קשת
קשת. צילום: הנדל‎, צילום עצמי.

 >  >  > 

וזה עובר - פרק א'

זאת היא עונה כזאת, חבוב, זה רק הסתיו וזה עובר.

"מצא לו זמן להחליט על פסק זמן ביחסים." רטנתי באזני עדן, רעי כאח לי, החבר הכי טוב שלי שידע עלי הכל. בשנים האחרונות התרחקנו קצת באשמת תמיר שלא חיבב את עדן, ולמרות שהכחיש אני בטוח שהוא גם קינא בו. דווקא בגלל חוסר הביטחון שעדן עורר בתמיר הוא נורא התאמץ להפגין כלפיו יחס ידידותי, ועשה את זה במין צורה מופגנת, מעושה וראוותנית כל כך עד שהצליח לגרום לעדן אי נוחות ומבוכה, וככה יצא שנפגשנו פחות ופחות. ואולי אני סתם נסחף וזה לא רק בגלל תמיר המתוסבך אלא גם בגלל הזמן הרב שחלף מאז שהיינו תלמידי תיכון תמימים ומבוהלים?

מפה לשם השנים חלפו במהירות מדהימה, עדן בנה זוגיות יציבה ומעוררת קנאה עם מאור הצעיר והמתוק, והשקיע זמן בבן זוגו ובמסעדה שניהל עם גיסו. גם אני מצידי המשכתי בחיי והקדשתי זמן רב לקריירה שלי כעורך דין, ולבן זוגי. תמיר צעיר ממני בשמונה שנים, הוא גבר אופנתי, נאה ומטופח מאוד, ובגלל הזמן הרב שהוא מקדיש לחיצוניות שלו הוא נראה אפילו צעיר יותר. שנים הייתי בטוח שהוא מאוהב בי עד שורשי שערו ושהוא מוקסם ממני דווקא כי אני שונה ממנו כל כך – אני שעיר ומלא גוף, ולמרות מאמציו של תמיר, מעצב האופנה והסטייליסט, אני נראה כמו סתם אחד, ועד שתמיר קם בוקר בהיר אחד, חודשיים לפני שמלאו לי ארבעים, והצהיר שלאחרונה הוא מרגיש תקוע וחנוק והוא זקוק לפסק זמן לא הייתה לי שום בעיה עם הצורה החיצונית שלי.

"מה זאת אומרת מרגיש חנוק ותקוע?" השתומם עדן, "מה עשית לו שהוא מרגיש ככה?"

"לא עשיתי לו כלום." נעלבתי, "אף פעם לא באתי אליו בטענות ולא הגבלתי אותו בשום דבר, גם כשהוא נסע לחודש שלם לאיזה אי נידח בסוף העולם כדי לעשות סטיילינג לקטלוג צילומים של בגדי חוף שתקתי, ואפילו הסעתי אותו לשדה התעופה וחיכיתי לו בבית, נאמן כמו כלב. מי שצריך להרגיש חנוק זה דווקא אני, יש לך מושג איזה סצנות הוא היה עושה לי כל פעם שחזרתי מאוחר מהמשרד, או כשקפצתי לבקר אותך במסעדה? בהתחלה הוא היה משוכנע שאני בעצם מאוהב בך והוא רק תחליף, ואחר כך הוא התחיל לדאוג שאני אוכל ב'דיינרס' שלך בגלל המלצרים היפים שלך, ואל תשאל איזה סצנה נוראית הוא עשה לי כי נתתי למאור נשיקה ביום ההולדת האחרון שלו, ופתאום הוא מרגיש חנוק?"

"נישקת את מאור." קימט עדן את מצחו בזעף.

"נו, די, אל תתחיל גם אתה. נתתי לו נשיקה על הלחי, נישקתי גם את אחותך ואת בועז, ואפילו את אימא שלך."

"אז למה אותי לא נישקת?"

"לא יודע, לא יצא. אתה מכיר אותי עשרים שנה וזה מה שחסר לך פתאום? שאני אנשק אותך?"

עדן חייך, כבר שכחתי איזה חיוך יפה יש לו, "אתה יודע שלומי, כשרק הכרתי את מאור הוא כבר על ההתחלה שאל אותי אם היה פעם משהו ביני לבינך."

"ומה אמרת לו?" שאלתי, מתאמץ להישמע משועשע.

"מה אתה חושב? ישר אמרתי לו שלא, שאתה כמו אח שלי וש... מה אתה חושב, הייתי צריך לספר לו על הרגילה באילת?"

"ממש לא! זה לא עסקו וזה... די, הרי החלטנו שלא מדברים על זה אף פעם."

"בסדר," הנהן עדן, "רוצה לאכול משהו?"

"לא, תודה, אין לי תיאבון, מאז שתמיר הסתלק אני לא מסוגל לאכול, וגם לישון קשה לי."

עדן ליטף את ידי בעדינות, "אוי שלומי... נאנח, "אני כל כך מצטער." השתתף בצערי.

"על מה? הרי אף פעם לא התלהבת ממנו." הרשיתי לעצמי להתפרץ בגסות, רק עם חבר ותיק כמו עדן יכולתי להתנהג בצורה מגעילה כל כך, יודע שהוא יבין ולא ייעלב.

