אילוסטרציה. צילום: Neal Fowler, Flickr.

 >  >  > 

סתם ציניקן - פרק ו'

אני צריך אותך

כשמאור כעס על עדן הוא היה מעניק לו את טיפול השתיקה ובמשך מספר שעות היה נמנע מלגעת בו, לא עונה לשאלותיו ולא מחייך לעברו. לאט לאט הוא היה נרגע מתחיל לענות, קודם תשובות קצרות ונוקשות, ואחר כך תשובות יותר נעימות, ואחרי כמה שעות מתרכך וחוזר לחייך, ובסופו של דבר חוזר לעצמו החביב ונעים ההליכות, ואז הם היו מנהלים שיחה קצרה ועניינית על הסיבה למריבה, כל אחד היה טוען את טענותיו ומסביר את עמדתו והסיפור היה נגמר בסקס פיוס מנחם. עדן ומאור רבו לעיתים רחוקות מאוד, ובדרך כלל על עניינים מטופשים למדי, ועדן השלים עם כך שהוא צריך לתת לבן זוגו זמן להירגע ולהתקרר לפני שיתפייס איתו.

לפני שנרדם החליט עדן להקדים ולבקש ממאור סליחה על התנהגותו התוקפנית ולתרץ אותה בהתרגשות ובמתח שגרמה לו השיחה עם אחותו ונוכחותו המחודשת של בועז בחייו. הוא היה בטוח שעד הבוקר מאור טוב הלב והנדיב כבר יהיה רגוע, והם יישרו בקלות את ההדורים.

בגלל נדודי השינה התעורר עדן מאוחר מהרגיל והופתע לגלות שמאור כבר לא במיטה. הוא התארגן בזריזות ונכנס למטבח, מגלה שם את מאור ובועז שקועים בשיחה בעודם אוכלים ארוחת בוקר מושקעת.

"בוקר טוב." האיר פנים לשניים, "נשאר קפה?"

"בוקר אור עדן." חייך אליו בועז בחביבות.

מאור לעומתו נשאר רציני, לא ברך אותו בבוקר טוב, העיר בקרירות שהקפה נגמר והציע לו ביובש שיכין לעצמו לבד קפה.

הוא עוד כועס עלי אבחן עדן, ונעמד להכין לעצמו קפה טרי, "איזה ארוחת בוקר מושקעת מאורי, כל הכבוד,"  פטפט בחביבות מחויכת, "מתי הספקת להכין הכל? ישנתי כל כך חזק, לא שמעתי אותך קם."

מאור התעלם מהמחמאה, לא השיב לו חיוך ורק ציין ברשעות שהוא התעורר מוקדם מהרגיל כי עדן נחר ממש חזק, ולכן היה לו זמן להכין ארוחת בוקר טובה.

בועז שחש במתיחות בין מארחיו נחפז לסיים את הקפה שלו, הודה בחמימות למאור שהשיב לו בחיוך נעים, ואמר שהוא חייב לצאת כי יש לו המון דירות לבדוק. "שיהיה לך בהצלחה." איחל לו מאור, ליווה אותו עד לדלת ונתן לו מפתח לדירה כדי שיכול לחזור מתי שירצה.

בועז יצא ומאור חזר למטבח והחל לאסוף את הכלים מהשולחן, מתעלם מעדן שישב ושתה קפה, מכרסם בחוסר חשק עוגית גרנולה.

"נו, די כבר מאורי, עזוב רגע את הכלים, אתה יוצא רק בעשר ועכשיו עוד לא שמונה, שב איתי קצת."

"לא בא לי." אמר מאור בקרירות, והתחיל להעמיס כלים מלוכלכים במדיח.

"מאורי," נאנח עדן, הוא שנא להתנצל והעדיף לדלג על החלק הזה במריבות בהנחה שמעשים אומרים יותר ממילים, ושעדן מבין אותו גם כשהוא שותק, אבל היה לו רושם שהבוקר המצב חמור במיוחד, והוא הרגיש צורך באישור של עדן שהם עדיין יחד ועדיין אוהבים.

"אני ממש מצטער שדיברתי אליך בצורה מגעילה כזאת אתמול בלילה מאורי, הייתי אחרי שיחה ממש קשה עם אחותי וזה שבועז ישן אצלנו, זה עשה לי בלגנים שלמים בראש." עדן קם ואחז בזרועו של מאור שעמד בגבו אליו, מנגב את השיש, "נו, די כבר חמוד, בוא הנה, תביא חיבוק." משך אליו את בן זוגו הצנום ממנו ולכד אותו בין זרועותיו.

"לא רוצה." ניסה מאור להדוף אותו מעליו, "לא רוצה אותך, אתה גועלי, תעזוב אותי, אני כועס עליך."

"לא נכון, אתה אוהב אותי." הצטחק עדן שלא התרשם מדבריו של מאור. הם נאמרו בשפה רפה מידי בעוד שהבליטה הנוקשה שהזדקרה במכנסיו של מאור ונלחצה אל חלציו שהגיבו מיד אמרה מפורשות בדיוק ההפך. מאור המשיך להתנגד ולמחות רפות, אבל הניח לעדן להוביל אותו לחדר השינה, למשוך מעליו את האימונית המרופטת שנהג ללבוש בבית ולכסות בנשיקות את חזהו ובטנו.

"כמה זמן יש לנו? מתי אתה צריך לצאת הבוקר?" התנשף עדן ונחלץ בזריזות מבגדיו.

"רק בעשר." הרגיע מאור והושיט אליו את זרועותיו, "בוא הנה." פקד על עדן שנחפז לציית. הוא נכרך סביב מאור, מנשק ומלטף והמועקה שהכבידה על ליבו במשך כל הלילה השתחררה.

