קשת
קשת. צילום: הנדל, צילום עצמי.

 >  >  > 

מכירים את זה ש... - פרק ז' (סוף חלק ראשון)

שיהיו לך חיים נפלאים

ניר רתח מכעס כשהתקשרתי והודעתי לו שלא יחכה לי כי נכון לעכשיו אני נשאר לגור עם ענר. הוא צעק עלי שזה רעיון מטופש וחסר טעם, ושאני מתנהג כמו דביל חסר עמוד שדרה, וכשהסברתי שאנחנו ממשיכים לגור יחד רק כשותפים לדירה ולא כזוג הוא פלט צחוק פראי ומריר, אמר שאני פשוט מטומטם וציין ברשעות שאיציק נהנה לצוות על השפוטים שלו להזדיין עם כל מיני טיפוסים שהוא מגרד, אלוהים יודע מאיפה, ולכן כדאי שאקפיד מאוד על קונדום.

"אבל אמרתי לך שאנחנו כבר לא יחד, אני ישן בחדר האורחים!" צעקתי עליו חזרה.

"כן, בטח." גיחך ניר בבוז, "רק אל תבוא לבכות לי אחרי שהוא ידביק אותך באיזה חולירע." נהם וניתק.

ענר חזר מהמקלחת והנהן בהסכמה כשאמרתי שאם לא אכפת לו אז שיניתי את דעתי ואני בכל זאת מעדיף, לפחות נכון לעכשיו, לישון לבד, בחדר האורחים.

"זה בסדר, אני מבין, אולי עדיף ככה." אמר בשלווה, ועזר לי להתארגן בחדר האורחים. הביא שמיכה וכרית וכלי מיטה, איחל לי לילה טוב ויצא. לא יודע איך הוא ישן, אני ישנתי מעט ורע וכל הזמן הרהרתי בדבריו של ניר, ושאלתי את עצמי למה אני לא מסתלק משם לכל הרוחות, ומוצא לי חברים פחות מטורפים.

בבוקר אכלנו יחד ארוחת בוקר כמו תמיד, וענר הכין לי כרגיל כריך ופרי ארוזים יפה בצידנית קטנה שקנה לי כשרק התחלנו לגור יחד. הודיתי לו וציינתי שעכשיו, כשאנחנו רק שותפים לדירה, הוא כבר לא צריך לדאוג לי יותר.

"אבל אני רוצה." אמר ענר ונישק את לחיי בחיבה, ולפני שיצא גם איחל לי יום נעים.

אחרי העבודה צלצלתי לניר ושאלתי אם אפשר לבוא אליו לביקור. "רק בתנאי שתשים קונדום, אני לא רוצה להידבק במשהו שתפסת מהעבד של איציק."

"אתה לא נורמאלי," התעצבנתי, "וענר לא עבד של אף אחד."

"זה מה שאתה חושב, ותביא אתך חלב, שכחתי לקנות."

הגעתי עם חלב ואחרי ששתינו יחד נס קפה ואכלנו עוגה יבשה ולא טעימה זרמנו למיטה. הפעם זה לא היה זה. חשתי מין כבדות מוזרה, לא הצלחתי להירגע ולהשתחרר, לא ממש עמד לי, והיה מביך ולא כיף.

"אני מצטער מאוד," אמר ניר אחרי שהתייאש ממני, ומשום מה לקח את האחריות על עצמו, "הכל באשמתי, אני פשוט לא במצב רוח מתאים."

"גם אני לא, וזו לא אשמתך, זו אשמתי."

"לא נכון, הכל באשמתי וחוץ מזה שיקרתי לך כשאמרתי שעזבתי את איציק, זה לא היה ככה, הוא זה שזרק אותי כי... כי... לא חשוב, לא בא לי לדבר על זה."

"על מה? מה הוא רצה שתעשה?"

"כל מיני דברים... עזוב, אתה מוכן פשוט לחבק אותי?"

חיבקתי אותו, ליטפתי את גבו ועורפו ושרתי לו חרש שיר ערש שזכרתי מילדותי, ובסוף הוא נרדם, וכמה דקות אחר כך גם אני נרדמתי.

