קשת
קשת. צילום: הנדל, צילום עצמי.

 >  > 

מכירים את זה ש... - פרק ט' (סוף חלק שני)

חופשי סוף סוף

אחרי כמה שבועות של סקס בסגנון איציק התחלתי להתחרט על ההצגה שעשיתי לשביט כשהצגתי בפניו את איציק, והצטערתי שבפזיזות רבה כל כך הכרזתי בפניו שאני ואיציק מאוהבים וגרים יחד. זה באמת היה טיפשי, כל מה שרציתי היה לעורר את קנאתו ולגרום לו להעריך אותי יותר. רציתי שהוא ידע שאם הוא השיג לעצמו בן זוג קבוע אז הנה, גם אני יכול. האמת, שמעולם לא גיליתי לשביט, בקושי גיליתי לעצמי, הייתה שאני ואיציק ממש לא היינו בני זוג, ובעצם גם לא גרנו יחד. הוא אמנם הזמין אותי אליו לסופי שבוע ממושכים, והרשה לי להחזיק אצלו מברשת שיניים וקצת בגדים, אבל היה לי ברור שזה מצב זמני ושאני אצלו על תנאי. הוא בכלל לא התבייש להודיע לי שהוא מחפש מה שהוא כינה, די בחוצפה - עבד בית, ושאני אצלו בתקופת מבחן עכשיו, ואם אעבור את המבחן הוא ירשה לי, ברוב טובו, לגור אצלו ולשרת אותו.

תקופת המבחן הייתה אמורה לארוך כשנה בערך, אבל כבר אחרי חודשיים נכשלתי כישלון חרוץ והועפתי מביתו וממיטתו של איציק. אני לא בא בטענות לאיש, ברור לי שמי שהכשיל אותי הייתי קודם כל אני. למרות כל התסביכים שלי בגלל עודף משקל, ובגלל שאני דיסלקט והומו וכל השאר (השאר זו בעיקר האהבה העקשנית והמטופשת הזו לשביט), כנראה שלא נועדתי להיות עבד של אף אחד. כל הקטע הזה של שליטה היה די מחרמן בעיקר בהתחלה, אבל ברגע שזה חרג ממשחק מדליק ופרטי במיטה ועבר לחיים האמתיים התברר שאני סך הכל רק עוד בחור ונילי אחד שלא מסוגל לצאת מהקופסה, ולהיפטר מכל השטויות שלימדו אותי כל חיי, זה בכל אופן מה שאמר לי איציק אחרי שברחתי מחדר השינה שלו בגלל שהוא הכניס לתוכה את ענר של שביט.

ענר, למרבה התדהמה, דווקא כן היה עבד מוצלח מאוד, ככה החליט איציק אחרי שפיטר אותי מתפקיד העבד וזרק אותי החוצה.

פתאום התלונות של שביט על זה שענר הוא חרא סקס התחילו להישמע הגיוניות. ענר החמוד היה צריך מישהו רע וקשוח כמו איציק, ושביט שהתפעל ממנו ולא הפסיק להתחשב בו ולהיות עדין ונחמד כלפיו שעמם אותו, ואפילו עצבן אותו.

יכול להיות שענר התחבר לעבד הפנימי שלו בגללי בגלל שיעצתי לשביט לתת לו לעשן קנאביס? ענר לא מעשן אבל הוא עובד בבית חולים והוא השיג די בקלות גראס רפואי ואפה ממנו עוגה מתובלת, ולפי מה ששביט סיפר לי, אחרי שענר טעם ממנה הוא השתחרר מספיק מבחינה מינית כדי לגלות את טבעו האמיתי?

אבל מצד שני, אם הוא באמת כזה, וסקס וונילי רגיל משעמם אותו, הוא בטח היה מגלה את זה בשלב זה או אחר של חייו גם בלי להתמסטל, לא? נכון שבגללי איציק וענר נפגשו, אבל אם זה לא היה איציק בטח היה מגיע אחד אחר, אולי אפילו גרוע יותר.

יום אחד איציק הודיע לי שהוא הכין לי הפתעה והיה מרוצה לראות כמה נדהמתי כשענר נכנס לחדר השינה שלו לבוש רק חוטיני וחיוך מבויש. "מה אתה עושה פה?" צעקתי עליו, מעצבן את איציק שלא הרשה לאף אחד חוץ ממנו לצעוק בחדר השינה שלו.

