ערפל
ערפל. צילום: הנדל, צילום עצמי.

 >  >  > 

מסך הערפל - פרק ח'

זה אקדח בכיס שלך?

ליאור הלך לישון זועם ופגוע, ראשו מלא תכניות לעתיד. הוא אפילו הספיק להכין רשימה של החפצים שיהיה עליו לארוז, וסידורים שיהיה צורך לסדר כדי להיפרד מרמי מהר ובצורה חלקה ככל האפשר, אבל הזכיר לעצמו דקה לפני שנרדם, הכי חשוב זה למצוא דירה.

בבוקר הוא קם כבר פחות כועס, אבל עדיין נחוש להסתלק מהר ככל האפשר מהחיים הנוחים והמפנקים עם רמי הבוגד.

רמי מצידו עשה מאמצים גדולים להתחנף אליו, לפייס אותו ולהתנצל בפניו. הוא הכין לו ארוחת בוקר מושקעת, ואפילו הביא לו קפה למיטה, דיבר אליו ברכות עדינה (שליאור מצא מעצבנת ומזויפת) ולא הפסיק להזכיר לו שהוא אוהב אותו ושהוא מצטער ומתחרט בכל ליבו. בהתחלה ליאור דחה בבוז את ההתנצלויות, וסירב להקשיב להסברים המפותלים ולתירוצים המתנצלים של רמי, אבל רמי היה עקשן ואפילו מעורר חמלה בניסיונותיו להחזיר אליו את ליאור, ושוק הדירות התברר כיקר ומייאש מאוד. ליאור גילה שאחרי החגים יש מבחר קטן מאוד של דירות להשכרה, ושהמחירים עלו בצורה מסחררת מאז הפעם האחרונה בה חיפש דירה. המשכורת שלו לעומת זאת נשארה נמוכה כמו פעם, מה שקשה להגיד על רמת החיים שהורגל לה אצל רמי. אחרי יומיים מדכאים של שוטטות בין חורים עלובים ומתפוררים שבעלי בתים חסרי בושה ניסו להשכיר תמורת הון כסף הוא מצא את עצמו פונה לרמי כדי לשאול אם אולי יש למר גולדנברג איזה דירה פנויה להשכרה?

רמי השתתף בצערו והסכים איתו שבאמת, שוק הדירות נעשה זוועתי בשנים האחרונות, וחוץ מזה בתקופה הזאת של השנה קשה מאוד למצוא דירה נורמאלית, אבל אם ליאור מוכן להתפשר ולגור בדירת שותפים יש לו הצעה טובה מאוד.

"באמת?" התלהב ליאור שבשלב הזה כבר היה מוכן לגור גם עם שותף, "איפה?"

"כאן." אמר רמי וחייך חיוך מתנצל, "וזה אפילו לא יעלה לך כסף, מספיק שתסכים לבשל ולעזור בניקיון."

ליאור התעצבן, "בקיצור, אתה רוצה שנמשיך לגור יחד, סירייסלי, נראה לך שאני אסכים?"

"אבל למה לא?" התווכח רמי, "אתה לא רוצה שנהיה יותר זוג, בסדר, אני מבין, זה כואב לי ואוכל לי את הלב, אבל בסדר, אני יודע שזה מגיע לי ואני מכבד את ההחלטה שלך, אבל מה מפריע לך להמשיך לגור איתי בדירה כשותף, כל אחד בחדר שלו? מה, יותר טוב לגור עם מישהו זר? אותי לפחות אתה מכיר."

"או יותר נכון חשבתי שאני מכיר אותך." סינן ליאור במרירות.

"די, בבקשה, מספיק כבר לילוש." לחש רמי, ופניו התעוותו כאילו הוא מנסה לא לבכות. הניסיון כשל והוא הסתובב, מסתיר את פניו מליאור שהביט בו חסר אונים, מגלה להפתעתו שהוא כבר לא כועס יותר על רמי, ושהוא עייף מאוד מכל המהומה שהתחוללה לאחרונה בחייו.

חבל שגיליתי חשב לעצמו, "חבל שבגדת בי." אמר בקול לרמי, "היה לי כל כך טוב אתך, חבל שהרסת הכל."

"אני יודע." נאנח רמי, "גם לי היה טוב אתך."

