שקיעה
שקיעה. צילום: נער מקליד, צילום עצמי.

 >  >  > 

סהר ואביב - פרק ב'

הסוד

חג הסוכות הגיע, והם קבעו עם כמה חברים לעשות על האש בחוף. סהר הגיע לשם עם שלושה חברים קצת לפני אביב. הם הורידו מהרכב של אבא של דניאל - חבר שלו - את המנגל, כמה כיסאות ושולחן, וארגנו את הפינה שלהם.
אביב הגיע עם כמה חברים והפתיע את סהר, כל ראשו היה מלא צמות קטנות שהיו צמודות לראשו, וזה החמיא לו, נראה היה לסהר שהוא התאהב בו שוב כשראה אותו ככה, הוא היה יפיפה באותו הערב, וסהר היה גאה שהוא שלו.
כמה שעות של אוכל, גיטרות וכיף נגמרו והם נפרדו מחבריהם, לקחו את הסדין והגיטרה וירדו לחוף. סהר הוריד את הג'ינס ונשאר רק עם תחתונים, נכנס למים וצעק לאביב להיכנס. אביב התבייש קצת, הם היו יחד כבר חודש וחצי וחוץ מאלפי נשיקות לא קרה בניהם שום דבר אינטימי יותר, אפילו כשישנו לפעמים אחד עם השני סהר לעולם לא ניסה לגעת בו. אביב סיפר לו שלא שכב עדיין עם גבר וסהר כיבד את זה, "אני אחכה עד שתהיה מוכן." הבטיח לו.

לבסוף החליט אביב שהוא עושה את זה, היצר ההרפתקני שבו תמיד ניצח את ההיגיון. הוא נשאר עם תחתונים, ונכנס למים. סהר חיבק אותו חזק ונצמד אליו, נישק וליטף את כולו.
אחרי חצי שעה של התחרמנות במים הם חזרו לחוף. סהר זרק אותו בעדינות על הסדין וקפץ עליו, הפשיט ממנו את התחתונים והם שכבו בפעם הראשונה.

אביב התרגש נורא, ולא הבין על איזה כאבים או גועל סיפרו חברים שלו כשדיברו על הפעם הראשונה. הוא נהנה נורא, ואחרי פחות מדקה הבין מהי אורגזמה. הוא אהב את זה ולא רצה להפסיק. כשנגמר הם נכנסו שוב לים שטפו את עצמם והתלבשו, הם המשיכו לשבת שם ולהתחבק, סהר שר לו שירים ואביב היה מאושר.

קצת לפני שהשמש עלתה אביב הסתכל עליו. "סהר, יש משהו שאני חייב לספר לך." אמר, "אני לא יכול להסתיר ממך יותר."

המבט בעיניים של אביב הפחיד את סהר, הוא לא היה בטוח שרצה לשמוע מה יש לאביב לספר ומה הסתיר עד עכשיו, הוא זז קצת ממנו הביט בו וחיכה. "אין לי באמת אימא ואח קטן בערד, אימא שלי נפטרה מסרטן כשהייתי בן שלוש, ומאז אני עובר ממקום למקום עם אבא שלי, אני בדרך כלל לא נקשר לאף אחד כי אני יודע שמחר אבא שלי יצטרך לעזוב ולעבור למקום אחר. עברנו שמונה דירות ושלוש מדינות בעשר שנים האחרונות, והיום אפילו שמעתי את אבא שלי מדבר עם מישהו ואומר לו שאוטוטו נצטרך לעבור שוב, אני חושב שהוא אמר משהו על חוץ לארץ."

סהר התרגז. "עד עכשיו סיפרת לי שקרים, למה לא סיפרת לי שאימא שלך נפטרה? למה סיפרת לי על כל החברים שלך מערד, על הלהקה? הכול שקרים?"

"תעזוב את זה עכשיו סהר, סיפרת לך את זה כי מצאת חן בעיניי מההתחלה ורציתי להיות אתך, אז התחלתי סיפור ולא ידעתי איך לצאת ממנו והמשכתי, אבל לא הכול שקרים, אני אוהב אותך ומפחד שמה ששמעתי בשיחה של אבא שלי נכון, אני לא רוצה לאבד אותך."

"איזה סירות אבא שלך אמור לתקן בחו"ל?"

"אבא שלי לא באמת מתקן סירות, זה מה שהוא ביקש ממני להגיד אם ישאלו אותי, אבא שלי עובד במשטרה או משהו כזה, הוא לא בדיוק מספר לי ואני חושב שהוא סמוי או משהו כזה, בגלל זה אנחנו תמיד עוברים ממקום למקום ובגלל זה הוא תמיד בעבודה ואני רוב הזמן לבד בבית."

