אילוסטרציה. צילום: Neal Fowler, Flickr.

 >  >  > 

סתם ציניקן - פרק ח'

נס חנוכה

עדן קיבל תשובה לשאלה הזו כמה שבועות אחר כך כשפתח בחיפזון את דלת המחסן כדי להביא דחוף לשף קופסת שימורי מלפפונים בחומץ, ונעצר נדהם למראה כוכב ובועז שניהם ערומים למחצה, אוחזים זה באברו של השני, מתנשפים ומיוזעים. עורו השחור של כוכב הבהיק באפלולית המחסן ואברו נראה גדול ומאיים בתוך כף ידו של בועז שנראה חיוור ורופס כנגד גופו הכהה והשרירי של עוזר הטבח הצעיר. לרגע קפאו שלשתם נדהמים ונבוכים ואז עדן שהתעשת ראשון סגר את דלת המחסן וחזר למטבח להגיד לשף ניקולאי שהוא לא מצא את המלפפונים בחומץ ובכלל, שיעזבו אותו הוא לא עובד בדיינרס, הוא מורה שנמצא בחופש חנוכה וזה שהוא ומנהל המטבח גרים יחד לא אומר... עדן לא הספיק לשטוח את טענותיו בפני השף ניקולאי, בחור גבוה ומלא בשר עם סט מרשים של קעקועים על זרועותיו העבות, כי עוד לפני שהספיק להגיע אליו הסתער עליו מאור חיבק אותו וסחף אותו החוצה לעבר מגרש החנייה שם המתינה להם מכוניתם הנאמנה. "מצטער על האיחור," התנשף מאור, "היה איזה עיכוב בגלל... אה, והשף אמר שזה בסדר, הוא מצא כבר את המלפפונים שלו ואתה לא צריך ללכת לחפש אותם, יאללה, בוא ניסע לפני שהם יזכרו שהם צריכים ממני עוד משהו." צחק מאור, התניע את הרכב, חגר את עצמו, פקד על עדן להיחגר גם כן ויצא לעבר הצימר המפנק שהם הזמינו לעצמם כדי לבלות יחד קצת זמן איכות בחופשת החנוכה.

עדן לא הצליח להפסיק לחשוב על המחזה שנגלה לנגד עיניו במחסן, המראה הטריד אותו, הלהיט אותו, הרגיז אותו וגרם לו להיות חרמן כל כך עד שהוא הצליח לעייף אפילו את מאור. הם בילו את רוב אותו סוף שבוע במיטה או בג'קוזי וחזרו הביתה מותשים אך מרוצים מאוד.

רק בדרך חזרה ניסה עדן לשוחח על מה שהציק לו, אבל מחמת המבוכה העדיף ללכת סחור סחור והצליח לבלבל את מאור שלא הבין למה הוא שואל שאלות משונות כל כך, ומה פתאום אכפת לו מי מהעובדים בדיינרס הומו או לא? ומי מזדיין עם מי?

"מה אכפת לך מי הומו ומי לא? מה זה משנה בכלל מה כל אחד מעדיף במיטה? מה שחשוב זה מי יודע לבשל, מה זה השאלות המשונות האלה עדן?"

"סתם, לא חשוב, פשוט רציתי לדעת..." מחשש שמאור יראה בו רכלן חסר חיים המציא עדן תירוץ שיסביר את החטטנות שלו. "זה לא שלי אכפת, אבל אני שואל בשביל מירי, אחותי שאלה אם בועז מצא לו מישהי או מישהו, אני חושב שהיא עדיין מקווה שהוא ישנה את דעתו בנוגע לגט."

לשמחתו של עדן מאור קנה את הסיפור שלו וגילה לו שבועז שכר כמלצריות את הבנות הכי יפות וסקסיות, וכמלצרים את הבחורים הכי חטובים והומואים, "אבל בסוף," מילא פיו צחוק, "הוא נדלק דווקא על הבחור השחור הזה, כוכב. זוכר את כוכב שישן אצלנו בלילה של הפתיחה? אז עכשיו הוא ישן אצל בועז, ולאחותך אתה יכול להגיד שתשכח מבעלה כי לפי איך שהוא דלוק על התחת השחור של כוכב..." הוא גיחך, "כדאי שהיא תשיג גט כמה שיותר מהר כי בעלה לגמרי בעניין של גברים."

"מוזר, לא ידעתי שאצל האתיופים יש הומואים." העיר עדן בתמימות מעושה.

"יש." קבע מאור בביטחון, "בכל מקום יש, אז למה שאצלם לא יהיו? אבל כוכב בכלל לא אתיופי, הוא מהכושים העבריים של דימונה."

"אז הוא אפילו לא יהודי," התפלא עדן, "אבל..."

"אבל מה? מה רצית להגיד?"

"רציתי להגיד ש... עזוב, זה לא חשוב."

"בכל זאת," התעקש מאור, מלכסן אליו מבט משתומם.

"עשו לו ברית מילה." חשף עדן שלא הצליח להתאפק יותר.

"באמת? ואיך, אם מותר לי לשאול, אתה יודע דבר כזה?" התחדד קולו של מאור בחשדנות.

"ראיתי אותם, את כוכב ואת בועז, זה לא היה בכוונה, הלכתי למחסן להביא מלפפונים בחומץ והם היו שם ו... מה אתה צוחק? השף ביקש שאני אעשה טובה ואביא לו אז..."

"עכשיו אני מבין למה היית חרמן כזה." הצטחק מאור.

"לא נכון," מחה עדן, "זה בכלל לא היה בגללם, מה פתאום? זה רק שהיית נורא עסוק בזמן האחרון וכמעט שלא היה לך זמן אלי, ולכן..."