"אז למה עשית את זה? מה חשבת לעצמך?" ניסה ליאור להבין, "איך אתה היית מרגיש אם אני הייתי מזדיין עם אחרים מאחורי הגב שלך?"

"נורא ואיום, הייתי כועס נורא וזורק אותך מהבית." השיב רמי בכנות.

"יכול להיות שהרשית לעצמך ללכת אחרי הזין שלך בלי לעשות חשבון כי זו הדירה שלך ואתה פה בעל הבית?" העלה ליאור רעיון שצץ בו פתאום.

"לא, מה פתאום? מה זה קשור?" התנגד רמי, "זיינתי כי... כי..."

"כי יכולת." הטיח ליאור, "וידעת שגם אם אני אגלה אני לא אוכל לעשות כלום חוץ מאשר לעזוב כי אתה בעל הבית, ואני רק דייר שלך, ועוד דייר שלא משלם כלום, אני מסכים להישאר אתך כשותף בתנאי שאני אשלם לך שכר דירה."

"אבל איך אני יכול לקחת ממך שכר דירה אם גם אני לא משלם שום דבר?" התנגד רמי,

"לא נכון, אתה לא משלם בכסף, אבל אתה משלם על הדירה בזמן ובעבודה שאתה משקיע, וזמן שווה כסף."

"בסדר, אז תשלם לי גם אתה בעבודה. אתה תהיה אחראי על הבישול והניקיון."

"בוקר טוב אליהו, ומי בישל וניקה עד עכשיו?"

הם הביטו זה בזה ופתאום פרצו בצחוק גדול, פורקים ככה את המתח בו היו שרויים בימים האחרונים.

מאותו יום הפסיק ליאור לחפש דירה, והם חזרו לשגרה הרגילה. ההבדל היחיד היה שליאור גר בחדרו וישן לבד על הספה הנפתחת שהייתה נוחה למדי.

"איך זה שעכשיו, כשאתה רווק, אתה כבר לא נפגש יותר עם אף אחד?" תהה ליאור כשהם ישבו ואכלו ארוחת ערב מושקעת במיוחד שהוא הכין לכבוד יום שישי.

"מאין לך שאני לא נפגש? ואם כבר מדברים על זה, מה אתך ליאור? אתה מחפש בן זוג חדש?"

"ממש לא." השיב ליאור בתקיפות, "היה לי מספיק ודי מגברים, אני בפסק זמן מהקטע הזה."

"מה, אפילו לא איזה סטוץ קטן?" התפלא רמי שבכל זאת נפגש לעיתים רחוקות לסקס חטוף עם יזיז אחד שלו, ארוניסט נשוי בנוי לתלפיות שאהב מאוד למצוץ והיה היחיד שהצליח לגרום לו לגמור לו בפה.

"אני לא עושה סטוצים יותר, וגם בתקופה שעשיתי זה תמיד התחרבש והסתבך, בפעם האחרונה כשזה קרה הלכתי והתאהבתי בו כמו איזה דביל, ושנינו יודעים איך זה נגמר."

הם החליפו מבטים, ליאור נרגז ופגוע, ורמי מדוכדך ומבויש, "כן, אני יודע." אמר רמי לבסוף והשפיל מבט אל הפשטידה שבצלחתו, "יצאה לך פשטידה מעולה לילוש, ואגב, אתה צודק, הפסקתי לחפש סטוצים, ואני לא נפגש יותר עם אף אחד, גם לא עם אלה שממש רוצים, ותתפלא, אבל יש גם כאלה."

"אני לא מתפלא," השיב ליאור, "אתה אולי בוגד, אבל אתה גבר ממש שווה." ופתאום עטף אותו מין ענן שחור ומחניק של עצב ובדידות איומה, והוא הדף מעליו את צלחתו, "סליחה." מלמל, "אני פשוט חייב..." ולפני שהדמעות יתחילו לזלוג הוא ברח לחדרו צנח על המיטה וכבש את פניו בכר.

רמי נשאר לשבת לבד, מתלבט מה לעשות, ולבסוף הלך לחדרו של ליאור והתיישב לצידו על המיטה, "די, די כבר לילוש, אל תבכה, הכל יהיה בסדר חמוד, מספיק." ליטף את גבו וכתפיו של ליאור המתייפח. להפתעתו הפעם ליאור הניח לו ללטף אותו ולא הדף אותו מעליו כמו בפעמים הקודמות בהן ניסה לגעת בו, והוא הרשה לעצמו לשכב לצידו של ליאור ולחבק אותו, "ואי לילוש, נורא רזית." אמר מופתע אחרי שכרך את זרועותיו סביב ליאור, "אני ממש יכול להרגיש את הצלעות שלך."

