אילוסטרציה. צילום: Michael Malz, Flickr.

 >  >  > 

סיפור חדש

המים עוטפים אותנו ואת מביטה בי במבט היפה ביותר שמישהו הביט בי אי פעם

ראיתי את תמונתך באתר הכרויות לראשונה לפני כתשעה חודשים. משהו שם קסם לי, משך אותי מאד...

דברנו ונתת לי את מספר הטלפון שלך. ניסיתי כל כמה זמן לגשש, לראות אם את פנויה להיפגש, אבל את לא תמיד ענית.

במקרה אחר, הייתי עוזבת את זה, אבל אצלך הייתה לי הרגשה חזקה שכדאי לי לנסות איתך. בדיעבד התברר שבאותה תקופה עוד היית בקשר עם האקסית שלך.

היה לנו דייט ראשון הכי טוב שאפשר לקוות. יום חמישי, יום אחרי כיפור. נפגשנו בתל אביב על יד הים, אמנם בהתחלה קצת התקשית להגיע אבל אחר כך מצאת את המקום. טיילנו קצת בנמל תל אביב ואחר כך הלכנו לרקוד, ואת הלילה סיימנו אצלי בבית במיטה. אמרת לי אז שאת אוהבת אותי בתור בן אדם, ואני הזהרתי אותך שלא להתאהב בי. אמרתי לך שלא נראה לי שיתאים לי קשר רציני איתך, מסיבות מסוימות, אבל אין לי בעיה למשהו קליל.

למחרת בעשר בבוקר (זה היה יום שישי) אמרת שאת צריכה ללכת להאכיל את הדג שלך, ושתחזרי אליי אחר הצהריים. בסביבות שתיים אני מקבלת ממך הודעה שחשבת על זה ואת מחפשת קשר רציני ובהצלחה לי...

שתי לילות אחרי זה אני כותבת לאקסית שלך הודעה שאין בעיה, היא יכולה לקחת  אותך בלי שום בעיה, ושאת לא רוצה אותי, ההתכתבות שלי איתה הייתה לילה שלם שבמהלכו היא סיפרה לי הרבה דברים עלייך, שהסיפור כאן איתך הוא יותר מסובך ממה שנראה... אחר כך כבר היה חג סוכות, אני נוסעת לטיול שתכננתי לכמה ימים כבר מלפני כל הסיפור, ומניחה לכל העניין הזה.

בסוף אנחנו מדברות שתבואי אליי לשישבת בסוף השבוע הקרוב. יום שישי בצהריים הגיע, את אומרת לי שאת עולה על הרכבת של אחת וחצי, מה שאומר שתגיעי אליי בסביבות ארבע בערך. אני מתחילה לנקות את הבית ולהתארגן לבואך. בארבע ורבע אני מצלצלת לשאול איפה את, ממה שהבנתי ממך את נמצאת אצלי ברחוב מרחק הליכה של כמה דקות. אחרי עשרים דקות אני מתחילה לדאוג, מתלבשת ומחליטה לרדת למטה לחפש אותך, כשאני פותחת את הדלת אני שומעת מישהו עולה במדרגות, ומתברר שזו את.

מוצאי שבת, מחר ערב חג שמחת תורה, איכשהו, אין לי מושג איך זה קרה, אני מחליטה להיות ספונטנית ולהגשים לעצמי חלום- טיול עם בת זוג. אני מוצאת אותנו באישון לילה ליד עין גדי אחרי שהאוטובוס הוריד אותנו, מחפשות את חניון הלילה עם האוהל והתיקים עלינו.