בבוקר התעוררתי מוקדם מידי עם זקפה עצבנית שהקשתה עלי להשתין. אחרי מאמץ הצלחתי וכשחזרתי למיטה גיליתי שם את ניר, ער וחרמן גם כן. "תן לי לפצות אותך על אתמול." הושיט לעברי את זרועותיו. פיצינו זה את זה בהתלהבות עד שנעשה מאוחר והייתי חייב לזוז. עברתי דרך הבית כדי להחליף בגדים, ולהפתעתי הדירה הייתה ריקה. מזל שהיה לי מפתח. בדקתי את חדר השינה של ענר והיה לי רושם שגם הוא לא ישן הלילה בבית. המיטה הייתה מסודרת מידי והייתה בחדר אווירת ריקנות.

זה לא היה הגיוני ובטח שלא לעניין, ומי אני שיגיד משהו, אבל בכל זאת חשתי צביטה קלה של קנאה. אמרתי לעצמי להפסיק להיות דביל, החלפתי בגדים והלכתי לעבודה עם כריך שהכנתי לעצמי ולמרבה הצער היה פחות מושקע מהכריכים היצירתיים של ענר. אני פחות מוצלח ממנו במטבח. וחוץ מזה המקרר היה כמעט ריק. רק חצי קופסת קוטג' עצובה וכמה מלפפונים כמושים עמדו מיותמים על המדפים הריקים. בהפסקת עשר התקשרתי לענר כדי להגיד לו שצריך לעשות קניות ולשאול מה שלומו ומתי הוא מגיע הביתה. "אם אתה עסוק אני אעשה קניות." התנדבתי למרות שאני ממש לא טוב בקטע הזה של קניות, ותמיד שוכח לקנות מה שצריך ובמקום קונה שטויות שאף אחד לא מסוגל לאכול.

"אני בסדר." אמר ענר בקול מוזר, חנוק כזה, "אל תדאג, אני אעשה קניות."

"אתה בסדר? אתה נשמע מוזר, נכון שלא ישנת בבית הלילה, היית אצל איציק?"

"כן, סליחה שלא יצא לי להתקשר להגיד שאני לא מגיע הלילה, אני מקווה שלא דאגת."

"ממש לא, גם אני לא ישנתי בבית," לפני שהספקתי לפרט איפה ישנתי קלטתי את המזכירה שמתבלבלת בין ימין לשמאל מביטה בי בסקרנות רעבתנית שהעבירה בי חלחלה, "טוב, אני חייב ללכת, להתראות בערב, ביי." נחפזתי להגיד וסגרתי.

חזרתי עייף ורעב וגיליתי סלים עמוסי מצרכים על שולחן המטבח, "ענר!" צעקתי והתחלתי לסדר את הקניות, "איפה אתה?"

הוא לא ענה, אבל שמעתי מים זורמים במקלחת, התפלאתי קצת כי ענר היה בחור מאורגן ולא היה אופייני לו ללכת להתקלח בלי לסדר קודם את המטבח. סידרתי הכל יפה, ממתין שהוא יופיע כדי שנארגן יחד ארוחה, סלט וחביתה יכול להיות נחמד או שאולי נשקיע קצת ונכין שקשוקה? אבל המים זרמו עוד ועוד וענר נשאר סגור במקלחת.

בסוף נמאס לי, דפקתי על הדלת וקראתי לו. הוא סגר את המים וענה לי משהו לא ברור.

"מה? לא הבנתי, מה קורה לך? למה אתה לא יוצא?" שוב נשמע קול מוזר שהיה ספק אנחה ספק בכי. "ענר!" צרחתי תקוף בהלה פתאומית, ופתחתי את הדלת שלמרבה המזל לא הייתה נעולה. ענר עמד מולי, רטוב וערום ולטש בי מבט אומלל.

"מה קרה לך?" לקחתי מגבת והתחלתי לנגב אותו, "למה אתה מתנהג בצורה משונה כזו?"

