיתפוס אותך, אבל רק אם זה אומר שאחר כך אתה תתפוס אותו, במותניים, ותחדור לטוסיק החלק והבהיר שלו, הקצין ש... וזהו, מכאן כבר אין דרך חזרה, הזין קשה כמו אבן, ואת הפעימות שלו אתה בטוח שכל הבסיס שומע. כל התכנונים שלך לעינוג קצר ובלי גמירה מתנדפים, ואתה רק מנסה לחשוב איך אתה יכול לגמור בלי שיתפסו אותך.

להוריד את הווסט לא בא בחשבון, אתה מכיר את החייל שתפסו בלי הווסט, בלי החולצה ועם המכנסיים למטה, את העשרים ושמונה יום ריתוק שהוא קיבל אתה לא מוכן לספוג.

אז נשארים עם הווסט, ועם הנשק. וגם לפתוח את החגורה אין מצב, כי המכנסיים השק האלה יפלו מיד, אבל אפשר לפתוח את הכפתורים, מזל שלמכנסיים הצבאיים יש כל כך הרבה כפתורים, וחנות כל כך גדולה. עכשיו רק צריך לחשוב באיזו זווית לעמוד. השביל עובר כאן, ובדרך כלל הקצין מגיע משם. כדאי לעמוד ככה, ולהוציא את הזין מול הבטונדה הקטנה. הבטונדה שאמורה ל'הגן' על החיילים מפני משהו. כשברור שכל מה שהיא זה מחסה לאוננות. מסתכל מסביב, מתלבט אם לגמור עליה או על הרצפה. על הבטודנה יש הרבה כתמי זרע, לפעמים ישנים, לפעמים טריים. כל כך טריים שאתה יודע שהם של החייל הנמוך, השרירי והשעיר שהחלפת, או לפעמים של הבחור הגבוה שנפל מגיבוש טייס. ולפעמים כל כך ישנים שאתה חושב שאולי הם של הקצין שלך, כשהוא עוד היה חייל פשוט.

מחליט שעדיף על הרצפה, ככה היה יותר קל לנקות את זה עם המגף. מסתכל מסביב, למעלה, לכל הכיוונים, העיקר לא על הזין, שאם מישהו מסתכל שלא יחשוד. שולף אותו מהבוקסר, הזין בולט לו מהמכנסיים באופן מגושם, כמו נקניקיה ארוכה מדי בלחמנייה קצרה מדי. מחזיק את הנשק ביד שמאל, כדי לפנות את יד ימין למה שחשוב באמת. מעביר את היד על הזין, יורק עליו קצת, חשוב לשמן את הנשק, כמו שאומרים לנו בכל בוקר, אחרת כשבאמת תצטרך אותו הוא לא ירה. אתה כל כך חרמן ולחוץ שהכמה נגיעות האלה מספיקות, כל הגוף שלך רוטט, ואתה מתפרץ, מטחים מהירים נורים מהזין שלך, נוחתים על הרצפה, מבריקים. אתה מוחה אותם עם המגף, ממהר להכניס את הזין בחזרה למכנס, וסוגר את הכפתורים. עשית את זה, לא נתפסת. אתה יותר רגוע, נינוח, וטיפה יותר עייף. אבל הזין עדיין עומד, לוחץ לך בתוך התחתונים, ואתה יודע שהאונניות האלו לא ירגיעו אותו, הוא צריך יותר מזה.

אני מסתכל על הלוח שמירות, הוא עולה לשמירה בשתיים עשרה עד שלוש, שעות מושלמות. אני חושב שאני אבדוק אותו, חשוב לוודא שהחיילים ערניים, אני אקפוץ לעמדה שלו בתחילת השעה השלישית של השמירה... שתיים ככה. אני בטוח שהוא יודע.

לפרק הקודם

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...