צמוד
צמוד. צילום: גם וגם, צילום עצמי.

 >  >  > 

מתמסר, עושה כלום

מתמסר טוטאלית

אני על גבי

רגוע, מציית, מתמסר

עושה כלום.

גבר, גברי אוהב רוכן עלי,

מפנק, אוכל, מלקק, בולע

החל מבלוטות הזיעה בבית שחי, דרך הצוואר, האוזניים, הפנים, הפטמות, כן הפטמות... שיפולי הבטן, הירכיים הפנימיות, האשכים, העור שבינם לנקב, ועד לשולי הנקב עצמו שזכה לפינוק משלו;

כל סנטימטר רבוע של עורי;

ואני

מאבד שליטה, שוכח מספר הנייד שלי

מתמסר טוטאלית

הוא הופך אותי על ביטני – מסע הניקוי-ליקוק-פינוק נמשך על צדעיי, גבי, ערפי, מתניי, ישבניי, שוקיי... כמו אזניי לפני רגע, גם כל 20 אצבעותי נמצצות כל אחת בנפרד ואחר כך בקבוצות... אפילו העור שבין אצבעות הרגליים זוכה לעדנה... ועכשיו ניתחבת כרית מתחת לביטני התחתונה (ליתר ביטחון, האיבר שלי מכוון כלפי מטה, בזוית שתקשה עליו לגמור) - הלשון החקרנית מטיילת מעצם הזנב, לאורך החריץ לכיוון הפתח האחורי שלי. עכשיו היא מעמיקה חדור ככל יכלתה... מגלה עולמות חדשים. אוי... היא נוגעת בנקודה שמרטיטה את כל גופי. אני מבליט את ישבני לאחור מזמין ומקבל עוד קצת מהחוויה החדשה לי.

אני מגיע לקצוות

למרות התנוחה הלא טיבעית לו, האיבר שלי משדר לי סימנים מדאיגים... עוד חיכוח קל עם הכרית והוא מחשב להתפוצץ... אני מכווץ את ישבניי בכח ומקשיח את האגן כולו כדי לעצור את העינוג המטרף.

הופך אותי שוב על גבי. ושוב... תנוכי האזניים, העפעפיים, הסנטר, שקעי הצוואר ועוד ועוד... משלים פינות שאולי נשכחו. כל קמר וכל קפל בעורי ננסך ברוק... האשכים נמצצים כמעט עד כאב, מה שריכך מעט את האיבר הקשה. עכשיו שהוא מקבל "פיצוי" טיפול סבלני ואישי, התקשח לחלוטין והחל "לפעום". מה שכנראה עודד את הבחור להפליא בעינוג מיומן, כמעט גורם לי להציפו בנוזל הלבן...

רוצה עוד, אבל אני לא רוצה עדיין... ממקד את שארית כוח הרצון שלי בנסיון לדחיית ההתפרצות...

בצער רב מרחיק את פיך המיומן מגופי.

מחבק, נושם עמוק, מרגיע. עוד שאיפה ו...הופך אותך על גבך.

ועכשיו,

באחת...

אני על גבי

אתה מתחיל לגעת בי

פרץ האנרגיה שלי הופך כיוון

ואני רגוע, מציית, מתמסר

איני מכיר את עצמי

הגבר שלי רוכן עלי,

מפסק את רגלי,

בשפתיו מלחך את פני, מוצץ, נושך קלות, שפתיים יישק

תוחב הכרית מתחת לעצם הזנב שלי... קצה האיבר הרטוב שלו מלחך את פיתחי האחורי המופנה אליו – נוגע לא נוגע

עכשיו רגליי מונחות על זרועותיו/כתפיו

שומרות מרחק מינימאלי ביננו ובו זמנית מצמידות את גופו אלי.

במוחי מרצד ציור בריאת האדם של מיכאלאנג'לו,

מרגיש כאילו אצבע אלוהים נוגעת בי, שם...

כאילו אני בעיצומו של תהליך בריאתי

גרוני משמיע נאקות, יבבות

אתה, מחכך פניך בפניי, תחושת הזיפים הצעירים מדגישה את גבריותנו...מתעמק בנשיקה חמה, פניך מביעות רוך ואהבה.

פלג גופך התחתון, מתנהג באסרטיביות... איבר "אצבע אלוהים" שלך מגשש מכוון את עצמו לפיתחי, מתחיל לשקוע בתוכי

למרות הכאב הראשוני, של הגוף שבזמן ששמר אמוניו לך, המתין בסבלנות, אט אט התכווץ ושב לבתוליו
- גופי רוצה אותך

מאד

אתה רגיש... מתנתק לרגע, תופס את רגלי בידיך מפסק אותן וממש מתנשק עם הפתח שלי, מציפו ברוק.

עכשיו, אתה, חוזר, בעדינות אך בנחישות, מתכוונן, מבקיע, מתחפר בתוכי

בכל פעם שאתה מזהה רמז לכאב... אתה עוצר לרגע (אך לא נסוג!), נשימותינו נרגעות, ממתין לאיתות ממני. ואז ממשיך ונכנס, מילימטר אחר מילימטר.

רואה בעינך את העונג המציף אותן כשאתה מחליק מעט לאחור וחוזר להעמיק חדור

ופתאום, האגן שלך נדחק אלי בכח, פניך מתעוותות לרגע

ועכשיו אתה מאבד שליטה, משמיע יבבה/שאגה

גופי מרגיש את ההתכווצויות המוכרות

את נשימתך, את ההתרגשות

מרגיש אותך בתוכי, מרגיש אותך מתרוקן לתוכי

עוד ועוד 

מרגיש שאני נסחף אחריך

הרי גמרת באופן הכי מגרה ומחמיא לי

שולח ידי לגעת בעצמי. אתה מזהה את התרגשותי שמתעוררת, שולח ידך, מבהיר לי לחזור ולחבקך, לשמור על הצמדת הגוף שלך לשלי; בלולינות מרשימה אתה הופך את שנינו, בעודנו מחוברים עכשיו אגנך מוגבה מעט על ידי הכרית, אני מעליך, יושב מחובר, ואתה נוגע מלטף, מוסיף קצת רוק, ועוד נגיעה קלה...

ועכשיו

אתה שואג, מתפרץ ביננו, פלג גופך העליון מנתר

אך

שולי הפתח מתכווצים וחובקים את איברי שעדיין קשוי, חולבים כל טיפה שנותרה בו, ולא משחררים בקלות...

פרץ של שמחה מציף את גופי כתגובה

הרגשת שלמות וסיפוק אופפת אותי, אותנו, כשגופי קורס עליך.

 

לפרק הקודם
תגיות

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...