ערפל
ערפל. צילום: הנדל, צילום עצמי.

 >  >  > 

מסך הערפל - פרק ז'

אחרי היציאה מהארון

"רמי, איזה הפתעה!" שמחה גילה, "נהדר לשמוע ממך אחרי כל כך הרבה זמן, מה שלומך, איך המרגש? כמה זמן כבר לא דיברנו, שנה ומשהו, לא?"

"יותר קרוב לשנתיים." ענה רמי בקול קודר שהדליק אצלה מיד נורת אזהרה.

"מה קרה? אתה בסדר? מה שלום ליאור?"

"לא יודע בדיוק, בזמן האחרון אנחנו לא כל כך מדברים, בסדר אני חושב."

"איך לא מדברים? מה, לא עברתם לגור יחד?"

"כן, עברנו, יש לנו דירה מקסימה."

"אז איך זה שאתם לא מדברים?"

"לא יודע, עובדה שלא, תגידי גילה, אני יודע שאת נורא עמוסה, אבל בכל זאת, יש מצב לאיזה פגישת חירום אחת או שתיים?"

"בשבילך תמיד." אמרה גילה מיד, אפילו בלי לבדוק ביומן. רמי היה אמנם רק עוד מטופל, אבל יש מטופלים שנכנסים לך עמוק ללב, והוא היה אחד מהם. "מה דעתך להגיע הערב? יש לי זמן בין תשע לעשר."

"זה כבר יותר לילה מאשר ערב, יהיה לך כוח אלי בשעה כל כך מאוחרת?"

"כן, אל תדאג, יהיה בסדר." הבטיחה גילה.

רמי נראה טוב, שזוף ובכושר, שערו קצוץ בתספורת הולמת, לבוש בבגדים אופנתיים שהלמו אותו, ובכל זאת פניו היו קודרות וחיוכו מאולץ. גילה בחנה אותו בדאגה, "בפגישה האחרונה שלנו, לפני כמעט שנתיים היית כמעט באופוריה, יצאת מהארון בפני המשפחה שקיבלה אותך נפלא ונתנה לך חיבוק גדול, הגעת למסיבה בעבודה עם ליאור וכולם אמרו לך מזל טוב וסיפרו לך שכבר מזמן חשדו שאתה הומו, ואף אחד לא הופתע או החמיץ פנים, אפילו מר גולדברג לא התרגש מזה שהכנסת לדירה גבר והצגת אותו כבן הזוג שלך, אגב, לאן עברת דירה?"

"לגבעתיים. מר גולדברג רכש שם בלוק דירות שלם במצב מזעזע ורצה שאני אפקח על השיפוץ שלו, בתמורה קיבלתי את דירת הפנטהאוז, דירה ממש נהדרת שאני וליאור מאוד אוהבים, יש לנו מרפסת חמודה, מקום חניה פרטי וחדר כושר קרוב, מהבחינה הזאת באמת שהכל טוב, אין לי סיבה להתלונן."

"יופי, אני ממש שמחה לשמוע, אז מה היה לנו? יש לך זוגיות עם בחור חמוד, יצאת מהארון, עברת דירה, יש לך עבודה טובה ואם יורשה לי להוסיף אתה גם נראה ממש טוב." חייכה אליו, אז מה הבעיה?"

"הבעיה היא ש... אני יודע שאני נשמע מפגר, אבל אני לא מבין למה הכל נשאר אותו דבר, איך זה שבעצם שום דבר לא השתנה." התלונן רמי, "חשבתי שאחרי שאני אצא מהארון הכל יהיה אחרת, ושיהיו לי חיים נהדרים מלאי סיפוק והנאות וכיף, וזה ממש לא ככה, לא שרע לי אבל הכל רגיל כזה, שגרתי, משעמם אפילו."

"אני מבינה," הנהנה גילה, "ומה קורה עם הזוגיות? ציינת שאתה לא כל כך מדבר עם ליאור."

"טוב, זה לא מדויק, ברור שאנחנו מדברים, אנחנו הרי גרים יחד, אבל אין לנו שיחות נפש כמו שהיו בהתחלה, נעשינו רגילים כאלה, פחות או יותר כמו ההורים שלי, ואולי זה טיפשי אבל זה מתסכל אותי, בשביל זה יצאתי מהארון?"

