אילוסטרציה. צילום: Anthony Majanlahti, Flickr.

 >  >  > 

שפן ניסיונות - פרק ה'

לא היה אכפת לי שאלברט הוא גבר, פשוט רציתי שמישהו ישים עליי יד ולא ירצה להכאיב. השפתיים שלו היו לפתע על המצח שלי, נשיקה חמה.

לא דיברו בזמן ההליכה המהירה לדירה של אבי. הטבעת הקשתה עליי לזוז, כנראה בגלל שהוא שם אותה עקום. בועז קלט שאני מתקשה ללכת ובשלב מסוים דחף אותי הצידה ואמר לי, "תסדר את זה מהר."

ווידאתי שאף אחד לא מסתכל והכנסתי את היד לתוך המכנסיים. אחרי שסידרתי את הטבעת אמרתי, "בסדר."

הוא דחף אותי כדי שאמשיך ללכת. כבר היה חשוך בחוץ והתחיל להיות קר. כשנכנסנו לבסוף לדירה בועז ישר הדליק את החימום והלך למזוג לעצמו כוס מים. הרגשתי כמו איך שהרגשתי בפעם הראשונה שלי בדירה הזו, מפוחד ועל סף פאניקה. היה לי ברור שבקרוב מאוד הולך לכאוב לי, כי בועז לא התכוון לוותר לי ולשכוח מזה שהוא סאדיסט ושאני פחות או יותר חסר אונים.

בועז הניח את הכוס בכיור וניגש אליי. הוא הדליק רק מנורה אחת במסדרון ורוב הדירה הייתה חשוכה. הסלון התחיל להתחמם במהירות, או שסתם הרגשתי ככה מהלחץ.

"אני רואה איך אנשים מסתכלים עליך ברחוב."

העברתי משקל מרגל אחת לשנייה. "בגלל הפנים?"

"לא מדבר על האגרוף הקטן שקיבלת. בכללי. בא להם לזיין אותך."

משכתי בכתפיי. "לא שמתי לב."

"זה בגלל שאתה עסוק בלפחד, זה הגיוני. אבל אני לא מפחד, אז אין לי בעיה לקלוט אנשים ברחוב. אתה בחור סקסי. אני אוהב את זה שבזמן שיש כאלה שחושבים על לזיין אותך, אני יכול פשוט לקרוע אותך."

הסתכלתי על נקודה ליד הראש שלו, כי העיניים שלו הרגיזו אותי. לא אמרתי כלום כי לא באמת היה לי מה לומר לזה.

הוא התקרב עוד יותר והתחיל להרים את החולצה מעל הראש שלי. זה היה מגושם בגלל הפרשי הגובה, אבל לבסוף החולצה ירדה ממני ונזרקה הצידה.

"אתה יודע על מה אני מסתכל?"

"על הגוף שלי," אמרתי, כי המבט שלו היה נעוץ בחזה שלי.

"לא בדיוק. אני מסתכל על משטח עבודה."

האגרוף שלו פגע בי בתחתית הבטן וכמעט גרם לי ליפול אחורנית. הזדקפתי שוב והתאפקתי שלא לגעת באזור הכואב.

הוא שיחרר את המכנסיים שלי ומשך אותם למטה עם התחתונים. נשארתי ערום מולו, עם הטבעת המגוחכת הזו מסביב לזין והביצים.

"זה עובד," אמר בועז ונגע בזין. "עומד לך קצת והביצים נראות יותר גדולות. אבל יכול להיות שעומד לך בגלל שאתה מתחרמן ממני. הרי התחרמנת מקודם מאלברט."

לא עניתי, פשוט חיכיתי לכאב.

בועז הסתובב מסביבי באיטיות, כאילו בדק בגד בחנות. "יש לך עור יפה. הוא בטח יהיה יפה יותר מכוסה בדם."

הוא נעצר מולי וצבט את הפטמות שלי עם שתי ידיו. "לעזאזל איתך. אני לא יודע מה בא לי יותר, להכאיב לך או לגעת בך. אבי אמר שאתה בקטע של לחרמן אנשים."

"אני לא עושה כלום."

"אני יודע. זה כנראה הקטע של הקורבן שעושה לי את זה. מת על קורבנות."

אגרוף נוסף, הפעם גבוה יותר. לקח לי כמה שניות להתייצב שוב.

"אני רוצה להציע לך עסקה. אם תסכים זה יכאב לך פחות, אבל אני בכל זאת אכאיב."

שפשפתי את החזה וניסיתי לשמור על קול יציב. "מה העסקה?"

"אני רוצה שתרד לי."

עצמתי את עיניי. הם הופכים אותך לזונה, אמר קול בראשי. ואתה פשוט נותן להם.

בועז שוב צבט את הפטמות שלי. "אני בטוח שכבר עשית את זה עם אבי. תאמין לי שהזין שלי יפה יותר. מה אתה אומר, הנאה בשבילי או יותר כאב בשבילך?"

"בסדר," אמרתי לאחר כמה שניות.

בועז חייך. "מעולה. שב על הכורסה."

"אני?"

"כן. שב." התיישבתי ובועז מיד הניח את ידיי מאחורי המשענת, מה שהיה לא נוח וכואב. הוא התפשט לגמרי במהירות. הזין שלו לא היה גדול כמו של אבי, אבל הוא בכל זאת עמד לגמרי.

"אתה הולך לקחת את זה עמוק, יפיוף." הוא טיפס על הכורסה כך שברכיו היו מצדי ראשי, על המשענת, והזין שלו בדיוק מול פניי. הרחתי את העור שלו ואת מעט הזיעה שהייתה בין רגליו.

"אני לא ממש טוב בזה," אמרתי בשקט. "בוא נעשה את זה לאט בהתחלה."

"בסדר. רק אל תחפף. קודם כל תן לו נשיקה."

לעזאזל עם השטויות האלה. נישקתי את כיפת הזין שלו. בועז התרחק מעט והעביר את הזין שלו על החזה שלי, הצמיד את הכיפה לפטמה ואמר, "תאמין לי שבחיים לא חשבתי לעשות דברים כאלה, אפילו לא עם אישה."

"אולי יש לזה סיבה."

"אולי." הוא הגיע עם הזין שלו לבית השחי שלי, העביר את הכיפה בין הזרועות ואמר, "חם שם," לפני שהתרחק משם ושוב התמקם מול פניי.

"עכשיו תציג את עצמך בפני הזין ותגיד לו מה אתה מתכנן לעשות לו."

"אתה רציני?"

הוא משך לי בחוזקה בשיער. "משהו ממה שעשיתי עד עכשיו רמז לך שאני לא רציני?"

"אח, סליחה."

הוא עזב אותי. "קדימה, דבר איתו, ותעשה את זה סקסי."

כחכחתי בגרוני ופשוט הפסקתי לחשוב על כמה שכל המצב הזה מגוחך. "אני עומרי. אמממ... אני הולך לרדת לך – כלומר, אני הולך להכניס אותך לפה שלי. אמממ... אני הולך להעביר עליך את הלשון שלי ו..." נשפתי אוויר, "ולגרום לך לגמור."

בועז רכן מעט לפנים והעביר את כיפת הזין על הפנים שלי. הריח שלו בנחיריי התחזק.

"לא רע," הוא אמר ומשך לי שוב את הראש לאחור. "עכשיו נראה אם שיקרת לו." עם ראשי עדיין מוטה לאחור הוא דחף את הזין שלו לתוך הפה שלי. הוא לא הכניס אותו עד הסוף, אבל מספיק בשביל שארגיש את שריריי הגרון שלי פועלים.

עברתי לנשום דרך האף וניסיתי לרדת לו מבלי לפגוע בעור שלו עם שיניי. ידעתי שלא אוכל להמשיך בזה הרבה זמן, אבל עצמתי את עיניי וניסיתי להתרכז. הבזק אור פתאומי גרם לי לפקוח את עיניי. בועז החזיק אייפון מול הפנים שלי.

לפני שהספקתי להגיב הוא צילם פעם נוספת. מיהרתי להוציא את הזין שלו מהפה שלי. "אל תצלם!"

"זה בשביל אבי, הוא ביקש. עכשיו תחייך, אני רוצה תמונה שלך עם הרוק על הסנטר."

"בועז, בוא נשאיר את זה בינינו. עשה טובה."

"תפסיק להיות בכיין. אבי רוצה את זה וזה שאין עליך קעקוע שלו לא אומר שאתה לא שייך לו. תסתכל עליי."

הוא צילם כמה תמונות נוספות, כאלה עם הזין ליד הפנים שלי ובתוך הפה שלי. המחשבה שעוד אנשים הולכים לראות את זה, שאבי יכול בקלות להפיץ את התמונות האלה, גרמה לי להרגיש עוד יותר מושפל ממה שגם ככה הרגשתי.

לאחר כמה דקות בועז קם ממני ואמר, "אני לא רוצה לגמור עכשיו. צריך לשמור אנרגיה. תחייך. נו, תחייך!" הוא צילם תמונה נוספת ואז התחיל לצלם מקרוב את החזה שלי, הבטן, המפשעה והרגליים. "תסתובב ותן לי תמונה טובה של התחת." נעמדתי עם ברכיי על הכורסה בזמן שבועז המשיך לצלם. "תפסק עכשיו, תראה לי את הכוס שלך."

"לא."

"עומרי..."

לעזאזל. נגסתי בשפתיי ועם שתי ידיי פיסקתי את הישבן. הרגשתי קור בכל הגוף, בתוך העצמות שלי. "תראה את זה, כמו כוס קטן. איך מישהו מצליח לדחוף פעם זין?" שמעתי את בועז מצלם שתי תמונות ואז הייתה דממה. הוא לא אמר לי לשחרר את האחיזה, לכן היה לי ברור שהוא ממשיך לעמוד שם ולהסתכל עליי במצב הזה. הפנים שלי להטו מהבושה, אבל גם מהכעס. "בסדר," הוא אמר לבסוף וכחכח בגרונו. "קום. אתה צריך להשתין או לחרבן?"

"כן."

"אז קדימה, לא יודע מתי בפעם הבאה ייצא לך לעשות את זה."

"מה זה אומר?"

הוא התקרב ואחז בסנטר שלי. "אתה תגלה עוד מעט. תודה על הירידה, דרך אגב. ראיתי שהשתדלת."