"כן, לפחות דבר אחד טוב יצא מכל הקטסטרופה הזו." השיב ליאור בקול חנוק והסתובב, מצמיד את קדמת גופו לזה של רמי. שניהם היו לבושים באימוניות דקות למדי, ושניהם חשו אחד בזקפתו של השני. רמי שכב בשקט, מאמץ את ליאור אל גופו, אבל נזהר לא לזוז, ליבו פעם בחזקה וידיו הזיעו מרוב מתח. הוא היה חרמן מאוד, אבל חשש לעשות תנועה מיותרת שתגרום לליאור להתעצבן ושוב לזרוק אותו מהמיטה.

"תגיד," שבר לבסוף ליאור את המתח, "זה אקדח בכיס שלך או שאתה פשוט שמח לראות אותי?"

"זה בהחלט לא אקדח." השיב רמי והעז לדחוף את כף ידו מתחת לחולצתו של ליאור, "ואני מאוד שמח... ממש ממש שמח, נורא התגעגעתי אליך לילוש."

"גם אני." הודה ליאור ודחף יד אל מכנסיו של רמי אסיר התודה, "התגעגעתי אליך ועוד יותר אליו." לפת את אברו של רמי. בהתחלה הם היו זהירים ומעט ביישנים, חשים כאילו זו כמעט הפעם הראשונה, ורק ליטפו אחד את השני בעדינות, אבל אחרי כמה דקות החרמנות התגברה והם הסירו את הבגדים, חזרו למיטה הזוגית שלהם והתפרעו עליה בחדווה. ההבדל היחיד היה כשליאור שאהב לשבת משופד על רמי התעקש על קונדום.

רמי שידע שאין לו שום סיבה להשתמש בקונדום חשש להתווכח עם ליאור, ולמרות שהעדיף לוותר על אמצעי ההגנה המסורבל הזה ויתר הפעם. "אני לא רוצה להתווכח אתך לילוש," אמר אחרי ששניהם גמרו ושכבו לנוח, "אבל אין לנו צורך בקונדום. נזהרתי מאוד כשלא הייתי אתך וגם נבדקתי כל שלושה חודשים ותמיד קיבלתי תשובה שלילית."

"גם אני נבדקתי בשבוע שעבר וקיבלתי תשובה שלילית." ענה ליאור.

"אז בפעם הבאה נוכל לוותר על גומי?"

"מי אמר שתהיה הפעם הבאה?" התגרה בו ליאור.

"אף אחד, זה תלוי רק בך." השיב רמי בשפלות רוח, אבל פניו נראו כל כך עגומים ואומללים עד שליאור שתמיד היה שמח ואופטימי אחרי סקס נחפז לחייך ולחבק אותו.

"סתתתאאאם.... צוחקים אתך." מיהר להרגיע.

"אז... אז אנחנו חוזרים?" העז רמי לשאול.

"אם אתה רוצה." השיב ליאור בנדיבות.

"אני רוצה, מאוד רוצה, נורא חסרה לי השינה אתך." השתפך רמי בשמחה.

"גם לי." הודה ליאור, וככה הם חזרו להיות שוב זוג, והכל חזר להיות רגיל ורגוע. רמי הפסיק לחפש זיונים באינטרנט, וחוץ מאיזה יזיז ותיק אחד או שניים, ארוניסטים נשואים ועקשנים במיוחד שהוא היה מבקר אצלם פעם, פעמיים בחודש, רק בשביל סקס חטוף ולא נחשב, אבל מוגן כמובן, הכל היה ממש בסדר, ואז הוא שם לב שפתאום ליאור שלו, הנאמן, המסור והמתוק לא נמצא תמיד איפה שהוא אמור להיות, יוצא וחוזר בשעות מוזרות, מוחק באובססיביות הודעות מהנייד שלו שהוא החל לנעול פתאום עם סיסמא, ומנהל שיחות ממושכות וסודיות שהוא מפסיק מיד כשרמי מתקרב אליו, ועושה סימנים חשודים מאוד של מישהו שבוגד בבן זוגו.

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...