אילוסטרציה. , shutterstock.

 >  >  > 

התבגרות - פרק כ'

אוכלים חלווה

עוד אימוני כושר, שדאות, אימוני ירי, הכרת הסימולָטור של הכטב"מים, מסעות, הרצאות, לחימה בשטח פתוח, ניווטים, סימולטור, עוד לחימה בשטח פתוח. השרירים שלנו התנפחו והעור התכהה. זמן וכוח להתמזמז כבר לא היה לעומר ולי. האימונים נמשכו עד חצות ולעתים גם לאחר מכן, פעמים רבות ישנו בשעות החמות של היום, ואם קיבלנו מספר דקות חופשיות, נרדמנו מיד.

* * *

סגרתי את ברז המים והתנגבתי. השעה הייתה אחרי חצות והשרירים היו עייפים מהמסע הלילי שזה עתה סיימנו. עומר יצא מהמקלחת לידי, מגבת סביב חלציו וגוש סבון בידו.

"יה הומו מזוין," זיהיתי את קולו של ניר מהצוות שלנו.

הסתובבתי וראיתי אותו עומד עירום במרחק חצי מטר משימי מצוות 2, שהיה עטוף במגבת.

"אתה חושב שלא שמתי לב שאתה בא תמיד אחריי למקלחות ומסתכל עליי כאילו הייתי זונה, יָ'אוכל בתחת?"

הוא משך את המגבת מעל שימי וזרק אותה לרצפה. ויקטור ורז מצוות 2, התקרבו לשניים. שימי צעד לאחור וויקטור ורז חסמו את דרכו.

"צריך לזיין את כל ההומואים." סינן ויקטור ודחף את שימי.

מספר ראשים רטובים הציצו מהמקלחות וחמישה חבר'ה שהתפשטו ליד הספסלים שעמדו לאורך הקיר הביטו בהתרחשות.

עומר צעד לעבר הארבעה. "מספיק, ניר, מה אתה רוצה ממנו?"

"הוא הומו מזוין."

"מה אכפת לך?" אמר עומר.

"הוא מזיין גברים."

"מה אכפת לך את מי הוא מזיין?"

"הוא דוחף את הזין שלו לחור של חרא."

"מה אכפת לך לאן הוא דוחף את הזין שלו?"

"עומר, זה לא טבעי לזיין גברים."

כמה חבר'ה הציצו מדלת הכניסה למבנה.

"גיל," הוא פנה אליי, בכמה מינים של בעלי חיים יש הומוסקסואליות?"

"פילים, אריות, דולפינים, ג'ירפות, נשרים," עניתי, "כמעט בכל מין שבדקו גילו הומוסקסואליות."

"זה נגד התורה."

"אני בטוח שאלוהים יכול להסתדר בעצמו ולא צריך משמר אישי."

"עומר, הוא מנשק גברים," התערב רז.

"אז הוא מנשק גברים, למי אכפת."

"זה מגעיל לנשק גברים."

עווית עברה על פניו של עומר ומבטו עבר מרז לוויקטור ולניר. הוא היה כל כך יפה כשכעס, ורציתי לנשק אותו כאן ועכשיו. האהוב שלי הניח את ידו על העורף של שימי, הצמיד את ראשיהם, ורעש שפתיים מתנשקות מילא את המקלחות.

"זה הגעיל אותך?"

"אתה דפוק, מנצור," מלמל רז.

עומר הצמיד פעם נוספת את שפתיו לאלה של שימי, והפעם השניים נשארו צמודים במשך זמן שנראה כמו נצח.

"וזה הגעיל אותך? תתעוררו, אנחנו במאה העשרים ואחת. כל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה עם מי שהוא רוצה."

הנוכחים בחדר, כולל שימי ואני, הביטו בעומר המומים. הוא השליך את גוש הסבון שהחזיק בידו על הרצפה.