"תזכור את מה שהבטחת."

"אני זוכר. לך כבר. אה, ותשטוף את עצמך, אני אוהב משטח עבודה נקי."

***

המים החמים לא עזרו להרפות את המתח בשריריי. יצאתי במהירות והתנגבתי. הפנים שלי נראו עדיין נפוחות במראה והאגרופים של בועז בבטן שלי עדיין לא השאירו סימנים. התקרבתי אל השיש עד שפניי היו בדיוק מול המראה.

"אפס," אמרתי בשקט לבחור החבול שהחזיר לי מבט. "שוטר מושתן הולך לכסח אותך עכשיו ואתה פשוט מתכוון לקבל את זה. אפס."

הצמדתי את המצח למראה ונשמתי עמוק. אני יכול פשוט להרוג אותו. להרוג אותו ולברוח. לא, אין סיבה להרוג אותו. אני פשוט יכול להתלבש וללכת. הוא חושב שאין לי ברירה, שלא משנה מה יקרה פה – אני אקבל את זה כי האלטרנטיבה יותר גרועה. אבל אני יכול פשוט לקום וללכת, להגיד לו שלא מעניינת אותי האלטרנטיבה, ומה שיקרה יקרה.

אבל הייתי פחדן מדי בשביל להתמודד עם ההשלכות, והייתי פחדן מדי בשביל להישאר ולהתמודד עם הכאב. הרגשתי צריבה בעיניי אבל לא הרשיתי לעצמי לבכות.

"הבאת את זה על עצמך," אמרתי לאפס שהחזיר לי מבט עם עיניים אדומות. "ואם אתה לא מתכוון לברוח, אין לך מה לעשות חוץ מלקבל את הכאב." ויותר מזה, חשבתי לפתע – אני לא אתחנן שיפסיק, אני לא אהיה הקורבן שבועז רוצה שיהיה. אם הוא רוצה להכאיב, שיכאיב. יש אנשים דפוקים שנהנים מדברים כאלה, לא? אין סיבה שאני לא אהיה אחד מהם, דפוק הרבה יותר. לפני כמה שעות נתתי לגבר לרדת לי למרות שלא הייתי חייב, אפילו מצצתי את האצבע שלו כמו סוכריה. אז כאב? בטח, למה לא?

הבחור במראה חייך, והחיוך הזה היה הדבר הכי מפחיד שראיתי בחיי. אבל לפחות הפעם הבחור במראה לא נראה כמו אפס.

***

"לקח לך המון זמן," אמר בועז כשנכנסתי לחדר השינה. הוא הדליק את אותה המנורה שאבי אהב להדליק, כזו שסיפקה אור מעומעם. בועז לבש תחתונים וישב על המיטה.

"אני פה," אמרתי.

"נו, איפה עוד יש לך להיות?" הוא נעמד והתקרב אליי.

פרסתי את ידיי לצדדים. "תנסה הפעם לכוון גבוה יותר. האגרופים בבטן יכולים לגרום לי להקיא, וזה סתם יעשה בלגן."

הוא סקר את פניי עם עיניים מעט רחבות. "אתה צוחק עליי עכשיו?"

"אתה לא מעניין אותי מספיק בשביל זה. רוצה להרגיש גבר ולהכאיב? אז בוא תרגיש גבר ותכאיב."

"הומו," סינן בועז ובעט לי בבטן. הוא היה יחף והכאב היה נסבל. קיבלתי את הכאב ולא ניסיתי להילחם בו. תוך שתי שניות נעמדתי שוב, ידיי לצדדים. "לא רע. שוב."

"נדפקת לגמרי."

"שוב!"

הוא בעט בי בחזה, אבל היה משהו מהוסס בתנועה שלו. נפלתי לאחור ומיהרתי להתרומם שוב, ידיי לצדדים. "יפה, אחי. עכשיו בוא תנסה לעשות את זה כמו ילד גדול."

הוא צעק והכניס לי אגרוף בפרצוף. העולם התמלא בכאב. נפלתי על ברכיי, המום. הוא פגע ברקה שלי וזה הרגיש שבעוד רגע יתפוצץ לי המוח. אל תוותר עכשיו, אמרתי לעצמי דרך הצפצוף באוזניי. אל תהיה הקורבן שלו.

עד הרגע שבו נעמדתי שוב על רגליי לא הייתי בטוח אם אתעלף או לא. אבל הצלחתי להישאר בהכרה, ועם כאב מטורף בצד השמאלי של פניי נעמדתי זקוף עם ידיי לצדדים. "אתה מתנשף. קשה ללכת מכות עם מישהו שלא יכול להחזיר לך?"

הוא ניער את ראשו. "אתה לא שפוי."

"ביליתי איתך כמה שעות טובות," אמרתי, "ותאמין לי, אתה זה שלא שפוי. אני פשוט מתאים את עצמי למצב."

הוא התנשף עוד כמה שניות ולבסוף אמר, "בסדר, סיימתי עם הקטע הזה. תוריד את הידיים."

מהסס, הורדתי את ידיי לצדי הגוף. הוא התקרב אליי ואחז בזין שלי. לא הרשיתי לעצמי להגיב.

"לא יודע מאיפה הגיע פתאום השינוי הזה בך, אבל אני לא בטוח שאני אוהב אותו."

המשכתי לעמוד במקום, לא רוצה להסביר את עצמי בפניו. האמת הייתה שגם אני לא ידעתי מאיפה הגיע פתאום השינוי הזה, אבל התחושה הייתה שמשהו בי היה יותר מדי זמן קרוב לקצה, והיום המשהו הזה נפל לצד השני.

"מה עכשיו?" שאלתי.

הוא עזב את הזין שלי. "שכב על המיטה. ידיים מאחורי הראש. קודם כל תפרוס את המגבת שהבאתי."

ידעתי ששום דבר טוב לא יכול לצאת מזה שאשכב על המיטה, אבל מבלי לומר כלום פרסתי על המיטה מגבת גדולה ולבנה ונשכבתי על הגב, ידיי אוחזות במסגרת. בועז הוציא אזיקים ממגירה ליד המיטה ואזק את ידיי. הוא הסתכל עליי מלמעלה ואמר, "אתה נראה מאוד זנותי ככה."

"תודה. אני מבין שיש לך בזה הרבה ניסיון."

אגרוף בבטן. הפעם צעקתי. ניערתי את ראשי במהירות וחייכתי. "כיף."

הוא ירק על החזה שלי ויצא מהחדר. רק אז הרשיתי לעצמי להפסיק עם ההצגה והתפתלתי מכאבים. האגרוף האחרון השאיר את הבטן שלי לוהטת. שמעתי את בועז מתקרב לאחר כמה שניות ומיהרתי לחזור לשכב עם מבט אדיש על פניי.

"בסדר," אמר והניח את השקית הלבנה ליד הרגליים שלי. "עכשיו אפשר להתחיל לשחק. נראה כמה זמן תצליח להיות קשוח."

"עומד לך," אמרתי.

"אז?"

"סתם. פשוט תחשוב על זה בפעם הבאה שתקרא למישהו 'הומו'."

השפתיים שלו התעקמו מכעס, ואם זה לא היה מפחיד זה כנראה היה מצחיק. הוא לא הכניס לי אגרוף נוסף, אלא פתח את השקית והוציא משם בקבוק קטן. "מזהה את זה?"

צמצמתי את עיניי. ברגע שקלטתי את מה שהחזיק לא הצלחתי לעצור את הפחד מפניי. זה היה הבקבוק שאלברט השתמש בו מקודם, בשביל המשחה שסגרה את החתכים שלי.

"אני רואה שאתה נזכר," אמר בועז והניח את הבקבוק בצד. "כשהלכתי לכמה דקות בזמן שהיינו בפיצרייה זה היה בשביל לקחת את זה. אלברט לא ממש הסכים לתת לי, אבל אני יודע להיות משכנע."

"הרבצת לו?"

הוא נחר. "נראה שמישהו דואג למאהב שלו." הוא שלח את ידו לתוך השקית והוציא משם סכין ציד גדולה.

נשמתי במהירות והרגשתי את פניי מאבדות צבע. כל הזמן נאלצתי להזכיר לעצמי שאני לא מוכן להיות יותר קורבן, לא מוכן להראות פחד. אבל לעזאזל, הסכין הזה גרם לביצים שלי להתכווץ.

"אין לי חומר מרדים או מה שזה לא יהיה," אמר בועז. "אתה הולך להרגיש כל חתך, ותאמין לי שיהיו הרבה כאלה. אתה יכול לצעוק אם בא לך, אבל אם תגזים אני אדחוף משהו לתוך הפה שלך ואז יהיה קשה לך לנשום."

"זו משחה ניסיונית," אמרתי. "אני יכול לדמם פה למוות."

"אני מן הסתם לא אחתוך אותך בכל הגוף בבת – אחת. נתחיל ונראה איך זה זורם." הוא צבט את הלחי שלי. "נכון שזה כיף להיות שוב קורבן?"

"קפוץ לי."

הוא צחק והתיישב על המיטה, בין רגליי המפוסקות. ברגע שלהב הסכין נגע בירכיים שלי אחזתי בחוזקה במשענת המיטה והרגשתי את כל השרירים בגופי נדרכים.

"ששש. תנשום עמוק, יפיוף. אתה גיבור גדול, לא? כאב זה כלום בשבילך."

"במקומי היית בוכה כמו תינוקת."

הוא צחק. "במקומך הייתי כבר מזמן יורה לעצמי כדור בראש. אחת הסיבות שאני מתנהג אליך ככה זה כי ברור לי שבתכלס אתה נהנה מזה."

הרמתי את ראשי. "נהנה מזה? אתה אמיתי עכשיו?"

הוא המשיך לטייל עם הלהב על הירכיים שלי, מתקדם באיטיות לכיוון המפשעה. "אני מאוד אמיתי. אני חושב שעמוק בפנים אתה מתחרמן מכל מה שקורה פה. תראה איך שמחת לקבל ממני מקודם מכות."

"זה לא קשור להנאה."

"מה שתגיד."

הוא חתך אותי במהירות. הכאב הופיע בעוצמה. צעקתי ומשכתי באזיקים. "זבל!"

