קשת
קשת. צילום: הנדל, צילום עצמי.

 >  >  > 

מכירים את זה ש... - פרק א'

חרא סקס

מכירים את זה שיום אחד אתם מכירים בן אדם שפשוט עושה לכם את זה? הוא נראה טוב, לבוש בטעם, עיניים צוחקות ושערות מבריקות, בדיוק בגובה המתאים, יפה אבל לא בצורה מוגזמת, יש לו חיוך חמוד והוא חכם אבל לא מהחוכמולוגים המציקים האלה שחייבים להראות לכולם כמה הם חכמים וכמה השאר טיפשים, אלא פשוט חכם ומשכיל שלא עושה מזה עניין, ונראה טוב כבר אמרתי? וכמה שהוא מוריד יותר בגדים ככה הוא נראה יותר טוב, לא חלק לגמרי אבל לא יותר מידי שערות על הגוף, בלי קעקועים מפחידים ועגילים בכל מיני מקומות מוזרים, פשוט בחור מתוק עם ריח נהדר וחוש הומור מדליק, ומה שהכי מדהים, הוא לגמרי בעניין שלכם ומראה את זה בפשטות מרעננת בלי שום משחקים מתישים?

מכירים את זה שמהרגע הראשון יש ביניכם מתח מיני שהולך ומתגבר עד שאתם מגיעים למיטה, ובגלל שהוא כזה חכם ומתוק זה מגיע בדיוק ברגע המתאים, לא מוקדם מידי עוד לפני שהחלטתם סופית, ולא מאוחר מידי כשהעסק מתחיל להיות ארוך מידי ומאוס ומנג'ס אלא ממש ברגע המתאים, ואז אתם יחד בחדר נעים עם מיטה נקייה ומזמינה ואתם מתנשקים - הוא מנשק פשוט נהדר - וכל נגיעה שלו מעבירה בכם צמרמורת של חרמנות נפלאה, וכאמור, בלי בגדים הוא נראה אפילו יותר טוב, ואיכשהו הוא מצליח בלי מילים לגרום לכם להבין שגם אתם נראים נהדר בעיניו, ושהוא ממש אוהב מה שהוא רואה, ואתם נכנסים למיטה ומתחילים להתלטף ולהתחמם והכל נהדר עד שמגיעים לרגע האמת ואז... אז למרבה האכזבה והייאוש מתברר שזה פשוט לא זה, הבחור המתוק והמדהים הזה מתברר למרבה האכזבה כחרא סקס.

"למה אתה מתכוון חרא סקס?" דרש ניר לדעת, מביט בי במבט זועף. מתברר שהוא זה שהתאמץ להפגיש, כאילו במקרה, ביני לבין ענר המתוק, ושמח מאוד לראות כמה טוב אנחנו מסתדרים, ופתאום אני בא אליו בתלונה כזו? זה ממש הרגיז אותו, "ותואיל בטובך להפסיק לדבר אלי ברבים, אני לא עד כדי כך שמן." הוסיף בעלבון.

"אתה בכלל לא שמן." עניתי לו בעייפות, יודע שזה לא יעזור כי ניר היה שמן בראש ואין דיאטה שתוכל להתגבר על בעיה מהסוג הזה, "ואני מתכוון לזה שהסקס פשוט לא היה טוב, ובהשוואה לכל מה שקרה קודם הוא היה פשוט חרא, גרוע בערך כמו הפעם הראשונה שלי שהייתה בגיל שבע עשרה במושב האחורי של הטרנטה של אחי הגדול עם איזה בתול שיכור ומבוהל עוד יותר ממני, אבל חוץ מזה," הקפדתי לסיים את סיפורי בנימה חיובית, "הכל היה ממש נפלא, ותודה לך שטרחת להזמין את ענר החמוד ליום ההולדת שלך כדי שאני אכיר אותו, הוא ממש חומד של בן אדם."

"אבל חרא סקס." סיכם ניר בעצב, "אתה יודע שביט, החיים הם לא סרט רומנטי ויש זוגות שלוקח להם קצת זמן להגיע להתאמה במיטה, ואם הבחור באמת מוצא חן בעיניך אז אולי כדאי..."

"אני לגמרי מסכים," נכנסתי לדבריו, "ולכן אני נאלץ להיפרד ממך עכשיו כי בעוד חצי שעה אני נפגש עם ענר בסינמול, אנחנו הולכים לסרט החדש הזה... שכחתי מה שמו, אבל ענר ממש רוצה לראות אותו ואחר כך... הלילה עוד צעיר," קמתי ממקומי, קרצתי אל ניר והוספתי צביטה בלחיו, "קדימה, תתעודד, השידוך שלך הצליח, ענר ואני נמצאים על הכביש המהיר בדרך לזוגיות מאושרת."