"אם לא נאה לך אז שב לך פה בצד ותשתוק!" פקד עלי, מושיב אותי על כורסה מסולסלת קלועה מנצרים, כורסא יפה להפליא (סטייל הסרט עמנואל, אם מישהו עוד זוכר), אבל מאוד לא נוחה לישיבה.

"ואם לא בא לי?" התחצפתי וחטפתי סטירה, ולפני שהספקתי לקום ולהחזיר לו איציק לכד את ידי מאחורי גבי, סובב אותן מאחורי משענת הכיסא, ואזק את פרקי ידי זה לזה. צעקתי וניסיתי לקום, אבל בזריזות שטנית ממש הוא אזק גם את רגלי לרגלי הכורסא, ופתאום מצאתי את עצמי קשור חסר אונים לדבר המחורבן הזה שהשאיר על עורי דוגמא מכאיבה של פסים קלועים.

אחר כך הוא פנה לטפל בענר שהביט בו בעיני עגל, מוקסם לגמרי. "רד על הברכיים," פקד עליו, "ותתחיל למצוץ, נראה מה אתה שווה."

ענר ציית בלי היסוס, ואיציק היה כנראה שבע רצון כי אחרי שהזקפה שלו הייתה נוקשה מספיק לטעמו הוא הסתפק רק בכמה הצלפות סמליות על עכוזו המחוטב של ענר שכרע על המיטה בצייתנות, מפנה אליו את החור החמוד והוורוד שלו. איציק לבש את אחד הקונדומים המחוספסים שלו, חדר אליו בפראות, וצחק כשענר גנח וייבב. הם המשיכו להתפרע לאורך ולרוחב המיטה, ענר מייבב ומתחנן שאיציק ירשה לו לגמור, ואיציק מסרב ומועך בכוח את אשכיו החלקים והחמודים.

הייתי אחוז גועל מהמחזה, אבל בד בבד גם חרמן להשחית, ואיציק, הסוטה הזה, הבחין בכך ואמר לענר שהוא ירשה לו לגמור רק אם הוא יצליח לגרום לי לגמור לו בפה.

"הייתי מעדיף שלא, הוא חבר של שביט, ולא נוח לי ש..."

"שתוק!" פקד עלי איציק, "סתום את הפה או שאני אסתום לך אותו." איים עלי, שולח מבט רב משמעות לארגז האוצרות שלו. ידעתי שיש לו שם מין כדור כזה מחובר לרצועות שנקרא גאג, ומאוד לא רציתי שהוא יעשה בו שימוש עלי, ולכן שתקתי והנחתי לענר למצוץ את אברי. הוא היה באמת מוכשר מאוד, או שאני הייתי חרמן מאוד, כך או כך גמרתי די מהר בפיו והוא כל כך התגרה והתרגש מכך עד שגמר גם כן, בלי רשות, וזרעו ניתז על רגלי ועל הרצפה.

איציק כמובן כעס ונזף בו, ואחרי שפקד עליו ללקק את הזרע מהרצפה ומרגלי הוא פקד על ענר לשכב על ברכיו ולספוג עוד מנת הצלפות. פה כבר כשל כוח סבלי, הרצועות הקלועות הללו הכאיבו לי מאוד, ופשוט נמאס לי. "תשחרר אותי כבר!" צרחתי והתחלתי לטלטל את גופי בחוזקה עד שהכורסא איבדה את שיווי המשקל ונפלה יחד איתי. ענר טוב הלב חש אלי ועזר לי לקום, משחרר אותי תוך כדי כך מהאזיקים, ומרגיז בכך את איציק עוד יותר.

"אתה, ניר, תתלבש ועוף מפה לכל הרוחות, ושלא תחזור יותר!" צעק עלי בזעם, "ואתה ענר, תעזור לו להתלבש ואחר כך בוא הנה ותקבל את העונש שלך."

"אתה לא חייב ענרי, אתה יכול לבוא איתי." לחשתי לענר שעזר לי ללבוש את חולצתי.

"תודה, אבל אני רוצה להישאר." השיב לי ענר בפנים סמוקות, עיניו היפות נוצצות בהתרגשות, ורגע לפני שיצאתי משם, משאיר אחרי את מברשת השיניים שלי, עוד הספקתי לראות אותו נשכב בצייתנות על ברכיו של איציק שישב על דרגש מרופד, אוחז בידו את השוט המפחיד עם עשר הזנבות, מוכן להנחית אותו על עכוזו הרך של ענר.