"אני בסדר, לך מפה." ניסה ענר להדוף אותי, ושוב גנח גניחת כאב.

"מה קרה? מה כואב לך?" עטפתי את כתפיו במגבת, "תסתובב, תן לי לנגב לך את הגב."

"לא, די, זה כואב." מחה ענר והחל לייבב חרש. סובבתי אותו בגבו אלי וגיליתי שעכוזו וירכיו רצועים בפסים אדומים.

"ענר ,"הזדעזעתי, "מי עשה לך את זה? זה איציק? אני אהרוג אותו!" התמלאתי כעס נורא, "המניאק המזדיין הזה, אנחנו חייבים ללכת להגיש עליו תלונה במשטרה." זעמתי.

"לא, לא." נבהל ענר, "לא משטרה ולא כלום, הוא עשה את זה כי... אתה לא מבין, אני ביקשתי ממנו, זה עונש שמגיע לי."

"מה? מה פתאום מגיע לך עונש? מה עשית שמגיע לך שירביצו לך ככה? עם מה הוא עשה את זה, עם חגורה? זה פשוט נורא, איך הרשית ש..."

"די, די," גנח ענר, "מספיק, קיבלתי עונש שהגיע לי, תעזור לי להגיע למיטה ותפסיק כבר להתערב לי בחיים."

רועד מכעס ומתסכול עזרתי לו להגיע למיטה ולשכב עליה, מרחתי משחת אלוורה על סימני המכות, משתדל להיות עדין ככל האפשר, נתתי לו כדור נגד כאבים והכנתי לו תה, ואחר כך פרשתי עליו סדין והתיישבתי על המיטה לצידו. "יש עוד משהו שאפשר לעשות כדי להקל עליך?" שאלתי.

"לא, הכל בסדר." אמר ענר ואפילו חייך קצת.

"אתה מתכוון להמשיך להיפגש עם הזבל הסדיסטי הזה ולחטוף ממנו שוב?"

ענר הנהן והוסיף שאיציק לא זבל ולא סדיסט, ושהוא זה שביקש עונש ואפילו קבע כמה מכות יקבל.

"עונש על מה?" צעקתי, נרגז מאוד, "מה בחור חמוד כמוך יכול כבר לעשות שמגיע לו עונש? האיציק המגעיל והשעיר הזה צריך להגיד לך תודה ולנשק לך את הרגליים שאתה מסכים בכלל לגעת בו, על מה עונש למען השם?"

"על זה שגמרתי בלי רשות, הוא נתן לי לבחור בין הצלפות ובין לבישת חגורת צניעות במשך חודש, והעדפתי שיכאב לי, אבל שאני לא אצטרך להתאפק חודש, אתה מבין?"

"ממש לא. אני חושב שירדת לגמרי מהפסים, אתה מתכוון להמשיך להיפגש עם החרא הזה?"

"הוא לא חרא, הוא האדון שלי ואני מעריץ אותו ואוהב אותו, וכל זמן שהוא ירצה אותי אני אמשיך להיפגש איתו." התקומם ענר.

לפני שהספקתי לחשוב על תשובה מתאימה לטירוף הזה נשמע צלצול פעמון הדלת.

"זה בטח אלכס מוועד הבית," גנח ענר במורת רוח, "עוד לא נתתי לו את הצ'ק, הוא במגרה בכניסה, אתה מוכן לתת לו אותו? הוא חתום והכל."

הלכתי לפתוח, אבל זה לא היה אלכס, זה היה איציק שעמד בפתח וחייך אלי, רגוע לגמרי, "היי, אתה שביט, נכון? ענר בבית?"

"כן, אני שביט, וכן, ענר בבית, מה אתה רוצה?"

"לראות אותו, לבדוק שהוא בסדר."

"הוא לא בסדר, וזו אשמתך." אמרתי, ולפני שהספקתי לחשוב על זה כמו שצריך הכנסתי לו ראסיה ישר בפרצוף, ואחר כך הוספתי בעיטה חזקה באשכים, וכשהוא התכופף מעצמת המכה תפסתי אותו בעורפו, גררתי אותו למסדרון והתחלתי לדפוק לו את הראש בקיר, מגוון עם בעיטות בצלעות ובקרסוליים.