"ואיך הסקס? בזמנו מאוד התלהבת מליאור ואפילו התפלאת שלמרות שהוא לא נראה כמו האידאל הגופני שלך אתה מאוד נהנה להיות איתו."

"נכון, ואני עדיין נהנה אבל... אה... בואי נגיד שהוא לא הגבר היחידי בעולם ו... אה... זה לא שאני לא אוהב אותו, ברור שכן, אבל אל תשכחי שהוא הגבר השני שנכנסתי איתו למיטה, במונחים של הומואים אני כמעט בתול, ומה הטעם להיות הומו מוצהר אם אין לי כמעט ניסיון עם גברים? בשביל זה יצאתי מהארון, בשביל להיות מונוגאמי כמו סטרייט?"

"כן, האמת שכן." אמרה גילה בטון קפדני, כמעט כועס, "בדיוק בשביל זה יצאת מהארון, כדי שתוכל לחיות חיים רגילים כמו כולם, להיות בזוגיות בריאה ופשוט לחיות, למה, מה חשבת שיקרה אחרי שתצא מהארון? שהחיים שלך יהפכו לקרנבל ותחגוג כל הזמן?"

"אה... אני...." גמגם רמי, נבוך מעט, הוא לא ציפה להתנפלות כזו מצד הפסיכולוגית הנחמדה והמכילה שלו, "כן, סוג של." הודה, מבויש מעט.

"אתה פשוט מפונק." פסקה גילה, "ואם תמשיך בצורת המחשבה שלך יום אחד תמצא את עצמך מתגעגע לשגרה המשעממת, אבל אז זה כבר יהיה מאוחר מידי." היא העיפה מבט בשעון וקמה, "תחשוב על מה שאמרתי ותחזור אלי רק אם תרצה בכנות לטפל בהתנהגות ההרסנית שלך."

***

רמי הבטיח שיחשוב על זה וחזר למכוניתו, ישב בה ובדק את הנייד שלו, היו לו כמה הודעות מעניינות והודעה אחת מליאור שרצה לדעת מה שלומו, איך הוא מרגיש ומתי הוא חוזר הביתה?

הוא כתב לליאור שהוא בסדר, אבל יש לו איזה עניין לטפל בו והוא לא יודע מתי יחזור הביתה, ואחר כך התקשר לאחד מהבחורים שהשאירו לו הודעה, קבע איתו פגישה במלון דירות קטן ודיסקרטי וחצי שעה אחר כך כבר התגולל איתו על המיטה הרכה מידי שאלפי זוגות כבר מעכו קודם בלהט תשוקתם.

הבחור היה צעיר ויפה תואר, אבל לא רצה להתנשק, דיבר מעט וגם אז לא אמר משהו חכם. דקה אחרי שגמר נתקף רמי סלידה מעצמו ומהשותף שלו לסקס, ותקוף געגועים לחיבוק ולחמימות של ליאור חש הביתה. ליאור כבר ישן ורמי נחפז להתפשט, להתקלח ולהתכרבל לצד גופו החמים והמוכר. הוא נישק את עורפו של ליאור שהגיב בנהמה ישנונית, אמר לעצמו שהוא אידיוט ושהוא צריך להפסיק עם השטויות ההרסניות הללו ונרדם.

 

שבוע אחר כך חזר רמי לגילה להמשך הטיפול אצלה והופתע מאוד כשהיא התנצלה בפניו על שנזפה בו ולא הכילה אותו כמו שהייתה אמורה לעשות.

"כן, אבל תכל'ס צדקת, אני מתנהג בנבזות ועושה שטויות, ולא רק שאני הורס לעצמי אני גם פוגע בליאור שמגיע לו משהו טוב יותר, אני פשוט לא מבין למה אני כזה... לא מבין מה עובר עלי."

הם שוחחו שיחה ממושכת ומעמיקה על רגשותיו של רמי ועל הפחדים שהוא מתמודד אתם בגלל היציאה מהארון. לדעת גילה הוא התמהמה זמן רב כל כך לפני שחשף בפני העולם את נטייתו לגברים בגלל הומופוביה עצמית שלא הצליח להתגבר עליה גם עכשיו, אחרי שלכאורה השלים עם זהותו.

