שקיעה בברייטון, בריטניה
שקיעה בברייטון, בריטניה. צילום: //joao paulo, Flickr.

 >  >  > 

יושב על המרפסת

אולי הבעיה היא בי, בכך שאני עדיין תקוע בגיל עשרים ומסרב להתאהב מחדש

השמש היורדת לכיוון מערב צובעת את השמיים בכתום ומשב רוח גורם לי לרעוד. אני נכנס לסלון, לוקח את השמיכה שמונחת על הספה וחוזר לכיסא במרפסת, מביט על הים שמשתרע חמישה קילומטר ממני. על המגרש מצידו השני של הרחוב, שבו ניצב עד לפני שישה עשר חודש גן ילדים, נבנה עתה בניין מגורים שעוד מספר שבועות יכסה את האופק, יסתיר את מסגד סידנא עלי מימין ואת מלון מנדרין משמאל. עד אז אפשר יהיה ליהנות מקו החוף, מהאורות של העיר אחרי השקיעה.

איציק. האדם היחיד שבו הייתי מאוהב. גבוה, שרירי, חלק, בעל ראש מעט קטן, חיוך נעים, עיניים שובבות. כשהוא הגיע ליחידה אני כבר הייתי ותיק, שנתיים או שלוש אחרי הגיוס, והייתי אמור להכשיר אותו לעבודה. הכשרתי והתאהבתי. בלילה, כשעצמתי את עיניי במיטה הוא היה איתי; התנשקנו בדמיוני, הפשטנו אחד את השני, התלטפנו, התלקקנו, מצצנו, חדרנו, גמרתי. אחרי שאיציק נפרד מהחברה שלו יצאנו יחד לפאב. כנראה ששתיתי מספיק, משום שאמרתי לו שאני רוצה לשכב עם גברים; שאני רוצה לשכב איתו. כנראה שהוא שתה מספיק, משום שאמר שיכול להיות מעניין ושאנחנו יכולים לקפוץ אליו לדירה שאותה חלק עם שותפים. כשהגענו אליו, אמרתי לו שאני מעדיף לחכות למחר, לומר לחברה שלי שאני רוצה להתנסות. מחר היה מאוחר מדי. אדי האלכוהול התפזרו, הוא החליט שהוא מעדיף להחניק את סקרנותו ואת העדפותיו ולהביא ילדים להוריו ניצולי השואה, ואני נותרתי עם חצי תאוותי בידי ועם חברה פגועה, שהפכה אחרי שנה לאישה פגועה, אחרי שנה נוספת לאימא פגועה ואחרי עוד שש שנים לגרושה פגועה. איציק נותר איתי בדמיון, שם עיניתי אותו, הכאבתי לו, התענגתי איתו. כששכבתי עם אשתי, כששכבתי עם הבחורות שאיתן יצאתי אחריה, הוא היה איתי, וחדר לתוכי כשאני חדרתי לתוכן.

איציק התחתן, השתקע בארצות הברית, הקים משפחה ועקבותיו אבדו. גם אני הקמתי משפחה, נסעתי לארצות הברית, חזרתי, התגרשתי. קיבלתי הזדמנות נהדרת לבדוק מה אני רוצה בחיי. אטרף היה שם לעזור, אך לא הועיל, משום שגברים רוצים לגמור, ולא מעניין אותם אם לגוף ששוכב איתם במיטה יש נשמה או שהוא בובה עם חור. הם חושבים שהם יפים, חטובים, צעירים ומשעשעים, בעוד שכרסם הולכת לפניהם, קמטים מעטרים את פניהם, והם שכחו מתי לאחרונה קראו ספר. היה בחור אחד בעל קול כובש, רופא שיניים שאהב לטייל בחו"ל. לצערי כשנפגשנו לא הייתי מוכן ליציאה מהארון וגם איתו הקשר נותק.

העיגול הזהוב של השמש מסנוור, מתקרב לקו המים. שלט הפרסום הדיגיטלי ליד מחלף הסירה מנצנץ, והנורות הכחולות על הגשר במחלף גלילות נדלקות.

ומה אני מחפש? דליה, ידידה ותיקה, טענה שכל הגברים מפנטזים על בחורות צעירות, ואני מפנטז על בחורים צעירים. הפנטזיה שם ואני אשאר עם הדבר האמתי, בחורה בת גילי. ובחורות בנות גילי מגיעות וכל אחת נושאת איתה שק שאותו צברה במשך השנים. אחת מגדלת ילדה בעלת התפרצויות זעם, לשנייה התפרצויות זעם של עצמה, שלישית ישנה עם הכלב במיטה וזה רוצה להצטרף לחגיגה כשמגיעים בחורים, ורביעית נעה בין הילדה לעבודה וחזרה ושכחה שיש דברים מעבר לשגרה. אולי הבעיה היא בי, בכך שאני עדיין תקוע בגיל עשרים ומסרב להתאהב מחדש, לשים מאחוריי את איציק ולהיפתח לחוויות חדשות. ואולי הסיבה היא שלא החלטתי מה אני רוצה, לאיזה צד אני שייך. אחרי מספר חודשים עם בחורה אני מתרחק ומחפש בחור כדי שלא אצטרך להתחייב, ועם זאת אני חושש לעשות את הצעד ההכרחי ולהודיע לעולם שאני שונה מהחזות שהצגתי עד היום. כשלפני מספר שנים סיפרתי להוריי שאני גיי הם בחרו להתעלם, וגם חבריי הקרובים אינם מתייחסים לגילוי. ואכן, מדוע שיתייחסו אם אני עדיין יוצא עם בחורות. ומדוע שאודיע לכל שאני גיי, אם אינני פוגש גבר שיצדיק את ההכרזה. ביצה ותרנגולת, אך בינתיים אני יושב על המרפסת לבדי ומביט בים המשחיר.

השמש נעלמה, הצבע הכתום התפוגג מהשמיים, היום נגמר. אני נכנס לסלון החמים וסוגר אחריי את הדלת.

לפרק הקודם לפרק הבא 
תגיות

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...