שדה תעופה (אילוסטרציה)
שדה תעופה (אילוסטרציה). צילום: Robert Couse-Baker, Flickr.

 >  >  > 

הטובים לטיס - פרק ה'

ההצעה

בסיס חיל האוויר חצרים  - מדור מנהלה  24.5.18  16,11

"אתה רוצה לצאת איתי לסרט?" הוא לא מאמין שהוא הצליח להגיד את המילים. החשש נעלם, החלק הכי מפחיד זה להתחיל את המשפט.

עכשיו הכדור במגרש שלו.

הרל"ש של המב"ס מרים את עיניו מהמסמכים על שולחנו ומביט בו בהפתעה, "אתה... אתה..."

"כן." אוהד שומע את עצמו אומר.

כן. אני הומו. ואני רוצה אותך. תמיד רציתי. מהרגע ששיבצו אותי לכאן מהקורס קצינים רציתי.

הרל"ש מחייך, "אני אשמח." הוא אשכרה אמר כן! זה באמת קורה עכשיו? זה לא חלום?

"מגניב, אז מחר בתשע בקולנוע של הקצינים?" ליבו מתפוקק משמחה אבל הוא שומר על קוּלִיוּת.

"סבבה." הרל"ש מאשר.

אוהד יוצא מהמבנה זורח מאושר.

הוא חוזר למגורי קצינים, כמעט מדלג משמחה. הוא הסכים. הוא הסכים!

"המפקד." עוצר אותו חניך.

"כן איתמר? " הוא משיב בחיוך מאושר.

"המפקד, אני אשמח לדבר אתך. יש לך כמה דקות?"

 

בסיס חיל האוויר חצרים- מגורי החניכים 24.5.18   17,50

"אבא, הם עלו עליי"

"כן. הם תפסו אותי מעתיק במבחן."

"כן. בהיסטוריה צבאית... איזו שטות עשיתי."

"לא... עדיין לא הדיחו אותי. המרצה הולך לספר על זה למפקדים ואז ידיחו אותי."

"קוראים לו ד"ר שמואל לביא."

"לא, אין לי את מספר הטלפון שלו, אבל אני יכול לבדוק באתר ולחזור אליך."

"מרצה להיסטוריה צבאית והיסטוריה של עם ישראל בבן גוריון."

"טוב.. אתה צודק."

"כן. אני אהיה חזק."

"אני סומך עליך."

"בי אבא."

רז סיים את השיחה, ונכנס לחדרו במגורים. הוא הביט בשלושת חבריו לחדר השקועים בשינה – מחר הם היו צפויים להתחיל בצ'קים, בדבר האמיתי – להטיס בפועל מטוס.

החניכים קיבלו חצי יום חופש כפרס על ביצועים טובים בשבוע ההסבה, פרס שרוב החניכים ניצלו על מנת לנוח היטב ולהשלים שעות שינה. הוא נכנס למיטה וניסה להירדם, אולם טרדותיו סרבו להרפות ממנו והוא התקשה להירדם.

לאחר עשרים דקות של בהייה בתקרה, הוא החליט להסתובב מעט בבסיס ולנשום מעט אוויר צח. הוא יצא מהמגורים והחל לשוטט ברחבי הבסיס.

 

בסיס חיל האוויר חצרים- מבנה אונ' בן גוריון "הקמפוס" 24.5.18  18,22

ד"ר לביא ישב במשרדו הקט בבניין לימודי הקרקע, והתקשר לסרן ענת בן דוד, הממונה על התוכנית האקדמית של פרחי הטיס והמקשרת בין צה"ל לאוניברסיטה. בן דוד לא ענתה. הוא השאיר לה הודעה וביקש שתחזור אליו בהקדם.

"אוף... הקצינים האלה... אף פעם לא זמינים אחרי שעות הפעילות המחורבנות שלהם." רטן לעצמו. הוא סיים לסדר את חפציו, נטל את תיקו ונעל את דלת משרדו. יש לו הרצאה חשובה להעביר מחר והוא מוכרח לסיים להכין אותה הערב.