"את רוצה להגיד לי שיכול להיות שאני חורש על גריינדר ואטרף כי אני לא רוצה להיות הומו?" התבדחה דעתו של רמי, "כי זה לא נשמע לי כל כך הגיוני."

"אז למה לדעתך אתה עושה את זה?" נשארה גילה רצינית.

"אה... כי אני גבר ואני חרמן, וכי עכשיו, אחרי שסיפרתי לכולם וכל העולם יודע שאני הומו אין לי שום סיבה לא לזיין כמה שיותר, כאילו, מה יש לי להפסיד?"

"את הזוגיות עם ליאור." השיבה גילה בחומרה.

"כן, אבל כל זמן שהוא לא יודע הכל בסדר." השיב רמי בשאננות.

"ומה אתה חושב יקרה אם הוא ידע?"

"אל תדאגי, אני מאוד זהיר, הוא לא ידע, וגם אם כן אני אסביר לו שזו הייתה מעידה חד פעמית ואני אוהב רק אותו. נכון, הוא בטח ייפגע קצת, אבל אני אתנצל ואשבע שזה לא יקרה יותר ויהיה בסדר. מה, את לא מאמינה לי?"

"אני מאמינה שאתה בטוח שיהיה בסדר, ושליאור לא יודע ולא חושד, אבל מהניסיון שלי בעניין הזה הוא כן יודע, או לפחות חושד, ואין לי ספק שבתת מודע שלו הוא מרגיש שמשהו לא בסדר. אי אפשר לחיות עם מישהו ולאהוב אותו בלי להרגיש דבר כזה."

"יכול להיות שזה נכון אצל נשים, האינטואיציה הנשית המפורסמת וזה, אבל אני לא מאמין שלילוש חושד בי." התווכח רמי, "את יודעת מה, אני אנסה לגשש אצלו קצת ונראה מה יקרה."

***

רמי חזר הביתה עם קופסת פרלינים משובחים משוקולד מריר שהיו חביבים מאוד על ליאור והחליט בינו לבין עצמו שאת השבוע הזה הוא מקדיש רק לבן זוגו - חוזר מוקדם הביתה, מבלה איתו בבית ובחוץ, ובעיקר, מפסיק לבדוק הודעות בכל מיני אפליקציות הכרות מפתות.

ליאור שמח מאוד על הפרלינים, הסכים ברצון לצאת עם רמי לסרט, ואחר כך נענה לו בהתלהבות במיטה. גם למחרת רמי חזר מוקדם עם זר פרחים וכרטיסים להצגה ששניהם נהנו ממנה מאוד, אבל כשביום השלישי רמי הציע לצאת לשבת בבית קפה הוא טען שהוא עייף קצת ואין לו חשק, וחוץ מזה יש בטלוויזיה סרט ישן ומשובח שהוא ממש רוצה לראות שוב.

הם צפו יחד בסרט "ז'ול וג'ים" שבאמת היה טוב למרות שהיה שחור לבן ובצרפתית, ואחריו החל רמי לעסות את כפות רגליו של ליאור ואחר כך החל להפשיט אותו במטרה המובנת מאליה להמשיך את העיסוי בסקס.

להפתעתו ליאור לא שיתף פעולה הפעם. "סליחה שקצת קשה לי לשתף פעולה רמי, אבל נעשית כל כך נחמד ומתחשב בזמן האחרון," אמר במתיקות שהדאיגה את רמי, "עד שאני לא יכול לא לחשוד בך קצת וזה מסיח את דעתי."

"לחשוד בי במה?" היתמם רמי, ולהפתעתו ליאור דחף אותו בחזקה מהספה כך שהוא נחת מופתע על הרצפה.

"אוף! די כבר עם הפארסה הזו." נטש ליאור את הספה והתיישב בכורסה הדקורטיבית והנוקשה שהם רכשו בגלל צורתה הפיסולית הנאה, אבל השתמשו בה בעיקר כמתלה לבגדים.

"אני לא מבין." קם רמי מהרצפה וצנח המום ומודאג על הספה, "למה אתה מתכוון?"