"כן, אבל אמרת שהסקס איתו..." סירב ניר להתעודד, "ועוד לא הסברת לי מה בדיוק הבעיה, יש לו זין קטן? הוא גומר מהר מידי? מה בדיוק הפריע לך?"

יש נושאים שאי אפשר לדון בהם בעמידה ולכן חזרתי והתיישבתי, "הזין שלו ממש בסדר, חמוד כמוהו ובדיוק בגודל המתאים, והוא לא גומר מהר מידי, אבל הוא פשוט... לא יודע, זה פשוט לא זה, משום מה הוא לא יודע מה לעשות ואיך לעשות, ברגע שזה מגיע לסקס הוא נעשה עצי כזה ומגושם ו... משום מה זה פשוט..." קמתי שוב באנחה, עיני נתונות בעיניו של ניר שקם גם כן, "לא יודע, הכל מושלם איתו חוץ מזה שבמיטה זה פשוט לא זה, אבל כמו שאמרת, אולי זה ישתפר עם הזמן, יאללה ביי חמוד, ואל תשכח, אתה ממש ממש לא שמן." חיבקתי אותו, הוספתי נשיקה קלילה על לחיו ונסעתי לסינמול, לפגוש את ענר.

"יש לי וידוי." אמר ענר כשהתיישבנו באולם הקטן והמרופד שהיה כמעט ריק, ממתינים לסוף הפרסומות ולהתחלת הסרט.

"וואלה," הפניתי אליו את מבטי, "קדימה, אני מקשיב."

"לא נפגשנו במקרה, אני לא ממש חבר של ניר, הוא הזמין אותי ליום ההולדת שלו רק כדי להפגיש בינינו."

"לא!" הנחתי יד על חזי, מדגמן הפתעה מזועזעת, "אני המום, מה אני אעשה עכשיו?" לחשתי בדרמטיות.

"שתוק כבר, טיפש אחד." גיחך ענר, ובחסות החשכה הגניב נשיקה על לחיי, אחז בכפי ולחץ אותה בעוז.

"אתה בעצמך טיפש." השבתי לו בלחש, ואז התחיל הסרט ואנחנו צפינו בו בדממה, ורק כפות ידינו שנותרו שלובות זו בזו דיברו בלי מילים.

אחרי הסרט הלכנו לאכול גלידה ומשם נסענו במכוניתי לדירתו הקטנה והנעימה של ענר שגר באחת השכונות הישנות של חיפה, רחוב אחד מעל בית חולים רוטשילד. "דירה מקסימה." הסתובבתי כה וכה, סוקר בהנאה את הרהיטים היפים והישנים, ומתפעל מהנוף הנהדר של מפרץ חיפה בלילה, "כמה אתה משלם שכר דירה?"

"אני לא, זו הדירה שלי, ירושה מדודה שלי שלא היו לה ילדים." אמר ענר, נראה נבוך מעט, "גם הרהיטים הם שלה, ירושה מההורים שלה שעלו מגרמניה ברגע האחרון. בעלה נהרג במלחמת קדש לפני שהיא הספיקה להיכנס להיריון, והיא אף פעם לא התחתנה שוב. משום מה היא חיבבה דווקא אותי ולא את האחים שלי, ובצוואה שלה היא הקפידה להדגיש שהיא רוצה שרק אני אקבל את הדירה ואת הרהיטים שלה, זה קרה כמה חודשים אחרי שיצאתי מהארון, ובמשפחה שלי גם ככה היו די עצבניים עלי, ואחרי הצוואה הזו הם בכלל..." הוא נאנח ולא סיים את המשפט.

"אז אתה לא בקשר עם המשפחה שלך?"

"כמעט ולא, מתקשרים מידי פעם להגיד חג שמח ומה שלומך, אבל מעדיפים שאני לא אופיע באירועים משפחתיים." סיפר ענר, נראה מבויש ועצוב.

"אוי, חמוד שלי." אספתי אותו אלי בחיבוק שהתפתח לנשיקה, ומשם כבר זרמנו למיטה, וחוץ מזה שהסקס היה חרא, כלומר נוקשה ומכני ולא נעים, הכל היה נהדר. ישנו יחד חבוקים וכשקמנו אכלנו יחד ארוחת בוקר, ולפני שנפרדנו איש לעבודתו, הוא לבית החולים שם ניהל מעבדה שלא בדיוק הבנתי מה היא עושה, אבל הבנתי שיש לה חשיבות גדולה, ואני למשרד עורכי הדין בו שימשתי עוזר משפטי זוטר ולא ממש חשוב, הוא חיבק אותי ואמר שהוא אוהב אותי, ואני חיבקתי אותו חזרה ואמרתי שאני גם.

