קשת
קשת. צילום: הנדל, צילום עצמי.

 >  >  > 

מכירים את זה ש... - פרק ד'

חומיות מתובלות

הרחתי את זה עוד לפני שנכנסתי הביתה, ריח שוקולדי עשיר ומפתה מילא את חדר המדרגות, וכשפתחתי את הדלת הוא היכה בי בחוזקה. "מה אתה מבשל שם ענר?" נכנסתי למטבח.

"אופה, לא מבשל." תיקן אותי ענר, פתח את תנור האפייה ושלף ממנו תבנית עוגה בצבע חום עשיר, "חומיות מתובלות." הצהיר בגאווה.

"מתובלות? זה מה שאני חושב שזה? הריח פשוט משגע."

"אני מקווה שגם הטעם יהיה כזה, בישלתי את הפרחים האלה בחמאה במשך שלוש שעות, וכל הזמן בחשתי אותה כדי שזה לא יישרף."

"שלוש שעות," התרשמתי, "מאיפה מצאת את המתכון? ושים לב שאני לא שואל על איזה פרחים אתה מדבר, ושאני ממש לא רוצה לדעת ממי קיבלת אותם ומאיפה יש לך מתכון לחומיות חשיש."

"את המתכון מצאתי באינטרנט באתר שנקרא קאנביס, יש בו המון מידע מועיל, ואת הפרחים... לא משנה ממי קניתי אותם, עדיף שהמקורות שלי יישארו עלומים, כמה שתדע פחות ככה יהיה טוב יותר."

"נכון." הסכמתי, "מתי אפשר לטעום מהעוגה המתובלת שלך?"

"אחרי שהיא תתקרר קצת, אני מציע שקודם נאכל ארוחת ערב." אמר ענר וסילק את התבנית מהשולחן.

חייכתי, זו הייתה התנהגות כל כך אופיינית לענר - לדחות סיפוקים, להתאפק ולחכות לפני שיעשה מה שהוא באמת רוצה לעשות.

"מה מצחיק?" השתומם ענר, וקצת נפגע כשגיליתי לו מה אני חושב. "זה לא נכון." נעלב, "אני ממש לא הטיפוס הזה שתמיד מתאפק... טוב, אולי קצת, אבל לא תמיד, וחוץ מזה העוגה חמה מידי, צריך לחכות שהיא טיפה תתקרר ו... נו, די, תפסיק לצחוק ושב כבר לאכול."

אכלנו ארוחת ערב קלה, סלט וטוסט עם גבינה, ואחר כך פרס ענר את העוגה שקצת התקררה, נתן לכל אחד מאיתנו צלחת עוגה שעליה הייתה מונחת פרוסת חומית קטנה והוסיף מזלג עוגות קטן וכוס יין לבן יבש. "צריך לחכות משהו בין חצי שעה לשעה עד שמרגישים את ההשפעה." הזהיר אותי, "וכדאי לאכול רק חתיכה קטנה בהתחלה ולראות איך זה משפיע."

"כבר ניסיתי חשיש פעם וזה ממש לא השפיע עלי." התפארתי, הייתי בטוח ששום דבר מיוחד לא יקרה, ואחרי שאכלתי את פרוסת העוגה הטעימה מאוד ושתיתי את היין הלכתי להתקלח. כשהתנגבתי הרגשתי סחרחורת קלה ונעימה, מעין הרגשת ריחוף מוזרה. הלכתי ערום לחדר השינה וגיליתי שם את ענר, שוכב על המיטה, ערום גם כן, ומחייך אלי חיוך אלכסוני משונה.

"איך אתה מרגיש? הכל בסדר?"

"הכל מעולה," ענה לי וצחק, "בוא הנה!" פקד עלי, מושיט אלי את זרועותיו.

נשכבתי לצידו ונדהמתי כשהוא משך אותי אליו, צבט את פטמתי ונישק אותי בחוזקה, "בוא תהיה קצת מעלי, בא לי שתמעך אותי קצת." אמר וחפן את ישבני בכוח, "חולה על התחת המתוק שלך שביט." הצהיר, הצמיד את פיו לפי ונשך את שפתי התחתונה.

"היי, זה כואב." מחיתי.

"באמת?" גיחך ענר בעליצות מרושעת, "סליחה חמוד." התנצל ונשך אותי שוב, הפעם בכתף.

