שדה תעופה (אילוסטרציה)
שדה תעופה (אילוסטרציה). צילום: Robert Couse-Baker, Flickr.

 >  >  > 

הטובים לטיס - פרק ג'

המשפחות הנכונות

בסיס חיל האוויר חצרים, בית הספר לטיסה 29.12.17  17:00

"קדימה לצאת מהר! להסתדר בשלשות. נו מהר קדימה!" פקדו עליהם הסמלים.

איתמר יצא מהאוטובוס במהירות, גורר אחריו את הקיטבג הכבד. זה היה יום מתיש, שהתחיל בשרשרת חיול בבקו"ם, המשיך בהמתנה מייגעת לאוטובוס ובנסיעה ארוכה ומתישה לחצרים ויסתיים השד יודע מתי. הוא הצטרף לאלו שהגיעו באוטובוסים הקודמים. בזמן שחיכו בשלשות הוא סקר את חבריו לקורס הטיס. הרוב המוחלט היו גברים ורובם היו גם בהירים וגבוהים.

לפתע הוא זיהה את הנער המתנשא. איתמר זכר את העלבון אך החליט לנסות לשכוח. "אני אתו בקורס, לטובת שנינו עדיף שנהיה ידידים, יכול להיות שהוא לא באמת התכוון ואולי הוא סתם היה לחוץ מהמבחנים ולכן זה נפלט לו." ניסה איתמר לסנגר עליו.

בתוך תוכו ידע כי הסבריו לא אמינים בעליל אבל העדיף להניח למחשבה עליו ולהתעסק בעיקר והוא, ההצלחה בקורס. נראה היה כי הנער לא מבחין בו.

המפקדים החלו בהקראת שמות ובחלוקת הנערים לגפים. "איתמר שמשוני." אמר מישהו.

"כן." הוא ענה והרים את ידו.

"אתה בגף ד'." אמר אחד הסמלים.

הוא נטל את ציודו והלך לאזור המיועד. לרווחתו הוא ראה כי הנער וחבריו המתנשאים שובצו בגפים נפרדים.

"לקבלת המ"מ המחלקה תמתח להקשב!" פקד אחד מהחניכים שמתישהו הספיק לקבל את התואר חניך תורן.

המכ"ים ניסו לגרום לחבורה בת חמישים הנערים להסתדר בעמידה צבאית – התוצאה הייתה מגושמת ועגומה למדי. לאחר מספר דקות הצליחו המכ"ים במשימתם והחניכים נעמדו בצורה אחידה ומשביעת רצון. 

קול סמכותי נשמע לפתע, בעת שמפקד הגף קרב אליהם, "גף ד', אנחנו נתחיל את הקורס עם טירונות קרבית. אנחנו נתאמן בבית הספר למקצועות החי"ר שנמצא קרוב מאוד לכאן. הטירונות היא חודש וחצי. יש שאלות?" אמר סגן אוהד בטון ענייני וקשוח.

"לא המפקד."

"מעולה. חמישים שניות הסתדרתם בשלשות ליד המבנה הכחול. חמישים שניות זוז!" 

בסיס חיל האוויר חצרים – מבנה אונ' בן גוריון , הקמפוס  11.2.18  19:00

רז כבר החל להתיידד עם כמה חבר'ה בגף שלו, גף ב',  ובמיוחד עם אלו שחלקו אתו את החדר. היה את ערן, מהרצליה פיתוח, שאביו מנהל חברת הייטק ואחיו הגדול הוא טייס, ואת אופק מרעות, שסבו היה סגן הרמטכ"ל והוריו רופאים.

הם היו חבורה הומוגנית קטנה ומגובשת שסייעה אחד לשני. הם החלו את השלב הראשוני של קורס הטיס בלימודי מתמטיקה, פיזיקה והיסטוריה.

הם ישבו בחדר שקט בספרייה הקטנה והתכוננו לבוחן במתמטיקה. לפתע נכנס אשר, הנער הרביעי שדר בחדר, בחור שחום עור מבאר שבע שמיעט לדבר על עצמו. "אפשר להצטרף?" הוא שאל בחיוך כשנכנס לחדר.

"אנחנו בדיוק עושים הפסקה." ענה אופק בקרירות.

בחדר השתררה דממה.

"תגיד אשר, מה יש בבאר שבע? לאן אתה יוצא לבלות?" שאל רז.

"יש מלא דברים," ענה אשר, "יש את הקניון, ובריכת שחייה וקולנוע..." הוא עצר כשראה את החיוכים המזלזלים על פניהם. לא באמת עניין אותם מה הוא יגיד.

"אבל אחי, זאת, כאילו ב א ר ש ב ע." הדגיש אופק וגלגל עיניים.

"ובמה ההורים שלך עובדים?" החל רז לתחקרו.

"הם עובדים בעירייה" אמר אשר ולא פירט.

רז לא הרפה, "מה זאת אומרת בעירייה? מה הם עושים שם?" 

"אמא שלי אחראית על הרכש ואבא הוא מפקח במחלקת בינוי ושיכון." ענה אשר בקול שקט. הם החליפו מבטים, מסמנים את עליונותם בשפה הא-וורבלית המובנת רק לאותם בודדים המשתמשים בה. אלו שנולדו למשפחות הנכונות.

"זה יפה שנתנו לך להגיע לקורס טיס." חתם אופק, וערן ורז התגלגלו מצחוק.

אשר האדים, "מה שתגידו." זרק ויצא מהחדר, נשבע בליבו שלא להחליף מילה נוספת עם שלושת אלו, נשבע בליבו שלא יודח מהקורס לפניהם.

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...