קשת
קשת. צילום: הנדל‎, צילום עצמי.

 >  >  > 

וזה עובר - פרק ו'

תעשה הכל

איציק יצא ואני נשארתי בבית והתעסקתי בענייני, מסדר את חדר העבודה שלי, מארגן את מסמכי בתיקיות ותוך כדי כך זורק ערמות של מסמכים מיותרים. לקראת הצהריים איציק חזר יחד עם יעל אחותו. שניהם היו במצב רוח מעולה כשסיפרו לי בעליזות איך נפגשו פתאום, בלי שנדברו מראש, מול קברו של אביהם.

"בדרך מבאר שבע הרגשתי פתאום צורך לבקר שוב בקבר של אבא." סיפרה יעל בעיניים נוצצות, "במקום לנסוע קודם הביתה עשיתי פנייה, נכנסתי לבית הקברות ונדהמתי לראות מישהו עומד ליד הקבר, לקח לי כמה דקות להבין שזה איציק ושהוא חזר סוף סוף הביתה."

"אני עומד מול הקבר של אבא וחושב איך ליצור שוב קשר עם אחותי שבטח נורא כועסת עלי שנעלמתי ככה." סיפר איציק, "מתלבט אם להתקשר קודם או פשוט לצוץ אצלה בבית ופתאום היא מופיעה, מאושרת מאוד לראות אותי, ובמקום לכעוס מחבקת ומנשקת... אתה לא יודע איזה אבן גדולה ירדה לי מהלב." סיכם.

"מה דעתך לבוא לאכול אצלי ארוחת צהרים?" הציעה לי יעל, "לא היה לי זמן לבשל אז עצרתי בדרך במקום הזה שמוכר אוכל מוכן בשער העמקים וקניתי פשטידת בשר ולביבות קישואים וגם פלפלים ממולאים ו..."

"זה ילך מצוין עם המרק הכתום שהכנתי אתמול, קדימה." העמדתי את הסיר על הגז ושלפתי מהארון צלחות וסכו"ם, "בואו נשב לאכול."

יעל נחפזה להביא מהמכונית סל עמוס קופסאות פלסטיק מדיפות ריחות ניחוח, ועד שארגנתי הכל נחפזה והכינה בזריזות מעוררת קנאה רוטב לימון וחרדל מדהים לטבול בו את עלי החסה שקמלו לאט במקרר. דקה לפני שטבלנו את הכפות במרק התחיל לאקי לנבוח ואדווה התפרצה פנימה, "מה עושה פה האוטו של דודה יעל?" קראה ונעמדה המומה מול אביה שקם לקראתה, "שלום אדוונת." פרש אליה ידיים בחיוך מזמין.

אדווה היססה לרגע ואז חייכה, "אבא, חזרת!" הכריזה והתמסרה לחיבוקו.

"בואי, שבי לאכול אתנו." הזמנתי את אדווה שנעתרה ברצון, שיבחה את המרק, נהנתה מהלביבות ומהפלפלים הממולאים, והגניבה חלק מפשטידת הבשר שלה ללאקי.

אחרי שכל האוכל נאכל והכלים נכנסו למדיח התיישבנו לשתות קפה ולכרסם עוגיות, ותוך כדי כך איציק סיפר לי שנכון לעכשיו הוא עומד לגור אצל אחותו, ושאל את אדווה אם אימא שלה עדיין כועסת עליו.

"כן." הסמיקה אדווה, "היא אומרת שהרסת לה את החיים ושבגללך היא כבר לא יכולה לתת יותר אימון בגברים, ושהיא בטח תמות גרושה מרירה ובודדה."

איציק ויעל החליפו מבטים ונאנחו יחד, ולאקי שהשיחה שלנו שעממה אותו זינק פתאום ממקומו, התפרץ לחצר והתחיל לנבוח. אדווה נצלה את ההזדמנות להסתלק, רצה אחריו וניסתה לשכנע אותו להפסיק לנבוח על העורבים שקרקרו על עץ האלון הסמוך.

"אמרת שבזמן האחרון היא מנסה לפגוש גברים ולמצוא זוגיות חדשה." לכסן איציק מבט מאשים אל אחותו.