"ששש. אל תזוז. כמה דם." הוא מיהר לשלוח את ידו הצידה, אבל במקום לתפוס את המשחה הוא אחז באייפון שלו והתחיל לצלם את העור החתוך שלי. עצמתי את עיניי, לא מאמין שזה באמת קורה.

"בסדר," הוא אמר לאחר כחמישה צילומים. "עכשיו נתקן אותך." המשחה הייתה קרה מאוד, כנראה שלא הרגשתי בקור בפעם הקודמת בגלל ההרדמה שאלברט נתן לי. אחרי שהתרגלתי לקור הכאב נעלם במהירות. בועז הרים מעט את הרגל שלי. "תסתכל. כמו קסם."

הרמתי את ראשי. נראה שהחתך הפסיק לדמם, אבל כמות הדם שכבר ירדה הייתה גדולה.

"בסדר," אמרתי, "הבהרת שאין לך בעיה לחתוך אותי. בוא נפסיק עם זה."

"נראה לך? רק התחלנו. ואל תתחיל להתחנן לי עכשיו, זה מביא לי את הסעיף."

חתך נוסף בירכיים, הפעם סנטימטרים בודדים מהמפשעה. "די!"

עוד חתך, הפעם באזור הצלעות, לפני שבכלל מרח משחה על החתך הקודם. התחלתי לצעוק בכל הכוח, מקווה שמישהו ישמע ויקרא למשטרה, או ידפוק לפחות על הדלת. אבל תוך פחות מחמש שניות בועז דחף את התחתונים שלו לתוך הפה שלי ואחז בחוזקה בפניי. "תמשיך לצרוח אם בא לך, אבל רק תדע שהצרחות שלך רק עושות לי את זה יותר." הוא אחז בסכין מול עיניי והוריד אותה באיטיות לחזה שלי, מתחת לפטמה. "את זה אתה ממש הולך להרגיש."

***

שוב במקלחת, הפעם יושב באמבטיה מוקף במים נקיים. עד לפני כמה דקות כל המים היו אדומים. הרגשתי חלש מדי בשביל לפקוח את עיניי. העצמות שלי הרגישו כבדות, הלב פועם לאט מדי. בועז כל הזמן נכנס פנימה ווידא שלא טבעתי. הוא הכריח אותי לשתות הרבה מיץ תפוזים ונתן לי סטירות עד שהצלחתי לפקוח את עיניי ולהסתכל עליו.

המניאק כנראה לא ציפה שהחתכים שלו ישאירו אותי ככה, אבל משחה שמתקנת את העור לא מחזירה את הדם שנאבד.

"עומרי. נו, פקח עיניים."

"מה אתה רוצה?"

"איך אתה מרגיש?"

"כאילו חתכו אותי בכל הגוף ורוקנו אותי מכל הדם. מה איתך?" הקול שלי נשמע מרוחק והפה הרגיש יבש, למרות הכמויות ששתיתי.

בועז נגע בלחי שלי. "אתה לבן כמו טיפקס."

"עזוב אותי בשקט. תן לנוח."

"אתה צריך להישאר ער. צא מהמקלחת. סידרתי לך את המיטה."

"אני לא יכול לזוז."

"אני יודע. תישען עליי. נו, פקח את העיניים." הוא נשמע לחוץ, כמעט מפוחד. טוב, להתקשר לאבי ולהגיד לו שהוא בטעות הרג את הצעצוע שלו זו לא שיחה קלה.

פקחתי את עיניי ומצמצתי עד שרוב הכתמים נעלמו. נעזרתי בבועז עד שהצלחתי לעמוד.

"קר," סיננתי.

הוא מיהר לנגב אותי ולאחר מכן הניח את המגבת מסביב לכתפיי. "צא בזהירות. אני מחזיק אותך."

לקח לנו זמן רב להגיע לחדר השינה. הרגשתי כמו אדם זקן, מתעייף כל שני צעדים. כשהגענו לבסוף התיישבתי על המיטה ובועז עזר לי לשכב. לאחר שסידר את הכרית מתחת לראשי הוא נשף בהקלה. "אתה תהיה בסדר, עומרי. הצבע כבר חוזר לך לאט ללחיים."

"לך מפה," אמרתי ושקעתי עמוק יותר במיטה. "אני אסתדר כבר."

לאחר כמה שניות של דממה הוא אמר, "אני לא יכול ללכת עדיין. יש עוד דבר אחד שאני צריך לעשות ולצלם לאבי."

"לא עשית מספיק?"

"כן, כנראה שכן, אבל אין לי ברירה. אם אני לא אעשה את זה הוא ייכנס בי אחר כך."

"תגיד לו שאני חלש מדי."

"זה לא יעבוד. נעשה את זה מהר." הוא הרים משהו מהרצפה. פקחתי את עיניי וראיתי שוב את השקית הלבנה. מעולם לא שנאתי חפץ דומם כמו ששנאתי את השקית הזו. נזכרתי לפתע שהטבעת הזו עדיין הייתה מסביב לזין שלי. הרגשתי חלש מדי בשביל להוריד אותה ממני.

בועז הוציא בהיסוס חפץ שחור וארוך מהשקית.

ליחכתי את שפתיי. "מה זה?"

"זה... דילדו. נראה כמו זין. אני אמור... אמממ... להכניס את זה לתוך הגוף שלך, ואז לצלם."

עצמתי את עיניי. "אתה לא מכניס את זה לתוך הגוף שלי."

"כבר אמרתי לך שאין לנו ברירה. פשוט... לא יודע, תשכב על הבטן ותנסה לא לזוז יותר מדי. אני אכניס את זה מהר. אין לי קרם או משהו, אבל אולי המשחה שלקחתי מאלברט תעבוד פה."

"אתה לא – "

"תפסיק לעשות בעיות, עומרי. אתה לא במצב טוב אז אני מנסה להיות בסדר איתך, אבל הדבר הזה הולך להיכנס פנימה, והתכנית המקורית שלי הייתה לתת לך להכניס את זה לבד. ממש אין לי כוח להתחיל לדחוף דברים לתוך התחת שלך."

כל כך רציתי לישון, פשוט לתת לתשישות לשטוף אותי מכל הסיוט הזה. אבל בועז נשמע נחוש, וידעתי שאבי הוא לא אחד שקל לסרב לו. הדילדו הזה עמד להיכנס לתוכי, ולא משנה כמה חלש או גמור הרגשתי. פקחתי את עיניי והסתכלתי שוב על הדבר השחור והעבה הזה. איך זה אמור להיכנס פנימה? אני אקרע לגמרי.

בועז נגע לפתע בשיער שלי. "פשוט תשכב על הבטן ותנשום עמוק. אני אמרח לך את המשחה ואחדיר את זה ממש לאט, אתה בכלל לא תרגיש את זה."

עצמתי את עיניי וטמנתי את פניי בכרית לאחר שהסתובבתי על הבטן. צריך להיות בתרדמת בשביל לא להרגיש משהו כזה נכנס פנימה דרך פי הטבעת.

בועז התמקד בין רגליי. הוא פיסק אותן עוד יותר ואמר, "אני מורח עכשיו את המשחה. אתה חי? עומרי?"

"פשוט תעשה את זה."

"בסדר. טוב, רגע, אני הולך לחפש כפפות או משהו. לא רוצה לגעת בך שם."

הוא קם מהמיטה ויצא החוצה מהחדר. שמעתי אותו פותח וסוגר את המגירות במטבח, עד שהתחיל לחזור בחזרה. עדיין הרגשתי כמה מהחתכים, אבל הכאב כמעט ונעלם.

"מצאתי. אלה כפפות כמו של רופאים, אז אני כנראה עדיין ארגיש את כל הדברים שיש לך שם."

איזה דברים, לעזאזל, היו לי שם?

המשכתי לשכב מבלי לזוז בזמן שבועז מרח בעדינות את המשחה על החור שלי. זה הרגיש קר יותר בגלל האזור הרגיש, אבל לא אמרתי כלום.

"אני כאילו אמור פשוט לדחוף את זה פנימה?"

סובבתי אליו מעט את ראשי. "אתה רציני? נראה לך שזה פשוט ייכנס?"

"לא יודע! נראה לך שאני רגיל להתעסק עם האזור הזה?"

כן, ולי היה המון ניסיון. "פשוט... יש לך כפפות. שים קצת משחה ותנסה להרחיב את השרירים. אני ממש רוצה לישון כבר."

"להרחיב את... לעזאזל עם השטויות של אבי." לאחר כמה שניות של דממה הוא אמר, "נו, בסדר. אני מתחיל."

הוא מרח עוד משחה והניח יד אחת על הגב התחתון שלי, בזמן שעם היד השנייה החדיר אצבע לתוכי. חוסר הנעימות הופיעה מיד, אבל המשחה גרמה לכאב להיות כמעט לא מורגש. מצד שני, לעומת החתכים הכול הרגיש פחות מכאיב.

הוא הניע את האצבע שלו בתוכי, מנסה להרחיב את השרירים בעדינות יחסית. בשלב מסוים הוא אמר, "אתה ממש חם בפנים. כל האזור הזה מרגיש חי. זה נעים לך?"

"לא."

"אני בטוח שכן." הוא התחיל להניע את האצבע בתנועת זיון, והתחושה הייתה טובה. אחזתי בחוזקה במזרון וניסיתי לא להשמיע שום קול. בועז צחק. "בטח לא נהנה."

"פשוט תסיים עם זה, בבקשה."

אצבע נוספת. גם היא החליקה בקלות פנימה. בועז המשיך עם תנועות הזיון והשרירים שלי נרפו במהירות. יכול להיות שמנטלית פשוט הייתי גמור מספיק בשביל לא להתרגש מדברים כאלה, וזה עזר לגוף שלי לא לעשות עניין גדול מהחדירה.

שלוש אצבעות. בועז אמר, "זה מטורף. תראה איך השרירים שלך התרחבו."

"בסדר," אמרתי. "תכניס את זה פנימה ונסיים עם זה."

"לא, רגע. לא סיימתי." הוא הכניס את האצבעות עמוק יותר, ועם הכאב הפתאומי הופיעה גם הנאה עמוקה. הפעם נאנקתי בקול ובועז כנראה ראה בזה סימן להניע את האצבעות בתנועה של דגדוג בתוכי.

עמד לי חזק ושמחתי שאני שוכב על הבטן.

"אני עוד רגע אגיע לך לתוך הבטן," אמר בועז.