"די כבר! מה עובר עליך?" התעצבנתי, נשכבתי עליו והצמדתי את כתפיו למיטה, "תפסיק עם זה." דרשתי.

"אני ממש מצטער." צחק ענר בלי להפגין שמץ חרטה, כרך סביבי את רגליו והצמיד אותי אליו בכוח, דוחק את אגנו לזה שלי, "באמת לא יפה מצידי, אתה לא חושב שמגיע לי עונש?"

"מה?" הופתעתי, "למה את מתכוון? מה אתה עושה ענר?"

"אני עושה מה שמתחשק לי." השיב ענר בחוצפה, ושוב צבט אותי בחוזקה, הפעם בירך, וזה באמת כאב.

"תפסיק עם זה מיד!" פקדתי עליו והצמדתי את פרקי ידיו מעל ראשו.

"ומה אם לא בא לי?" המשיך ענר להתחצף, ושוב הצמיד את פיו לפי, ספק נושך ספק מנשק.

סוף סוף קלטתי מה הוא רוצה שאעשה, וטלטלתי אותו בכוח, מועך בחוזקה את פרקי ידיו, "הפעם הגזמת לגמרי ענר, ואני הולך לתת לך מנה הגונה." איימתי עליו בפנים חמורות. הפכתי אותו על בטנו, התיישבתי על ירכיו והפלקתי בחוזקה על עכוזו החלק והלבן. הוא יילל בעונג ולא התנגד כשהודעתי לו בתוקף שעכשיו הוא הולך לחטוף את כל הזין. פקדתי עליו לעמוד על הברכיים, מרחתי שפע משחה על החור ההדוק והוורוד שלו, ובלי יותר מידי גינוני נימוס חדרתי לתוכו, לופת בכוח את מתניו. הוא יילל ונהם, גנח וייבב בתסכול כשלא הרשיתי לו לגעת בעצמו. "אתה תגמור רק אחרי שתקבל ממני רשות." הודעתי לו ברשעות, מפתיע אפילו את עצמי, וזיינתי אותו בכל כוחי, מתעלם מגניחותיו. דקה אחרי שגמרתי בתוכו בלי קונדום (אבל שנינו קיבלנו תשובה שלילית ככה שזה היה בסדר) גם הוא גמר, מתיז זרע על הסדין הנקי, דבר שלא קרה לו מעולם.

"תראה מה עשית? גם גמרת בלי רשות וגם לכלכת את הסדין." נזפתי בו.

"שטויות, הרי אתה תמיד אומר שזרע זה לא לכלוך." השיב לי ענר בבת צחוק מרוצה, וקם, "בוא נלך להתקלח יחד." הציע לי, "אני אסבן לך את הגב."

זו הייתה הפעם הראשונה שהוא הציע לי דבר כזה. בעבר ענר תמיד התנגד למקלחות משותפות בטענה שמקלחות הן עניין פרטי, ולמרות שהוא אוהב אותי מאוד הוא זקוק מידי פעם למקום בו יהיה לגמרי לבד. כנראה שהחומית המתובלת השכיחה ממנו את הצורך בפרטיות.

ענר קיים את הבטחתו ובאמת סיבן אותי, מקפיד בעיקר על אזור המפשעה שלי וכמובן ששוב עמד לי, ולתדהמתי גם לו.

"מה בדיוק הכנסת לחומיות האלה? התפלאתי, "אתה בטוח שלא הגנבת לשם גם ויאגרה?"

"מי צריך ויאגרה כשיש קנאביס רפואי משובח?" נעמד ענר מול הראי, מתח וסובב את צווארו בניסיון לראות את עכוזו, "יש לי סימנים על התחת?" שאל.

"כן, סליחה, אני מצטער שהכאבתי לך... לא יודע מה קרה לי, אני פשוט..."

"אתה פשוט דביל!" התיז ענר בבוז, הדף אותי והושיב אותי על האסלה הסגורה, כרע על ברכיו לפני ומצץ את אברי עד שעמד יציב ונוקשה, ואז קם והתיישב על ברכי, "תזיין אותי ככה אני רוצה שתקרע אותי." דרש.

"אתה בטוח?" היססתי.