הייתי מזועזע מאוד מהפגישה האחרונה אצל איציק. גם בגלל כל עניין הקשירה המאוד לא נעים וגם בגלל ענר. העובדה שאיציק זרק אותי לפני שהספקתי להעיף אותו קודם גם הציקה לי לא מעט. הוא פגע באגו שלי והשפיל אותי, ובניגוד לענר אני לא מצאתי את המעמד הזה מחרמן. האמת שרתחתי מעלבון, וחשתי צורך עז לנקום, ואחרי שהתקלחתי ונחתי קצת החלטתי שהגיע הזמן לעשות לימונדה מהלימון החמוץ הזה והתקשרתי לשביט.

בעיקרון אני לא אוהב מלשינים וחושב שגם אם אתה יודע שמישהו בוגד בבן זוגו עדיף שתשמור את המידע הזה לעצמך. שום דבר טוב לא יוצא מזה שמתערבים בין בני זוג ומוטב לשתוק במצבים כאלה, אבל מאחר ורתחתי מכעס ומעלבון והייתי מאוהב כמו דביל בשביט פשוט לא יכולתי להתאפק. קיוויתי שאחרי שאגלה לשביט מה מעולל בן זוגו עם האקס הטרי שלי הוא ייפול לזרועותיי בבכי, ושנינו נלך לעבר השקיעה שלובי יד בעוד ענר ואיציק הופכים להיסטוריה רחוקה ומטושטשת. אם הייתי רגוע ולא מעורב רגשית הייתי מבין שאני עושה טעות, אבל הייתי נסער וכעסתי מאוד, ולכן, אחרי שגיליתי לשביט שאני ואיציק כבר לא סובבתי את השיחה - בצורה די מגושמת, אני מודה - ככה שבסוף פלטתי את הסוד הנורא – ענר בוגד בו עם איציק.

במקום ליפול לזרועותיי שביט התעצבן מאוד, בעט בשולחן, הפיל את כוס הבירה והיה די קרוב להכות אותי. מזל שהיה לי די שכל לא לספר לו מה באמת קרה שם, לא ממש שיקרתי, אבל שמרתי לעצמי חלקים לא נעימים מהאמת, ואפילו ביקשתי סליחה שהלשנתי. בסוף הוא נרגע ואפילו הודה לי שסיפרתי לו על הבגידה של ענר, הבטיח שהוא לא שונא אותי ואחר כך הסתלק.

קיוויתי שהוא יעשה לענר סצנה גדולה ורועשת ואחר כך יחזור אלי, הרי אין מצב שהם ימשיכו לגור יחד, נכון?

לא נכון. הם כן המשיכו לגור יחד. זה באמת הימם אותי, צעקתי על שביט כמו איזה טמבל, צעד מטופש, אני מודה, אבל הייתי כל כך מאוכזב... אמרתי יותר מידי ואפילו המצאתי כל מיני שטויות רק כדי לגרום לשביט להעיף את העבד של איציק, וכששביט התקשר אלי אחרי הצהריים הייתי בטוח שזהו, הצלחתי והוא זרק את ענר וסוף סוף הוא יהיה כולו שלי.

הוא בא לדירה שלי מאוד מדוכדך ועצוב, וכמו תמיד כשאנחנו יחד זרמנו למיטה, רק שהפעם זה לא הלך. אולי זו הייתה טעות לגלות לו ששיקרתי ובעצם איציק הוא זה שהעיף אותי ושמעולם לא גרנו יחד וסתם המצאתי שסבלטתי את הדירה שלי?

שביט לא אמר כלום על השקרים שלי, אבל לא אהבתי את מה שגיליתי על עצמי בגלל הפרשה העקומה והמגעילה הזו עם איציק וענר, הדעה שלי על עצמי, שאף פעם לא הייתה כל כך טובה, ירדה לשפל המדרגה. אולי בגלל זה לא הצלחתי לתפקד במיטה עם שביט? בסוף סתם ישנו יחד מחובקים, בלי סקס ורק למחרת בבוקר קמנו רעננים ופחות עצובים ואז סוף סוף היה זיון.

