שקיעה
שקיעה. צילום: נער מקליד, צילום עצמי.

 >  >  > 

סהר ואביב - פרק ד'

צוק איתן

אביב סיים את לימודיו בתיכון בפאריז, והתאהב במנטליות האירופאית, הוא לא רצה לחזור לישראל ולא רצה לשרת בצבא. כל מה שרצה כשסיים ללמוד היה לטייל בעולם, הוא החליט שבמקום שנתיים ושמונה בצה"ל הוא יטייל שנתיים ויחזור ללמוד באוניברסיטה, וכך היה.

במהלך הטיול הכיר בחור ספרדי בשם רודריגו שמאוד הזכיר לו את סהר במראהו, כמעט שנה הם טיילו ביחד בין החופים של ברזיל, הג'ונגלים של פרו, והגיעו יחד עד מקסיקו. בסוף הטיול רודריגו ירד על בירכיו וביקש להתחתן אתו, כנראה שהסמים הרבים שעשו ביחד גרמו לאביב להגיד כן. הם חזרו ביחד לצרפת והתחתנו, אביב החל ללמוד רפואה באחת האוניברסיטאות הגדולות בפריז, הוא היה סטודנט מצטיין וחלם להיות מנתח בכיר ביום מין הימים.

הנישואים שלו ושל רודריגו החזיקו מעמד שנתיים, בזמן שהוא התבגר ולמד רודריגו עדיין היה ילד שלא הצליח להתגבר על הטיול ועל ההידלקויות שלו, לא בדיוק עבד וחוץ מלעשן כל היום היה די בטלן. אבא שלו עזר להם הרבה בשכר הדירה ושילם גם חצי מהתואר שלו. הם התגרשו ורודריגו חזר לספרד, אביב הקדיש את רוב זמנו ללימודיו וניהל כמה רומנים עם סטודנטים מקומיים עד שסיים את התואר. בגיל עשרים ושש הוא כבר היה מנתח צעיר ושאפתני, למרות שהתרגל כבר לחיים בצרפת, למנטליות ולשפה, ואפילו שיפר את המבטא שלו, הוא החל להתגעגע לשורשיו בישראל.

אביב החליט לתת לגורל להחליט בשבילו ולמרות שקיבל המון פניות מבתי חולים בצרפת הוא שלח קורות חיים גם לבתי חולים בישראל. הצעה אחת מאוד פיתתה אותו, ההצעה של דוקטור אבנר בן ישי מנהל בית חולים סורוקה בבאר שבע - אחד המנתחים הטובים בעולם בתחום ההשתלות - שהציע לאביב לעשות את ההתמחות שלו תחתיו.

אביב ארז את כל חייו במזוודה קטנה, ונסע לשגרירות לחבק את אביו ולהיפרד ממנו, "אני חוזר הביתה, הגיע הזמן שגם אתה תעשה את זה, אני מחכה לך שם."

אביו חייך וחיבק אותו חזק, "אני שמח שאתה חוזר לישראל ואני מבטיח שאני גם אחזור בזמן הקרוב, תלך לקבר של אימא, תנקה אותו ושים פרחים חדשים, אני גאה בך ואוהב אותך."

אביב חזר לארץ, השכיר דירה קטנה בקרבת סורוקה, אימץ כלב קטן שיעביר לו את הבדידות בלילות, והחל את הסטאז' שלו בבית החולים.

הוא לא בדיוק הצליח להתחבר לגברים הישראלים, הוא היה רגיל לגברים אירופאים, מנומסים וג'נטלמנים, היה רגיל לזרי פרחים מחוץ לביתו ולהודעות מחורזות של מחזרים אנונימיים.

ככל שהתבגר יופיו גדל, עיניו קיבלו מימד של חוכמה, והוא היה בחור די רציני, מאוד רצה להכיר גבר, להתחתן ולהקים משפחה, אך כל דייט שהיה יוצא אליו היה נגמר די מהר וכל בילוי עם חברים בפאב הקרוב לביתו היה נגמר בעוד לב שבור של צעיר שיכור שחשב שיצליח להשכיב אותו.

