אילוסטרציה. , shutterstock.

 >  >  > 

התבגרות - פרק יד'

שכב ותהנה

ישבתי בסלון, בוהה בטלוויזיה ששידרה משחק טניס. יוני שכב על הספה, ראשו נח על רגלי וקרא ספר. אבא הכין לזניה וסלט לארוחת הערב ואימא עמדה לידו ודיברה בטלפון עם סבתא. אלמוג הייתה סגורה בחדרה, מן הסתם מקשקשת בפייסבוק עם חברות. הפעמון צלצל. ניגשתי לדלת ופתחתי אותה.

"בוא, היכנס." אמרתי לעומר והתאוויתי ללטף את לחייו, למשש את שפתיו המכווצות. הוא פקק את אצבעותיו, ורציתי להחזיק בהן, להרגיע אותו. קפצתי את האגרופים כדי להבטיח שלא אעשה שטויות.

הראשים של ההורים הציצו מהמטבח.

"שלום עומר," אמר אבא, "אנחנו שמחים להכיר אותך. זו ניצה ואני יובל."

"שלום," מלמל עומר והשפיל את מבטו.

"אני מקווה שאתה אוהב לזניה."

"כן."

"נשחק בחדר שלי," אמרתי ופניתי למסדרון שהוביל לחדרי השינה.

* * *

ישבנו בחדרי מול המחשב, מנסים ללא הצלחה לעבור את המשימה השלישית במשחק xcom2. ראשו של יוני הציץ בדלת.

"הולכים לאכול," הוא אמר.

עזבנו את המשחק והצטרפנו לשולחן. אבא פרס את הלזניה והניח חתיכות בצלחות.

"תרצה סלט?" שאלתי את עומר.

"כן, תודה," הוא ענה וערמתי שתי כפות סלט ירקות בצלחתו.

"בתיאבון," אמר אבא וכולנו התחלנו לאכול.

"איך הלכה הבגרות במתמטיקה?" פנה אבא לעומר.

"לא היה קשה. פתרנו שאלות דומות כשהתכוננו למבחן."

שתיקה קצרה נפלה סביב השולחן. הזזתי את היד וכאילו בלי כוונה העברתי אותה על ידו של עומר.

"הבנתי מגיל שאתם רצים ביחד." המשיך אבא.

"שלוש פעמים בשבוע אני מתאמן בערב עם חברים, ומאז שאחותי חזרה לגור בבית אני גם רץ בבקרים עם גיל."

"היא גרה בחו"ל"?"

"לא, היא התגרשה וחזרה עם התינוק הביתה. לפעמים היא יוצאת עם חברות ואני מטייל איתו. הוא מתוק ואוהב לקשקש ולהתרוצץ."

"גיל טייל איתנו בשדות והראה לנו איפה הוא רץ." אמר יוני.

"והוא הראה לנו אנטנות והסביר איך הן עובדות." הוסיפה אלמוג.

השניים המשיכו לספר לעומר בפרוטרוט על הטיולים שמדי פעם עשינו בשדות, והוא האזין להם והמהם במקומות הנכונים.

אחרי שסיימנו לאכול את המנות העיקריות ואת הקינוח, פינינו את הצלחות לכיור וחזרתי עם עומר לחדרי. כשהצלחנו לסיים את המשימה במשחק המחשב מבלי לאבד את כל החיילים הציץ ראשה של אלמוג.

"אני ויוני הולכים לישון." היא בישרה.

"אני מגיע." אמרתי ובלי משים ליטפתי את כתפיו של עומר בזמן שקמתי מהכיסא.

כשנכנסתי לחדרו של יוני הוא שכב במיטתו מכוסה בשמיכה. "איך הספר?" שאלתי.

"יש לי חידה בשבילך," הוא אמר, "שלושים סוסים לבנים על שביל אדום, קודם נוגסים, אחר כך רומסים, ואחר כך עומדים דום."