סהר הקשיב וכעס כמו שרק ילד בן שש עשרה יכול לכעוס, "אתה שקרן ואני לא רוצה לדבר אתך יותר, תטוס היום מצדי, או שזה עוד אחד מהשקרים שלך ואני אראה אותך בבית ספר כשייגמר החופש."

במקום להבין את אביב סהר לקח את הגיטרה שלו ועזב את אביב לבד על החוף. הלילה הכי טוב בחיים של אביב נגמר במפח נפש ואכזבה גדולה. הוא נשאר לשבת שם עוד כמה שעות ובכה כמו שלא בכה מעולם. 'ידעתי שהייתי צריך לספר לו לפני.' כעס על עצמו, אבל כעס גם על תגובתו הילדותית של סהר, הוא היה בטוח שהוא יבין למה שיקר לו ולא חשב שהוא יגיב ככה, במיוחד לא אחרי ששכב אתו בפעם הראשונה, ששכב עם גבר בפעם הראשונה.

שעות לקח לו לקום מהסדין ולחזור לביתו, כל רגשותיו היו מעורבבים ומבולבלים, יותר מידי קרה בעשרים וארבע השעות שהיה בלי שינה, ואביב לא ידע איך להכיל הכול. הוא הרגיש שוב בודד לחלוטין, לא היה לו למי לספר ועם מי להתייעץ, הוא חייג לסהר אבל הוא לא ענה לו לטלפון, אביב עלה למיטה ובכה עד שנרדם.

"בוקר טוב אביב," העיר אותו אביו אחרי שש עשרה שעות רצופות של שינה, "קום ילד, אני צריך לספר לך משהו."

אביב התעורר, הכין לעצמו קערה עם קורנפלקס והתיישב מול אביו.

"אני יודע שאתה כבר ילד גדול ואני יכול לדבר אתך על הכול, ואני יודע שאתה יודע פחות או יותר במה אני עובד, אז אני אהיה אתך כנה לגמרי, אני איש משרד הביטחון, שבכני"ק. ובשנים האחרונות היה לי תפקיד ביצועי בשטחים, בגלל זה היינו צריכים לעבור ממקום למקום, אבל זהו, זה נגמר ילד שלי, קיבלתי הצעה לתפקיד ממש טוב בצרפת, משהו שקשור לביטחון בין צרפת וישראל, אני אעבוד שם מהשגרירות ויהיה לי סדר יום קבוע, ככה יהיה לנו הרבה יותר זמן להיות יחד, סידרתי לך בית ספר יהודי טוב שיהיה ממש קרוב לבית שלנו, ובעזרת השם, כשתסיים את הלימודים תוכל לחזור לפה לעשות צבא, או שאני אסדר לך משהו שם, בצרפת. זה תפקיד שחלמתי עליו כל חיי ואני מבטיח שיהיה לנו טוב שם ביחד, מה אתה אומר?"

אביב לקח כמה ביסים מהקערה הענקית ותאבונו אבד. הוא שוב בכה ורץ לחדרו, נעל את הדלת ולא היה מוכן להקשיב לאביו. אחרי שעה הוא נרגע, יצא מהחדר והתפרץ על אביו שחיכה לו. "איך אתה תמיד עושה לי את זה, אתה יודע שיש לי חבר ושטוב לי פה, פעם אחת תישאר בשבילי ולא שאני אעבור בשבילך, אני לא בא אתך לשם."

"אני מצטער אביב אבל אתה חייב, ואני מבטיח לך שזאת הפעם האחרונה, כשתגיע לגיל שמונה עשרה תוכל לחזור, תוכל לעשות מה שאתה רוצה, עד אז אתה איתי, אל תשכח כמה  עברתי בשביל לגדל אותך, וכמה ויתרתי בשבילך, תבוא איתי ואני מבטיח לך שאתה תאהב את המקום, חוץ מזה אתה מדבר כבר צרפתית מהתקופה שלנו בקניה."

אביב שוב עזב את אביו ורץ לחדרו, הבין שאין לו כל כך ברירה והרטיב את הכרית בדמעות, אביו דפק בדלת ואמר לו, "תתחיל לארוז יפה שלי, הטיסה שלנו ממריאה עוד שלושים ושש שעות, אני רק יוצא לכמה סידורים אחרונים ובא לעזור לך." 

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...