"אז תפסיק."

"עוד מעט. אתה ממש לוהט בפנים. זה מרגיש כמו בשר נע."

"אתה דוחה."

"תזיז את הפנים הצידה, תן להסתכל עליך." הוא צחק. "הפנים האלה לא משקרות, עומרי."

עצמתי את עיניי והתחלתי להתחכך במזרון שמתחתיי. התחושה הזכירה לי את הסם שאבי הכריח אותי לקחת, זה שגרם לי לאבד שליטה. האצבעות של בועז היו עמוקות מדי בשביל שאצליח לשלוט בעצמי, והמניאק לא הרפה לרגע, האצבעות שלו לא הפסיקו לנוע בתוכי, ללטף מקומות רכים ולגרום לי לשכוח איך נושמים.

הרגשתי את היד השנייה שלו אוחזת בשערי ומאלצת אותי להרים את הראש, עד שהרגשתי כאב בעורף. האצבעות שבתוכי עברו לנוע בתנועה של זיון מהיר והקולות שיצאו ממני גרמו לי להרגיש את פניי מתחממות במהירות. אבל לעזאזל, לא הצלחתי לשלוט בכלום.

"אני מתחיל להבין את אבי," בועז אמר בשקט, כמעט לעצמו. "זה המשחק הכי טוב שהיה לי."

הוא הוציא את האצבעות שלו ממני אחרי דקה בערך. שכבתי מתנשף ומזיע, עם שלולית של שפיכה מוקדמת מרטיבה לי את הבטן ואת שיער הערווה. בועז אמר, "טוב, מקווה שזה יכנס בקלות עכשיו. אני תשוש."

אתה תשוש?

הוא הניח את הקצה של הדילדו בפתח החור שלי ואמר, "על החיים ועל המוות."

זה כנראה היה הדבר האחרון שרציתי לשמוע באותו הרגע.

כל ההתעסקות של בועז כנראה עזרה, כי הדילדו נכנס בסופו של דבר פנימה, וחוץ מקטע או שניים שהיו כואבים במיוחד, הצלחתי להתמודד עם הכאב.

"מעולה," הוא אמר וטפח על הישבן שלי. "בסדר, בוא נצלם."

נשמתי לאט ולא העזתי לזוז. התחושה הייתה ש... טוב, יש משהו גדול בתוך הגוף שלי, והוא לא אמור להיות שם. אבל הכאב הורגש רק כשזזתי, אז פשוט שכבתי כמו גוויה וחיכיתי שהכול יסתיים. הפלאש הופיע כמה פעמים ומיד לאחר מכן בועז אמר שהוא שולח את התמונות. הוא התיישב ליד הראש שלי לאחר מכן ושאל, "אתה חי?"

"כן. תוציא את זה בבקשה החוצה."

"חכה, בוא נראה מה – " האייפון שלו השמיע קול של קבלת הודעה. הוא קרא במהירות ואמר, "חרא."

"מה עכשיו?"

"הוא... רוצה שזה יישאר בפנים, עד הבוקר."

"לעזאזל איתו."

"כן, זה באמת נשמע מוגזם. הוא כתב לי ללכת להביא נייר דבק."

"מה?"

"כדי שלא ייפול. שנייה, זה אמור להיות במטבח לפי מה שהוא כתב."

"בועז, עזוב, הוא לא חייב לדעת. אתה יודע שזה לא הגיוני, פשוט תוציא את זה החוצה ונשמור את זה בינינו."

"כן, ואם הוא יחליט לעשות ביקור פתע באמצע הלילה?"

"נו, די עם כל החרא הזה. לא עשיתי לך כלום!"

"ששש. תירגע, יפיוף, אני רק – "

"אל תקרא לי ככה!"

"אל תצעק עליי! אני יכול עדיין להכניס לך מכות עכשיו, ואתה תקבל את זה כמו אפס ולא תוציא הגה, כי גם ככה לאף אחד לא אכפת אם תחיה או תמות. אז תשכב שם בשקט בזמן שאני מחפש את הדבק. זין, למה הסכמתי לחרא הזה? אתה כזה כאב ראש."

הוא יצא החוצה וכל מה ששמעתי היו הקולות בראשי שאמרו לי שהוא צודק – לאף אחד באמת לא היה אכפת אם אחיה או אמות. אחרי שהבנתי את זה המחשבות החלו לרוץ בראשי, ולא היה בהן אפילו משהו חיובי אחד.

***

שמעתי דיבורים מרוחקים, או שאולי הם רק נשמעו מרוחקים מפני שהייתי ברגעים האלה שבין שינה לערנות. לא זיהיתי את הקולות, אבל נראה לי הגיוני שמדובר בשיחה בין בועז לאבי. נשמע שהם מתווכחים. רציתי לשקוע עמוק יותר בשינה, אבל הטריקה של הדלת העירה אותי.

רק כשקמתי נעשיתי מודע לכאב בזרועותיי. למרות שבועז ישן בסלון, הוא אמר, "אני לא בוטח בך, אחי. אתה פשוט תוציא את הדבר הזה מהתחת שלך כשאני לא אראה." אז הוא אזק את ידי למיטה בזמן ששכבתי על הגב, ואחרי לילה שלם של שינה עם ידיי מעל הראש כל תנועה קטנה כאבה.

צעדים מתקרבים. שכבתי עם השמיכה מעליי, כשבתוכי נמצא עדיין הדילדו הזה, עם נייר דבר שווידא שהוא לא ייצא ממני במשך הלילה. כמעט ולא הרגשתי אותו בפנים, רק כשזזתי מעט.

מצמצתי כמה פעמים כדי להעלים את הטשטוש מעיניי, וכשראיתי מספיק טוב אמרתי, "חשבתי שאתה אבי."

אלברט נכנס לחדר, לבוש בבגדים רגילים ולא בחלוק המעבדה שלו. "באתי לוודא שאתה בסדר. לא ישנתי הרבה בלילה אחרי שהוא לקח ממני את המשחה."

ניסיתי לזוז מעט, אבל זה כאב מדי בזרועותיי. "הוא השאיר לך מפתח במקרה?"

"לא. התווכחנו והוא אמר שהוא יוצא לרוץ ולהביא משהו לאכול." הוא נעצר לידי ונגע באזיקים, חיפש אולי משהו שיפתח אותם. אבל בלי מפתח לא היה סיכוי לזה. "אחרי שהוא יחזור אני אדאג לשחרר אותך. לפני שתוריד את הידיים אני אעסה לך אותן, כדי שיכאב כמה שפחות."

כחכחתי בגרוני. "תודה."

"להביא לך משהו? השפתיים שלך יבשות."

"מים, בבקשה. אבל לא יותר מדי כי אני גם ככה צריך להשתין."

"בסדר..." הוא הוריד לפתע מעט את השמיכה ממני וסקר את החזה שלי בעיניים צרות. הסתכלתי גם כן עד כמה שיכולתי וראיתי את החתכים הקטנים לאורך הגוף.

"בבקשה תגיד לי שזה יעבור," אמרתי.

עברו כמה שניות עד שאמר, "הכול יעבור. אני פשוט לא מאמין שהוא חתך אותך כל כך הרבה." הוא העביר יד על פניו, נראה לפתע מבוגר יותר. "לא בשביל זה ייצרתי את התרופה הזו, לא בשביל שאנשים מטורפים יכאיבו ככה לאנשים אחרים."

הייתי עדיין עייף מדי בשביל להתחיל לנחם אותו, אז פשוט אמרתי, "כמעט עם כל דבר טוב אפשר לעשות משהו רע. לא אשמתך שיש פסיכים בעולם." כמעט הוספתי, אתה עושה ניסויים על בני אדם, אז בוא לא נשלה את עצמנו בנוגע לפסיכים. אבל העדפתי את הטירוף של אלברט על פני זה של אבי ובועז, זה היה לי ברור.

הוא חייך מעט והלך להביא לי מים. ממש הייתי צריך להשתין. כשהוא חזר הרמתי מעט את ראשי והוא עזר לי לשתות.

"תודה."

"בבקשה." הוא הניח את הכוס בצד והתחיל לעסות את הזרועות שלי בעדינות. זה הזרים את הדם והכאב היה חד, אבל ידעתי שאין טעם להתלונן.

"אבי אמר מתי הוא חוזר?"

"לא," אמרתי. "הבועז הזה כבר גורם לי להתגעגע אליו."

"אני אתקשר עוד מעט אל אבי ואגיד לו שאני צריך אותך למשך היום, לעזרה במעבדה. בועז יוכל לעשות בינתיים דברים אחרים."

נאנחתי. "אם תצליח זה יהיה מצוין. קודם כל אני אפטר מהדבר הדפוק הזה בתוכי."

"איזה דבר דפוק?"

חרא. שכחתי שהוא לא יודע על הדילדו. "לא משנה."

"עומרי, איזה דבר דפוק? הוא נתן לך חומר מסוכן?"

"לא התכוונתי לזה."

"אז למה?"

יכולתי לבקש ממנו להוציא את זה ממני, אבל אז בועז היה עלול להתפוצץ, אולי אפילו לטעון שהוצאתי את הדילדו במהלך הלילה. אמרתי, "זה מביך וגם ככה אני מרגיש כמו סמרטוט להיות במצב הזה עכשיו, אז עשה לי טובה ובוא לא נדבר על זה, בסדר?"

"בסדר. אבל אתה יכול לבטוח בי."

"אני יודע. לא קשור אליך."

הוא המשיך לעסות את הזרועות שלי, פעם בעדינות ופעם עם יותר כוח. הכאב המשמעותי חלף לאחר הדקות הראשונות, אבל לא רציתי שיפסיק אז פשוט המשכתי לשכב בדממה.

"שיחזור כבר," אמרתי בשלב מסוים. "אני מת להשתין."

"אני חושב שייקח לו עוד זמן. להביא בקבוק כדי שתשתין לתוכו?"

"אני אשפריץ עליך בטעות."

הוא צחק והתרומם. "נהיה זהירים."

בזמן שיצא מהחדר נזכרתי לפתע בטבעת שהייתה עדיין מסביב לזין שלי. הרגשתי את פניי מתלהטות במהירות.

"הנה," אמר אלברט כשחזר לחדר עם בקבוק קטן בידו. הוא התחיל להוריד לי את השמיכה ומיהרתי לומד, "עזוב. אני כבר בסדר."

