בחור חתיך. צילום: torbakhopper, flickr.

 >  >  > 

שושן צחור - פרק א'

ערב אחד

הצעיר היה לקוח קבוע של סמיון. עוד לפני שהתחיל לעבוד בממילא, אפילו. למרות שמאז הוא מגיע הרבה יותר. לא כמו מרקוס ויניב, נכון, לא צריך להגזים. אבל הרבה. לפחות פעמיים בשבוע, בלי להביא בחשבון את מוצ"ש. כי זה קרוב לעבודה וכי הוא חייב לשבת ולהירגע ולשתות משהו או שניים בסוף היום, לנקות את הראש מכל החרא שהדוסים האמריקאים והפקצות האמריקאיות שלהם דוחפים לו. כמו תרנגולות, הוא אמר, לא סותמות לרגע. סמיון לא התרשם ואמר לו שהוא אוהב את זה. אחרת למה הוא עובד שם. ועוד מצליח לו לא רע, לפי מה שהוא שומע. ואורית אמרה שנו בטח. הסתומות האלה, הוא בכלל לא צריך להתאמץ. רק מלהסתכל עליו מתקצרת להן הנשימה, וכשהוא מסתכל בחזרה, עם העיני גור נמרים שלו, הן מתחילות לגמגם, וכשהוא מחייך חיוך מקצועי רועדות להן הרגלים, וכשהוא אומר גוד מורנינג מיס, האו קן איי הלפ יו, במבטא קטמוני מצוחצח של קוף מאולף, הן צונחות בעונג לרצפה (שאף פעם לא נקייה באמת, כי זה בכל זאת הלבנט) ומגישות לו במחוות כניעה חלושה את כרטיס האשראי שלהן, שיעשה איתו מה שהוא רוצה. והאהבל הזה רק ממשיך לחייך ואומר בנימוס מקצועי יס מיס, אקסלנט צ'ויס, כשהן מפרפרות רטטים אחרונים על הרצפה (המאובקת בעליל, כאמור).

את סתם מקנאת, הצעיר אמר. במי אני מקנאת, אורית החזירה לו, והורתה לסמיון לעשות לה עוד אחת, המזיגה הקבועה שלה, הוא יודע (הוא לא. מאז שהתארס הראש שלו במקום אחר. אז היא הסבירה לו. ובינתיים:) אני יודעת יפה מאוד מה הברביות האלה שוות, היא ממשיכה, ויותר חשוב, אני מכירה אותך לפני ולפנים, ואני יודעת שהן לא מפסידות כלום. הרי אתה הומו. היא אמרה, וחרצה לשון וקרצה לג'ירף שישב כיסא אחד ליד (עם יאיר, אם תהיתם). הצעיר עשה כאילו הוא נעלב, והג'ירף עשה כאילו הוא מופתע ואמר מה באמת, ודחף ליאיר בכתף ואמר שיש לו סיכוי. אני לא הומו, הצעיר אמר כאילו עצבני, אבל זה יצא לו רוטט מצחוק. ובינתיים סמיון הראה לג'ירף משהו בטלפון (אורית [נוזפת]: אתה לא אמור לעשות לי המבורגר; סמיון [נובח]: חכי שנייה), דימוי קיטש מחריד מהפוסט האחרון של הצעיר: חתול מתוק-עד-בכי מחזיק מטריה מתחת גשם של לבבות אדומים. הג'ירף צוחק בקול, יאיר אומר שהוא ידע כל הזמן, סמיון מגחך מעל הזקנקן, אורית תובעת את הקציצה שלה והצעיר אמר שמה הם רוצים, זאת תמונה יפה.

הג'ירף היה מת להשכיב את הצעיר. נכון שהוא קוף, אבל קוף יפה. חוצמזה יש לו חולשה לקעקועים. ולצעיר היו שני שרוולים מרהיבים, סבוכים, בטורקיז תכלת ורוד ירוק, קנוקנות משתרגות ועלים מתפתלים וציפורים דמיוניות ושושן צחור ענקי בתוך כל זה. קיטש, כמו שאמרנו. אבל מרהיב. והצעיר ידע שהג'ירף מת להשכיב אותו, ואם הוא לא הבין את זה בעצמו סמיון דאג להבהיר לו את הנקודה. והאמת שהוא התעניין. הרי גם הג'ירף הוא ג'ירף יפה. וזה נראה לו מסקרן ומוזר. לא שהוא חשב לעשות משהו עם ההסתקרנות והעניין האלה. כאילו, כן, הוא (הג'ירף) בחור יפה והכל, אבל הוא (הצעיר) לא הומו. זה מעניין אותו כמו שמעניין, נגיד, שיש אנשים שאוכלים ג'וקים (יאק, הג'ירף אמר. יאיר אמר שהוא ניסה פעם וזה טעים באופן מפתיע, אבל הוא לא ינסה שוב).