"אמרת לו שאתה אוהב אותו? התפלץ ניר, "השתגעת, למה עשית שטות כזו?"

"הוא אמר קודם." התגוננתי.

"נו, אז מה? ואם הוא היה קופץ מהגג היית קופץ אחריו?" התרגז ניר.

"לא, ואל תדבר שטויות, אמרתי לו שאני אוהב אותו כי זו האמת, אנחנו מאוהבים, הוא בחור מקסים, חכם וחמוד, ויש לו אחלה חוש הומור, מכונת קפה איטלקית, ודירה נהדרת שמשקיפה על המפרץ, והכי חשוב, הוא מת שאני אבוא לגור איתו."

"ומה בקשר לזה שהוא חרא סקס, או שזה התחיל להשתפר?"

"אנחנו עובדים על זה."

"יופי לכם." החמיץ ניר פנים, ואחר כך שאל אם הסקס עם ענר היה גרוע כמו שהיה איתו, או שיותר."

"הסקס אתך לא היה גרוע בכלל, ואם לא היית שרוט כזה אז..."

"אני יודע, אני יודע, שתוק כבר." התרגז ניר והלך למטבח, "אני פשוט מת מרעב." התלונן והביט בשעון שהיה תלוי מעל המקרר, "עוד שעה." גנח במורת רוח.

"אז תאכל קודם, מה כבר יכול להיות?"

"אתה לא מבין כלום." נזף בי ניר, שתה כוס מים, אכל חצי מלפפון מקערת הירקות ששמר לשעות של רעב, ואמר שזהו, הוא כבר מלא לגמרי.

"מקצת מים ומלפפון? הצחקת אותי, טוב, אני חייב ללכת למשרד, מחר יש משפט חשוב וזה בית משוגעים שם." נפרדתי ממנו בחיבוק קל, ירדתי במדרגות, לא במעלית, ובכל זאת הספקתי לתפוס את המטרונית ולהגיע בזמן למשרד שכמו תמיד לפני משפט חשוב היה בית משוגעים גמור.

בערב שוב הייתי אצל ענר, הוא פיטם אותי בארוחת ערב ענקית, מפוצצת בקלוריות מהסוג המשמין, ואחרי שסיימתי באנחת עונג את הגלידה שהוא הכין לבד במכונת הגלידה המשוכללת שלו הוא התחיל לחקור אותי בנוגע לניר.

"למה אתה מתכוון סוג של אקס?" תהה, "הייתם פעם זוג או שלא הייתם?"

"קשה להסביר, התחלנו כחברים עוד בצבא, ואחרי השחרור גרנו יחד בזמן שלמדנו לפסיכומטרי, ואז ניר שעד אז היה די שמנמן רזה מאוד וגם התחטב פתאום ורק אז הוא גילה לי שהוא תמיד היה מאוהב בי, ופתאום קלטתי שגם אני... שהוא לא רק חבר טוב אלא גם בהחלט פוטנציאל לזוגיות, וכדי לבדוק את העניין עוד יותר טוב ביליתי איתו סוף שבוע אגדי במיטה." חייכתי לעצמי כשנזכרתי באותו סוף שבוע מדהים, היה חורף וקר, בתחזית הזהירו מסופה נוראית ובאמת הייתה רוח חזקה שהפילה עצים, והיו המון הפסקות חשמל, וכמובן שירד המון גשם, לא יצאנו מהמיטה במשך יומיים ואחרי שהשמש זרחה החלטנו שאנחנו זוג. "זה החזיק מעמד בערך חודשיים, אבל אז החורף נגמר והתחיל להיות חם, ופתאום גיליתי שניר קצת פסיכי, זאת אומרת, תמיד ידעתי שהוא טיפה שרוט בנושא הזה של השומן שלו, אבל אחרי שהוא רזה..."

"רק רגע," קטע אותי ענר, "על איזה שומן אתה מדבר?" התפלא.

"שאלה טובה, תכל'ס ניר כבר לא שמן איזה חמש שש שנים, אבל בראש הוא עדיין מרגיש שמן, ולמרות שבראי הוא רואה שהוא חטוב ושרירי הוא בכל זאת כל הזמן פוחד שאם הוא לא ישים לב לכמה דקות כל השומן יקפוץ עליו חזרה והוא שוב יהיה ניר השמן בבטן יש לו בן, הוא בחור נהדר, ואני ממש אוהב אותו, אבל נורא קשה לחיות עם בן אדם שמחשב כמה קלוריות יש בכל ביס שהוא לוקח לפה, וכל הזמן נשקל ומתנהג בצורה כזאת... כזאת אובססיבית."