"אוף אתך, תפסיק להיות נודניק ותעשה מה שאומרים לך." התעצבן ענר, פישק בידיו את פלחי עכוזו והתיישב עלי, מחדיר את זקפתי לחור שלו, "תחזיק אותי חזק!" פקד עלי והתחיל לנוע מעלי. הפעם זה לקח יותר זמן, אבל בסוף הוא שוב גמר בגניחה עמוקה, והלך לשטוף את עצמו בלי לטרוח לשאול אם גם אני גמרתי.

"אני הרוג." הצהיר אחר כך, "אני הולך לישון." והסתלק לדרכו, משאיר אותי יושב נדהם על האסלה, מלטף את זקפתי המתוסכלת.

לא הצלחתי לגמור שוב, הייתי מסטול מידי ולא מרוכז מספיק. התקלחתי, ניקיתי את המקלחת ונרדמתי לצידו של ענר ששכב על גבו ונחר קלות, דבר שלא עשה קודם מעולם.

למחרת בבוקר הוא קם ושוב חזר להיות ענר הרגוע, המנומס ונעים ההליכות. כל ניסיון שעשיתי לשוחח איתו על מה שקרה בלילה הקודם ועל השינוי המוזר שעבר עליו נדחה בנימוס תקיף. הוא ממהר, הוא עסוק מידי, לא בא לו לדבר על זה ומספיק כבר.

בלית ברירה התקשרתי לניר, ידידי הוותיק, והזמנתי אותו לאכול איתי ארוחת צהריים בחומוסיה אחת קטנה ומשובחת ששכנה מול המשרד בו עבדתי ושפכתי את ליבי בפניו. התביישתי לפרט מה בדיוק עשינו אבל סיפרתי לו שאחרי שענר אכל חתיכה של עוגה מתובלת בקנאביס הוא נעשה מוזר מאוד, חרמן ואפילו קצת תוקפני.

"תוקפני?" הרים ניר גבה משתוממת, "פעם ראשונה שאני שומע שמישהו נעשה תוקפני בגלל קנאביס, מה, הוא הרביץ לך?"

"נראה לך שהוא יכול להרביץ לי?" נעלבתי, "ממש לא, כנראה שלא הסברתי את עצמי כמו שצריך, המילה הנכונה היא מתגרה, הוא הציק לי וניסה לעצבן אותי כדי שאני ארסן אותו, או משהו בסגנון הזה."

"נו, וריסנת אותו?"

"כן," הודיתי בבושת פנים, "אבל אל תשכח שגם אני הייתי קצת מסטול, והוא נשך אותי וצבט אותי ועצבן אותי עד שבסוף הפלקתי לו קצת בתחת, וגם... אני לא בטוח מה בדיוק הלך שם, אבל אני חושב שקצת אנסתי אותו."

"קצת אנסת אותו?" התפלץ ניר, "את ענר החמוד והעדין?"

"כן, אבל הוא ממש נהנה מזה, ואחר כך הלכנו להתקלח יחד והוא..." הרגשתי שאני מסמיק, "הוא..."

"הוא אנס אותך בחזרה." התפקע ניר מצחוק.

"לא." נשארתי רציני, "זאת אומרת, הזין שלי שוב היה בתחת שלו, אבל הוא... עזוב, אני לא רוצה לדבר על זה יותר."

"או. קיי." ריסן ניר את צחוקו, "בסדר, בוא נשנה נושא, מה עשיתם עם שאר העוגה? נשארה עוד קצת מהעוגה ההיא? לא אכלת הכל אני מקווה."

"כמובן שלא, אכלנו ממש קצת, ואת השאר ענר סגר בקופסה והקפיא בפריז'ר, למה אתה שואל?"

"בא לי גם לטעום קצת מעוגת הפלאים הזו." גיחך ניר.

"אחלה, מה דעתך שאתה ואיציק תבואו אלינו לביקור? ענר עוד לא פגש אף פעם את איציק ועוד לא ראית איפה אני גר, הדירה של ענר ממש נחמדה, והנוף בלילה פשוט מהמם."

"בסדר, בכיף." הסכים ניר, העיף מבט בשעונו, אמר שהוא ממש מאחר ובמשרד יהרגו אותו אם הוא לא יהיה שם בעוד חמש דקות, והסתלק. 

לפרק הקודם

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...