"ברח לך?"

"לא, אבל אני כבר בסדר."

הוא נאנח. "אני לא יודע מה קורה איתך, עומרי. פשוט תן לי לעזור." הוא הוריד את השמיכה במהירות ומצמץ בהפתעה. "אני מבין."

עצמתי את עיניי. רציתי להיעלם. אלברט הניח את ידו על הבטן שלי. "במה אתה מתבייש, עומרי? אתה לא עשית כלום. תנשום עמוק ותפסיק להתנהג כאילו עשית משהו לא בסדר."

"כן, קל לך לדבר."

"נכון. אבל זה לא אומר שאני לא צודק." הוא הוריד ממני בזהירות את הטבעת, מה שלא היה קל עם ההתרחבות של הביצים שלי במהלך השעות שעברו. הרגשתי את האצבעות שלו נוגעות בי, מלטפות בעדינות את הביצים. אבל הוא הפסיק מהר והכניס את הזין הנפול שלי לתוך הפתח של הבקבוק. לקח לי כמה שניות להתחיל להשתין, וכשהתחלתי לבסוף פחדתי שהבקבוק לא יהיה מספיק. השתן יצא צהוב בטירוף ובסוף הבקבוק הספיק בקושי לכל מה שיצא. אלברט יצא עם השתן מהחדר וחזר לאחר כמה שניות.

"יותר טוב?"

"כן. תודה."

הוא סקר אותי במבטו ואז התקרב והתיישב לידי. מבלי לדבר היד שלו הייתה לפתע על הלחי שלי, מלטפת בעדינות. עצמתי את עיניי וחשבתי על כמה אני נואש למגע הזה. לא היה אכפת לי שאלברט הוא גבר, פשוט רציתי שמישהו ישים עליי יד ולא ירצה להכאיב. השפתיים שלו היו לפתע על המצח שלי, נשיקה חמה. הוא העביר את שפתיו בעדינות במורד פניי, אבל לא התקרב לפה שלי. כשסגר את שפתיו על הפטמה שלי התחושה הייתה נהדרת. יותר מזה, היא לא גרמה לי להרגיש שמשהו לא בסדר, שאני סוטה או דפוק. לעזאזל, היה דילדו ענק בתוכי, אז מה זה כבר נשיקה בפטמה?

"זה בסדר, עומרי?" הוא שאל בשקט.

"כן."

"למרות האזיקים אתה לא חסר אונים. מילה אחת ממך ואני אעזוב אותך."

"אני יודע. זה בסדר."

הוא חייך והמשיך לנשק אותי במורד הגוף, גורם לעור שלי להרגיש מגורה ורגיש. "איפה אתה רוצה את הפה שלי, עומרי?"

מצמצתי. "מה זאת אומרת?"

הוא קירב את פניו אל פניי. הבל הפה שלו הריח מתוק. "קח שליטה על המצב. תגיד לי איפה אתה רוצה את הפה שלי."

למה הוא היה חייב לשאול אותי את זה? היה יותר קל להתמודד עם מה שקרה כשהרגשתי שאין לי באמת שליטה על המצב, שלא מדובר בבחירה שלי. אבל הוא נתן לי הזדמנות להפסיק להרגיש כמו צעצוע, ולא התכוונתי לוותר על ההזדמנות הזו. כחכחתי בגרוני והחלטתי לא להתבייש ממנו. הוא כבר ראה אותי גומר, בוכה ומדמם. לא היה טעם להתבייש.

"אני רוצה את הפה שלך על בתי השחי שלי. ואחרי זה אני רוצה אותך על הזין שלי."

הוא חייך ונראה שהוקל לו, כאילו שפחד שאסרב להצעה שלו. הוא שוב נישק אותי בלחי, קרוב לפה. "תודה," אמר, ולא הבנתי למה הוא מודה לי. הפה שלו עדיין היה ממש קרוב לפה שלי, ומבלי לחשוב הזזתי את ראשי כך ששפתיי נגעו בשפתיו. הוא נרתע מעט, אבל לא התרחק. מה אתה עושה? שאלתי את עצמי. אתה יוזם איתו נשיקה? לפני שהספקתי להבין מה לעזאזל ניסיתי לעשות, אלברט הצמיד את שפתיו לשפתיי. בהתחלה התנשקנו רק עם השפתיים, נשיקות עדינות, מעט מאוד רוק. הוא היה הראשון שפתח מעט את פיו, ואני מצאתי את עצמי מחדיר את הלשון שלי לתוך הפה שלו. היה משהו ממכר בטעם שלו, משהו מאוד חי. השרירים שלי, שהיו מתוחים מהרגע בו שפתינו נפגשו, נרפו במהירות. חשבתי על הנשיקה עם אבי, אבל התחושה הייתה שונה לגמרי מהתחושה של הנשיקה עם אלברט. ההבדל הגדול כנראה היה שלא חיכיתי כל הזמן שיעזוב אותי. חרא, לא רציתי שיפסיק.

אבל הוא היה זה שהרים את פניו ואמר, "אתה בסדר?"

עדיין הרגשתי את הטעם שלו בפה שלי, את הרוק שלו על שפתיי. "לא יודע."

הוא חייך. "התנשקת פעם עם גבר?"

"עם אבי. הוא רצה."

"אני מקווה שהחוויה הפעם הייתה חיובית יותר."

"כ – כן." הרגשתי את פניי מתחממות. לדבר על הנשיקה הפך אותה לעוד יותר מוחשית.

אלברט אמר, "אין לנו הרבה זמן, והיית מאוד ברור בקשר למה שאתה רוצה."

"מה? אה." אלברט הרכין את ראשו. כשהלשון שלו עברה ביסודיות לאורך בית השחי שלי ראיתי כוכבים. נשמתי במהירות ולא רציתי שהתחושה תעלם. עם ידו השנייה הוא ליטף את בית השחי השני, משך בעדינות בשערות ושיחק איתן. עמד לי בעוצמה ומצאתי את עצמי מניע את מותניי בתנועה של זיון. אלברט כנראה קלט את זה. כמה שניות לאחר מכן הזין שלי היה עמוק בין שפתיו, עם הלשון הלא אנושית שלו שגרמה ללב שלי לפעום יותר מדי מהר.

"אלוהים," סיננתי, והתחושה שזכרתי מהמעבדה שלו הופיעה שוב, התחושה שאני מקבל הרגע את המציצה הטובה ביותר שבנאדם יכול לקבל. אחזתי במסגרת המיטה בחוזקה והתאפקתי שלא לצעוק. לא עברו שתי דקות עד ששמעתי את דלת הכניסה נפתחת.

אלברט מיהר להרים את ראשו וניגב את הרוק מהזין שלי עם שרוול חולצתו. הכאב בביצים שלי הופיע כמעט מיד.

"אני אדבר איתו על האזיקים," אמר בשקט אלברט.

ניסיתי להסדיר את נשימתי ואמרתי, "נסה לא להרגיז אותו על הבוקר."

"בסדר." הוא קם ויצא מהחדר.

שמעתי אותם מדברים בסלון, ולמרות שהם לא התווכחו, זו לא הייתה שיחה ידידותית. דלת הכניסה נפתחה שוב ושמעתי את אלברט אומר, "אני אהיה איתך בקשר מאוחר יותר."

בועז אמר, "מה שתגיד," וסגר את הדלת בחוזקה. שמעתי את הצעדים שלו מתקרבים עד שהופיע בכניסה לחדר השינה. הוא לבש בגדים קצרים והזיע.

"בוקר."

"בוקר," מלמלתי.

"ריצה מטורפת דפקתי. איך ישנת?"

"בסדר."

"אתה בטח מת להשתין."

"אני... כן. מאוד."

"רציתי לשחרר אותך ברגע שקמתי, אבל האלברט הזה הגיע והתחיל לחפור לי." הוא התקרב והוציא מפתח קטן מהכיס שלו. בזמן ששחרר אותי גלי זיעה מגופו הגיעו לנחיריי. עיקמתי את האף והזזתי מעט את ראשי לצד השני.

בגלל העיסוי לא היה לי קשה במיוחד להוריד את הידיים, למרות שהן בכל זאת הרגישו רדומות. בועז הוריד ממני עוד יותר את השמיכה ואמר, " אני מבין שאלברט הוריד לך את הטבעת. באיזו רשות?"

"לא אמרת שאני צריך להשאיר אותה."

"גם לא אמרתי שאתה יכול להוריד." הוא פיסק את רגליי ואמר, "לפחות את זה השארת בפנים. אתה בכלל מרגיש אותו שם?"

"לא. לא ממש. אבל בבקשה תוציא אותו."

"בסדר. יו, אני מסריח. אני אתקלח בזמן שאתה תאכל את מה שהבאתי. אחר כך נעשה את מה שאבי שלח לי בשבילך."

"מה הוא שלח?"

בועז התחיל לשחרר בעדינות את נייר הדבק. "כל מיני דברים. לא משהו מסובך. פשוט תזרום עם זה ויהיה לנו יום נחמד." הוא הסתכל עליי וחייך מעט. "נכון שלא תעשה פרצופים אם אני אבקש ממך לרדת לי שוב?"

שנינו ידענו שהוא יכול לגרום לי לרדת לו, יכול לגרום לי לעשות הרבה דברים עם הכוח שהיה לו עליי. "אם אתה רוצה," אמרתי בשקט.

"בטח רוצה." הוא סיים להוריד ממני את הדבק והתחיל למשוך החוצה בזהירות את הדילדו.

"אח," סיננתי.

"השרירים שלך נתפסו על זה חזק. פשוט תירגע, זה כבר בחוץ."

התחושה של הדבר הזה יוצא ממני התחילה מכאב ועברה מהר מאוד להנאה הזויה. ניסיתי להסתיר את זה ממנו, אבל הוא כנראה קלט, כי רגע לפני שעמד להוציא את הדילדו לגמרי ממני הוא דחף אותו שוב פנימה.

נאנקתי. "למה?"

"סתם מנסה משהו. לא רוצה להכאיב." הוא התחיל להוציא ולהכניס באיטיות את הדילדו, בכל פעם גורם לי להרגיש חולשה, ולעזאזל – גם הנאה מטורפת. הצלחתי לא להשמיע שום קול, פשוט שכבתי עם עיניי עצומות וניסיתי לשלוט בנשימותיי.