"נו, באמת!" קצף ליאור ופניו העגלגלות וטובות המזג לבשו ארשת נזעמת, "אתה באמת חושב שאני דביל מושלם? אני יודע עליך כבר כמה חודשים, שקוף שאתה מזיין מכל הבא ליד, אפילו לא הייתי צריך לבדוק את ההיסטוריה בסלולרי שלך כדי לדעת את זה, אתה לא יודע שהומואים זה עם של רכלנים וקשקשנים, ואתה, כמו דביל, הלכת למלון דירות עם יותם, האקס של השותף לדירה הקודם של עוז שכולם יודעים שהוא קשקשן נוראי, ואחר כך עוד המשכת להזדיין עם עוד כמה שרמוטות שאני מכיר, או מכיר את האקסים, או הידידים שלהם, כל כך התפדחתי בגללך עד שהייתי צריך לספר לעוז שאנחנו ביחסים פתוחים כדי שהוא לא ירחם עלי, והדביל הזה ישר הציע לי לעשות שלישייה עם החבר הסתום שלו."

"עשית שלישייה עם עוז ורותם?" נדהם רמי, ועל כורחו חש רטט של חרמנות, החבר הנוכחי של עוז היה יפה עוד יותר ממנו ו... הוא דמיין את השלושה במיטה אחת והזדעזע, "אני מקווה שאמרת לו לא." נתקף פתאום כעס, ולהפתעתו אפילו קנאה.

ליאור צחק צחוק מריר וכועס, "אמרתי לו שילך לעזאזל ושיפסיק להציע לי הצעות מכוערות, אבל יכול להיות שטעיתי."

"לא טעית, אני שמח שסירבת, אבל לילוש, למה שתקת כל כך הרבה זמן? למה לא אמרת לי שום דבר?"

"מה יכולתי להגיד? לא בכבוד שלי לעשות סצנות קנאה ולריב." השיב ליאור בהדרת כבוד שקטה, "נכון, זה לא היה קל, אבל התאפקתי כי אני יודע שלמרות הכל אתה אוהב אותי. חשבתי שעדיף להיות סבלני ולחכות עד שתירגע, אבל אני רואה שזה לא הולך לקרות בקרוב והסבלנות שלי הולכת ונגמרת."

"אני באמת מצטער," אמר רמי וניסה לחבק את ליאור ששוב הדף אותו מעליו, "האחרים לא חשובים, אני אוהב רק אותך לילוש, ואני באמת באמת מצטער, אתה חושב שאתה יכול לסלוח לי?"

ליאור משך בכתפיו, ממשיך לשמור על פנים שלוות למרות שליבו רתח מצער ומעלבון, "כן, בטח, אין בעיות." הפטיר ביובש וקם, "אני חושב רמי שאולי כדאי שתחזור שוב לפסיכולוגית ההיא שלך שעזרה לך לצאת מהארון."

"כבר חזרתי אליה, היא חושבת שאני מתנהג ככה בגלל שאני אוטו הומופוב ויש לי יצר הרס עצמי." סח רמי.

"בהחלט יכול להיות שהיא צודקת." הנהן ליאור, "אני מקווה שהיא תצליח לעזור לך רמי." פנה לעבר חדר השינה הקטן שהם ייעדו לאורחים, "טוב, עכשיו אני אלך לישון ומחר אני אתחיל לחפש דירה חדשה."

"ליאור," נחפז רמי לאחוז בו, מנסה לשווא לחבק אותו, "לא, אל תעשה את זה, אל תוותר עלי כל כך מהר, אני מבטיח לך..." קולו נשבר והוא החל להתייפח, "בבקשה ליאור, אני כל כך אוהב אותך, אתה לא אוהב אותי יותר?"

"לא יודע." סירב ליאור להביט בו, ונשאר לעמוד בין זרועותיו, נוקשה ולא מתמסר. "הייתי צריך להגיד לך ישר שאני יודע ולא לשתוק כל כך הרבה זמן, חשבתי שאני מסוגל לחכות עד שתחזור אלי, אבל כנראה שטעיתי." הוא השתחרר מחיבוקו הנואש של רמי, איחל לו לילה טוב והסתגר בשתיקה בחדר האורחים. 

לפרק הקודם לפרק הבא 
תגיות

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...