קשת
קשת. צילום: הנדל‎, צילום עצמי.

 >  >  > 

וזה עובר - פרק ח'

לא מתגעגע

לקח לחורף זמן רב מידי להגיע, אבל כשהוא הגיע הוא עשה את זה בעוז ובשפע, ממטיר גשמי ברכה בנדיבות. חנוכה שבאותה שנה הצליח להסתנכרן באלגנטיות עם חג המולד היה חורפי מהרגיל וראש השנה האזרחי עמד להיות קר מהממוצע, מה שלא הפריע לעדן לחגוג  בכל הכוח. רצה הגורל והוא נולד בשני לינואר וזה היה תירוץ מעולה לחגוג את הסילבסטר בלי נקיפות מצפון, ומאז שהפך לבעל מסעדה הוא נהג לערוך את חגיגות ראש השנה האזרחי המשולבות ביום הולדתו בדיינרס שלכבוד האירוע נסגר לקהל הרחב.

"יהיו אנשים שאני מכיר?" שאלתי בחשדנות, אני רחוק מלהיות חיית מסיבות ועם כל רצוני לחגוג עם עדן היקר את יום הולדתו חששתי להתמודד עם אולם מלא זרים שלא ידעו מי אני ומה הקשר שלי לחתן המסיבה.

"בטח, יהיו המון אנשים שאתה מכיר, וכדי שלא תשתעמם יהיו גם הרבה אנשים שאתה לא מכיר." גיחך עדן, משועשע מנטייתי לסבול לפעמים מחרדה חברתית.

"כמה אנשים יהיו במסיבה?" שאלתי את עדן, "אני לא כל כך טוב בחברה גדולה מידי." הזכרתי לו.

"יהיו בערך... אה... בסביבות מאה איש, ממש בקטנה."

"מאה איש זה המון." נחרדתי, "מאיפה אתה מכיר מאה איש?"

"מפה ומשם, ככה זה כשאתה עובד בענף שלי, ואל תשכח שיהיו גם הרבה חברים של מאור, אתה מכיר אותו הוא בחור חברותי מאוד, תבוא שלומי, יהיה כיף, תהיה אחלה מוזיקה והמון חבר'ה נחמדים. בשנה שעברה היית עם תמיר ואני יודע שמאוד נהנית, ואתה לא צריך להתבייש להגיע לבד, יש הרבה שלא יביאו בן זוג, ואולי תפגוש שם מישהו נחמד."

"מאין לך שאני אגיע בלי בן זוג?" התקוממתי.

"וואלה? כבר יש לך מישהו חדש?" התרשם עדן, "כי תמיר אמר שהוא יגיע לבד, ואני די בטוח שהוא והטיפוס התל אביבי הזה כבר לא."

"כל כך מהר?" התפלאתי.

"חצי שנה זה די הרבה בשנות הומואים, וחוץ מזה הם ממש לא התאימו, אני מתפלא שזה החזיק מעמד כל כך הרבה זמן."

"חצי שנה, מה?" ערכתי חישוב מהיר במוחי והבנתי שהסיפור של תמיר והתל אביבי ההוא התחיל חודשיים וחצי לפני הפסק זמן שהוא הפיל עלי.

"אז מי הבחור החדש שאתה מביא למסיבה?" חקר עדן בסקרנות.

"אחד... והוא ממש לא בחור, הוא בגילי בערך, חי כמה שנים באירופה... הוא בן אדם נחמד, אבל אני לא בטוח שהוא אוהב מסיבות, אני צריך לברר, בכל מקרה תודה על ההזמנה, ואני אגיע כמובן, מזל טוב עדן."

"מזל טוב גם לך שלומי." הצטחק עדן.

"מה אתה עושה בסילבסטר?" שאלתי את איציק עוד באותו יום, מחכה בערמומיות לרגע המתאים שהגיע לדעתי אחרי שאכלנו והתקלחנו וישבנו לצפות יחד בטלוויזיה.

"לא יודע." השיב איציק בתמימות, "אני עדיין מתאושש ממסיבות חנוכה, למה אתה שואל?"

"כי הוזמנתי למסיבת יום הולדת של חבר טוב שחוגג אותה בסילבסטר, והוא ישמח מאוד אם אני אגיע עם בן זוג."

"איפה תהיה המסיבה?"

"במסעדה שלו שנמצאת במתחם ביג בקרית אתא."

"יהיו הרבה אנשים ומוזיקה רועשת ודי. ג'י?"

"אה... קרוב לוודאי שכן, אבל תהיה גם פינה שקטה לקשישים שלא אוהבים לרקוד, ואם כבר מדברים על זה, בן כמה אתה איציק?"

"שלושים ושש." אמר איציק, "ואל תגיד לי שלא רואים עלי כי כן רואים, האמת שאני נראה מבוגר יותר מגילי, ובן כמה אתה?"

"שלושים ושמונה." הודיתי, "ועדן כבר בן שלושים ותשע, וכמו שאני מכיר אותו הוא בטח יטען שהוא רק בן שלושים וחמש, אבל אני מכיר אותו עוד מבית הספר, עלי הוא לא יכול לעבוד."

הבטנו זה בזה ופתאום פרצנו בצחוק גדול, "אנחנו נשמעים כאלה הומואים, פשוט גועל נפש." צחק איציק ומשך אותי אליו, נישק חיבק ואחר כך גם הפשיט.