 אנחנו הולכות לאורך הכביש המוביל לכיוון עין בוקק, ולפתע מכונית עם שני חבר'ה נחמדים עוצרים לנו. אנחנו אומרות שאנחנו צריכות לחניון הלילה שבעין גדי בשביל לישון שם, הבחור בודק ומתברר שהחניון נסגר לפני אי אילו שנים. הבחור מציע לקחת  אותנו לאזור עין בוקק, שם יש אפשרות למקם את האוהל.  אנחנו מגיעות ומבקשות מאנשים שהיו שם לעזור לנו עם האוהל. כמובן שאנחנו מחליטות להתמקם רחוק מיתר האנשים ששם. למחרת, ערב חג שמחת תורה, אנחנו מטיילות באיזור רגלית, אבל מחליטות שחם לנו מדי ושעדיף לנסוע לירושלים לעשות את שאר החג בעין כרם. אנחנו מגלות שפספסנו את האוטובוס האחרון  מים המלח לירושלים, ומחליטות לתפוס מונית לירושלים. אנחנו מגלות שהנהג נחמד ולא כל כך שם לב למה שמתחולל במושב האחורי, שאת שמה את הראש שלך על הברכיים שלי, אני מלטפת לך את השיער, ואנחנו שומעות מוסיקה מהפלאפון שלך באוזניות (בחרת שירים רומנטיים ויפים), ואנחנו מרוצות וצוחקות. מהחלון אני רואה את החג מתחיל לרדת על ירושלים, דתיים ממהרים לסיים עיסוקיהם בשעה הקרובה, חלק כבר בדרכם לבית הכנסת. אנחנו מגיעות לעין כרם הקסומה והרומנטית. בשעה זו נישא קול התפילות בנוסח קרליבך מצד אחד, ופעמוני הכנסיות מצד שני.

אני נזכרת ששמעתי פעם על אכסניה במנזר שאפשר לישון בה. לאחר חיפוש ממושך אנחנו מוצאות את המקום, מקבלות מהנזירות חדר נחמד, והולכות להתארגן. את אומרת שאת רעבה, ואנחנו הולכות לאכול במסעדה ששוכנת קרוב לשם במבנה עתיק. את אומרת לי בואי נשב שם זה רומנטי, ומצביעה על שולחן בחוץ שעומד עליו נר דולק. אנחנו מתיישבות ואת מחזיקה לי את היד ולא מפסיקה לחייך. מישהו בשולחן לידנו אומר ששתי בנות זה דווקא בסדר, את מתלהבת מזה ושואלת אותי אם שמעתי את הדברים שלו. אני מסתכלת אל תוך עינייך החומות, ומזהה בהן הערצה ואהבה. למחרת כשהלכנו מעין כרם ברגל לעין חינדק הייתה לנו דרך מאד מהנה. אנו הולכות בטבע, בצל עצים ופרחים. הלכה לצידנו משפחה עם ילדים שהשתדלנו לתת להם לעקוף אותנו. בדרך לשם עצרנו בצד והתנשקנו, ואוטו שעבר שרק לנו.

כשהגענו למעיין, חיכינו קצת בצד מתחת לעץ עד שהם יצאו משם. בינתיים אנחנו משתעשעות  ומתחבקות, שותות קצת בירה וסיידר בכיף שלנו, ואפילו הולכות מכות בצחוק.

הרגע המיוחל הגיע והמעיין ריק, רק לרשותנו. אנחנו נכנסות לאט לאט, את נותנת לי להוביל, כשאני נכנסת קודם ומאירה בפנס על הנקבות החשוכות.

"המים קרים." את לוחשת באוזני בעודך נצמדת אליי מאחור, כרוצה להתחמם בחום גופי. אנחנו הולכות קצת בתוך המים עד שאנחנו מוצאות מקום נוח לעמוד בו אחת מול השנייה, ומתנשקות ומתחבקות, המים עוטפים אותנו ואת מביטה בי במבט היפה ביותר שמישהו הביט בי אי פעם, הכל כל כך נעים וטוב. אנחנו יוצאות בדיוק בזמן, כמה רגעים לפני שמגיע איזה חרדי לטבול במעיין, אני חושבת שברגע הזה התאהבתי בך.

אחר כך החגים הסתיימו, הטיול נגמר, אנו אמורות לחזור כל אחת לביתה, אבל את מספרת לי שאת אמורה להיכנס לדירה חדשה רק בעוד שבוע, ושהאפשרות היחידה היא להיות אצל ההורים שלך, שאיתם את לא ממש מסתדרת. אני כמובן שמחה על האפשרות להיות איתך עוד כמה ימים, ומזמינה אותך להתארח אצלי למשך השבוע הקרוב.