"בגלל זה נפרדתם? בגלל שהוא שמר על המשקל שלו והתעמל כל יום?"

"התעמל כל יום?" גיחכתי, "הלוואי וזה היה רק זה, הבן אדם פשוט חי בחדר כושר."

"טוב, אבל הרי הוא מדריך כושר אז... כאילו, מה רצית? גם אתה הרי נמצא המון שעות במשרד ואני מבלה את רוב הזמן שלי בבית החולים, זו סיבה להיפרד מבן אדם, כי הוא עובד משרה מלאה?"

"לא, ולא בגלל זה נפרדתי ממנו, נפרדנו כי הוא הביא את העבודה שלו הביתה."

"הביתה?" תהה ענר, "למה בדיוק אתה מתכוון? הוא עשה כושר גם בבית?"

"גם, אבל לא זה מה שהפריע לי, מה שגמר את הזוגיות שלנו היה המנהג של ניר להזדיין עם האנשים שהוא הדריך, ומילא אם הוא היה עושה את זה רק במקלחות של חדר הכושר, הוא עשה את זה גם בבית, ומה שהכי הרגיז אותי היה התירוץ שלו לזה שהוא בוגד, הוא אמר שזה לא בגלל הסקס אלא בגלל שיש לו בעיות של דימוי גוף והוא חייב לקבל חיזוקים לביטחון העצמי שלו."

"אההה..." פלט ענר בהבעת פנים מבולבלת משהו, "אני מבין שלא קיבלת את התירוץ המקורי הזה?"

"ממש לא." השבתי בזעף, ולרגע קט חזרתי להרגיש אומלל וקנאי כמו שהרגשתי אז, כשגיליתי סימנים של גברים אחרים במיטה המשותפת שלנו.

"אז איך בכל זאת נשארתם חברים?"

"האמת, אין לי מושג, כמעט שנה לא דיברנו אפילו מילה, ורק עשינו אחד לשני פרצופים כשנפגשנו פה ושם במכללה, אבל אז הגיע יום כיפור וניר שלח לי מכתב ארוך מלא שגיאות כתיב איומות, כי הוא גם דיסלקט נוסף לכל, ניסה להסביר וביקש סליחה, והודה שהוא לא בסדר, וגילה לי שאחרי שעזבתי הוא התחיל לקחת ציפרלקס ובגלל זה הוא גם נורא השמין, ושהוא מבין אותי ומצטער מאוד ומתחנן שאני אפסיק לכעוס עליו."

"באמת? מתי זה קרה? לא זוכר שהוא היה אי פעם שמן?" השתומם ענר.

"זה היה לפני שנתיים, הכרת אותו כבר אז? איך בעצם אתם מכירים?"

"נפגשנו בחדר כושר." אמר ענר, "הוא אפילו היה המדריך שלי כמה שבועות, אבל אחר כך החלפתי יום ולכן עברתי למישהו אחר, לא הומו, אבל המשכתי לראות את ניר פה ושם, איך זה שלא שמתי לב שהוא השמין?"

"כי הוא כולה העלה איזה שלושה קילוגרם בגלל הציפרלקס, אבל בגלל שהוא ניר הוא עשה מזה טרגדיה נוראית, וכמובן שמיד הפסיק לקחת את הכדור ושוב נעשה מדוכא, ואז הפסיכולוג שלו הציע לו שבמקום כדורים שפשוט ילך ויבקש ממני סליחה, ועל הדרך שיפסיק להזדיין עם כאלה שהוא מדריך, וככה חזרנו להיות חברים."

"ניר המסכן, דימוי גוף שלילי זו בעיה רצינית ואצל הומואים זו פשוט מגפה." נאנח ענר וכרך יד סביב כתפי, "אני שמח שלך אין בעיות כאלה שביט."

"גם אני." השבתי והתרפקתי עליו בעונג, "האמת שתמיד אמרו שאני רזה מידי, אתה חושב שאני רזה מידי ענר?"

"אתה מושלם." השיב לי ענר תשובה ג'נטלמנית חביבה, "ואני אוהב אותך בלי שום קשר למשקל שלך." הוסיף ונישק אותי.