המצב הביטחוני בארץ היה די גרוע, והממשלה החליטה לצאת למבצע "צוק איתן"

סהר קיבל טלפון והתבקש להתייצב למילואים, למרות שבדיוק התחיל בעבודה חדשה הוא לא חשב פעמיים, יותר מכל הוא אהב את הפעילות המבצעית, ומבחינתו שכל שבוע יקראו לו למילואים.

הוא הניע את רכבו, יצא לכיוון הבסיס, והתרגש מעט, שנה כבר עברה מאז שהשתחרר והרבה זמן שלא ראה את כל חבריו מהשייטת. ברגע שהגיע הם נכנסו לתדריך עם מפקד השייטת וסגן הרמטכ"ל. המבצע שלהם היה אמור להיות המבצע שיחל את המבצע הגדול ברצועת עזה, המבצע הנועז ביותר, בונקר תת קרקעי גדול של חמאס שישב על חופה של עזה והכיל כמות אדירה של טילים שהגיעו לשם דרך עשרות מנהרות שנחפרו ממצרים.

למרות שזה היה מבצע מאוד מסוכן, רק לוחמים מעטים יכלו להשתתף בו, והוא נבחר לפקד עליהם, הוא אהב את האחריות שמוטלת עליו למרות שתמיד פחד על חיי חייליו וחבריו.

המבצע החל, עשרים חיילי עילית של צה"ל ירדו מהסירות בצלילה והגיעו לחופי עזה בשלוש לפנות בוקר, משימתם הייתה לחדור לבונקר בשקט ולמלכד את כל המקום בעשרות פצצות שיגרמו לכל הבונקר לקרוס.

הם הגיעו לחוף בשקט מופתי הורידו מעליהם את כל ציוד הצלילה והחביאו אותו באחת הסירות שהונחה שם מראש למענם, לבשו את הציוד המתאים והתקדמו לכיוון הבונקר, הם ידעו בדיוק באיזה דרכים ללכת ואיך להראות ולא להיראות, ולמרות זאת ממש לפני שהגיעו לבונקר, טעות אחת קטנה של הגשש שהלך לפניהם והכל השתבש.

הגשש עלה על מטען והתפוצץ והכוח התגלה מיד, יריות וטילי כתף התפוצצו לעברם כמעט מכל כיוון ומכל חלון, וחיילים רבים נפגעו. כוח גדול שהיה גיבוי שלהם אומנם הגיע די מהר, והגיבוי האווירי שקיבלו עזר, אך עד שזה קרה כמה מחייליו של סהר כבר לא היו בחיים, וחלק היו פצועים ברמות קשות, המסוק שנשלח לאסוף את הכוח היה אמור לנחות בסג'עיה השכונה הכי מסוכנת בעזה, הלחימה הייתה בעיצומה.

סהר היה די המום, אבל לא נתן לסיטואציה להוציא אותו מפוקוס, הוא עזר לחובשים והעלה למסוק קודם את גופות החיילים והפצועים ורק לאחר מכן את שאר הלוחמים, כשכמעט כולם היו כבר על במסוק  נורה לכיוונו טיל אר. פי. ג'י. הוא פספס את המסוק אבל פגע בסהר ובעוד שני לוחמים.

הפגז פגע פגיעה ישירה בשי, הסמל שלו, ונחת כשני מטר ממנו. רסיסי הפגז פגעו בסהר בעוצמה ברגל, בכתף ובראש, הוא הספיק לראות את מה שנשאר משי וגולן, לפני שאיבד את הכרתו.

החובשים שכבר היו במסוק מיד קפצו וחילצו את גופותיהם של שי וגולן, והיו בטוחים שגם סהר כבר לא בין החיים, כשהצליחו לחלץ אותם ולטוס משם גילו שעדיין יש לו דופק והוא במצב אנוש. הם מיהרו לטפל בו וטסו לכיוון בית החולים הקרוב כשעל המסוק שבעה הרוגים ותשעה פצועים בדרגות פציעה שונות, סהר היה במצב הקשה ביותר מבין כל הפצועים. 

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...