ערב אחד אנחנו יושבות בבית קפה ליד הבית שלי, את אומרת לי שבקשר מאד חשוב לך להשקיע ולתת מעצמך לשנייה, מה שהרגשתי עם המסאז'ים המפנקים שלך, עם זה שעזרת לי בטיול עם מה שהצטרכתי, וגם כמובן בתחום האינטימי, שבו פינקת מעל ומעבר. בנוסף באותו ערב גם הפתעת אותי עם טבעת מאד יפה.

אחרי כמה ימים אני מציעה לך לנסוע לעשות שישבת באוהל בירדנית בצפון, את כמובן שמחה. יום חמישי בערב, שתינו חוזרות מהעבודה, אני אומרת לך שצריך ללכת לקנות אוהל בחנות קרובה יחסית לבית שלי. בדרך לשם תופס אותנו גשם קל, ואנחנו מתנשקות ושמחות לנו בגשם, ואת גם אומרת לי שאת מרגישה איתי יותר בטחון.

יום שישי בצהריים הגיע, אנחנו הולכות לקנות כמה דברים לטיול, בדרך לשם אנחנו הולכות אחת ליד השנייה, ואת עם השובבות שלך קופצת עליי מדי פעם ומחבקת אותי מאחור. אני נכנסת למכולת, מביאה כמה דברים, את ממתינה לי על הספסל בחוץ, ובעוד אני בתור בקופה את צועקת לי עם החיוך היפהפה שלך מור, מורי! אני אומרת מה, תוך כדי שאני משלמת, ואת מסתכלת עלי בעיניים היפות שלך במבט מעריץ ממש, ואומרת לי אני אוהבת אותך, בקול גדול. אנחנו חוזרות לבית אחר כך בשביל להתארגן עם התיקים ולהתקלח, אנחנו רק נכנסות לבית ועושות מעשה אהבים מאד מאד נעים...

בנסיעה לטבריה את שמה את הראש עליי ומלטפת אותי, אני שומעת מאחורינו חייל, כנראה דרוזי או בדווי שמדבר בערבית, ואני נבוכה מהפגנת האהבה הפומבית שלך. כשהגענו לירדנית בלילה, באוהל, את אומרת שממש כיף לך איתי כמו שלא היה לך הרבה זמן. בבוקר כשאנחנו מתעוררות אחת בזרועות השנייה, אחרי ליל אהבה, את מחליטה ללכת לחפש מקום לשתות קפה, אחרי כמה דקות את חוזרת עם שתי כוסות קפה בשבילנו, ושני שוקולדים, אחד לי ואחד לך. אחר כך אנחנו נכנסות למים בנהר, את מנשקת אותי ונצמדת אליי, אבל אני מרגישה את הדגים נושכים אותי ברגל, ומחליטה לצאת לאוהל, שם אנחנו בצהריי היום, עושות דברים שהשתיקה יפה להם.

בדיוק באותם הימים, בלי קשר להכרות שלנו, חברה טובה שלי הייתה אמורה להיכנס לגור אצלי, לתקופה זמנית, עד שתסתדר עם עצמה מבחינה כלכלית ותוכל לשכור דירה. בימים הראשונים הכל טוב ויפה, כולנו חברות אחת של השנייה, וביני לבינך יש כמובן רגעים אינטימיים, שחברה שלי לא נוכחת שהם קורים אלא מפנה לנו את החדר.

אבל אחרי כמה ימים, לאחר יום שלם שבו ביליתן יחד ברחבי תל אביב, בזמן שהייתי בעבודה, אני חשה שאת מתחילה לפזול לכיוונה. אני מנסה לברר איתך את פשר העניין, שואלת מה יהיה איתנו, ולא ממש מקבלת תשובות ברורות, בינתיים את כבר מקבלת את המפתח לדירה החדשה, אבל בכל זאת עוד באה לישון אצלי, כנראה כי קשה לך להיות שם לבד.

ביום חמישי בערב אנחנו הולכות להופעה של זמרת שהיית אמורה ללכת אליה עם האקסית שלך, אבל יש לך זוג כרטיסים ואת בכל זאת רוצה ללכת, למרות שהיא אמורה להיות שם.