בדרכו לרכבו הוא החליט לנסות לתפוס את אחד המפקדים עוד הערב ולספר לו על המקרה בתקווה שהלה ידאג לשאר הסידורים הנדרשים והוא לא יצטרך להתעסק עוד בהליך המכאיב. הוא לא אמר נואש והלך לכיוון מדור הסגל.

המדור היה חשוך וריק והוא התייאש והחל ללכת לכיוון מכוניתו. הטלפון שלו צלצל, "אולי זאת סרן בן דוד." חשב.

הוא הביט על הצג, זה היה מספר חסום, "ערב טוב." הוא ענה, "מדבר. נכון, אני ד"ר לביא. על מה אנחנו צריכים לדבר?

"איזו הצעה?"

 

בסיס חיל האוויר חצרים  24.5.18  19,00

הם נפגשו בדיוק במקום שקבעו. מול חדר הכביסה. "בוא נלך הצידה... נמצא מקום שקט." הציע אוהד. הם הלכו עד שמצאו פינה חבויה ואז התיישבו על הקרקע, זה מול זה.

"על מה רצית לדבר איתי איתמר?" הוא שאל, עדיין מחייך.

מחשבותיו של אוהד נדדו למה שקרה לפני שעות ספורות. הרל"ש הסכים! זה הדייט הראשון שלי! מה אני אעשה אתו? אז קודם כל נראה סרט כמובן. אף אחד לא יחשוד בנו, זה נהוג שקצינים יוצאים בצורה חברית לקולנוע של הבסיס. גם בדרך כלל ריק שם לחלוטין. אחר כך אולי נלך לטייל... נצא לבאר שבע לאיזה פארק או משהו. ואולי גם למסעדה? אבל מצד שני אני לא רוצה להעיק עליו יותר מידי בדייט ראשון.

הוא צלל חזרה למציאות כשראה את עיניו האדומות והנפוחות של איתמר.

"המפקד אני..."

"קרא לי אוהד." ביקש. פורמליות יכולה להרוג לפעמים.

"אוהד, אני... אני..." איתמר נשא אליו עיניים שואלות, לחות.

"תמשיך." אמר אוהד ברוך. הוא לא היה רגיל לראות את החניך המצטיין במצב כזה.

"אני..." שפתו רטטה, ואז הכול התפרק. "הומו." הוא זרק את המילה והדמעות הציפו את עיניו. הוא בוש בהן וטמן את ראשו בין ברכיו.

"איתמר הכול בסדר. באמת." אמר אוהד וליטף את ראשו בעדינות. הוא חש רחמים כלפיו. מי כמוהו יודע אילו קשיים עצומים חווה הבחור הצעיר לפניו.

הם שוחחו שיחה גלויית לב. איתמר סיפר על הקשיים, ההסתרה מהסביבה, הפחד מתגובתם של הוריו, החשש מפני ניפוץ תקוותיהם, ההדחקה שלוותה אותו במהלך גיל ההתבגרות. אוהד רק הקשיב, מזדהה  בליבו יותר ויותר עם דבריו של איתמר. הוא חכך בדעתו אם לספר לאיתמר על עצמו, לבסוף החליט שאין זה מתפקידו של מפקד להיחשף לפני פקודו.

בסוף השיחה אוהד חיבק אותו חיבוק חסון וקצר, חיבוק של גברים, ואחר אמר בטון ענייני, "הציונים שלך בכל המבדקים מצוינים, אתה אהוד ומקובל בין כל החניכים בגף ואני בהחלט יכול להגיד שאתה החייל הכי טוב שהיה לי אי פעם. הומו או לא זה לא משנה כלום." איתמר התקשה לדבר ורק הנהן בהכרת תודה.

אוהד חתם את השיחה בלחיצת יד איתנה, מנסה להעביר לחניכו כמה שיותר אנרגיה. השיחה הסתיימה ואיתמר חזר לחדרו במגורי החניכים, מעודד הרבה יותר, מבלי לראות את זוג העיניים הירוקות שעקבו אחריו בדרכו, מבלי לראות את החיוך העקמומי שהתעכל מאחורי גבו.

לפרק הקודם

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...