שדה תעופה (אילוסטרציה)
שדה תעופה (אילוסטרציה). צילום: Robert Couse-Baker, Flickr.

 >  >  > 

הטובים לטיס - פרק ד'

התנגשות

בסיס חיל האוויר חצרים 15.3.18  14,12

"חיילים, יש לנו אימון חשוב אחר הצהריים אז תאכלו זריז. שבע דקות אתם פה חזרה. שבע דקות זוז!"

ארבעים החניכים פתחו בריצה, גומעים את המרחק בין המטווחים לחדר האוכל תוך כמה עשרות שניות. בהגיעם לחדר האוכל חטפו מכל הבא ליד, מילאו צלחותיהם בכל הנמצא והחלו לבלוס ללא הבחנה. שבע דקות הן שבע דקות, כל חריגה בזמנים נרשמת, כל איחור גורר עונש.

איתמר ועודד, אחד מחבריו לחדר, סיימו לאכול לפני שאר החיילים והחלו פוסעים בהליכה נמרצת לעבר המטווח.

"חיילים!" הם שמעו קול מבשר רעות מאחוריהם. זה היה הרס"ר.

"חיילים, בואו לתת יד במחסן. צריך לסחוב כמה ארגזי אספקה."

"הרס"ר, אנחנו חייבים לחזור, יש לנו מטווח עוד כמה דקות." הם אמרו.

"אתם מנסים להתחמק?" הוא הרעים עליהם בקולו.

"לא הרס"ר."

"זה ייקח לכם בדיוק שתי דקות. אתם לא רוצים שאני אדווח על התחצפות וסירוב פקודה למפקדים נכון?"

הם הבינו שאין להם ברירה ורצו לעבר המחסנים, האפסנאים החוו בידיהם לעבר המשאית העמוסה ארגזים.  

"איך נעמיס את כל זה תוך שתי דקות?" אמר עודד בייאוש.

"אנחנו חייבים. קדימה! אנחנו נצליח!" השיב איתמר והחל לפרוק את המשאית, עודד נרתם מיד לסייע לו.

הם סיימו כעבור חמש דקות, מתנשפים מהעבודה האינטנסיבית.

עודד הביט בשעונו, "אחי, המטווח מתחיל עכשיו!"

הם פתחו בריצה מהירה לעבר המטווחים.

רז ואופק פסעו בעצלתיים על השביל הצר שהוביל אל חדר האוכל, הם היו בשלב האקדמיה, שלב רגוע יותר בקורס – שכלל הרבה פחות מאמצים פיזיים.

הם הביטו בחיילים המתנשפים שיצאו מחדר האוכל ורצו חזרה לעבר המטווח.

"תראה ת'הומואים האלה מגף ד'. המפקד שלהם מזיין אותם בתחת והם עוד אומרים תודה." שח אופק לרז.

איתמר ועודד רצו על השביל הגיחו לפניהם. "זוזו!" צעק עודד שהיה במרחק של עשרים מטרים מהם. מימינם ומשמאלם היו ערוגות פרחים, שחל איסור מוחלט לרמוס.

"כן בטח." גיחך אופק ונשאר לעמוד במקומו. "שידרכו קצת על הפרחים, מה קרה?"

"אחי, אם הם לא זזים אני מורח אותם." אמר עודד.

איתמר האט מעט, עודד התרה בצעקה פעם נוספת, הוא היה בטוח שהם יסורו מדרכו ברגע שיתקרב ויפנו מקום על השביל.

הם לא זזו.

עודד התנגש ברז שהתרסק על הדשא. עודד נשאר לעמוד על רגליו.

"מה אתה דפוק? מה אתה עושה?" צעק אופק בהיסטריה.

"אמרתי לכם לזוז נכון?" אמר עודד, גם הוא מבוהל מעט.

רז קם מיד, "יא חתיכת חרא, מי אתה חושב שאתה?" הוא הביט בעודד בזעם ולפת את צווארון חולצתו באיום.

איתמר התערב וניסה להרחיק את רז מעודד בעדינות, "חבר'ה, בואו נרגע, הייתה כאן אי הבנה."

