אילוסטרציה. , shutterstock.

 >  >  > 

התבגרות - פרק יח'

תחרות קבוצתית

אימוני כושר, מסדרים, שיעורי נשק, קבלת נשק, מטווח, זחילות, מסעות קצרים, שיעורי עזרה ראשונה, עמידה בשלשות, שמירות. הפלוגה התחלקה לשניים – החנונים והבריונים. החנונים אמנם עברו אותם אימונים כמונו, אך דרשו מהם פחות. למרות זאת הם קיטרו ובמסעות היינו צריכים לתמוך בהם כדי שלא ימעדו. עומר ואני פרחנו; ארגנו את החיילים במחלקה לעזור לחנונים לשפצר את מכשירי הקשר והג'ריקנים, ניקינו איתם את הרובים, מינינו חברים מבינינו שיוודאו שהם לא נרדמים במהלך השמירות, בריצות הובלנו את הצוות וכשהיינו חניכים תורנים הפסנו את דעתם של המ"כים כשמישהו פישל במסדר. מדי ערב עומר ואני גנבנו עשר דקות של פרטיות מאחורי עץ השיטה שאותן בילינו בהתמזמזויות לפני ששעת הת"ש הסתיימה והאורות בחדרי המגורים כבו.

* * *

"אני מקווה שכולם שבעים ומוכנים לתחרות קבוצתית," אמר רן, המ"כ של צוות 7. הפלוגה סיימה את ארוחת השבת והחניכים ישבו לפי צוותים סביב השולחנות בחדר האוכל.

"כל צוות בתורו יספר בקצרה סיפור גבורה של עם ישראל," הוא המשיך. "בכל פעם מישהו אחר בצוות יספר סיפור, ולפני שיספר הוא יציג את עצמו. הצוות האחרון שיבוא עם סיפור יזכה בקינוח המיוחד שהכינו הטבחים. נתחיל בצוות 1."

שבת ראשונה בבסיס ואנחנו משחקים משחק של הצופים שנועד לנטוע בנו אידיאולוגיה לאומנית, הרהרתי. הבטחתָ למ"מ, אין לך ברירה אלא להצטרף, הזכרתי לעצמי.

עומר סקר את חברי הצוות. ירין סימן בידו ועומר נד בראשו.

"אני ירין אזולאי מחולון. העצירה של השריון הסורי ברמת הגולן במלחמת יום כיפור היא סיפור הגבורה הגדול ביותר מאז קום המדינה. השריון שלנו לא היה מוכן ונלחם בנחיתות מספרית ובכל זאת הדפנו אותם."

"יפה, צוות 2," פנה אוהד לקבוצה הבאה.

"אני אהוד כהנא מנתניה. אהוד בן גרא הרג את עגלון מלך מואב, ששעבד חלק מבני ישראל. הוא היה שמאלי והחביא חרב קצרה בצד ימין. השומרים חיפשו חרבות רק בצד שמאל, שם ימניים החביאו אותן, לא מצאו את החרב, וכך הוא יכול היה להרוג את המלך."

"צוות 3."

"אני אלי אברון מתל אביב. בר כוכבא נלחם ברומאים משום שהם התעמרו ביהודים שגרו בארץ. הוא הנהיג את העם למרות הנחיתות המספרית."

"זה סיפור טיפשות ולא סיפור גבורה," אמרתי לעומר חזק מכפי שהתכוונתי.

"מה אמרת, פליישמן?" שאל המפקד רן.

אוּפְּס. "אמרתי שזה סיפור טיפשות ולא סיפור גבורה, המפקד. התוצאות של המרד היו ידועות מראש והוא גרם להרג המוני של יהודים ולגירושם מהארץ. היו סיבות טובות למרד – הגזירות של הקיסר אדריאנוס נגד היהודים היו חמורות, אבל מרד היה צעד מטופש להחריד."

"לעוד שבועיים תכין לפלוגה סקירה של חמש דקות על המרד," המשיך המ"כ, "אֶבְרוֹן, יש לך סיפור גבורה אחר?"

"מרד החשמונאים," אמר אלי, "יהודה המכבי ואֶחָיו הנהיגו את העם נגד היוונים, עמדו מעטים מול רבים וחידשו את המלוכה העברית בארץ."

חייכתי.

"למה אתה מחייך, פליישמן?"