"בסדר, בסדר," נחפז מאור להרגיע, "די להתעצבן, אני סתם צוחק."

"אני לא מתעצבן." נחפז עדן להרגיע, ליטף את ברכו של מאור והוסיף חיוך, דוחק ממוחו בכוח את מראה גופו של כוכב.

למרות כל מאמציו של עדן להפסיק לפנטז על כוכב ולהשקיע את עצמו בעבודתו ובזוגיות הפורחת שלו עם מאור כל מפגש מקרי עם הצעיר הסקסי והחייכני הסעיר אותו. היחיד שהבחין בכך היה בועז שהטיב להכירו, והבחין איך הוא מציץ בגניבה בכוכב ומיד מסב את עיניו בהבעת אשמה.

"החלטנו לחגוג את סוף השנה האזרחית במסיבה בדיינרס, כל העובדים ובני זוגם מוזמנים, אתה חושב שמירי תרצה לבוא?" שאל בועז את עדן.

"לא יודע, אתה רוצה להזמין אותה? אבל אתם כבר לא יחד, חשבתי שאתה עם כוכב עכשיו."

"אנחנו גרים יחד, אבל הוא לא ממש בן זוג שלי, אנחנו בסוג של זוגיות פתוחה."

"באמת?" הסמיק עדן במבוכה, "לא ידעתי."

"כוכב גר כל החיים בדימונה עם הורים מאוד דתיים וקפדנים. הוא ברח מהבית כדי להיות חופשי ועכשיו, כשאף אחד לא משגיח עליו, הוא חוגג, אני לא מסוגל לרסן אותו והאמת שאני גם לא מעוניין, הוא צעיר, הוא יפה, הוא חרמן, שיעשה חיים כל זמן שהוא יכול."

"אני רק מקווה שהוא נזהר."

"כן, הוא נזהר, הוא לא טיפש. אז מה דעתך, מירי תסכים לבוא?"

"לא יודע, למה שלא תתקשר אליה ותשאל?"

"כי היא מסננת אותי."

"באשמתך, זה בגלל שאתה מציק לה שתעשה הפלה."

"אני מבטיח לא להציק לה יותר, נשבע לך שלא, תתקשר אליה אתה, אותך היא לא תסנן."

עדן התקשר לאחותו שהייתה כבר בתחילת החודש השביעי ושאל אם היא מוכנה לדבר עם בעלה.

"לדבר על מה?" רטנה מירי בעצבנות.

"הוא רוצה להזמין אותך למסיבת סילווסטר, והוא מבטיח לא להציק לך יותר."

"יפה מצידו, אבל אני לא במצב של ללכת למסיבה, אני בקושי זזה."

בועז חטף מעדן את הטלפון שלו והתחיל להתחנף במרץ למירי, מבטיח לה שהיא נראית נפלא ושההיריון הולם אותה, "אל תשכחי שבעוד חודשיים תלדי ואז לא תוכלי לצאת יותר מהבית, מי יודע כמה זמן יעבור עד שתוכלי לבלות שוב, בואי בבקשה, אני מבטיח להשגיח עליך ולא להציק."

מירי שהייתה תקועה יותר מידי זמן בבית הוריה, משועממת ועצבנית, השתכנעה ואפילו הסכימה להניח לבעלה לקחת אותה למסיבה.

זו הייתה מסיבה מוצלחת מאוד, בועז נאם נאום קצר והודה לכולם על עבודתם המסורה, סיפר שהדיינרס הוא הצלחה עצומה, הבטיח לכול העובדים בונוס חג נאה, והזמין את כול הנוכחים לחגוג עד אור הבוקר.

הצעירים רקדו ושתו ושמחו, המבוגרים יותר רק אכלו ושתו, ואילו בועז ומירי פרשו למשרד הקטן של בועז ועדן, הסתגרו בתוכו, שוחחו ארוכות ואיכשהו הצליחו לגשר על הפערים, לסלוח אחד לשני ולהתפייס.

"את חוזרת לגור עם בועז? הוא יודע שאת עומדת ללדת בעוד חודשיים?" השתומם עדן לשמע הבשורה.

"כן, בטח." הנהנה מירי, ממשיכה לארוז במרץ את חפציה.

"אז זהו, עכשיו הוא כבר מוכן להיות אבא?" הופתעה אימא של עדן.

"כן, הוא הלך לפסיכולוג והצליח להבין שההתנגדות שלו לאבהות נובעת מפחד, הייתה לו ילדות קשה. הוריו רבו כל הזמן וזה צילק אותו, עכשיו הוא מוכן לנסות לעשות תיקון ולהיות אבא."

"ממש נס חנוכה." הצטחק אביו שעם כל אהבתו לבתו לא ממש רצה לגור עם תינוק בכיין. הוא העדיף שבתו תגור עם בעלה, תגדל איתו את ילדם ותניח לו להיות רק סבא.

אשתו הייתה מאוכזבת מעט, אבל התרצתה אחרי שמירי הבטיחה לה שהיא ובועז ימשיכו לגור קרוב אליה ושהיא תראה את הנכד כל יום.

"אבל מה יהיה עם כוכב? הוא לא יכול להמשיך לגור אתך." לחש עדן לבועז כשהם נשאו יחד את מזוודותיה של מירי לרכבו.

"ברור שלא, הוא מחפש דירה משלו, ואם לא אכפת לך עדן, אני אודה לך אם תיתן לו לגור אצלך לכמה ימים, אני יודע שזו בקשה גדולה, אבל זה עניין זמני עד שהוא יתארגן על עצמו."

עדן החליף מבט עם מאור שחייך והנהן, "בטח, אין בעיות." אמר בחביבות.

עדן משך בכתפיו, "טוב, בסדר." אמר וקיווה שאיש לא מבחין שהוא מסמיק.

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...