חתול
חתול. צילום: הנדל, צילום עצמי.

 >  >  > 

הפוך - פרק ב'

לך על זה

מוזר איך פתאום, באמצע החיים, אחרי כבר כמעט שנתיים וחצי מצאתי את עצמי שקוע לפתע ובלי שום הכנה מראש בשיחת נפש עם בן זוגי, ומה שמוזר עוד יותר הוא איך לא שוחחנו שיחה עמוקה ונוקבת כזאת עוד קודם. הרי ישנו יחד וחלקנו נוזלי גוף ומרחב מחיה, ואפילו חשבון בנק, ומעולם לא עלה בדעתי לברר מה התכניות שלו לעתיד. כנראה שחשבתי שכמוני הוא פשוט מתגלגל מיום ליום ולא מנסה לשלוט בגורלו. מתברר שטעיתי ובגדול, נדב עשה תכניות מפורטות לעתיד, הציב לעצמו מטרות וחתר במרץ להגשים אותן. המטרה הראשונה שלו הייתה לבסס את עצמו כלכלית ולכן סיים את לימודי האדריכלות והצטרף למשרד אדריכלים גדול ומכובד. אחר כך הגיע תור הזוגיות, ואחרי שהוא ירגיש נוח ובטוח בתוכה הוא תכנן להפוך לאבא.

"תרשה לי להזכיר לך שנפגשנו כשחיפשת סטוץ." הערתי חמצמצות, "עד כמה שידוע לי לגלוש באטרף זו לא שיטה מוצלחת לחיפוש בן זוג."

"נכון." הסכים איתי נדב ברוח טובה, "האמת שחשבתי שאני אתחיל לעבוד על מציאת בן זוג רק אחרי שיציעו לי שותפות במשרד, ובינתיים אסתפק בסטוצים פה ושם, אבל אז הופעת וקצת דפקת לי את התכניות."

"אני ממש מצטער, אני מקווה שתסלח לי שהרסתי לך את התכניות." גייסתי את מיטב הציניות שלי בתקווה שהוא לא מרגיש כמה נפגעתי.

הוא כן הרגיש וזה שעשע אותו, "די, אל תהיה טמבל כזה גילי." משך אותי אליו לחיבוק, "הסטוץ אתך היה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים, ברגע שנפגשנו ידעתי שאתה האחד שלי ושרק אותך אני רוצה." התחנף והתחיל לנשק את צווארי ואת תנוכי אזני, יודע שקשה לי לעמוד בפני נשיקותיו, בעיקר באזור המסוים הזה, קשה אבל לא בלתי אפשרי.

"די כבר, מספיק, אל תנסה להסיח את דעתי." הדפתי אותו מעלי, "מה היה השלב הבא שתכננת?"

"אמרתי לך כבר, להפוך לאבא, השאלה היא רק איך, כי יש כמה אופציות."

"לא שכחת איזה שלב, מה עם לשאול אותי אם גם אני מעוניין להפוך לאבא?"

"אה... האמת שהנחתי שכל גבר מעוניין בזה ולכן... מה, אתה לא רוצה שיהיו לך ילדים?"

"מה ילדים? אני מרגיש עוד בעצמי ילד."

"בחייך גילי, נכון שאתה נראה צעיר לגילך והכל, אבל אתה כבר בן שלושים ושתיים, ממש לא ילד, ומכל בחינה ידוע שעדיף להפוך לאבא לפני גיל ארבעים."

"באמת? אז איך זה שאני לא ידעתי את זה?" התחכמתי.

"נו, די גילי, ברור שתוכל להביא ילדים גם בגיל מבוגר יותר, ידועים מקרים של גברים שהפכו לאבות גם אחרי גיל שמונים, אבל זה היוצא מהכלל, לא רק לנשים יש שעון ביולוגי, גם הזרע של הגבר מזדקן, ואני כבר לא מדבר על זה שלגדל ילד זה מאמץ גופני ונפשי, עדיף להיות אבא צעיר ובכושר, אתה לא רוצה שיחשבו שאתה סבא של הילד שלך."

"אני שם זין על מה שחושבים עלי!" התפרצתי בזעם, "אם היה אכפת לי מה אנשים חושבים לא הייתי יוצא מהארון." הטחתי בו בנבזות. ידעתי שזו מכה מתחת לחגורה, אבל לא הצלחתי להתאפק, ומיד אחרי שאמרתי את זה הצטערתי, "סליחה, לא התכוונתי." ליטפתי את ברכו בניסיון לפייס.

