ערפל
ערפל. צילום: הנדל, צילום עצמי.

 >  >  > 

מסך הערפל - פרק ד'

פסח גאה

"נו, אז איך היה בסדר?" התעניינה גילה כשהם נפגשו אחרי החגים.

"אה..." התלבט רמי, "חלק היה טוב ואפילו נעים, אבל היה גם חלק רע, אפשר להגיד שזה התחיל טוב והלך והשתפר עד שנעשה זוועה. את בטוחה שאת רוצה לשמוע מה היה כי זה לא סיפור נחמד כל כך."

"זה בסדר, תספר הכל." רכנה גילה לעברו בסקרנות.

"אז קודם את צריכה לדעת שאני ולילוש, זאת אומרת ליאור, השותף של עוז..."

"ליאור האוחצ'ה השמנמן?"

"כן. אז אני והוא... זאת אומרת," רמי מגמגם, קצת נבוך, "אז מה שקרה זה שיומיים לפני הסדר הוא קפץ אלי לדירה ופתאום נהיה לנו מין קטע...."

"קטע? איזה קטע?"

"קטע של סקס, הוא פשוט תפס אותי לא מוכן, ואם את זוכרת היה אז חמסין מגעיל כזה ו... טוב, זה לא ממש שייך, אבל בקיצור, היה סקס ולהפתעתי הוא היה ממש טוב, ואחר כך ליאור אמר שעוז הוא מהטיפוסים האלה שלא ממש שמים לב למה שקורה אצל אחרים, ושהוא לא שם לב שיש לי קראש עליו, ואחר כך הוא הזמין אותי לסדר פסח במרכז הגאה, מסתבר שהם עורכים סדר פסח לכאלה שלא רוצים או יכולים לחגוג עם המשפחה, ותשמעי איזה קטע מוזר, מסתבר שליאור בא מבית דתי ושבגלל שהוא יצא מהארון, שזה בכלל משונה, כי איך אחד שנראה ומתנהג כמוהו מסוגל להיות בארון בכלל? אבל בכל אופן, אחרי שהוא הודיע למשפחה שלו שהוא הומו הם העיפו אותו מהבית, ולדעתי זה די כואב לו, לא שהוא יודה בזה. האמת שבכלל לא רציתי ללכת לסדר פסח עם המון הומואים, אבל גם למשפחה שלי לא רציתי ללכת, גם כי הם מבאסים וגם כי אף אחד לא הזמין אותי, אבל זה לא קשור בכלל, מה שבעצם רציתי לספר זה שליאור בא לקחת אותי לסדר פסח, ואפילו בחר בשבילי בגדים, והאמת, פחות או יותר גרר אותי לשם."

"אם הוא גרר אותך זה אומר שלא רצית ללכת?" התעקשה גילה להעמיד דברים על דיוקם.

"רציתי ולא רציתי," הודה רמי אחרי דקת היסוס, "אבל ליאור אמר שעוז יהיה, ולכן בסוף השתכנעתי והלכתי, ולא הצטערתי כי עוז באמת היה, ואפילו ישב מולי ומול ליאור, וגם האוכל היה מעולה, והקראת ההגדה בכלל לא הייתה מעיקה ומייבשת למרות שמי שניהל את הסדר היה בחור חמוד אחד שבא ממשפחה חרדית. שרנו המון שירים והייתה אווירה ממש נחמדה, ופגשתי המון חבר'ה מקסימים, וליאור הציג אותי בפני כולם והסביר לי הכל, באמת שהיה כיף ובכלל לא הצטערתי שגם אחרי האוכל המשכנו לקרוא בהגדה כי אדם, זה החמוד שניהל את הסדר, קרא ממש יפה, והייתה מקהלה ששרה וסחפה את כל השאר לשיר אתם. אה, ושכחתי לספר שהיו גם נשים וילדים קטנים ככה שזה לא נראה סדר הומואי פתטי כזה."

"למה סדר הומואי נראה לך פתטי?" זקפה גילה גבות משתוממות.

"כי פסח זה חג משפחתי ולעשות סדר רק עם גברים זה... זה פתטי, אגב, את יודעת שהיו גם כמה משפחות של גברים עם ילדים? היו שם שתי תאומות ממש מתוקות עם אבא ואבא, בחורים פשוט מקסימים, בשבוע הבא אני נפגש אתם שוב בטיול האביב של הקהילה, אנחנו נטייל בשמורת הכרמל וגם נעשה פיקניק, התאומות הבטיחו שיביאו את הכלב שלהם לטיול, הן רצו לקחת אותו גם לסדר פסח, אבל האבאים לא הרשו כי הם חשבו שהכלב ישתעמם ויפריע."

"נשמע שנהנית מאוד, אז מתי הגיע החלק הפחות מוצלח?"