"זו חידה טובה. שְאַל אותה מחר בכיתה. וגם את החידה על הדג. לילה טוב," נישקתי את מצחו, "חלומות פז."

"לילה טוב, גיל."

עברתי לחדרה של אלמוג. "יש חדש בכיתה?" פניתי אליה.

"רונית תיסע בקיץ ללונדון, וליה קנתה את החולצה הכי מגניבה בעולם, בוא תראה." היא אמרה והראתה לי את הסמארטפון.

"באמת מגניבה." אמרתי, אם כי הכתמים הצבעוניים שהיו פזורים על החולצה הצהובה נראו לי צעקניים וחסרי טעם.

"מתי עומר ילך?"

"הוא יישאר לישון."

"תישנו יחד?"

"יש לי מיטה גדולה." לא אהבתי את הכיוון שאליה התקדמה השיחה.

"אבל הוא בא עם אוטו, ראיתי אותו מהחלון."

"הוא לא רוצה לנהוג מאוחר בלילה."

"גיל," היא אמרה והשתתקה.

"כן."

"עומר הוא החבר שלך."

"כן, אנחנו רצים ביחד."

"אני מתכוונת, אתם כאילו הומואים?"

למה יש לי אחות שקוראת אותי כמו ספר פתוח? נו, היא בת ארבע עשרה ובוגרת דיה.

"כן."

"אה, לא ידעתי."

"קודם לא הרגשתי בטוח מספיק להכיר לכם אותו. מה את חושבת עליו?" ידעתי שהשיטה הטובה ביותר להבטיח שהיא תחבב את עומר, היא לתת לה לחוות עליו דעה.

"הוא נחמד. נראה שאתם מסתדרים."

"כן, הוא נחמד. ומה את חושבת על זה שאני הומו?"

"לא ממש משנה לי, אתה יודע. מה אימא ואבא אמרו?"

"גם להם לא שינה הרבה. לילה טוב אלמוג."

"לילה טוב גיל."

יצאתי מחדרה והלכתי לסלון, שם אבא ואימא ישבו וקראו.

"אנחנו הולכים לישון," אמרתי, "לילה טוב."

"גם אנחנו נלך לישון," השיב אבא והוא ואימא קמו מהספה, "חלומות פז."

צעדתי לחדרי וסגרתי את הדלת אחריי.

"עוד חמש דקות הבית יישן," בישרתי לעומר בלחש.

הוא קפץ מהכיסא, עטף אותי בידיו, הידק אותי לגופו ונישק אותי ארוכות.

"יש לך משפחה מדהימה," הוא אמר לבסוף, "הם קיבלו אותי כל כך יפה."

"אחותי קלטה שאנחנו הומואים."

"ומה היא אמרה?"

"שלא אכפת לה ושאתה נחמד. בוא, נצחצח שיניים ונתארגן לשינה."

שלוש דקות מאוחר יותר עמדנו חבוקים פעם נוספת, טועמים אחד את השני.

"אנחנו לא יכולים לעשות כלום, נעיר את הבית." אמרתי.

עומר הביט בי במבט שובב והחל להפשיט אותי. "חשבתי על הבעיה ויש לי פתרון."

"יוני נמצא מהצד השני של הקיר."

"אל תדאג, אף אחד לא ישמע אותנו," הוא לחש, "שכב על הגב."

נשכבתי בזמן שעומר התפשט ושלף מהתיק שלו גליל רחב.

"מה זה?"

"נייר דבק," הוא ענה וגזר חתיכה ארוכה.

"אני לא יודע," מלמלתי.

עומר התכופף לעברי והצמיד את הנייר לפי.

"זה עוד לא הכל." הוא ניגש לתיקו והוציא משם שני חבלים. רציתי לשאול אותו מה הוא מתכוון לעשות איתם אבל לשווא.

"אני אקשור אותך למיטה," הוא אמר ויצר לולאות בקצות החבלים. נדתי בראשי מצד לצד, אך הוא התעלם ממני, הקיף את פרקי ידיי וקשר את הקצוות האחרים למיטה.