רז דחף את איתמר בחוזקה, "תיגע בי עוד פעם אחת ואתה מת!" הוא סינן בשנאה.

"חיילים, מה קרה?" הופיע לפתע קצין מנהלה צעיר שעבר שם.

"כלום, לא קרה כלום." מלמל אופק.

עודד ואיתמר ניצלו את ההזדמנות והמשיכו לרוץ לעבר המטווח.

 

בסיס חיל האוויר חצרים  - בית הספר לחי"ר 18.4.18  10,02

זה היה טקס קטן ומצומצם. בעצם אפילו לכנותו טקס לא היה אפשר – הוא נראה יותר כמו מסדר מגונדר.  מתוך חמישים החניכים שהחלו את הקורס בגף נותרו שלושים. מתוך שלוש מאות החניכים שהתחילו את הקורס נותרו מאתיים.

"מצטיין הטירונות הוא טוראי איתמר שמשוני מגף ד'." נשמע קולו של מפקד ביסל"ח. מחיאות כפיים. טפיחות על הכתף מחברים. לחיצות ידיים ואגרופים ממפקדים.

איתמר מעולם לא הרגיש גאה יותר. סוף סוף הוא הצליח, הוא הוכיח לעצמו שהוא מסוגל, שהוא כמו כולם. עם זאת ההצטיינות הפתיע אותו, לדעתו היו ראויים ממנו.

הוא עבד קשה, יותר קשה משאר החניכים. התנדב לבצע את המטלות שאף אחד לא רצה לעשות, סייע לחבריו במסעות ונטל על עצמו את המשאות הכבדים ביותר מבלי להוציא הגה.  למרות שהוא חשב שהמפקדים לא רואים, הם ראו והעריכו את מאמציו, ובישיבות הסגל הסגורות הם גמרו עליו את ההלל.

איתמר חזר למקומו, ליד שאר החניכים. הוא שמע לחישה מאחוריו, "טוב, בטח שהוא יקבל מצטיין טירונות, הקופים טובים בלזחול." צחוק חרישי. הוא נפנה לאחוריו ולא הצליח לזהות את הדובר, כולם עומדים דום עם מבטים רציניים.

"תתעלם. תתעלם!" אמר הקול הקטן בתוכו. "הם לא שווים את זה. אתה תצליח. התחלת ואתה תסיים."

 

בסיס חיל האוויר חצרים  - מבנה אונ' בן גוריון - הקמפוס  24.5.18  14,15

רז נעמד בפתח המשרד הקטן. "קראת לי המרצה?" שאל רז.

" כן רז, בוא תיכנס." הזמין אותו ד"ר לביא.

רז התיישב. " בדקתי את מבחן הסיום שלך בהיסטוריה צבאית." הוא פתח ואמר.

רז הבין מיד. הוא הרגיש את ליבו דופק במהירות ובעוצמה אך הכריח את עצמו לעטות מבע רגוע.

ד"ר לביא המשיך, "אתה חשוד בהעתקה מחניך אחר בקורס. בפרק של השאלות האמריקאיות, התשובות שלכם זהות לחלוטין וגם התשובות הפתוחות שלך ושלו דומים מאוד."

רז השפיל מבטו ושתק. מחשבות רבות התרוצצו במוחו.

"שוחחתי כבר עם החניך השני, אשר אזולאי. הוא ניסה שלא להסגיר אותך, אולם לבסוף התוודה. גם מהשוואת המבחנים ניכר שאתה הוא זה שהעתקת ממנו."

רז המשיך לשתוק.

"מה יש לך לומר להגנתך?"

לבסוף רז הישיר אליו מבט, פתח את פיו ואמר בקול צרוד ושקט, "אני לא... לא...  העתקתי."

ד"ר לביא קטע אותו, "רז, חבל על זה... תראה, אתה באמת נראה לי בחור טוב ונחמד וצר לי עליך... אבל עשית מעשה שאני חייב לדווח עליו למפקדים שלך."

לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...