"המפקד, היו סיפורי גבורה במהלך המרד ולצבא של יהודה היו ניצחונות מזהירים, אבל הם לא נלחמו מעטים מול רבים. בתחילת המרד האימפריה הסלווקית הייתה עסוקה במרד בבבל והצבא שנשאר בארץ היה קטן ולא מיומן, וכאשר המרד בבבל דוכא והיחידות העיקריות של הסלווקים הגיעו לארץ, הם ניצחו וגירשו את המכבים למדבר. יונתן המכבי הצליח לזכות בעצמאות מדינית בדרכים פוליטיות ולא בקרב, בגלל מאבקים על הכתר הסלווקי."

"המפקד, אני יכול להכין סקירה על המרד," אמר ניר מהצוות שלי.

"קיבלת, לוי. צוות 3, תנו לנו סיפור גבורה שאף אחד מצוות 1 לא יוכל לסתור."

חברי הצוות טפחו על השכם של ניר ושלי. חנה סנש, צבי עופר, מרד גטו ורשה, שמואל אברהם ועוד גיבורים רבים הוזכרו באותו ערב. בשעה אחת עשרה הביאו הטבחים סלט פירות שרק בטירונות קוראים לו קינוח מיוחד, ולפני חצות נפלנו למיטות עייפים ומרוצים.

* * *

בשבת בצהריים, אחרי שסיימנו לשמור בשער הבסיס והטמפרטורה שטיפסה לשלושים וחמש מעלות הבטיחה שאף אחד לא יצא מהחדר אלא על מנת לשמור, ידענו עומר ואני שההזדמנות שלנו הגיעה. במקום לחזור לחדר רצנו לעץ השיטה, הורדנו את האפודים והתנשקנו.

"אני נורא עייף, אולי ננוח קצת?" אמר עומר, השתרע על גבו והניח את ראשו על האפוד.

נשכבתי לידו, הנחתי את ידי על חזהו וליטפתי אותו, מעביר את ידי לאורך גופו. נשימתו של עומר האטה ואחרי רגע הבנתי שהוא נרדם. הנחתי את ראשי על האפוד ועצמתי את עיניי.

כשהתעוררתי השמש עדיין עמדה גבוה בשמיים והמדים שלי היו רטובים מזֵעָה. הבטתי בפניו של החבר שלי והבנתי שעד היום לא ראיתי אותו ישן: כשישנו ביחד הוא התעורר לפניי והעיר אותי בליטופים ונשיקות.

פניו הקרינו שלווה וביטחון. העברתי אצבע על לחיו. הוא הזיז את הראש אך לא פקח את עיניו ונשימתו נשארה איטית. החלקתי את היד מטה, מרגיש את חזהו עולה ויורד. עוד מטה, לבטן הרכה והמקבלת. כמו מעצמה נעה היד עוד ועצרה בבליטה במכנסיו. מיששתי את האיבר שנח כלוא תחת מדי הזית. הצצתי לעבר עיניו, שנותרו סגורות, וחזרתי להביט במפשעתו.

פתחתי את כפתורי המכנס ואת החגורה של עומר. נשימות שקטות המשיכו להגיע מכיוונו. העברתי את אצבעותיי על תחתוניו הכחולים, מרגיש את האיבר שלו נמתח, רואה את קצה הפטרייה מציץ מהתחתונים.

הנעתי את ידי לאורך האיבר, הלוך ושוב. עומר זז אבל לא התעורר. הרטבתי את אצבעי וליטפתי את ראש הפטרייה. גניחה קלה עזבה את פיו של עומר. הבטתי בפניו. גבותיו התכווצו והעפעפיים שלו נעו כאילו הוא חולם.

התכופפתי, ליקקתי את הפטרייה והמשכתי להעביר את אצבעי על התחתונים לאורך האיבר ולביצים. האגן של עומר נע. עץ שיטה בודד באמצע שום-מקום, כך נראה גן עדן של בדואים הומואים, חשבתי בעוד לשוני ואצבעותיי מתמידות במלאכה. ליקוק, ליטוף, דגדוג האשכים. גופו של עומר רעד, בטנו התכווצה, פלג גופו העליון קפץ למעלה, האיבר שלו התרחב וצעקה עזבה את פיו. הצמדתי את שפתיי לפטרייה וינקתי את הנוזל שעומר ירה. גופו של עומר צנח לאחור ואצבעותיו חפרו בשערי.

"זה היה מדהים, גיל," הוא לחש, "לגמור מתוך חלום זה לגעת בשכינה."

"על מה חלמת?"

"עליך."

"ומה עשינו בחלום?"

"המציאות הרבה יותר טובה."