"זה קרה לקראת הסוף, עוז קיבל טלפון ממישהו, ליאור חושב שמהאקס שלו, ונעשה מאוד מצוברח ועצוב, והתחיל לשתות יותר מידי... אומרים שהאופי האמיתי של בן אדם מתגלה שהוא שתוי כי אז אין לו יותר עכבות, את חושבת שזו נכון?"

"יש בזה משהו," ענתה גילה בזהירות, "אבל מצד שני גם העכבות של בן אדם הן חלק מהאופי שלו, ככה שזה נכון רק בחלקו, למה? איך עוז התנהג כשהוא שתה?"

"חרא." ענה רמי בקצרה, "הוא התחיל לדבר שטויות ולקלל בלי שום התחשבות שיש שם ילדים קטנים וממש נעשה מטרד, בסוף לא הייתה ברירה והסעתי אותו הביתה כי הוא לא היה מסוגל לנהוג, ואת המפתחות של האוטו שלי השארתי לליאור שהיה צריך להישאר לעזור לסדר הכל, רציתי לעזור לעוז לשכב לישון וממש התבאסתי ממנו, נכון שהוא עדיין נראה מדהים, אבל מה זה עוזר אם הוא מתנהג כמו איזה אפס כפוי טובה? ואם זה לא מספיק בסוף הוא גם הקיא עלי והייתי צריך לנקות את כל הגועל נפש, מזל שליאור הגיע לעזור לי."

"אתה מדבר המון על ליאור." חייכה גילה, "וכמה שאתה מספר עליו יותר ככה הוא יותר מוצא חן בעיני."

"גם בעיני הוא מוצא חן מאוד." הודה רמי, "בהתחלה חשבתי שהוא סתם שמנצ'יק אחד, אבל טעיתי, מסתבר שאסור לסמוך על רושם ראשון, נעשינו ממש חברים, ואם לא הייתי בארון והוא לא היה צעיר כל כך..."

"בן כמה הוא?" תהתה גילה.

"בן עשרים ושמונה, צעיר ממני בשמונה שנים שזה אולי לא המון, אבל גם לא מעט."

"גם ביני לבין בן הזוג שלי יש הבדל גדול, וזה ממש לא מפריע לנו." העירה גילה, "לגיל אין שום משמעות כל זמן שיש התאמה ומשיכה, אתה וליאור, אתם..."

"כן." הנהן רמי, וניסה לשווא לכבוש חיוך של שביעות רצון, "נכון שהוא לא שחום ואין לו ריבועים, אבל חוץ מזה הוא ממש... הוא בסדר גמור."

"גם כשהוא שותה?"

"אז זהו, שהוא לא שותה, וגם לא מעשן חוץ מקצת קנאביס בסופי שבוע, ואז הוא נעשה עוד יותר חמוד וחרמן ו... טוב, אני לא אכנס לפרטים כי זה מביך." הסמיק רמי, מתקשה להסתיר את שביעות רצונו.

"אני מבינה," הנהנה גילה והעיפה מבט חטוף בשעון, עוד חמש דקות, "תגיד רמי, למה אמרת שזה שאתה בארון זו בעיה? ואם כבר מדברים על ארון, איך זה שהומו בארון הולך לסדר פסח גאה ולפיקניק של הקהילה?"

***

רמי ניסה לנסח תשובה רצינית לשאלה של הפסיכולוגית שלו, ניסה להבין איפה בדיוק הוא עומד ואולי גם לעשות קצת תכניות לעתיד? למרות שמעולם לא ניהלו שיחת יחסינו לאן ליאור הצליח איכשהו להבהיר לו שהוא מעוניין לפתח ולהעמיק את הקשר שלהם, ולשדרג אותו מיזיזות נעימה לזוגיות, הוא אמנם לא ממש אמר את זה, אבל רמי הבין שאם הוא יתעקש להמשיך להיות בארון ולשמור את הקשר שלו עם ליאור בסוד הם יתרחקו זה מזה ובסוף ייפרדו, והמחשבה על כך העציבה אותו מאוד. נכון שליאור לא נראה כמו שהוא דמיין את הגבר האידאלי, אבל הוא היה כל כך חמוד, והיה כל כך נעים ללטף אותו, לישון איתו, לאכול ממטעמיו, ופשוט להיות איתו - במיטה, וגם מחוץ לה. כמה חבל שהוא לא יכול למזג את עוז ואת ליאור לבן אדם אחד שיהיה חמוד כמו ליאור ומדהים כמו עוז פנטז בינו לבין עצמו, והחנה את מכוניתו. כשעלה לדירתו גילה להפתעתו את עוז ממתין לו בכניסה, יושב על המדרגות ומעיין בנייד שלו.

"עוז, מה אתה עושה פה? הכל בסדר אתך?"

עוז קם וחייך אליו את חיוכו המקסים, "אני בסדר, ואתה?"

"מאה אחוז, ואחרי שאני אצלח את הימים הנוראים הכל יהיה עוד יותר טוב."