"עומד לך," הוא אמר ונגע עם ידו השנייה בזין שלי.

"זקפת בוקר," סיננתי.

הוא צחק. "בטח."

"בבקשה תוציא את זה. זה – אה, זה כבר היה שם מספיק – אה, זמן."

"אוי, זה גדול. אתה אפילו לא מצליח לדבר כמו שצריך. אבל הנה, הופ, יצא החוצה. רוצה להריח?"

"לא!"

"למה אתה צועק? מישהו מכאיב לך?"

נשמתי עמוק. "סליחה."

הוא נעמד והסתכל עליי, פניו עדיין סמוקות מהזיעה. "כשאתה איתי אתה לא מרים את הקול ואתה לא מתחצף. אני ברור, עומרי?"

"כן."

"כדאי מאוד שתזכור את זה. כשאבי יחזור הוא מצפה לראות אצלך שינוי, ואם תמשיך להתנהג כמו איזה ילד מפונק, אני עלול לחטוף על הראש." הוא הרכין את ראשו כך שהיה ממש מול פניי, עיניים כחולות רחבות. "אתה רוצה שאני אחטוף על הראש, עומרי?"

הפה שלי הרגיש מאוד יבש. "לא."

חיוך קטן ועקום. "יפה. אז שנינו באותו הראש. אני זז להתקלח. תאכל משהו בינתיים. אל תתלבש. נחמד לי לראות את הזין שלך. זה עושה אותי הומו, עומרי?"

מצמצתי. השאלה שלו תפסה אותי לא מוכן. מיהרתי לומר, "לא. זה לא עושה אותך כלום."

"תשובה טובה. אל תחשוב שמחרמן אותי לראות את הביצים שלך מול העיניים שלי, זה פשוט נחמד לדעת שאתה מסתובב ככה כי זה מה שבא לי."

הוא יצא מחדר השינה ונכנס למקלחת. נשפתי אוויר והתיישבתי באיטיות על המיטה. הרגשתי מסוחרר ועמוק בתוכי הייתה תחושה חלולה, איפה שהדילדו הזה היה תקוע במשך כל כך הרבה שעות. רק לאחר שהכול הפסיק להסתובב העזתי להתרומם על רגליי ולצאת החוצה לכיוון המטבח.

בועז הביא הפעם לחמים וגבינות. הייתי מורעב והקיבה שלי השמיעה קולות כהוכחה. אכלתי במהירות מבלי לשים לב מה בדיוק אני מכניס לפה, עד שלפתע שמעתי את בועז קורא לי מהמקלחת.

בלעתי את הלחם שהיה לי בפה והלכתי אליו. הוא עמד באמבטיה, המים זורמים על החזה שלו ומלווים בכמות גדולה של אדים.

"אכלת?" הוא צעק דרך הזרם.

"כן. עוד לא סיימתי."

"מה? לא משנה, בוא הנה. כנס."

"איתך?"

"ברור שאיתי. ננקה אותך קצת ואז תרד לי. בוא."

המים היו לוהטים, ממש שרפו. בועז צחק כשראה את התגובה שלי ואמר, "זו לא מקלחת של כוסיות. זה טוב לעור להרגיש את החום הזה. תביא את הסבון הזה ששם."

העברתי לו את הסבון שאיתו אבי השתמש לפני כמה ימים בשביל לסבן אותי. לא היו לי זיכרונות טובים מהאירוע הזה, אבל בעצם לא היה אירוע אחד שקשור לאבי והיה חיובי.

בועז העביר את הסבון על החזה שלי ומשם עבר לבטן. הוא שפשף גם את בתי השחי שלי ואת הרגליים. ציפיתי שיכאיב כשיתחיל לעבוד על המפשעה, אבל הוא היה עדין יחסית. כשסיבן את העור הרך בין רגליי נזכרתי בפעם שאבי עשה לי את זה, כשהייתי באמבטיה והוא לידי, מסתכל על פניי ורוצה לראות אותי גומר. הפעם הצלחתי להישאר אדיש כשהסבון יצר את התחושה המטורפת הזו בין רגליי, ובועז הזיז את הסבון יחסית מהר. "תסתובב."

כשעמדתי עם הגב אליו הוא סיבן אותי במשך דקה בערך עד שהפסיק ואמר, "אני רוצה לנסות משהו. תשחרר את השרירים."

היה לי ברור מה זה אומר, וכבר קלטתי אותו מספיק טוב בשביל לדעת למה לצפות.

"בבקשה אל תעשה את זה."

הוא נחר. "רשמתי לפניי את בקשתך."

הרגשתי את הסבון מוצמד לפי הטבעת שלי ומיד הפסקתי לנשום. "בועז – "

"אני רק בודק משהו."

"זה הגוף שלי ואני לא רוצה את הסבון הזה בפנים." אלוהים, בחיים לא האמנתי שמשפט כזה ייצא לי מהפה.

הוא צחק. "הגוף שלך? ומה עם הדילדו? והחתכים אתמול? והניסויים שאלברט עושה עליך? גם אז זה הגוף שלך?"

נשכתי בחוזקה את שפתיי. לעזאזל איתו.

הוא התחיל לדחוף את הסבון לתוכי ותוך כדי אמר, "זה כבר מזמן לא הגוף שלך. הוא שייך לאבי, ונכון לעכשיו הוא שייך לי." הלחץ הלך והתגבר. ידעתי שרק אם אשחרר את השרירים זה יעזור לסיים עם כל החרא הזה מהר יותר, אבל לא רציתי את הסבון בתוך הגוף שלי, לא רציתי להיות בחור שאנשים אחרים מחדירים לתוכו דברים מתי שמתחשק להם. בועז המשיך להפעיל לחץ, לא מרפה לרגע. בשנייה שהתחיל לכאוב לי מדי ושחררתי מעט את שריריי, הסבון החליק לפתע לתוכי, נשאב פנימה.

צעקתי והרגשתי בחילה מטורפת. הוא הצמיד אותי אליו וכנראה שהייתי נופל אם הידיים שלו לא היו מסביב למותניי.

"ראית את זה? הגוף שלך פשוט בלע את זה. זה מטורף!"

"ת – תוציא את זה. בועז, אני מתחנן."

"אתה ממש מרגיש את זה?"

"כן. אני דוחף את זה החוצה. לא – לא מרגיש טוב." החולשה שכיסתה אותי הייתה מטורפת. תוך רגע הרגשתי כמו זקן.

"תתכופף קדימה," בועז אמר. "תדחוף את זה לאט. אני רוצה לראות את זה יוצא."

המים החמים המשיכו לזרום עליי, המשיכו לשרוף את העור. היה קשה לשלוט על השרירים שלי כשכל מה שרציתי היה לדחוף את הסבון הזה החוצה. אבל הצלחתי איכשהו לגייס מספיק שליטה בשביל לדחוף את הסבון באיטיות. בועז עמד מאחוריי ואמר, "זה מדהים. תראה איך החור שלך התרחב. את כל היד שלי אני יכול להכניס פנימה."

כשהסבון נפל לבסוף החוצה נשענתי על הקיר וניסיתי לא לבכות. זה היה משפיל מדי, מתיש מדי נפשית. העדפתי לקבל מכות רצח ולא להיות במצבים האלה.

בועז כנראה קלט שמשהו לא בסדר. הוא הפסיק את המים והניח את ידיו על כתפיי. "אל תהיה תינוק, עומרי. לא כאב לך."

התחלתי ממש לבכות, כי הדפוק הזה פשוט לא קלט כמה אבוד הרגשתי, כמה רציתי שהכול ייפסק, ולא משנה באיזו דרך.

"טוב, אתה מלחיץ אותי, אחי." הוא נעמד קרוב יותר אליי, כמעט מחבק אותי מאחור. "נו, תפסיק עם זה. שונא לראות אנשים בוכים. זה לא הוגן כל הקטע הרגשי הזה. אתה יודע שאפילו בהלוויה של אבא שלי לא בכיתי? כל האחיות שלי בכו, דליים שלמים מילאו שם. אבל לא אני. היי, תסתובב אליי. רק רוצה לראות שאתה בסדר."

ניגבתי את פניי והסתובבתי אליו, מבטי מושפל. הוא נגע בלחי שלי ואמר, "עכשיו שנינו נקיים. אתה נראה ממש סקסי ככה, דרך אגב. עם השיער רטוב. נו, די לבכות!"

כיסיתי את פניי. לא הצלחתי לשלוט בעצמי. היה לי כל כך הרבה מטען שישב לי על החזה, הקשה עליי לנשום. הייתי חייב להוציא אותו החוצה. ציפיתי לקבל מבועז אגרוף, אבל במקום זאת הוא יצא מהאמבטיה ואמר, "תישאר פה עד שתירגע, עומרי. תעשה אמבטיה אם בא לך. אני אחכה בסלון."

לאחר שנשארתי לבד התיישבתי והפעלתי שוב את זרימת המים. קיוויתי שגם הייאוש שחשתי יזרום מהגוף שלי אל תוך הביוב, אבל היה לי ברור שזה לא מה שיקרה.

*

כשיצאתי לבסוף מהמקלחת הגשתי כבד, כאילו נוסף עליי משקל בדקות האחרונות. חשבתי על זה שבכי אמור לשחרר, להיות פורקן. אבל הפורקן הזה לא בדיוק עבד. הלכתי בשקט לכיוון הסלון ונעצרתי כששמעתי את בועז מדבר בטלפון, נשמע כאילו ניסה לשמור על קולו נמוך.

"כן... טוב, זה ברור לי. אבל אתה לא מקשיב. הוא כמעט התפרק לי לגמרי שם. אתה יודע שאני גם אוהב את זה, אבל אם הוא יילך ויתאבד עכשיו לא ייצא מזה כלום. טוב, אתה לא יודע שהוא לא יתאבד, לא ראית אותו לפני כמה דקות. מה? לא, זה לא קשור לבעיות עם הגופה, אני פשוט לא רוצה את המוות שלו על המצפון שלי. אבי – לא, אני מבין. פשוט... תן לי לקחת את זה לאט יותר. הוא לא מניאק או משהו, סתם איזה מושתן שתפסת בביצים. מה? כן, אני זוכר. בסדר. נדבר אחר כך. ביי בינתיים."