* * *

ביום שישי בבוקר כשהפלוגה נכנסה לחדר ההרצאות לשיחת מ"פ לפני היציאה הביתה נכנסו שני כלי רכב מסחריים בשער הבסיס.

"אתה חושב שהם מתכננים לקחת אותנו לבאר שבע בשני כלי רכב?" שאל עומר.

"אני מתנדב לשבת עליך כל הדרך," אמרתי.

"פלוגה, עמוד דום לכניסת המ"פ," צעק המפקד אורי.

המ"פ נכנס ואנחנו התיישבנו.

"בוקר טוב, פלוגה," הוא אמר. "כמו שאמרתי לכם בשיחת הפתיחה לפני שבועיים, סיירת נשרים היא סיירת חדשה. אני מניח ששאלתם את עצמכם מה מייחד אותנו. אני מניח שגם הבחנתם שהפלוגה מורכבת משתי אוכלוסיות. למי ששאל את עצמו אם אנחנו באמת סיירת קרבית, התשובה חיובית. למי ששאל את עצמו אם כולנו נילחם, התשובה חיובית."

אנחות אכזבה עלו מקרב חלק מהחנונים.

"למי שתהה אם תאהבו את השירות, התשובה חיובית."

"ששים שניות כולם מסודרים בשלשות לפי צוותים בצורת ח' סביב הרחבה עם הפתח לכיוון צפון, זוז," קרא המפקד אורי.

כמו טירונים ממושמעים ביצענו את הפקודה.

על משטח האספלט הסמוך לרחבה עמד טיסן שמוטת כנפיו שלושה מטר ולידו שני סַמָלִים שלא ראיתי מעודי.

"לעמוד דום לכניסת המ"פ," צעק אורי.

"זהו כטב"מ כלנית," אמר המ"פ. "טוראי זגורי, בוא אליי."

החבר מחוג הטיסנאות של אחיו של שמאי יצא מהשורה בצעד כושל.

"תן לו את השלט," הורה המ"פ לאחד הסמלים.

החייל העביר לזגורי חפץ שחור.

"אתה מסוגל להטיס אותו?" המשיך המ"פ.

זגורי העיף מבט בשלט והנהן. "הוא דומה לטייגר, חוץ מהכפתור האדום."

"אל תיגע בכפתור האדום. שים לב שהכלנית הרבה יותר כבד מטייגר. תטיס אותו לעץ הקרוב, תחזיר אותו ותנחית אותו על המסלול המרכזי."

זגורי הביט במ"פ כלא מאמין.

"זגורי, קיבלת פקודה, זוז," קרא אורי.

זגורי לחץ על השלט, הטיסן האיץ, המריא, הסתובב באוויר ונחת על המסלול.

"תרכיבו את הרובה," הורה המ"פ לשני הסמלים, ששלפו רובה כתום מאחד הרכבים, הגישו אותו למ"מ של מחלקה 3 לבדיקה, ולאחר מכן הרכיבו אותו על תחתית הטיסן.

"זגורי, הכפתור האדום הוא ההדק. הרובה טעון בכדורי סרק. תטיס את הכלנית לעץ, תירה לצד מזרח ולאחר מכן תנחית אותו על המסלול."

זגורי עשה כפי שנאמר לו וכשלחץ על הכפתור האדום עזבו את הרובה נקודות כתומות שצנחו באיטיות לקרקע.

"עכשיו אתם יודעים מה המטרה של סיירת נשרים," אמר המ"פ. "אנחנו הפלוגה הראשונה בצה"ל שתילחם בסיוע כטב"מים. מחלקות 1 ו-2 הן המחלקות הלוחמות על הקרקע. מחלקות 3 ו-4 הן המחלקות הלוחמות מהאוויר. בעוד כמה שנים לכל לוחם בצה"ל יהיה כטב"מ צמוד. התפקיד שלנו הוא ללמוד איך לנצל בצורה הטובה ביותר את הכטב"מ על מנת לנצח בקרב, ולסייע בפיתוח תורת הלחימה שבה הצבא ישתמש. כדי שלוחמי האוויר ידעו איך מרגישים לוחמי הקרקע ואת המגבלות שלהם, כולכם תעברו אימוני לוחמה. כדי שלוחמי הקרקע ידעו מה רואים מהאוויר, איזו תמיכה הם יכולים לקבל מהכטב"מים ואיזו לא, כולכם תטיסו כלניות. האימונים לא יהיו קלים, אבל אני בטוח שכולכם תעשו את המקסימום כדי להצליח. שיהיה לכם סוף שבוע טוב."

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...