קונדומים
קונדומים. צילום: יחסי ציבור.

 >  >  > 

בן ודן

"מה אני אעשה?" דן שאל את עצמו בקול, בדיוק כשבן נכנס לחדר ושאל, "בנוגע למה?"

הוא לא האמין, שזה קרה. הוא פשוט לא תכנן מקרה כזה. לא הכין את עצמו מראש. הם לא קיבלו אותו, הפעם הראשונה שדחו אותו אי פעם. כל עולמו של דן התהפך. הוא לא 'גאון' כמו שחשב, הוא לא 'טוב' כמו שחשב. והכי ביאס אותו זה ההבנה שהוא ובן לא הולכים להמשיך 'לגדול' ביחד. בן התקבל, הוא לא. בן אפילו התכונן מראש למקרה שהוא לא עובר, והוא לא דמיין מצב כזה. כל מה שהוא רצה לעשות זה להיכנס מתחת לשמיכת הפוך הענקית והמנחמת שלו, בחושך, בשקט ולהאזין לשירים שלו. וזה מה שהוא הלך לעשות.

דן שכב בחושך וחשב מה הוא הולך לעשות, הוא היה עצוב, הלב שלו בכה אבל עיניו נותרו יבשות. "מה אני אעשה?" הוא שאל את עצמו בקול, בדיוק כשבן נכנס לחדר ושאל, "בנוגע למה?"

פאק, דן נזכר ששכח לבטל עם בן. הם קבעו היום שהוא יבוא אליו לעזור לו באיזה בעיה במתמטיקה.

"כלום." דן אמר אך בן יכול היה לשמוע את העצב בקולו. הוא עמד להדליק את האור, אבל משהו בתוכו סירב. הוא התקרב אל המיטה, התיישב לצידו של דן ושאל שוב, "מה קרה? אתה יודע שאתה יכול להגיד לי הכל?" הוא ראה את העצב שעיניו היבשות של דן הביעו. הוא לא היה רגיל לזה, לראות את חברו הטוב ביותר עצוב, כמעט בוכה.

"זה כלום בן עזוב." התיישב דן עם גבו לקיר, "בא נלמד." אמר ובא לקום מהמיטה ולהדליק את האור. אבל בן החזיק את ידו בדיוק שקם, ומשך אותו חזרה למיטה, קצת בכוח כך שדן המופתע נשכב עם כל גופו עליו. בן לא הפסיק, הוא החזיק את ידו השנייה של דן והתיישב על בטנו, רכן אל פניו ושאל שוב, "אני מכיר אותך דן, הפעם האחרונה שראיתי אותך עצוב ככה היה שנפרדת מגל בכיתה ז'. אני לא מבין, איפה דן השמח?"

בן העביר מבט על פניו של דן, "אני רוצה אותו בחז..." בן עוד לא סיים את המשפט, ודן הדביק לו נשיקה חמה על הפה.

בן היה מוצף רגשות באותו רגע, בלבול, התרגשות, אהבה וקצת כעס. פיותיהם ניתקו ואז בן שאל, "מאיפה זה בא?"

"אני מרגיש משהו אליך כבר הרבה זמן. ורציתי לראות אם זו הסיבה." ענה דן בפשטות וניסה להשתחרר מאחיזתו הרופפת של בן, "ומה גילית?" שאל בן ושחרר את ידיו של דן לחופשי, אך המשיך לשבת עליו, כשפניהם קרובות.

"שאני אוהב אותך." אמר דן בבושה חלקית. הוא לא הבין איך חברו ה"סטרייט" נשאר במצב המפתה הזה, המגרה. איך הוא לא סטר לו והלך מיד. אבל בתגובה בן פשוט נישק אותו חזרה. נשיקה חזקה ואוהבת יותר מהקודמת. בן קם מגופו של דן ונשאר רכון, גופו של דן נשאר כלוא בין ארבעת גפיו, שהעמידו אותו מעליו, מרחף מעט, דן היה הראשון שהעז ושלח ידיים אל כפתורי חולצתו של בן, הוא פתח את הראשון וירד אחד אחד, עד שהחולצה נפתחה כולה. נראה היה שבן הבין את הרמז וניתק לרגע מנשיקתו עם דן, כדי להוריד את חולצתו אך מיד חזר למלאכת הנשיקות. כך אט אט ירדו כל בגדיהם ושניהם נשארו עירומים, איבריהם התחככו אחד בשני, בן עזב את פיו של דן והחל לרדת עם פיו ממזמז את צווארו הארוך, עובר בין השרירים שהוא ודן עבדו עליהם כל הקיץ, לא מפספס אף קובייה בבטנו של דן, משרטט אותם עם נשיקות קטנות. לבסוף הוא הגיע למחוז חפצו, ליער היחיד שהיה על גופו החלק של דן. במרכז היער עמד לו מטה קסמים, שכל בקשתו של בן היה להכניסו לפיו. בלי הכנה מוקדמת המטה נכנס לפיו. דן נהנה הן מהמחשבה שחברו הטוב ביותר עושה זאת והן מההרגשה של פיו החם והרטוב של בן שנכרך סביב איברו שלו. ועם הריגוש לא איחר להגיע השיטפון, דן הזהיר אותו אך בן המשיך במלאכתו ואפילו האיץ בה. דן גנח ובן המשיך, חזק יותר מהר יותר. אך זה הגיע בן בחר שלא להקשיב ואיברו של דן פלט כמויות עצומות לגרונו של בן. והוא לקח את הכל כמו גדול, בעוד דן משחרר קולות שקטים של גניחה. בן שחרר את המטה הרופף מפיו, חוזר לדן שכל מה שהיה לו לומר היה, "אני הגעתי, אל תחשוב שאתה לא."

דן חייך חיוך זדוני ושלף קונדום ממגירת השידה. הוא הושיט אותו לבן שחייך למראה רצונו של דן, לקח את המעטפה קרע אותה ושלף את הגומי, הוא ניסה להניח אותו בדיוק כמו שהסבירה לו המדריכה בשיעור חינוך מיני שהתקיים לפני שבוע.

"בטוח?" שאל בן את דן שהעמיד את איברו בפתח המערה. מוכן ומזומן להיכנס, דן הנהן בראשו כמצווה על בן להמשיך במעשיו. בן נכנס לאט לאט, ברגש. מקשיב לקול נשימות של דן. הוא היה עמוק בפנים דן קיבל אותו כמו גדול. בן החל לפמפם מעט את ישבנו של דן, בהתחלה דן אחז בגופו חזק, כמתאמץ לא לשחרר גניחה רמה. אך עם הזמן אחיזתו של דן רפתה וידיו של דן פנו לעיסוקים אחרים כמו לנשק את פניו של בן שהיה שקוע כולו בפמפום שהזדמן לו.

"אני אוהב אותך." לחש בן באוזנו של דן.

לפרק הקודם לפרק הבא 
תגיות

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...