"די, די, תפסיק, אתה הורג אותו." נתלה עלי ענר, מנסה להפריד ביני לבין האדון שלו שלא נראה עכשיו כל כך אדנותי, למעשה הוא נראה כמו איש לא כל כך צעיר ודי שמן שספג מכות רצח. דם נזל מפיו ומאפו, והוא אמנם ניצל את בואו של ענר שעצר אותי והצליח לעמוד, אבל לא הצליח ללכת זקוף, ובאופן כללי הוא נראה מעורר רחמים.

"לך מכאן," אמרתי לאיציק, וניערתי מעלי בעדינות את ענר, "ואל תחזור לפה יותר בחיים, ושלא תעז להתקשר, לא לענר ולא לניר, זבל עלוב שכמוך." איציק לא ענה לי, רק הביט בי במבט פגוע ונבוך, ואחר כך הסתובב וכשהוא נשען ביד אחת על הקיר התחיל לדדות למטה.

"מה עשית?" התייפח ענר, "כמעט הרגת אותו, ומה אם הוא ילך להתלונן עליך במשטרה?"

"הוא לא יעז, לא אחרי מה שהוא עשה לך, ואם כן הוא ימצא את עצמו מהר מאוד במעצר." הכרזתי בביטחון עצמי מופלא. לא הלכתי מכות מאז שהייתי ילד, אני בחור חזק, אבל ממש לא אלים, ולא הבנתי למה אני מרגיש התרוממות רוח כזו, אבל ככה הרגשתי - שמח ועליז ומלא ביטחון בעצמי וכן, גם חרמן, וחוץ מזה גם רעב מאוד.

"אני נורא רעב." הודעתי, "אתה לא רעב ענר? להכין לך משהו לאכול? איך אתה מרגיש, עוד כואב לך?"

"אהה... כן, קצת, אבל לא נורא, חכה, אני מיד מכין לנו משהו קל, אני רק שם על עצמי משהו."

"תלבש רק תחתונים, לא יותר." מצאתי את עצמי פוקד עליו, "תשים את החוטיני השחור הזה שקצת קטן עליך." הוריתי לו, ולא ממש הופתעתי כשהוא ציית והופיע במטבח לבוש רק חוטיני סקסי.

"תכין טוסטים עם גבנ"צ ועגבניות, ואל תשכח להוסיף זיתים וטונה. אני אלך בינתיים לתת לאלכס את הצ'ק שלו." עד שחזרתי עם קבלה על הצ'ק הטוסטים כבר היו מוכנים. אכלנו יחד ואחר כך פקדתי על ענר לחזור למיטה ולקחת עוד כדור נגד כאבים.

"אני רק מתקלח ומגיע, ורק שתדע, אני חרמן ואני מתכונן לזיין אותך." הכרזתי, וענר, במקום להגיד לי לעוף לו מהחדר ומהחיים רק אמר, "בסדר שביט." והלך לחדר השינה.

סידרתי בזריזות את המטבח, התקלחתי וחזרתי לחדר השינה ערום ונקי. ענר כבר המתין לי שם, יושב מתוח למראה על המיטה, מביט בי בהכנעה. נעמדתי מולו ודחפתי את הזין הזקוף למחצה שלי היישר לפרצופו, "תעמיד לי את הזין ואחר כך תשים לי קונדום. מחר תלך לעשות בדיקה ועד שלא נקבל תשובה שלילית אתה מקבל זין רק עם קונדום, ברור?"

"כן, שביט, ברור." השיב ענר בצייתנות, והתחיל למצוץ. אחרי שהזין שלי עמד טוב הוא הלביש עליו קונדום, וכרע על המיטה, נתמך בידיו ובברכיו, מבליט לעברי את ישבנו החבול. הסטתי בזהירות את החוטיני, מרחתי שפע לובריקנט על החור האדמדם שלו ונכנסתי לתוכו, מתעלם מאנקת הכאב שלו התחלתי לנוע בתוכו בתנועות איטיות ומענגות, אוחז במותניו בחוזקה, אבל נזהר לא להכאיב. "מעכשיו ענר," הודעתי לו, "אין יותר איציק, ולא אף אחד אחר, מעכשיו זה רק אני. רק לי יש זכות לזיין אותך. התחת החמוד שלך שייך רק לי, ברור?"