"תישאר לישון." ביקשתי אחר כך, ולשמחתי הוא הסכים גם הפעם. רשמית הוא גר אצל אחותו ושם קיבל את מעט הדואר שהגיע אליו, והחזיק חלק מבגדיו, אבל למעשה הוא חי איתי, אכל איתי את רוב ארוחותיו והחזיק אצלי מברשת שיניים, נעלי בית ומכונת גילוח. כל כמה ימים היה הולך לגרושתו לאכול אתה ארוחת ערב ולבלות עם בתו, ומידי פעם הולך לבקר את אחותו, אבל ישן אצלה לעיתים רחוקות מאוד. זה היה סידור מוזר מעט אבל סך הכל נוח לכולנו.

כמו שכבר ציינתי אני לא חובב גדול של מסיבות, וככל שאני מתבגר יותר ככה אני מחבב אותן פחות. אני לא נהנה מהרעש שכיום מכנים מוזיקה, והרעיון שעלי לקפץ לצלילי המוזיקה המפוקפקת הזאת מעורר בי סלידה. נעים לפגוש מכרים וותיקים ולשוחח, ונחמד להכיר אנשים חדשים, אבל איך אפשר לדבר אם הווליום של המוזיקה מחריש את האוזניים וכולם משתכרים כבר בהתחלת המסיבה? בדרך כלל אני בין הראשונים שעוזב וגם מהמסיבה הזאת ברחתי מיד אחרי נשיקת החצות המסורתית, וכמו תמיד חטפתי כאב ראש מהרעש וסלדתי מהצפיפות, אבל לפחות הפעם קיבלתי פיצוי מתוק כשראיתי את פניו הנאים של תמיר מתכרכמים באכזבה כשראה שאני מגיע עם בן זוג. עוגמת הנפש הגלויה שלו הייתה שווה את הכל. מגיע לו לבוגד הזה, שיראה שאני מסתדר בלעדיו ויאכל את הלב.

גאה מאוד בעצמי הצגתי את איציק בפני מכרים וחברים, ולא היה מאושר ממני לשמוע אותו אומר למאור, שלא התבייש לשאול אם אנחנו גרים יחד, שכן, זה עוד לא רשמי, אבל בעצם אנחנו גרים יחד.

לא ציפיתי שגם תמיר ייגש למעגל הקטן והסקרני שנוצר סביבנו ויגיד שלום אבל להפתעתי הוא אזר אומץ והצטרף אלינו, ובלי לחכות שאציג אותו אמר שלום, הושיט לאיציק יד והכריז שהוא האקס. איציק לחץ את ידו בנימוס, ואפילו אמר נעים מאוד, אבל הייתה לי הרגשה שהוא נבוך מעט ואפילו מבולבל.

עדן השקיע בתפאורה, היו בלונים, כרזות זוהרות, עמדת ג'י. די. משוכללת, בר משקאות עם שני ברמנים חטובים ושריריים, ולקינוח כדור דיסקו ענקי שירד מהתקרה דקה לפני חצות, מסתובב ומנצנץ בעליזות מעל ראשי החוגגים. הדי. ג'י. הפסיק את המוזיקה, קרא לנו להתכונן לקבלת השנה החדשה והתחיל לספור בדרמטיות מעשר עד אחת. כולם נחפזו להתארגן בזוגות, הריעו כשהכדור נפתח ופיזר עלינו קונפטי צבעוניים בתום הספירה והתנשקו בתיאטרליות, ורק תמיר נשאר לבד, עומד לא רחוק ממני ומאיציק ולוטש בנו מבט. בעודי מתנשק עם איציק הספקתי להבחין איך תמיר הודף מעליו מישהו, חמוד דווקא, שניסה לנשק אותו וממשיך לבהות בי.

"שמת לב איך האקס שלך הסתכל עלינו כל הזמן?" שאל איציק כשנסענו הביתה.

"כן, זה היה ממש מביך, לא יודע מה עובר עליו."

"לדעתי הוא פנטז שברגע שהוא יגיע לבד למסיבה אתה תבין את הרמז ותיפול באושר לזרועותיו, שמת לב שהוא דחף מישהו ממש שווה שניסה להתנשק איתו ובמקום זה המשיך להסתכל עלינו?"

"כן, שמתי לב, אולי הוא רצה להיות בטוח שאנחנו באמת יחד ושלא הבאתי סתם מישהו כדי לגרום לו לקנא? כאילו שהייתי עושה משהו דפוק כזה."

"האקס שלך, התמיר הזה..." איציק היסס מעט, "לא חשבתי שהוא כל כך..."

"כל כך מה?" קטעתי אותו בזעף.

"כל כך צעיר ו... טוב, האמת שהופתעתי לראות שהוא בחור ממש יפה." לכסן אלי איציק מבט ספק משתומם ספק מתנצל.

"כן, הוא נראה טוב." הודיתי בחוסר רצון, "אתה בטח מתפלא מה זקן שמן ומכוער כמוני עשה עם היפיוף הזה."

כצפוי איציק מחה באבירות שאני ממש לא שמן, ובטח לא זקן, והוסיף קצת בעגמומיות שהוא בטוח שתמיר משתוקק לחזור אלי. "אתה לא מתגעגע אליו קצת?" תהה.

"לא!" אמרתי בתקיפות, "ממש לא, ומה אתך? אתה לא מתגעגע לאקס שלך? שכחתי מה שמו."

"דילן." הזכיר לי איציק, "ואני לא מתגעגע אליו ובטח שלא לקעקועים המדהימים שלו ולזין הענקי והלא חתוך שלו."

"גם אני ממש לא מתגעגע לפרצוף היפה של תמיר, ובטח שלא לתחת הקטן והמתוק שלו ו... לא חשוב, לא מתגעגע!"

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...