"ועכשיו עצום עיניים ותיהנה."

עומר התיישב על ירכיי והחל ללטף את חזי ואת בטני. ידיו רפרפו על העור, נוגעות-לא-נוגעות, מעבירות צמרמורות מקצה ראשי לאצבעות רגליי. הוא ליטף את לחיי, את העורף, המצח, האוזניים. הוא עבר לעצם הבריח ולבתי השחי. גופי נע תחתיו, מצפה לקבל עוד מהמגע האלוהי. אצבעותיו עלו לאורך הזרועות, החליקו לצידי הגוף, במורד הירכיים והשוקיים אל כפות הרגליים. הדגדוגים שיגעו אותי, וגופי היטלטל מצד לצד. אצבעותיו עלו מעלה, לאורך הירכיים הפנימיות ועצרו באשכים. הוא התכופף ופיו בלע את האיבר שלי.

אל תפסיק לעולם, ביקשתי ללא קול.

הוא ליקק את הפטרייה ואת האיבר בעוד אצבעותיו מחליקות על הביצים והזין. אילו נייר הדבק לא היה סוכר את פי, הייתי שובר את הקירות באנחות.

עומר קם, שלף מהתיק בקבוקון, מרח נוזל על כף ידו ועיסה את איברי.

הבנתי מה הוא רוצה לעשות ונחרדתי. נעיר את כולם, רציתי לומר, ולא יכולתי. משכתי את ידיי כדי לתפוס אותו. החבלים נמתחו וידיי נעצרו.

עומר הרים את עיניו לעברי. "אתה שלי, שכב ותיהנה."

אצבעותיו המשיכו ללוש את האיבר ואת הביצים, ואני ריפיתי את שריריי: אין מה לעשות.

עומר גזר חתיכה נוספת מנייר הדבק והדביק אותה על פיו. לאחר מכן הוא מרח מנה שנייה של נוזל הסיכה על אחוריו, התיישב עליי, כיוון את האיבר שלי לעבר החור, והוריד את גופו.

חמימות חלקלקה ונעימה עטפה את האיבר. אחרי מספר שניות עומר החל לנוע, מעלה ומטה. גופו עלה וירד, והזין שלי החליק בתוכו, הפטרייה מלטפת את דפנות החור. אני הוא בּוּסֶפָלוּס הסוס, אלכסנדר מוקדון רוכב על גבי ואנחנו דוהרים לעבר בבל, הגדולה בערי תבל, אמרתי לעצמי. אנחנו חוצים את המישורים הרחבים של מסופוטמיה, בראש חמשת אלפים פרשים יוונים. אני רומס בפרסותיי את שדות החיטה, נושא את מלך העולם שמעביר בי רטיטות של עונג. דגדוג החל להצטבר בבסיס האיבר וטיפס באיטיות מעלה. איכרים בבלים כורעים על ברכיהם לפני אלכסנדר שלי והוא, מרוגש, מניף את ידיו. קבוצה של חיילים פרסים עומדים מולנו, ואני מסתער עליהם. הדגדוג המשיך לטפס, האיבר נמתח והדגדוג לא הצליח להשיג את הקצה המעמיק בתוך אלכסנדר. אני מזהה את מפקד האויבים ודורס אותו. עיניו של אלכסנדר נפערות לרווחה כשהוא רואה את השַעַר הכחול של העיר במרחק. לחץ נבנה בביצים וטיפס אחרי הדגדוגים. אלכסנדר מנחית את חרבו על ראשיהם של החיילים המנסים לעצור אותו. נשימתו מתקצרת, גבו מתקער וטיפות דם חמוצות ניתזות לפי. האיבר שלי התארך ומילא את מעיו של אלכסנדר. צעקה נטולת קול עזבה את גרוני כשנוזל הזרע שלי זרם לתוך עומר. 

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...