"בסדר." נהם נדב בחוסר רצון, אבל פניו קדרו מאוד וליבי נצבט בחרטה.

"אני יודע שלי קל לדבר כי היה לי מזל ויש לי עוד אחים, וההורים שלי הם אנשים ליברליים שלא עושים עניין מזה שאני הומו, יכול להיות שנורא חשוב לך להפוך לאבא בגלל שאתה בן יחיד?"

"יכול להיות." מלמל נדב בחוסר רצון.

"אם זה כל כך חשוב לך אז לך על זה." חיבקתי אותו בלי להבין מה עשיתי ברגע זה, כל מה שרציתי זה לשפר את מצב רוחו ולעודד אותו, איך יכולתי לדעת לאן המשפט הקטן הזה שנאמר בקלות דעת כזו יוביל אותי?

נדב שהתעודד מאוד מדברי התאושש וחזר לעצמו הבוגר והבוטח, והתחיל לפרט בפני כמה עולה פונדקאות בהודו, וכמה בארצות הברית, "יש גם את האופציה של נפאל, אבל אחרי רעידת האדמה שקרתה שם אז..."

"בחייך, זה המון כסף, אם כאלה סכומים רוב הסיכויים שנמות מרעב עוד לפני שהילד ייוולד, מאיפה יש לאנשים כסף לדבר כזה?" נדהמתי.

"לא יודע," הודה נדב, "עושים הלוואות, מוכרים בית, אולי לוקחים מההורים? אין לי מושג, אבל בטוח שאין מצב לקבל כסף מאימא שלי." מעולם לא פגשתי את אימו של נדב שכלל לא ידעה על קיומי, אבל על פי סיפוריו הבנתי שאימו היא אלמנת מלחמה מרירה ודעתנית שמעולם לא נישאה מחדש. נדב היה בנה היחיד, הוא נולד והתחנך במושב שהשתייך לציונות הדתית, הוא ואימו גרו עם הורי אביו המנוח במשק גדול ופורח ועד היום נדב מדבר על המשק ההוא כאילו היה גן העדן האבוד שלו. קצת אחרי שהתגייס נפטרו הורי בעלה ואז החליטה אימו למכור את המשק שירשה מהם בתוקף היותה אלמנת בנם הבכור ולהסתלק משם למקום בו יפסיקו להציק לה.

"מי הציק לה?" תהיתי.

"האחים של אבא, היו לו שלושה ואחד מהם, דוד אלי, התגרש כשהייתי בן חמש עשרה בערך ומיד אחר כך ניסה לשכנע את אימא להתחתן איתו כדי שיוכל להשתלט על המשק של הוריו. כל זמן שסבא וסבתא חיו היא הצליחה לדחות אותו בקלות, אבל אחרי שסבא נפטר ואני התגייסתי סבתא חלתה מאוד ודוד אלי נעשה ממש תוקפני... אתה מבין למה לא הצלחתי לצאת מהארון? איך יכולתי להפיל על אימא צרה כזאת? היו לה מספיק צרות עם המשפחה של אבא."

הנהנתי ואמרתי שאני מבין, ושאלתי מה קרה אחרי שהוא השתחרר, "סבתא נפטרה כשהייתי בחופשת שחרור, ואימא שמכרה את המשק בסתר עוד כמה שבועות קודם הסתלקה משם מיד אחרי השבעה של סבתא."

"הסתלקה לאן?"

"למקום לא רחוק משם, היא קנתה לעצמה בית נחמד מאוד, קטן אבל עם חלקת אדמה ענקית והבטיחה לתת לי לבנות בית על החלקה שלה בתנאי שאני אתחתן עם מישהי שתמצא חן בעיניה."

"אני מבין שאני בטח לא אמצא חן בעיניה." הצטחקתי.