"כן, היא מנסה, "אישרה יעל, "היא נרשמה לחדר כושר ונפגשה עם דיאטנית, ופתחה כרטיס באתר היכרויות, אבל זה לא כל כך הולך." הודתה במבוכה, "לדעתי ריקי עדיין מאוהבת בך." הוסיפה והציצה בחשש דרך החלון כדי להיות בטוחה שאדווה לא מקשיבה לשיחת המבוגרים.

"נו, באמת, את לא רצינית." מחה איציק, "אגב מה שלום גיסי היקר, הוא עדיין נשוי לבלונדה מספר שלוש?"

"די איציק, איך אתה מדבר?" נזפה יעל, מתאפקת לא לפרוץ בצחוק.

"בלונדה מספר שלוש?" תהיתי.

"כן, הוא כל הזמן מתחתן ומתגרש ותמיד עם בלונדיניות." התחיל איציק להסביר, ואז אדווה נכנסה פנימה ואמרה שאימא מחפשת אותה ודואגת לאן היא נעלמה, והיא חייבת לחזור מיד הביתה.

"אני אקפיץ אותך." קמה יעל ממקומה, "אתה בא איציק?"

הייתה לי הרגשה שאיציק מעדיף להמשיך לשבת במטבח החמים והנעים שלי, להשקיף על לאקי המתרוצץ בגינה ולרכל בנעימים על קרובי משפחה במקום להיפגש עם גרושתו הזועמת, אבל הוא רק הנהן, אסף את התרמיל שלו, הודה לי על האירוח, לחץ את ידי בחמימות והבטיח לי שניפגש מחר להליכת בוקר והסתלק עם אחותו וביתו.

בערב הוא שב והופיע אצלי בתירוץ שהוא מחפש את הכפכפים שלו שכנראה שכח אצלי.

"כן, לאקי סחב אותם לגינה, הם קצת מכורסמים עכשיו," התנצלתי, "אני אקנה לך חדשים."

"לא, צריך באמת, הם בין כה וכה היו קטנים מידי, הכפכפים שמצאתי אצל יעל הרבה יותר נוחים, האמת שהכפכפים היו רק תירוץ להיפגש אתך שוב." אמר איציק בפשטות כנה, והביט בי, מחייך חיוך ביישני ששבה את ליבי.

חייכתי אליו חזרה, "אתה לא צריך תירוץ, אני תמיד שמח לראות אותך."

"רק לראות?" התרחב חיוכו של איציק ושנייה אחר כך התנשקנו. "אני כבר לא זוכר מתי לאחרונה נגעתי ככה בגבר." אמר איציק בתום הנשיקה שהייתה ממושכת וטובה, "בוא נעשה הכל לאט לאט, בסדר?"

"בסדר גמור מבחינתי." הסכמתי והתחלתי לפרוף את כפתורי חולצת הפלנל המשובצת שלו,

"זה נקרא לאט?" הצטחק איציק ושלח ידיים לכפתורי הג'ינס שלי. כמה דקות אחר כך היינו כבר ערומים, מכורבלים מתחת לפוך שלי, נוגעים, מלטפים, ממששים וחוקרים אחד את גופו של השני. הוא היה גבוה ורזה ממני, חזק ושרירי ובעל חזה חלק כמעט לגמרי. אברו שהזדקר מתוך סבך שערות ערווה צפוף הפתיע אותי לטובה בממדיו הנדיבים ובטעמו הטוב. על פי הטיפול הנלהב שלו באברי היה לי רושם שגם הוא היה מרוצה מאוד.

"זה בסדר, נוח לך?" שאלתי כשסובבתי אותו על צידו ומיקמתי את זקפתי בין לחיי עכוזו.

"בסדר גמור." גנח איציק והדף את ישבנו לתוך מפשעתי, מניח את כף ידי על המוט הלוהט והחלקלק שלו.

"אם יש איזה משהו שאתה לא אוהב לעשות רק תגיד." העברתי את אצבעותיי על זקפתו, מתענג על עובייה ואורכה, "כבר אמרו לך שיש לך זין מדהים." החמאתי לו.