בטח שאתה הומו, אורית אומרת ומיד מפרטת, אתה כולך נקבה, מקפיד על התספורת, מטפח את השפם, מורט את החזה, עושה שופינג. תסתכל על הבגדים שלך, כולך מיופייף מלוקק. אני אוהב להיות יפה, הצעיר אמר, זה לא עושה אותי הומו. הג'ירף אמר מהורהר שתכלס, קשה מאוד להבחין בין הומואים לערסים, אלה גם אלה מלקקים את עצמם כל הזמן עד שהם מבריקים, אתה לא יכול להבדיל. כמו חתולים, יאיר העיר. אתה רומז שאני ערס, הצעיר שאל בטון מאיים. טוב תראה, יאיר אמר, אנחנו לא רוצים לפגוע, אבל. אתה צריך להכיר בעובדות, הג'ירף השלים. ושאל את אורית אם הוא באמת מרט את החזה. מה פתאום, הצעיר אמר פגוע. הג'ירף דרש שיוכיח. הצעיר גלגל עיניים, פתח את הכפתורים והפשיל את החולצה (קרם עדין מאוד מפוספס ארגמן דק בגזרה שהלמה אותו מאוד. הוא אמר שזה רק בשביל העבודה) בפוזת סופרמן והבעה של נו-תגמור-עם-זה-כבר. הג'ירף מישמש. לא מרוט, הוא הודיע. אמרתי לך, אורית אמרה מנצחת, ותוריד ידיים. שלי. אבל הצעיר כבר התכפתר שוב.

הכוס שלו כמעט ריקה. הוא משלב עליה ידיים, משעין עליה את הראש. בוהה בכיוון הכללי של הטליסקר החדשים (למרות שהוא לא טיפוס של וויסקי בכלל. אבל זה מה שנמצא שם, אז זה מה שהוא בוהה בו). מסובב את הראש, לאט, בעייפות חתולית, שתויה. בוהה בג'ירף. מצמצם עיניים, כאילו מתרכז, או חושב, או מתכונן לתקיפה. איך זה בעצם, הוא שואל. ולוקח לג'ירף רגע להבין שהוא מדבר אליו. איך זה מה, הוא שואל. ליתר בטחון. שלא יגידו שהוא לא נזהר. שלא יאשימו אותו שהוא משחית צעירים או מכניס להם רעיונות לראש. נו, אתה יודע, הצעיר אומר, שאתם, נו, אתה יודע. איך זה שמישהו מזיין אותך. תשאל את אורית, הוא אומר. אבל הצעיר אמר שזה לא אותו דבר. מה שנכון, הג'ירף הסכים, ואמר שבעצם הוא לא כל כך יודע. בדרך כלל הוא בצד שנותן. לצערו הוא לא יודע לקבל. זה תמיד כואב לו. זהו, הצעיר אומר, זה מה שנראה לי. אני לא מבין איך אפשר ליהנות מזה. טוב תשמע, הג'ירף אומר, זדוני וזומם ומשועשע, אתה לא חייב. אפשר בלי חדירות.

לוקח לצעיר רגע להבין והוא מיד אומר שהוא לא התכוון לשום דבר, זה רק ככה, מסקרנות, סקרנות אינטלקטואלית, הג'ירף משלים, אה הה. הצעיר מתעקש שכן. ושואל ברצינות אם זה לא כואב. אתה רוצה תשובה אמיתית, הג'ירף שואל. ניסית פעם לשחק עם עצמך. עם האצבעות. או דברים אחרים, לא יודע. תנסה פעם. זה נעים. אפילו אם אתה לא הומו, הוא מוסיף כשהצעיר עושה פרצוף. יאיר ביקש שילכו רגע לשירותים ויגמרו עם זה כבר, אם לא אכפת להם הוא מנסה לאכול. זה לא זה, הצעיר ממשיך. להיות ככה עם גבר אחר, זה נראה לי כל כך מוזר. שמישהו אחר נמצא בתוכך. זה... וזה נשאר תלוי באוויר. הג'ירף מסתכל עליו בשקט, מחייך. זה בדיוק זה, הוא אומר. להיות ככה עם מישהו אחר. להיות יחד באמת. בתוכו. או בתוכך. זה מפחיד, ברור. אבל זה כל כך... קרוב. הצעיר מסתכל בו. דרכו. מהורהר. שתוי.

זה היה כל כך עדין ורך שהג'ירף היה חייב להגיד, שניכנס לשירותים. הצעיר היה צריך לצחוק צחוק קצר וקליל ולשבור את הרגע והם היו יכולים להמשיך כרגיל. אבל הוא תלה בו עיניים נעלבות, תמהות. וחזר לבהות מולו בטליסקר החדשים. ואחר כך גמר את הבירה שלו ושאל את אורית אם הם יזמינו חשבון ואם היא יכולה להקפיץ אותו, כרגיל.

לפרק הבא 
תגיות

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...