"לא." נשאר נדב רציני, "אין מצב שהיא תקבל אותי עם בן זוג, היא בונה על זה שאני אמצא לי בחורה הגונה ורצינית, רצוי אשכנזייה, וכמובן שדתייה. למרות שהיא עזבה את המושב והיא גרה במקום חילוני היא נשארה אישה מאמינה ונשארה מושבניקית בנשמה. אתה צריך לראות איזה גן ירקות נהדר היא מטפחת, יש לה גם פרדס של עצי הדר, חלקה של עצי אבוקדו ואפילו כוורות. היא הביאה אותן בשביל האבוקדו שצריך דבורים כדי לעשות פרי והן כל כך מצאו חן בעיניה עד שהיא קנתה אותן מהדבוראי וכל שנה היא רודה דבש."

"וואלה?" התרשמתי, "בת כמה אימא שלך אם מותר לשאול?"

"בת שישים בסך הכל, אבל נראית ממש טוב לגילה. הלוואי עלי המרץ והכוחות שיש לה, חוץ מהדבורים היא מטפחת גם להקת חתולים וגינת וורדים ענקית. היא אישה מאוד מרשימה ובעלת עקרונות, ואני פשוט לא מעז לספר לה על עצמי." התוודה נדב.

נדב נהג לנסוע לביקור אצל אימו פעם בשבועיים שלושה, וכל ערב שוחח אתה בטלפון. בהתחלה הוא חשש שאני אפגע מכך שהוא מבקר אצלה בלעדי, אבל לי זה דווקא התאים מאוד, נהניתי מהחופשות הקטנות האלה שזכיתי להן בזכות אימו, וכלל לא הוטרדתי מכך שהיא לא יודעת על קיומי. אהבתי מאוד לחיות עם נדב ולישון איתו, אבל מידי פעם היה נחמד לישון באלכסון ולהרגיש שוב רווק. קצת געגועים עושים פלאים לזוגיות והפגישות שלנו אחרי פרידה היו מתוקות ומשמחות לב, "בשביל מה אנחנו צריכים לתקוע לתוך החיים המושלמים שלנו גם תינוק?" שאלתי את נדב.

"כדי שהם יהיו עוד יותר מושלמים." הוא ענה.

"אתה לא רציני," נדהמתי, "יש לך מושג איזה בלגן עושה תינוק?"

"כן, יש לי, אבל תינוקות גדלים מהר ואז הם נעשים בני אדם קטנים, ואחר כך..."

"נדב!" התעצבנתי, "תינוק זה יצור קטן ורעשני שלא נותן לך לישון בלילה, ומציק כל היום. מי לדעתך יטפל בו כשאנחנו נלך לעבוד? אני מקווה שאתה לא בונה עלי כי אני לא מבין כלום בתינוקות."

נדב הרגיע אותי שיהיה בסדר, אנחנו נשכור אופר שתטפל בתינוק.

"מאיפה יהיה לנו כסף לאופר? עזוב אופר, מאיפה יהיה לנו כסף לשלם לפונדקאית?"

"אפשר לקחת הלוואה," אמר נדב בהיסוס, "או שנלך על הורות משותפת." נחפז להוסיף למראה פני החמוצות.

"למה בדיוק הכוונה הורות משותפת, משותפת עם מי?"

"עם אישה שרוצה תינוק, אבל אין לה בעל."

"אבל למה לה להסתבך עם זוג הומואים, היא יכולה סתם להיכנס להיריון, או ללכת לבנק הזרע."

"מכל מיני סיבות, יש לסביות שלא מוכנות לקיים יחסי מין עם גברים, ויש נשים שחשוב להן שלילד יהיה אבא פעיל, בגלל זה קוראים לזה הורות משותפת, מגדלים את הילד יחד, אבל כמו זוג שהתגרש, כל אחד גר בבית שלו."

"זה כבר נשמע יותר הגיוני." נרגעתי, "הילד יבוא לבקר פעם פעמיים בשבוע, ורוב הזמן יהיה אצל אימא, איפה מוצאים אישה כזאת?"

יש כל מיני פורומים, נפגשים, מדברים, מתאמים עמדות, ואם יש חיבור חותמים חוזה, בגלל זה אני רוצה שנתחתן, כדי שנעשה רושם טוב על המועמדות, אתה מבין?"

"כן." הנהנתי, "עכשיו הבנתי."

"אז אתה מסכים שנתחתן גילי?" הפציר נדב.

"כן, אני מסכים." עניתי, "אבל בתנאי שאתה תהיה האבא של הילד שייוולד, בסדר?"

"בסדר." ענה נדב וחתם איתי את העסקה בנשיקה. 

 

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...