הייתה לי הרגשה מוזרה שזו הפעם האחרונה שלנו יחד, שזו בעצם פרידה ובמובן מסוים צדקתי. נכון, המשכתי להיפגש עם שביט וליהנות מהסקס איתו, אבל משום מה אחרי שהוא התגבר על הבגידה של ענר והמשיך לחיות איתו איכשהו ירד לי משביט. נכון, המשכתי להיות חבר שלו ולחבב אותו ולהתפרע איתו במיטה, אבל הקראש המטורף שהיה לי עליו במשך זמן רב כל כך גווע סוף סוף ונעלם.

האם זה בגלל שהוא הכניס מכות רצח לאיציק שאחרי הכל לא אנס את ענר ולא אילץ אותו לעשות כלום, והיה מבוגר ממנו באיזה עשרים שנה ולא ממש יכול היה להחזיר לו חזרה? או שאולי בגלל שהוא נעשה מין איציק משודרג והשפיט את ענר בדיוק כמו איציק בשעתו, מתייחס אליו כמו אל איזה עבד חסר רצון וכבוד עצמי? לא יודע בדיוק מה הסיבה, אבל עובדה שאחרי שאיציק הסתלק מחיי יכולתי להביט בראי בשמץ של שביעות רצון, לעמוד זקוף להחזיר לעצמי מבט ישיר וכמעט להיות מרוצה מאיך שאני נראה, ומאוד שבע רצון מזה שכבר לא כל כך אכפת לי ששביט ישן עם ענר היפה והכנוע ולא איתי. 

אפילוג

"תכיר, זה תמיר, הוא הסטז'ר החדש אצלנו, הוא בא לפה כי הוא החליט שהגיע הזמן שהוא יהיה מתואם עם השם שלו." חייך אלי שביט וטפח קלות על בטנו העגלגלה של תמיר שהתכווץ במבוכה ונראה כאילו הוא מעדיף להיות במקום אחר.

"אל תשים לב אליו, הוא פשוט לא מבין... שביט הוא אחד מהמעצבנים האלה שאף פעם לא עולים במשקל." חייכתי בחביבות אל תמיר הנבוך, והוריתי לשביט לעוף לי מהעיניים.

"בתנאי שנלך לשתות בירה אחרי שתגמור את המשמרת." קרץ אלי שביט.

"אין בעיות, קבענו." השבתי, להוט להיפטר ממנו.

"אתה ושביט... אתם, אה... אתם ביחד כאילו?" תהה תמיר בסקרנות, מביט בי במבט פיקחי. איזה בחור יפה ואיזה עיניים מדהימות יש לו, חשבתי, אם הוא רק ירזה קצת... "אנחנו רק ידידים ששותים לפעמים בירה יחד." שיקרתי, מרגיש שהבחור העגלגל הזה שניצב לצידי לא מאמין לי, "אז מה מביא אותך לפה תמיר?"

"כמו ששביט אמר, אני רוצה להוריד במשקל ולהתחטב קצת, הנה האישור מהרופא."

בחנתי את האישור וראיתי שהבחור אולי לא רזה, אבל בהחלט בריא.

"אני מבין." הנהנתי, "כדאי שתדע שזו עבודה קשה שתחייב אותך להיות פה הרבה זמן, לשנות את התזונה שלך, להוציא הרבה כסף ולהזיע, יש איזה סיבה מיוחדת שאתה רוצה לעשות את זה לעצמך?"

"כן, בטח, אני רוצה להיראות יותר טוב, לקנות בגדים צמודים, להשיג יותר סקס, נמאס לי שחוסמים אותי באטרף בגלל שאני שמן."

הנהנתי שוב, "זאת אומרת שאתה רווק והומו?" חייכתי אליו.

"כן, וגם חרמן ונואש לזוגיות." חייך אלי תמיר חזרה חיוך מקסים מעוטר בגומות חן מתוקות.

"אני מבין, אם ככה הגעת למקום הנכון." הבטחתי לו, ואחרי שהוא סיים את האימון הראשוני הזמנתי אותו לבוא לשתות איתי ועם שביט שהביט בי מתפלא ומאוכזב, אבל שתק כשבתום הבירה במקום לחזור איתו לדירתי כמו שעשינו תמיד ביקשתי מתמיר טרמפ לדירתי.

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...