"אתה צריך להתנצל בפני שימי," הוא אמר לניר, צעד לדלת, נישק את המזוזה, הדף את החבר'ה שעמדו בדלת והציצו פנימה, ויצא. אף פעם לא ראיתי אותו מנשק את המזוזה, ותהיתי אם הוא עשה זאת כדי להגדיל את הרושם של דבריו.

שימי עקב במבטו אחרי עומר המתרחק, וכשזה נעלם מחוץ לחדר פניו נפלו. הוא נראה מובס, קליפה של עור נטולת תוכן.

"התאום שלך דפוק על כל הראש," פנה אליי ניר.

שימי נפנה לעבר הספסלים. תפסתי בידו.

"לפעמים הוא לוקח דברים קשה, אבל באמת אתם צריכים להתנצל," אמרתי לניר.

"למה, הוא הומו."

פיו של שימי התכווץ ועיניו הפכו לזוג פסים צר. פחדתי שיתחיל לבכות.

"יש לנו שירות שלם להעביר ביחד, נצטרך להילחם אחד ליד השני, להגן על עצמנו ממחבלים. אם נשנא זה את זה, איזה סיכוי יש לנו לצאת בחיים מההיתקלות הראשונה?"

"אני לא נלחם ליד הומואים."

הקפתי בעיניי את חדר המקלחות. "יש מישהו אחר שלא רוצה להילחם לצד שימי?"

שתיקה.

"אתה לא צריך לחבב אותו, ניר. אתה צריך לכבד אותו ולשתף איתו פעולה."

"פליישמן צודק, ניר," אמר קובי מהצוות שלנו.

קריאות הסכמה נשמעו מסביב.

"בסדר," אמר ניר, "בסדר. אני מצטער על מה שאמרתי, שימי, אבל אם תסתכל עליי בעיניים המכוערות שלך אני אכסח לך את הצורה."

החבר'ה שעמדו בדלת פינו מעבר ועומר חזר, המגבת בלבד קשורה סביב מותניו, ובידו חבילת חלווה. הוא נישק את המזוזה בשנית, גרר ספסל למרכז החדר, התיישב, פתח את חבילת החלווה, בצע אותה לחתיכות וחילק אותה בין כולם.

"מה אתה עושה?" שאל ניר.

"סולחה."

"כבר ביקשתי סליחה, מספיק."

"בטח ביקשת סליחה של אשכנזים ולחצתם יד. סולחה אמיתית עושים עם אוכל. יאללה, כולם לאכול את החלווה, והבא שאומר משהו נגד הומואים מסתבך איתי."

הטירונים שעמדו ליד הדלת ניסו לומר משהו, אבל לפני שהספיקו נכנס ביניהם המפקד אורי. הוא סקר את החדר ומבטו התמקד בעומר, שישב במרכז כמו שֵייח.

"מנצור, מה קורה?" הוא שאל.

"המפקד אורי, אנחנו אוכלים חלווה, המפקד אורי," הוא קרא בקול רם, והכניס לפיו את גוש החלווה שאחז.

"לידור, למה אתם אוכלים חלווה באמצע הלילה?" המשיך אורי.

"המפקד, אנחנו רעבים," ענה רז ונגס בחלווה.

"יעקביאן, אתה תענה לי תשובה רצינית?"

עיניו של שימי, שהיו נעוצות ברצפה, התרוממו באיטיות. "המפקד," הוא פתח ועצר, "המפקד, אנחנו אוכלים חלווה," ובלע את החתיכה הלבנה שבידו.

"המפקד, תרצה גם אתה חתיכה?" שאל ניר וליקק את שאריות החלווה מאצבעותיו.

במשך רבע דקה העביר אורי את עיניו סביב החדר, מחפש רמז שיעזור לו להבין את שהתרחש לפני שהגיע.

"מחלקות 1 ו-2," הוא צעק לבסוף, "בעוד עשר דקות אתם עומדים בשלשות ברחבה, מוכנים לאימון כושר של לפני השינה, זוז."

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...