"אתה יותר מושלם, אתה פשוט... יש לך גוף של פסל יווני." החמאתי לו, מלטף, מחבק, נוגע ומנשק, "איך אתה עושה את זה?" העברתי אצבעות משתוקקות על חזהו ובטנו, "אני חולה על הריבועים המושלמים שלך ענר."

במקום ללטף אותי בחזרה ולזרום איתי לסקס כמו שרציתי ענר התחיל להסביר לי שהריבועים האלה שכולם מעריצים נוצרים בגלל גידים שמחברים את השכבות של שרירי הבטן, ושבבטן יש כל כך הרבה שכבות שרירים כי אין שם עצמות וצריך משהו יציב וחזק כדי לתמוך באברים הפנימיים, בעיקר במעיים ובכבד ובטחול כי אחרת...

"די, די חמוד, מספיק לדבר על דברים רפואיים מגעילים כאלה." כרעתי בין ברכיו ולקחתי את אברו הנחמד לפי, ליטפתי את אשכיו החלקים והטעימים, ואת ירכיו השריריות ומצצתי במסירות את הזין שלו שהזדקף בפי, רטט ופעם ולבסוף גמר.

"אוי, שכחנו קונדום." נבהל ענר אחרי שהתפרק בפי. לזרע שלו היה טעם לגמרי לא רע, לא נהדר ומחרמן כמו הזרע של ניר, אבל בהחלט סביר.

"למה צריך קונדום למציצה?" הופתעתי, "חשבתי שאיידס לא עובר דרך הפה."

"כמעט ולא עובר, אבל בכל זאת, לפעמים, בעיקר אם יש פצע בפה, אז כן."

"אין לי שום פצע בפה, וגם איידס אני בטוח שאין לי, אני נבדק כל שלושה חודשים."

"גם אני." אמר ענר, "אני חייב, בגלל העבודה אני עושה בדיקות דם כל שלושה חודשים."

"אתה עובד עם נשאים?" הופתעתי.

"לא ישירות, אבל אף פעם אי אפשר להיות יותר מידי זהירים, וחוץ מזה יש עוד מחלות חוץ מאיידס, צהבת למשל זה ממש לא נעים."

"בסדר," נאנחתי בהשלמה, "אז בפעם הבאה נשים קונדום, קדימה, עכשיו תורך, רוצה פה או במיטה?"

ענר התלונן שהוא בעצם נורא עייף ואולי נדחה את זה לאחר כך, אבל לא ויתרתי לו, הייתי חרמן והתאפקתי עד שהוא גמר ועכשיו היה תורי, "אני חייב לגמור." הצהרתי, "או שאני לא אצליח להירדם." העליתי קונדום על אברי ודרשתי מציצה, מבטיח שזה יהיה קצר ואני מיד גומר.

ענר הסכים בתנאי שנעבור מהמטבח לחדר השינה ונעשה את זה בשכיבה, ואחר כך התפשט ממש לאט וטרח לקפל בקפידה את בגדיו לפני שנשכב לידי, וסוף סוף הואיל להכניס את אברי לפיו.

לא יודע למה התעקשתי כל כך, כמו תמיד זה היה ממש לא מוצלח, למרות ההדגמה המאוד מוצלחת שעשיתי לו על הזין שלו הוא פשוט לא ידע מה לעשות עם זה שלי, והרגשתי שאין לו כל כך חשק, ובסופו של דבר, עצבני ומתוסכל, הפכתי אותו על בטנו, נשכבתי עליו וגמרתי על גבו, ספק מתחכך בו ספק מאונן.

"נראה לי שכדאי שאני אסתלק לישון בבית." אמרתי אחרי שנפטרתי מהקונדום המיותר ולבשתי שוב תחתונים.

"לא, בבקשה, אל תלך, תישאר." זינק ענר מהמיטה ונאחז בי, "אני מצטער שאני כזה... אני פשוט נורא עייף, והיה לי יום נוראי בעבודה, בבקשה תישאר לישון איתי, אני שונא לישון לבד, מחר בבוקר זה כבר יהיה אחרת, אני לא אהיה עייף וזה יהיה הרבה יותר טוב."

הפעם כבר לא האמנתי לו, וידעתי שגם בבוקר הסקס יהיה מחורבן ומאולץ, אבל הוא ביקש כל כך יפה, והיה כל כך חמוד ומושך, ומאחר וגם אני שונא לישון לבד... נשארתי וכמובן שצדקתי, גם בבוקר הסקס היה על הפנים, אבל הוא באמת השתדל, וגם הכין לי ספל אספרסו מעולה, הוסיף קוראסון טרי וחם וכריך גדול ועסיסי לארוחת עשר, גם זה משהו.

לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...