"כן שביט, ברור." גנח ענר והזין שלו התפרץ מתוך החוטיני הדקיק, פועם בהתרגשות. אחזתי באברו ומעכתי אותו קלות, "אתה שלי ענר, רק שלי, זה ברור? אתה עושה רק מה שאני אומר לך, וכל פעם שאתה לא חוזר הביתה ישר מהעבודה אתה מבקש ממני רשות קודם, ברור?"

"כן שביט, ברור." נאנק שביט, והוסיף בקול חנוק שהוא רוצה לגמור.

"אתה לא גומר לפני, בחיים לא! קודם אני גומר ורק אחר כך אתה, הבנת?"

"כן." הוא גנח והשמיע צעקת בהלה כשהתיישבתי פתאום על המיטה, מושך אותו איתי ומושיב אותו על ברכיי, אשכיו לפותים בכף ידי. ברגע שהוא נחת על ברכי הזין שלי ננעץ עוד יותר עמוק בחור החום וההדוק שלו, ופתאום גמרתי בעוצמה שטלטלה את כולי.

"אני יכול גם?" לחש ענר בענווה.

"כן." אישרתי והורדתי את היד מאשכיו. הוא גמר מיד וצנח מייבב על המיטה.

"היה לך טוב?" נגעתי בפניו הלחות מדמעות, "למה אתה בוכה ענר? הכאבתי לך?"

"כן, אבל זה היה ממש טוב, בגלל זה אני בוכה, מרוב שהיה לי טוב." הוא אחז בכף ידי ונישק אותה בהתמסרות, "אני אוהב אותך שביט." לחש ונרדם בבת אחת, כמו ילד עייף.

 

אפילוג

למחרת ענר כבר הרגיש הרבה יותר טוב, אבל ציית לפקודתי והודיע בעבודה שהוא לוקח חופש מחלה ליום אחד. אחרי הסקס המעולה של הבוקר הוא הכין לי ארוחת בוקר טובה, והנהן בהסכמה כשהודעתי לו שמעכשיו רק הוא מטפל במטבח ובניקיונות, ואני עוזר רק אם הוא מאוד עסוק או חולה, אבל בעיקרון ניקיון, קניות ובישול זה התחום הבלעדי שלו.

"אתה זוכר שדיברת בזמנו על יחסים פתוחים?"

"כן, אבל היית נגד."

"ועכשיו אני בעד, אבל רק בשבילי, אתה לא מזדיין עם אף אחד ואני... אני עושה מה שבא לי, ברור?" משכתי אותו אלי והושבתי אותו על ברכי, חופן את אשכיו בכפי, מועך אותם קלות.

הוא הנהן ופניו היפים זהרו, "כן שביט, ברור."

נישקתי אותו בחזקה על פיו, ולפני שהלכתי לעבודה הוריתי לו לקנות לעצמו עוד תחתונים סקסיים.

"באיזה צבע?"

"לא יודע, תפתיע אותי, ותכין משהו טעים לארוחת צהריים, אני מתכונן לחזור היום מוקדם, ואני אחזור רעב."

בדרך לעבודה התקשרתי לניר הודעתי לו שאני וענר שוב יחד, שאיציק כבר לא בתמונה ושלא יתפלא אם הוא לא יראה אותו יותר בסביבה. "אתה הולך ביום שישי לחדר הכושר? מה דעתך ניפגש שם כרגיל ונלך אחר כך אליך לשתות בירה?"

ניר גיחך, "בירה, אה? כן בכיף. להתראות שביט, ושיהיה לך יום טוב, בעצם למה רק יום טוב? שיהיו לך חיים נפלאים." 

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...