Rainbow Teddy (RT) got super psyched this morning because @galexks sent some friends on Instagram for him to meet [1].  “These teddies are so cute. I wonder where they’re at. I want to meet them!” RT said. “I am bored to death being stuck with the social-
Rainbow Teddy. צילום: See-ming Lee, Flickr.

 >  >  > 

במבי

אל תלכי אימא

"למה אתה בוכה, טל? אתה יודע שאני צריכה ללכת לעבודה. אחרי ארוחת הערב תבנה בלגו עם ניר ואיציק."

אני לא רוצה לשחק עם איציק. אני לא רוצה לשחק עם איציק. אני לא רוצה לשחק עם איציק.

"אל תבכה, ילד אהוב שלי. תן לי חיבוק של ילד גדול. כבר שש ותיכף האוטובוס מגיע. אני אוהבת אותך הכי בעולם."

למה הבאת את איציק? שהוא ילך לעבוד ואת תישארי איתנו.

"ביי, מתוק שלי, נתראה בבוקר."

אל תלכי, אימא.

***

אני מצטנף במיטה, מגולגל לכדור, מכוסה טוב טוב מתחת לשמיכה, למעט חריץ צר שמאפשר לי לשמוע את הצעדים בחוץ, שמעביר מעט אור מהסלון לכוך שלי. אני במבי ואני מקפץ באחו יחד עם אחי הצעיר. אנחנו רצים לפלג המים שזורם מצידו השני של העץ הגדול. אני רואה את ניר מאמץ את רגליו הקצרות, משתדל להגיע לנחל לפניי, ואני מאט, נותן לו להשיג אותי. כשהוא מגיע לפלג הוא עוצר, מניף את זנבו ומביט בי בגאווה. אנחנו מלחכים עשב, נהנים מחומה של השמש.

משב רוח קריר מניע את עלי העץ וענן מסתיר את השמש. רוץ למחבוא, אני צועק לניר, שנמלט לכיוון המנהרה הסודית. אני מוודא שפתח המנהרה סגור היטב, רץ לעץ הגדול ומתכסה בערימת עלים. הרוח מתחזקת ואני שומע את צעדיו של הדוב. הוא עוצר ליד הנחל, כמו הוא מהסס אם לחפש את ניר או לבוא אליי. אני עוצר את נשימתי וממתין.

ענפי העץ חורקים וצעדי הדוב מתחזקים. דמעה זולגת מעיניי ואני מהדק את שיניי. אני צריך לשמור על ניר ועל אימא. אני חייב לשמור על ניר ועל אימא.

הרוח הופכת לסופה והעלים שכיסו אותי מתפזרים לכל עבר. אני עוצם את עיניי וקובר את ראשי בסדין. אם רק אריח את העשב, אימא תחזור מהעבודה מוקדם. אבל הריח היחיד שממלא את אפי הוא ריח הזיעה של הדוב. הסופה מתחזקת וקורעת את הפרווה החומה שלי, תולשת את הכתמים הלבנים שמעטרים את גבי. הדוב שולח אצבע שורטת לבדוק אם השרירים שלי רכים, אם הבשר שלי טעים. אני יודע שהוא יאכל אותי כפי שהוא אוכל אותי מדי לילה בשלושת החודשים האחרונים, אבל אני לא מתנגד. כי אם הוא לא יאכל אותי, הוא יאכל את ניר. רעם ארוך מרעיד את האחו. אני מנסה להתכווץ והדוב מחזיק אותי מתוח, מנסה לרוץ והדוב אוחז ברגליי, מנסה לצעוק והדוב סוֹכֵר את פי, מנסה לבכות והדוב מייבש את הדמעות.

***

הדלת נפתחת, אימא נכנסת הביתה וצועדת לפינת האוכל. ניר צועק בשמחה, עוזב את קערת הקורנפלקס, קופץ עליה ומחבק אותה. אני עוזב את השולחן והולך להתחבא בין העציצים במרפסת של הסלון. 

לפרק הקודם לפרק הבא 
תגיות

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...