השיחה נותקה.

חיכיתי עוד כמה שניות במסדרון שהוביל לסלון. לא ידעתי אם זה טוב או רע ששמעתי את השיחה הזו. המחשבה על התאבדות כבר לא הייתה לי זרה, והעובדה שגם בועז קלט את זה גרמה לי להבין שבאמת הייתי קרוב לקצה.

"עומרי? סיימת שם?"

הוא נשמע מודאג, כאילו שציפה למצוא אותי שוכב בתוך הדם של עצמי באמבטיה. נשמתי עמוק ויצאתי לסלון. הוא מצמץ כשראה אותו וחייך מעט בהקלה. "הנה אתה. מרגיש יותר טוב?"

משכתי בכתפיי.

הוא העביר את מבטו ביני לבין האוכל שעדיין נשאר על השולחן. "לך תסיים."

"מה יקרה עכשיו?"

"מה?"

"אחרי שאני אוכל, אחרי שתפסיק להתרגש ממה שקרה מקודם במקלחת ותחזור להיות כמו שאתה בדרך כלל. מה יקרה אחר כך?"

הוא גירד את העורף. הבגדים שלבש היו פשוטים, מתאימים ליום של רביצה בבית. אני עמדתי מולו עירום וביקשתי לדעת איך הם מתכוונים להמשיך לענות אותי.

"אני לא יודע בדיוק מה יקרה אחר כך. אני לא חושב שאבי בכלל יודע. היום אתה עדיין אצלי, ומחר... אין לי מושג."

"והיום? עוד חתכים? תשבור לי משהו? תוציא משהו?"

הוא נאנח. "אני לא אוהב לדבר על הדברים האלה."

"וואלה. כי אני לא אוהב לעבור את הדברים האלה, אבל אין לי יותר מדי ברירה, נכון?"

לא צעקתי. אפילו לא הרמתי את הקול. היינו פשוט שני בחורים שמדברים, ונושא השיחה במקרה היה החיים הדפוקים שלי.

"לא, אין לך ממש ברירה. כלומר, יש לך בתכלס. אתה תמיד יכול לנסות לברוח."

"הוא ימצא אותי."

"נכון. ואם אתה חושב שראית את אבי מעוצבן, עדיין לא ראית כלום. הוא ישחט אותך."

"אז בריחה היא לא אופציה."

"לא. אתה יכול לנסות להחזיר לו את החוב. אשמתך שבכלל הסתבכת איתו."

"אין לי מאיפה להשיג את הכסף, ואני לא נמצא בעמדה להתחיל לחפש דרכים. אני אסיר פה."

הוא הנהן. "כן, המצב הזה באמת מגביל אותך. טוב, אתה יודע, אתה תמיד יכול לנסות... ליהנות מזה."

"מה?" באמת חשבתי שלא שמעתי אותו טוב.

הוא התקרב צעד לכיווני. "אני לא אומר שסכינים יתחילו לחרמן אותך, אבל יש כאלה שנהנים להיות במצבים שלך, לא? יש משהו קצת מחרמן בכל הקטע של העבד."

עבד? בהיתי בו ולא הצלחתי לחשוב על תגובה.

הוא התקרב עוד יותר, עמד ממש קרוב אליי. "ראיתי שניסית את זה אתמול בלילה, את הקטע הזה שלא אכפת לך לקבל מכות. ניסית להראות שאתה אוהב את זה, ודווקא שיחקת לא רע. אני פשוט מציע שאולי תנסה באמת ליהנות מזה, ואז יהיה לך יותר קל להתמודד עם כל מה שקורה."

"אני לא מזוכיסט," אמרתי, "ולא הומו. איך אני אמור ליהנות ממה שקורה פה?"

"טוב, אתה קצת הומו."

"אני לא. אתה ואבי מנסים לשכנע את עצמכם בזה כדי שכל מה שאתם עושים לא יראה לכם כל כך דפוק. אבל נחש מה – זה דפוק. לא בא לי על בנים, לא בא לי לרדת למישהו אחר ולקבל דברים לתוך התחת שלי. אף פעם לא חשבתי על הדברים האלה, ותאמין לי שיש לי מספיק שנים של בגרות מינית בשביל לדעת מה אני אוהב."

"נו, בסדר, אז אתה סטרייט, אוקיי. מה עכשיו? חושב שזה משנה משהו?"

"זה אמור לשנות."

"אבל זה לא. אז אולי פשוט תנסה לשכנע את עצמך שאתה קצת הומו, ואז דברים יתחילו להרגיש פחות מבאסים בשבילך. תחשוב על זה."

העברתי יד על פניי. לא היה לי על מה לחשוב.

בועז הניח את כפות ידיו על מותניי. הידיים שלו היו קרות. הוא מישש את העור שלי וסקר את החזה שלי. "מתי גמרת בפעם האחרונה?"

"אני לא רוצה לגמור."

"זה מה ששאלתי?"

ליחכתי את שפתיי. "לפני יומיים בערך."

"נו, אז אולי בגלל זה אתה כל כך עצבני. שכב על הספה ותתחיל לשחק עם עצמך. אחרי שתגמור תרגיש כמו מלך."

"אני בסדר, בועז."

"לפני שתי דקות בכית כמו מטורף במקלחת."

"ולגמור ישנה את זה?"

"זו התחלה. קדימה, שכב. אני אצלם אותך."

"אתה רוצה לצלם אותי מביא ביד?"

"בשביל אבי, יפיוף. זה אחד הדברים שהוא רוצה שתעשה היום."

"ואתה אומר שאני קצת הומו?"

הוא משך בכתפיו. "לא מעניין אותי אם אבי בקטע של גברים או לא. הוא משלם. אתה שוכב או שתעשה את זה בעמידה?"

הוא כבר הוציא את האייפון שלו ואחז בו מולי. נאנחתי ונשכבתי על הספה. השרירים בגבי הרגישו תפוסים. מיקמתי כרית מתחת לראשי והתחלתי להביא ביד. בועז התיישב על השולחן לידי והניע את האייפון לאורך הגוף שלי. לא השמעתי שום קול וגם הוא לא. עצמתי את עיניי וניסיתי לחשוב על הסקס הכי טוב שהיה לי, על התחושה המטורפת לפני הגמירה. התעלמתי מהנוכחות של בועז, מהמבטים שלו ומהמצלמה שאחז.

בשלב מסוים הוא התחיל לתת לי הוראות, אמר לי להניח יד אחת מאחוריי הראש, לצבוט את הפטמות, לפסק את הרגליים ועוד שטויות כאלה. עם כל הוראה כזו איבדתי את הריכוז, וזה רק האריך את הזמן שלקח לי לגמור.

כשגמרתי לבסוף יצאה ממני כמות גדולה מאוד של זרע. כששכבתי עם הנוזל החם על כל הבטן שלי, בזמן שבועז קירב את האייפון ותפס במצלמה כל טיפה, כל מה שיכולתי לחשוב עליו זה האדישות שלי מכל המצב הזה. הם רוצים לצלם אותי מביא ביד? בסדר, שיהיה. אין לי מה להסתיר, וזה לא כאילו שלא הייתי עושה דברים כאלה אם הייתי לבד.

בועז הביא לי נייר סופג ואני ניגבתי את עצמי.

"עכשיו תורי," בועז אמר.

בהיתי בו. "לצלם אותך מביא ביד?"

"נראה לך? דפוק. התכוונתי שתורי לגמור. אמרנו שתרד לי."

כבר שכחתי מזה. "איך... איך אתה רוצה לעשות את זה?"

"תבחר אתה. מה שנוח לך."

נהדר. היה עדיף אם הוא פשוט היה אומר מה בא לו. לאחר כמה שניות אמרתי, "שכב על הספה." החלטתי שאם אני אהיה מעליו זה ייתן לי יותר שליטה על המצב.

בועז הפשיל את מכנסיו, פשט את החולצה ונשכב איפה שאני שכבתי מקודם. הזין שלו בקושי עמד. הסתכלתי עליו והמחשבה שהדבר הזה הולך להיכנס לי לפה הרגישה מגוחכת. התחלתי להרגיש בחילה.

"מה, עומרי, שכחת איך עושים את זה?"

"תן לי רגע."

הוא הניח את ידיו מאחורי ראשו ועצם את עיניו. "בלי לחץ. העיקר שבסוף גם אני אגמור."

פשוט תעשה את זה, אמרתי לעצמי. הוא לא הולך לוותר. עצמתי את עיניי והכנסתי את הזין של בועז לתוך הפה. טעם השפיך ששנאתי לא היה הפעם בקצה הזין. זה פשוט הרגיש כמו חתיכת בשר שמצצתי. התחיל לעמוד לו ממש מהר, והקולות שהשמיע הבהירו לי שהוא מרוצה.

"הפה שלך משהו," הוא מלמל. "אתה מלך בזה. תכניס אותו עמוק יותר – איי, כן."

זה נמשך כמה דקות ככה, עד שהנשימות שלו התגברו והגוף שלו ממש התחיל לרעוד. כשהוא אמר, "אני קרוב," מיהרתי להרים את ראשי והמשכתי להביא לו ביד, עד שגמר על כל הבטן שלו.

לאחר מכן הלכתי לשטוף את הפה ואת הפנים וכשחזרתי הבאתי לו נייר להתנקות איתו.

הוא התיישב וזרק את הנייר הספוג הצידה. פניו עדיין היו סמוקות והיה לו חיוך מטופש. הוא הסתכל עליי, הנהן וקם על רגליו. "זו דרך להתחיל את היום. אתה מרגיש יותר טוב?"

למה לעזאזל שאני ארגיש יותר טוב אחרי זה? אמרתי, "אני בסדר."

"יפה. עכשיו ששנינו התפרקנו אפשר לעבור לכמה מהדברים שאבי רוצה שתעשה. חשוב לו שתלמד להתנהג, שתזכור את המקום שלך. אז... רד על ארבע."

"מה?"

הוא סטר לי. "שמעת אותי. זה השלב שבו אני מפסיק להיות נחמד איתך. אבי היה מאוד ברור במה שהוא רוצה שיקרה עכשיו. אני הולך להגיד לך מה לעשות ואתה תעשה את זה. חלק מהדברים אני אצלם וחלק לא." סטירה נוספת. "למה אתה עדיין עומד?"