אגב, כל הימים האלה היא שיגעה את שתינו - אותך בשיחות טלפון ואותי בהודעות בפייסבוק - שהיא רוצה לחזור אלייך ושאעזוב אותך. אני מגיעה לאולם ההופעות ואת קופצת עליי משמחה, אני מרגישה שהתחושה שלי ששמת עין על חברה שלי מוטעית, ושאת באמת מרגישה אליי משהו חזק. אנחנו יושבות ליד השולחן בפנים, מחכות לתחילת ההופעה, ואת מניחה עליי את הראש. אחרי כמה דקות האקסית שלך נכנסת, מתיישבת בשולחן לידינו, את רוצה לעבור לשולחן יותר רחוק, אנחנו עוברות, בהופעה עצמה היא לוטשת בנו מבטים מדי פעם, ובסופה אף מציעה לנו טרמפ. אנחנו מסרבות ולוקחות מונית לבאר האהוב עלינו, שם אנחנו ממשיכות לבלות. יום שישי בבוקר מגיע, ההורים שלך אמורים להביא לך כסף וכמה דברים בשביל הדירה שלך. אני באה איתך, את מבקשת שלא אומר שום דבר לידם שעלול להעיד על טיב יחסינו, אבל אני לא מתאפקת וזורקת לאימא שלך: הבת שלך נכנסה לי ללב.

אני מבקשת ממך לפני שאנחנו מגיעות לביתי לא להתקרב לחברתי פיזית יתר על המידה, את אומרת שיהיה בסדר.

אחר כך הם לוקחים אותנו אליי, כבר יום שישי בערב. את מנסה למשוך את תשומת ליבה של חברתי, להתמרח עליה ולהתחבק איתה, אני מנסה גם להתקרב אלייך, אבל ממני את נרתעת. אני מבקשת ממך להפסיק, אבל את לא כל כך מתייחסת אליי, אני שמה לך את התיק ליד הדלת, כרמז לאו שתפסיקי או שתלכי. את מגלה לפתע ששכחת את הפלאפון ברכב של הורייך, מצלצלת לאביך ואומרת לו שיביאו לך את הפלאפון, וגם מבקשת מהם שיבואו לקחת אותך. הם לא ממש מתלהבים מהרעיון לקחת אותך, כי הם אומרים שהם במודיעין ושהם עייפים מהנסיעות, אבל בסוף כשהם מגיעים, את יורדת למטה עם התיקים, אומרת שאת תיכף חוזרת, ואחר כך כשאני מצלצלת לאביך לשאול מה איתך, כי הפלאפון שלך לא היה זמין, הוא עונה לי בחוסר חשק שאת נוסעת איתם.

למחרת בערב, מוצאי שבת, את באה מאד סוערת וצועקת לביתי: תנו לי את הטבעת! (הכוונה לטבעת שנתת לי לפני כמה ימים)  אנחנו אומרות לך, חכי רגע, בואי שבי איתנו, אנחנו רוצות לדבר איתך רגע. את יוצאת מהדירה עם הטבעת, טורקת את הדלת, צועקת בחלומות שלכם! ושועטת במדרגות.

אחרי כמה חודשים, אני שומעת שהרגשת לא טוב ושאת נמצאת במקום ההוא, אליו הולכים כשמרגישים ממש לא טוב... כשהיית אצלי סיפרת לי שכבר אז רצית ללכת, אבל לא הסכימו לקבל אותך.

אני מחליטה לבוא לבקר אותך. אני יוצאת לדרך מצוידת בממתקים ובאוכל שידוע לי שאת אוהבת, וגם בקצת חששות, מה יהיה כשאגיע. אני מגיעה, שואלת את השומר אם את שם, והוא משיב בחיוב, ומפנה אותי למקום שאת נמצאת בו. אני דופקת בדלת ואחד מאנשי הצוות יוצא לקראתי, אני מבקשת שימסור לך שבאתי לבקרך. אחרי כמה רגעים הוא יוצא ואומר לי : היא לא רוצה לראות אותך, ושואל אם לתת לך את השקית עם הדברים שהבאתי. אני מוסרת לו את הדברים, מסתובבת ויוצאת משם, כמובן עם אכזבה שלא רצית לראותי.

כל פעם שאני עוברת ליד מדף הלחמים בסופר אני רואה את שמך מתנוסס על אחד הלחמים מחיטה מלאה, וחשה צביטה בלב.

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...