הוא פלט אנקה ונדחק אלי עוד יותר, "יש משהו שאתה רוצה שאני אעשה?" המשכתי לנדנד.

"כן, הכל," גנח איציק, "תעשה הכל ומהר כי... אההה..." הוא פלט שפע של זרע על אצבעותיי ועל הסדין, וניסה להתנצל אבל לא הספיק כי גם אני באתי על סיפוקי באנקה, מתיז את זרעי על ישבנו. בהבנה הדדית שזו רק המנה הראשונה החלטנו שבינתיים אין צורך במקלחת, רק התנגבנו קצת עם מגבת שהייתה תלויה לייבוש על ראש המיטה שלי, והתכרבלנו יחד. ניצלתי את רגעי השלווה ושאלתי את איציק איך הייתה הפגישה המחודשת עם גרושתו. "לא ראיתי אותה כבר חמש שנים בערך, ודי הופתעתי לראות שהיא כמעט לא השתנתה, האמת שהיא נראית דווקא די טוב, קצת מלאה מידי, אבל סך הכל לא רע."

"אתה משלם לה מזונות על אדווה?" שאלתי.

"לא, היא הסכימה לוותר על מזונות בתנאי שאני אשאיר לה את הבית, זה היה הבית שלי, ירושה מסבתא שלי שקיבלה אותו מעמידר כשהם עלו לפה בשנות החמישים מכורדיסטן. כשקיבלתי אותו הוא היה די חורבה, ישן וקטן מאוד, אחרי שהתחתנו שיפצנו והגדלנו, סידרנו יופי של בית והכל מהעבודה שלי ושלה. זו הייתה ההצעה שלה, אני דווקא הייתי מוכן לשלם על הילדה, אבל ריקי לא רצתה והרגשתי כל כך אשם עד שהסכמתי לכל מה שהיא ביקשה, השארתי לה הכל, אפילו את האוטו שקיבלתי מאבא."

"למה התחתנת אתה בכלל?"

"שאלה טובה, כיום קשה לי להסביר מה חשבתי אז, הייתי מאוד צעיר, בקושי השתחררתי והייתי כל כך דלוק על דודו, והיא נורא דמתה לו, אתה יודע שהם תאומים?"

"לא, לא ידעתי, אתה והדודו הזה... היה משהו בינכם?"

איציק נאנח מעומק לבבו, "אי אפשר להגיד שכן, אבל גם אי אפשר להגיד שלא למרות שבעצם לא קרה שום דבר חוץ מדיבורים, ואולי איזה ליטוף קטן ו... הייתי כל כך צעיר וטיפש, כיום קשה לי להאמין איזה טיפש הייתי. אם הייתה לי טיפת שכל הייתי בורח על נפשי מיד אחרי השחרור, מה שבאמת עשיתי בסוף, אבל חמש עשרה שנים וילדה אחת מאוחר מידי, ואל תחשוב שדודו לא ידע, הוא ידע טוב מאוד למה אני... הוא הבין הכל ודי נהנה לדעתי מאיך שהייתי נגרר אחריו, מעריץ אותו, ומנצל כל הזדמנות לגעת בו... אני בטוח שהוא ידע שאני מאונן רק עליו ושאני שפוט שלו, בשבילו זה היה משחק נחמד, הוא הבין שאני רציני רק אחרי שהכנסתי את אחותו להיריון, אז הוא התעורר והתחיל להתנגד וניסה לשכנע אותה לעשות הפלה, אבל זה כבר היה מאוחר מידי כי ההורים שלה, זיכרונם לברכה, כבר ידעו שהיא בהיריון ושהיא מאוהבת בי, והתעקשו על חתונה, ומה כבר דודו היה יכול להגיד? שהוא לא רוצה שאחותו תתחתן איתי כי הוא יודע שאני מעדיף בעצם אותו ושהיא רק תחליף? ההורים שלו היו אנשים נהדרים, ממש מלח הארץ, אבל אנשים מבוגרים, שמרניים ומסורתיים, הם לא היו מבינים על מה הוא מדבר, וחוץ מזה זה היה שובר לאחותו את הלב אז במקום הוא הלך והתחתן עם בלונדה מספר אחת שבגללה בעצם הכנסתי את ריקי להיריון."