"איזה ימים נוראים?" התבלבל עוז.

"ככה אני קורא לימים שבין יום השואה ליום הזיכרון." הסביר רמי.

"אתה יכול פשוט להתעלם מהם, לא להסתכל בטלוויזיה ישראלית ולא לשמוע את השידורים ברדיו, רק תקנה סטרימר ואתה מסודר."

"יש לי כבר סטרימר." השיב רמי בקיצור, ואחרי שבחן שוב את פניו היפים של עוז החליט לא להיכנס להסברים מסובכים ולא לספר למה הוא חש חובה להסתכל על כל השידורים המדכאים של השואה, ולשמוע, שבוע אחר כך, את הזיכרונות הנוגים ושוברי הלב מהנופלים במלחמות ישראל. אני אספר על זה לליאור, הוא יבין חשב לעצמו, והזמין את עוז לשבת איתו במטבח.

"רוצה בירה? יש לי הייניקן." פתח רמי את המקרר.

"לא, תודה, עדיף שלא, עשיתי כאלה פאדיחות בסדר, יותר טוב שאני אשתה מיץ." 

"רעיון טוב." הוציא רמי קנקן מיץ מהמקרר. הם שתו יחד ועוז הסכים לאכול פרוסת עוגה. "אני חייב לך התנצלות," אמר אחרי שסיים את העוגה, "ליאור סיפר לי שהייתי גועלי בסדר, וגם שהקאתי עליך."

"כן, לא נורא, זה קורה, שכחתי מזה כבר." שיקר רמי.

"ליאור גם סיפר לי ש..." עוז היסס קצת, "שגם אתה בקטע של בנים."

רמי הנהן, ורק אז שם לב שהוא בעצם שוב יוצא מהארון, ושהפעם זה עבר ממש בקלות, אולי בגלל שגם עוז הומו?

"הוא גם אמר ש... תסלח לי אם זו טעות, אתה כבר מכיר את ליאור ואת השטויות שלו, אבל הוא אמר שיש לך קצת קראש עלי." הציץ בו עוז במבט שובב, קצת מפלרטט וקצת מתגרה.

"כן, סוג של..." הסמיק רמי במבוכה, והתפלא למה, במקום להתרגש ולהתלהב הוא בעיקר מרגיש אי נוחות, ומשתוקק שיקרה משהו שיפסיק את השיחה המוזרה הזו, שהטלפון יצלצל או שמישהו יכנס, לא חשוב מה, רק שהוא לא יאלץ להישיר מבט אל עיניו היפות של עוז שנראה משועשע בצורה מעצבנת.

"אז אם ככה..." הושיט עוז את ידו הגברית המחוטבת והשרירית ונגע בזרועו של רמי בליטוף שלא התפרש לשתי פנים. רמי הרגיש שעורו מצטמרר, ולא בצורה טובה, משהו במגע הזה הרגיש לו לא נכון. "תגיד עוז," קם ממקומו והתחיל לאסוף את הצלחות והכוסות, "למה התחלת פתאום לשתות? מה קרה לך באמצע הסדר?"

"האקס שלי פרסם בפייסבוק שלו תמונה שלו ושל החבר מבלים ונהנים בברצלונה."

"חבל שהסתכלת." אמר רמי.

"נכון." הסכים עוז.

"אתה עדיין מאוהב בו?"

"כן, כנראה שכן."

"ובגלל זה באת אלי? כדי להתנחם בריבאונד קטן עם מישהו שדלוק עליך?"

עוז נע בכיסאו באי נוחות, "כן, סוג של... חשבתי שתשמח."

"גם אני חשבתי ככה, אבל... אתה בחור ממש מדהים עוז, ובכל זאת, משום מה זה לא זה. מצטער."

"לא נורא, אולי זה לטובה." חייך עוז, משלים עם סירובו ברוח טובה, "תגיד, אתה וליאור, מה קורה בינכם?"

"לא יודע," האדים רמי, "אנחנו... לא יודע."

"אני מקווה שתגלה מהר כי לילוש מאוהב בך."

ליבו של רמי ניתר בחזהו בשמחת פתאום, "איך אתה יודע? זה מה שהוא אמר לך?"

"לא, אני חושב שאפילו לעצמו הוא עוד לא אמר את זה, אבל אני מכיר אותו הרבה זמן... הוא מהטיפוסים האלה שלא מסוגלים לזיין ולשכוח," הצטחק עוז, "הוא מאוהב." פסק, "תקשיב רמי, אני יודע שהוא לא נראה משהו, אבל הוא לא שרמוטה כמוני, הוא בחור נהדר, נשמה, אם לא הייתי הומו דפוק כזה אז... טוב, אני סתם מקשקש." הוא קם, נפרד מרמי בחיפזון והסתלק. 

לפרק הקודם
תגיות

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...