"זה נכון, אבל זה רק בגלל שהרגשתי שהוא לא אוהב אותי." הסביר עדן, "אבל אני לא הסיפור פה, אם לך היה טוב איתו אז... היה לכם טוב יחד, לא?"

"כן, זאת אומרת... לא יודע, עכשיו אני כבר לא יודע כלום." נאנחתי, "תמיד חשבתי שהוא שפוט שלי," הודיתי, "הייתי בטוח שהוא מחזיק ממני ושאני עושה לו טובה שאני חי איתו, היה לי נוח לתת לו לעשות את כל המאמצים ולהתרוצץ סביבי, ועכשיו זה מתפוצץ לי בפרצוף."

"יכול להיות שבגלל זה אתה לוקח את הפרידה מתמיר כל כך קשה, כי הוא פגע לך באגו?"

"רק רגע, למה אתה קופץ כל כך מהר למסקנות? אנחנו רק בפסק זמן." מחיתי ושנייה אחר כך קלטתי כמה פתטי אני נשמע והתמלאתי בושה ותחושת כישלון מוחצת. כבשתי את פני בכפות ידי, מחביא את הדמעות מעדן ושתקתי, מדוכדך עד עומק נשמתי. מאז שעדן נדלק על בועז השחצן - החבר של אחותו שהפך לבעלה, לא הרגשתי כל כך רע.

בזמנו, לפני למעלה מעשרים שנה, הייתי מאוהב עד עמקי לבבי הצעיר והתם בעדן יפה התואר, ועד שאזרתי עוז להודות בכך בפני עצמי ואחר כך בפניו הוא נדלק על בועז. מאז חלף המון זמן, הכל השתנה, כולל הרגשות שחשתי כלפי עדן, רק הידידות והחיבה ששררו ביני לבינו מאז שנפגשנו על ספסלי חטיבת הביניים נשארה חזקה ויציבה כמו בהתחלה.

רק אחרי שבועז ומירי התארסו העזתי לגלות לעדן מה אני מרגיש כלפיו, היינו אז חיילים צעירים ברגילה הראשונה שלנו, נסענו לאילת בטרמפים, ישנו בבית החייל, הגנבנו כמה בקבוקי בירה לחדר שחלקנו יחד ואז, שיכור מעט וחרמן להשחית סיפרתי לו, וניסיתי לגעת בו.

"עזוב אותי! אני מאוהב בבועז." הדף אותי עדן שהיה שיכור עוד יותר ממני.

"אל תהיה טיפש." התרגזתי ודחפתי אותו חזרה, "אתה לא קולט שבועז מזיין עכשיו את אחותך."

"שתוק!" התנפל עלי עדן בזעם והפיל אותי על המיטה. נאבקנו זה בזה עד שנפלנו על הרצפה ושם, בין שתי המיטות הצרות והקשות שסיפק הצבא לחייליו הנופשים, הצמדתי אותו למרצפות הקשות והקרירות, משכתי מעליו את בגדיו ונישקתי אותו בחוזקה על פיו. אם הוא היה נאבק בי ומבקש שאפסיק אני מניח ששיכור וחרמן ככל שהייתי הייתי מתעשת ומניח לו, אבל הוא החזיר לי נשיקה, ומשך למטה את מכנסי הקצרים ואת התחתונים שלי, חושף את אברי הזקוף. המציצה הראשונה שקיבלתי בחיי הייתה מעדן, הזין הראשון שהכנסתי לפי היה שלו וגם הזיון הראשון שלי עם גבר היה איתו. בזכות בועז הוא היה הרבה יותר מנוסה ממני, לא נבהל וחשש כמוני, ידע בדיוק מה לעשות והסביר לי הכל בפרטי פרטים.

הזדיינו כל אותו לילה אילתי חם ורחוק, ולמחרת בבוקר, כשעמדנו וחיכינו לטרמפ חזרה לצפון עדן אמר לי שהוא עדיין מאוהב בבועז, שמבחינתו מה שקרה בלילה היה רק סקס עם חבר טוב, ושהוא מקווה שנוכל לשכוח את הלילה הזה ולהמשיך להיות חברים. כנראה שהסכמתי כי עובדה שנשארנו חברים טובים עד היום למרות שמעולם לא פגשתי שוב גבר שהצליח לעורר בי את אותם רגשות סוערים ומכאיבים שחשתי כלפי עדן. נכון, היו גברים אחרים, הרבה גברים ואת רובם חיבבתי מאוד, אבל איש מהם לא הצליח להכאיב לי ולגרום לליבי לדפוק בחזקה כמו שעשה בגלל עדן. במשך השנים אמרתי לעצמי שאני סתם טיפש רומנטיקן שלא מבין איך העולם עובד, ושאף בן אדם מבוגר לא מתאהב כמו ילד בן תשע עשרה, שעלי לשכוח את מה שקרה אז ושאגיד תודה שצעיר נחמד ומתלהב כמו תמיר רוצה לחיות איתי, וזה בדיוק מה שעשיתי עד שתמיר החליט פתאום שהוא חנוק וצריך פסק זמן וכל החיים שבניתי מאז אותו לילה באילת התפרקו סביבי.

לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...