עם פניי לוהטות ירדתי על ארבע על הרצפה הקרה.

"תרים את הראש. חשוב שתראה את הפנים." הוא הסתובב סביבי כאילו בחן כלב בחנות חיות. רציתי לעצום את עיניי, אבל איכשהו ידעתי שזה פשוט יגרור עוד כאב.

"הבעיה הגדולה שלך זה לציית, עומרי. אתה כל הזמן צריך שיגידו לך פעמיים מה לעשות. זה מרגיז. אם אתה שומע פקודה פשוט תבצע אותה."

לא אמרתי כלום. הוא לא שאל שאלה וגם ככה לא ידעתי איך להגיב. כל המחשבות שלי הרגישו מעורפלות, וטוב שכך.

הוא משך לפתע בשערי ואילץ אותי להסתכל בפניו. "אתה מה – זה חמוד כשאתה כועס." הפנים שלו היו כל כך קרובות עד שלרגע חשבתי שינסה לנשק אותי. לפי המבט בעיניו שיערתי שהוא מתלבט אם לנסות. בסוף הוא כחכח בגרונו ואמר, "אני הולך עכשיו לזרוק לך את הגרב שלי, ואתה הולך לתפוס אותה עם הפה ולהחזיר אותה. אחרי כל פעם שתעשה את זה אתה תנבח כמו כלב ותחכה שאני אזרוק לך שוב. יש הבנה?"

עצמתי את עיניי. זה לא אמיתי.

האצבעות שלו על הלחי שלי. "יש הבנה, עומרי? או שיש כאב?"

פקחתי את עיניי. "בסדר."

הוא חייך. "מעולה. נראה לי שאני ואתה נעביר יום מעולה ביחד. ותראה." הוא מיקם את המפשעה שלו מול הפנים שלי. "הוא מתעורר. עוד מעט תזכה לרדת לי שוב. אבל עכשיו..." הוא הוריד את הגרב שלו וזרק אותה לצד השני של הסלון. "תפוס!"

***

השעתיים הבאות היו גיהינום של השפלה. אם היו אומרים לי לפני כמה ימים שאתן לעצמי להיות כל כך מושפל, לא הייתי מאמין. הוא רמס את המעט שנשאר מהכבוד העצמי שלי, והתנהג כאילו מדובר בדבר הטבעי ביותר בעולם.

לבסוף בועז כחכח בגרונו ואמר, "בסדר, סיימנו בינתיים. רוצה לצאת לנשום קצת אוויר?"

שכבתי עם הגב על הרצפה, עדיין מרגיש את טעם כף הרגל שלו בפי, לאחר שליקקתי אותה במשך עשר דקות בערך. לא הצלחתי למצוא את הכוח לענות לו. הרגשתי מרוקן.

"קום," הוא אמר לאחר שלא עניתי. "לך תתקלח מהר ונצא להסתובב קצת בירקון. אתה נראה חיוור."

התרוממתי וגררתי את עצמי למקלחת. ניסיתי לא לחשוב על מה שהוא גרם לי לעשות, על הגרביים בפה, על הנביחות, הליקוקים של הגוף שלו ושאר השטויות שהיו ברשימה שאבי נתן לו.

לאחר שסיימתי להתקלח, אבל עדיין הרגשתי מטונף, חזרתי לחדר השינה ולבשתי מכנס קצר וגופיה, כי נראה שיש שמש חזקה מחוץ לחלון.

בועז חיכה לי וחייך כשראה אותי. "אתה נראה רענן. רואה שלעשות את מה שאומרים לך זה לא סיפור גדול?"

קיבלתי ממנו יותר מדי סטירות מקודם כי לא עיניתי לו, אז אמרתי בשקט, "כן."

הוא נאנח ולקח את הארנק שלו. "אנחנו נמשיך להתאמן קצת בפארק."

לרגע דמיינתי את עצמי רץ כמו כלב על הדשא בירקון, עם אנשים מסתכלים עליי וצוחקים. בועז קלט את המבט שלי וצחק. "לא התכוונתי שמה שקרה פה יקרה גם בחוץ. אני לא מטורף, אחי, ובטח לא רוצה למשוך תשומת לב אלינו. תפוס בקבוק מים מהמקרר ובוא נלך."

נכנסנו לניידת שלו ונסענו בדממה לכיוון הפארק. באמת היה חם בחוץ ונראה שכל תל אביב מסתובבת ברחובות. כשהגענו לפארק מצאנו חנייה יחסית בקלות ויצאנו החוצה. למרות שכל כך רציתי לצאת מהכלא אצל אבי ולנשום קצת אוויר, להיות עם בועז גרם לאוויר הזה להרגיש מזוהם. לא ראיתי את עצמי נרגע כשהוא לידי, והייתי בטוח שהדבר האחרון שרצה היה לראות אותי נהנה ממעט החופש הזה.

הלכנו ממגרש החנייה עד שהגענו אל הדשא. בדקות הראשונות לא דיברנו, פשוט התקדמנו בקצב איטי יחסית והסתכלנו על הכול חוץ מאחד על השני. זה היה בסדר מבחינתי. להיות מוקף באנשים שלא רצו לפגוע בי או לראות אותי סובל הצליח להוריד מעט מהלחץ שחשתי בחזה. גם השמש הרגישה נעימה על עורי, עם מעט מאוד עננים בשמים.

"אפשר לרוץ?" השאלה יצאה ממני מבלי שהספקתי לחשוב עליה. רגע אחד נזכרתי כמה אהבתי לרוץ בפארק, ורגע לאחר מכן המילים יצאו החוצה.

בועז נעצר. "לרוץ?"

נעצרתי גם ולחכתי את שפתיי. "אהבתי – אני אוהב לרוץ בפארק. אפשר לרוץ קצת?"

"אני לא מתכוון לתת לך להתרחק ממני."

"אז תרוץ איתי."

"כבר רצתי היום."

לעזאזל. לא רציתי להתחנן, אבל כלל שחשבתי על זה יותר הבנתי שאני ממש צריך את הריצה הזו. "עשה טובה. לא הרבה זמן. נרוץ לאט אם בא לך. באותו קצב."

"אני בטוח שיש דרכים אחרות שתוכל לשכנע אותי, עומרי." לא ראיתי את עיניו בגלל משקפי השמש שלו, אבל החיוך שלו היה מספיק בשביל להבהיר למה מתכוון.

הבעיה הייתה שכל מה שיכולתי להציע לו הוא כבר לקח בכוח. "אין לי עוד מה לתת לך."

"אני יודע את זה. אבל לפעמים נחמד לשמוע אותך מציע. אז קדימה, אם אתה רוצה לרוץ, תגרום לי לשקול את זה."

העברתי יד על פניי. "אם... אם תיתן לי לרוץ אני ארד לך כשנחזור לדירה. אני... אגרום לך לגמור." קלטתי על פניו שהוא לא משוכנע. "אני... אלקק את מה שתרצה שאני אלקק, אנבח וכל זה. אני... נו, לעזאזל, בועז, מה אני כבר מבקש ממך?"

הוא משך בכתפיו. "שיהיה. תביא שלוק מהמים."

שנינו שתינו ולאחר שסיימנו את הבקבוק זרקנו אותו לפח והתחלנו לרוץ. בדקה הראשונה של הריצה כאבים התחילו להופיע במקומות שונים בגופי, תוצאה של המכות שקיבלתי בימים האחרונים. חשבתי לעצור ולוותר על הריצה, אבל לא ידעתי מתי תהיה לי הזדמנות נוספת לעשות את זה. אז התמודדתי עם הכאב כמה שיכולתי ודי מהר הצלחתי להתעלם ממנו כמעט לגמרי. זה הרגיש נהדר, הזיעה על העור, הנשימה המהירה, הרוח שורקת באוזניי... לא חשבתי על כלום חוץ מקצב הנשימות שלי והרצון שלי לרוץ ולרוץ עד שלא יהיה בי יותר כוח.

לאחר כעשרים דקות בערך, כשכבר הגעתי לחלק מאוד מרוחק בפארק שהיו בו רק מעט אנשים, שמעתי את בועז קורא מרחוק, "עומרי!" נעצרתי והסתובבתי. הוא היה בערך מאתיים מטרים ממני, מתנשף ואוחז את צדי גופו. שקעתי כל כך עמוק בריצה עד ששכחתי ממנו. ניגבתי זיעה ממצחי והתחלתי ללכת בחזרה לקראתו. כשהסתכלתי סביב כל מה שראיתי היה דשא ירוק, שמים כחולים ומעט מכוניות בכביש הראשי.

אתה יכול לברוח, אמר קול בראשי, מופיע בפתאומיות וגורם לי לעצור במקום. אתה יכול לברוח ולא לחזור. אין לך בשביל מה לחזור אליו. אם תברח עכשיו הוא לא יתפוס אותך. הייתי בערך מאה מטרים ממנו, עומד ומביט עליו. הוא עדיין נראה תשוש, לא ממש מסתכל עליי, פשוט מניח שאחזור אליו כמו כלב טוב. המחשבה על בריחה הייתה כל כך מפתה עד שכמעט הפכה להיות מוחשית. חשבתי על מציאות שבה אני לא משמש כמשחק של שני משוגעים, והמחשבה הזו הייתה מתוקה כמו דבש.

"עומרי!" הוא צעק שוב. "בוא הנה ותקבל את האגרוף שמחכה לך. אמרנו שרצים באותו קצב, לא?"

לחזור אליו עכשיו יסתיים בכאב. לחזור אליו עכשיו יהיה שווה לחזרה לכלא שלי, להיות מושפל ולעבור עינויים. לחזור אליו יסתיים בקרוב מאוד באונס, כי היה לי ברור שברגע שאבי חוזר הדברים ישתנו, ולא לטובה. כל הסיוט הזה עם הדילדו לא היה סתם, כי אבי מריצו לא שיחק סתם משחקים. אתה באמת הולך לחזור לאנשים שהולכים לאנוס אותך, עומרי? באמת? ניערתי את ראשי. זה לא יקרה. עם החרא הזה סיימתי.

"עומרי! אידיוט, תחזור הנה!"

צעקותיו של בועז הלכו ונעשו חלשות יותר, בזמן שהגברתי את המרחק בינינו ולא הסתכלתי לאחור. 

לפרק הקודם
תגיות

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...