"אני כל כך אוהב אותך מאורי, אני ממש אוהב אותך." גנח, ופתאום עלו דמעות בעיניו.

"אני יודע חמוד, גם אני אוהב אותך." הופתע מאור מהווידוי הפתאומי. "מה קרה עדן, הכל בסדר?" שאל ברוך. עדן מעולם לא אמר לו שהוא אוהב אותו, זה לא היה הסגנון שלו, הוא ממש לא היה טיפוס של הצהרות אהבה רומנטיות, ועם הזמן מאור התרגל לכך, אומר לעצמו שדי בכך שעדן חי איתו, חולק איתו מיטה ובית ומתנהג כלפיו בחיבה ובכבוד. הוא לא זקוק למחוות רומנטיות ולהצהרות אהבה נרגשות. עדן תמיד צחק מסצנות אהבה דביקות, וכשראה הצעות נישואים מושקעות נהג להעיר הערות ציניות ולנבא לזוג הצעיר גירושים מהירים ומכוערים, מה פתאום הוא משתפך ככה?

הוא הפסיק לתהות כשעדן התהפך והכניס את אברו לפיו החם, מעניק לו מציצה ארוכה ואיכותית, אחר כך הם התחבקו, נצמדו זה לזה וגמרו כשהם מתחככים אחד בשני. ככה הם העדיפו את הסקס שלהם, אם כי בהזדמנויות מיוחדות, כשהיה להם שפע זמן ושניהם היו נינוחים יותר, הם נהגו להתנסות גם בחדירות ואפילו צפו מידי פעם בסרטי פורנו אם כי התקשו למצוא סרטים שלא הביכו אותם, או גרוע מכך, הצחיקו אותם במופרכות שלהם.

עד שהם גמרו והתקלחו, והתלבשו בבגדים הולמים הליכה לעבודה כבר היה ממש מאוחר ולא היה להם פנאי לשוחח שיחת נפש. אין דבר נדבר כבר בערב חשב לעצמו מאור ונפרד מעדן בנשיקה ובחיבוק הרגילים. לצערו עדן שכבר השתלט על עצמו וחזר להיות המבוגר האחראי הרגוע והשקול לא אמר לו שוב שהוא אוהב אותו אבל במחווה יוצאת דופן אחז בכף ידו של מאור, הצמיד את פנים הכף לפיו ונישק אותה, "שיהיה לך יום נעים מאורי," הביט בעיניו של מאור מחייך אליו קלות, "ואל תשכח שאני צריך אותך." הוסיף ליטוף קליל על לחיו ונסע לדרכו.

מאור עדיין חשב על אותה נשיקה ואותו ליטוף, תוהה על פשר דבריו של עדן כשבועז התקשר אליו במפתיע, שאל מתי הוא יוצא להפסקה, ותהה אם מאור יכול לפגוש אותו במתחם ביג הסמוך למסעדה בה עבד.

"איפה בדיוק? ביג זה מקום ענק."

"ליד סופר להב יש בית קפה, אני מחכה לך שם."

"עוד חצי שעה אני אצלך." הבטיח מאור וקיים. להפתעתו בועז חיכה לו בחוץ, על המדרכה מול בית הקפה שנראה חשוך וסגור, אבל בועז פתח את דלתות הזכוכית הגדולות ונכנס ומאור אחריו, "מה דעתך על המקום הזה?" שאל בועז והדליק את האור.

"וואו!" התרשם מאור, זה ממש... זה ממש ריק."

"כן, הם סגרו לפני שבוע. בעל הבית חטף אירוע לב והחליט לפרוש, מה דעתך יש למקום הזה פוטנציאל?"

מאור חשב קצת לפני שענה, "לדעתי כן, המקום נראה טוב, גדול אבל לא גדול מידי, ובמיקום מצוין. יש פה תנועה גדולה, ומאז שפתחו את איקאה היא אפילו עוד יותר גדולה, מה בדיוק חשבת לעשות פה?"

"חשבתי על דיינרס בסגנון אמריקאי, קפה וכאלה, וארוחות קלות. בצד אחד יהיה הבר, למי שרק רוצה שתייה, ובצד השני תאים למי שרוצה לשבת לאכול. בועז היה סמוק מהתרגשות והסתובב אנה ואנה, מלא מרץ ושופע תכניות

"אבל בועז, עם כל הכבוד לדיינרס שלך, לא היית אמור לשכור דירה? כאילו... איפה תגור?"

"אה, זה," נופף בועז בידו כאילו גירש זבוב טורדני, "כבר שכרתי דירה ממש לידכם, בבלוק ממול."

"לאיזה בלוק אתה מתכוון, למספר שמונה? אבל הדירות שם ממש קטנות וממה שראיתי גם די מוזנחות."

"כן," הסכים בועז בשוויון נפש, "דירה של איזה חמישים מטר מרובע, רק חדר שינה אחד, אבל מרוהטת קומפלט. גרה שם קשישה אחת שנפטרה לא מזמן, הבנים שלה שמחו מאוד כשהצעתי לקחת את הדירה עם כל הרהיטים. הכל ישן מאוד, ריהוט בסגנון שנות השבעים, אבל שמור טוב, נקי ומסודר, מקרר ומכונת כביסה חדשים וגם המזרון חדש לגמרי. שילמתי להם מראש שכר דירה לשנה והם הבטיחו לי שאם הם מוכרים אני הראשון שהם יפנו אליו, אם הדיינרס ילך טוב יש מצב שאני באמת אקנה את הדירה הזו." הוא חייך אל מאור חיוך ענקי ואחז במרפקו, מוליך אותו החוצה, "אבל עזוב, כל זה פחות חשוב, מה שרציתי לשאול אותך זה אם תסכים לבוא לעבוד איתי? אני צריך מישהו כמוך איתי."

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...