"בגללה?" התפלאתי.

"כן, היינו אז בטיול של חופשת שחרור באילת, ותכננתי שהפעם אני מפסיק לפחד וסוף סוף מספר לו מה אני מרגיש, אבל לא הספקתי כי מיד כשהגענו לחוף הבלונדה התלבשה על דודו כמו איזה ברקודה בביקיני, ראיתי איך הוא נדלק עליה והולך אתה במקום לבוא איתי לרחצה הלילית שתכננו, וכל כך נעלבתי וכעסתי עד שאספתי את כל הדברים שלי ותפסתי טרמפ לצפון. חיכיתי לאוטובוס לקריות בצ'קפוסט ופתאום נפגשתי עם ריקי שגם חיכתה לאוטובוס, היא נראתה כל כך דומה לדודו, אבל הייתה הרבה יותר נחמדה ממנו, היא ישר הרגישה שיש לי מצב רוח רע ושאני עצוב ורע לי וכל כך התאמצה לשמח אותי... מפה לשם כבר למחרת הלכנו יחד לסרט ואחר כך... לא כל כך זוכר מה היה אחר כך, אבל נשארנו בקשר וזה נגמר בהיריון שלה, וככה יצא שהיינו חייבים להתחתן, ורק אז דודו נזכר שהוא מתנגד ושלאחותו מגיע מישהו שווה יותר, ובעיקרון הוא צדק, אבל זה כבר היה מאוחר מידי."

"אבל הייתם יחד כמעט עשר שנים, כנראה שלא היה לך כל כך רע להיות נשוי." הערתי.

"ממש לא, מאוד נוח להיות נשוי, בטח לאישה כמו ריקי שאין לה שום שטויות פמיניסטיות בראש, בשבילה בעלה הוא מלך, והיא תעשה הכל כדי לפנק אותו, היא באמת הייתה אשת חיל ואין לי אף מילה רעה עליה, ובשנים הראשונות היה דווקא לא רע, היינו עסוקים עם אדווה ועם שיפוץ הבית, כמעט שלא היה סקס וזה התאים לשנינו, אבל אז דודו התגרש מהברקודה וחזר לגור זמנית אצל אימא שלו שהייתה צריכה עזרה כי האבא כבר נפטר, וברגע שראיתי אותו שוב נעשיתי חרמן בטירוף על גברים, אולי כי בדיוק אז קניתי מחשב וגיליתי את אטרף, שמעת על אטרף?"

"כן, שמעתי." הבלעתי חיוך.

"היום כבר יש גם גריינדר ועוד, אבל בזמנו היה רק אטרף, ואני נטרפתי ממנו לגמרי ודווקא אז ריקי התחילה לנדנד שהיא רוצה עוד ילד ופשוט לא הצלחתי... מזל שהרופא הסכים לרשום לי ויאגרה, וגם עם העזרה הזו זה לא תמיד הצליח, והיא נכנסה לסרטים שזה בגלל שהיא שמנה מאז הלידה והגינקולוג הפלצן שהיא גררה אותי אליו, עלק מומחה לפוריות, התחיל לקשקש על עקרות משנית, ודווקא אז נכנס לדודו לראש הג'וק של הגלישה, אני מתכוון לגלישה אמיתית בים, לא במחשב, והוא כמובן גרר גם אותי לעסק הזה ודי התחרפן שהצלחתי בגלישה האידיוטית הזו יותר ממנו כי... לא יודע למה, האמת לא הבנתי עד היום מה הגליק הגדול בקטע הזה של לרכב על גלים כשאתה עומד על חתכ'ת עץ צבעונית ויקרה בטירוף, הסכמתי לזה רק כדי לראות אותו שוב בבגד ים, אבל רוב הזמן הוא בכלל היה בחליפת הגלישה הדבילית הזו שלא ממש עזרה כי בחורף המים קרים רצח ומזל שבלונדה מספר שתיים, הפעם רוסייה, צצה פתאום ו.... אני מדבר יותר מידי, נכון?"

"כן, קצת, אבל יש לי תרופה מצוינת לזה." הצטחקתי, וסתמתי לו את הפה בנשיקה.

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...