אילוסטרציה. צילום: Anthony Majanlahti, Flickr.

 >  >  > 

שפן ניסיונות - פרק ד'

"זה לא נגמר, יפיוף. אבי ישמע על זה. אני רואה שאתה באמת צריך חינוך, ואני מבטיח לך שאתה הולך להתחרט על כל מילה שיצאה לך מהפה."

הוא החנה את האוטו בחניון התת קרקעי ופתח לי את הדלת. ניסיתי למנוע מהכאב בבטן להופיע על פניי. הוא שיחרר את האזיקים ואמר, "אם תנסה לברוח זה לא ייגמר בטוב."

הוא חי באיזה סרט אקשן משנות השמונים. לאן כבר יכולתי לברוח פה?

הלכנו אל המעלית וממנה יצאנו לקומה של אבי. הדלת נפתחה מיד ואבי העביר את מבטו בין השוטר לביני.

"בועז?"

"אחרי שהוא סיים הוא הלך לסנטר וקנה ספרים. מצאתי אותו יושב בפארק."

"אני מבין. כנסו."

נכנסתי אחרי השוטר – בועז – והתחמקתי ממבטו של אבי.

"סידרת פה יפה," אמר בועז.

"כן, לא רע. מה אתה שותה?"

"בירה. תודה."

הם נכנסו למטבח ואני נשארתי במקום, לא יודע מה לעשות. אבי לא נראה עצבני, אבל זה לא אמר כלום. רציתי שהבועז הזה יילך, אבל מצד שני פחדתי ממה שיקרה אחרי שאני ואבי נישאר לבד.

הם שתו בירה בשקט, עד שאבי שאל, "איך הולך עם הקורס הזה שמכריחים אותך לקחת?"

"השליטה עצמית? חרא. אני כמעט נרדם בכל פעם שהמדריך מתחיל לדבר. בחיים לא רציתי להרביץ למישהו כמו שאני רוצה אחרי כל אחד מהמפגשים האלה."

אבי גיחך ונעץ בי מבט. לא אהבתי את המבט הזה.

"תביא כיסא," הוא אמר לי. "תניח אותו במרכז הסלון."

ידעתי שזה לא הזמן לשאול למה. בזמן שלקחתי את הכיסא אמרתי, "סתם ישבתי בחוץ. התכוונתי לחזור בדיוק כשהוא הופיע."

"הייתי די ברור עם מה שאמרתי לך, לא?"

"אני יודע. מצטער. אלברט הביא לי ספרים. רק רציתי לשבת קצת ו – "

בועז כחכח בגרונו. "הוא משקר, אבי. כשהוא נכנס לסנטר לא היו לו ספרים. הוא קנה אותם בפנים."

לעזאזל.

אבי הנהן פעם אחת ואמר, "כן, כבר הבנתי שהוא בקטע של שקרים. טוב שתפסת אותו."

"הוא גם ניסה לשכנע אותי לא לספר לך, לשמור את זה ביני לבינו." בועז לגם שוב מהבירה וקרץ אליי.

אבי אמר, "שב על הכיסא, עומרי. תוריד גם את החולצה."

התיישבתי במרכז הסלון, לא יודע מה הולך לקרות, מרגיש רדום מכל הפחד הזה שכל הזמן היה שם, נצמד אליי כמו צל. משכתי ממני את החולצה וראיתי את בועז סוקר אותי במבטו, אבל לא במבט רעב, יותר במבט מבולבל.

"מים?" אבי שאל אותי.

מצמצתי בהפתעה והנהנתי.

"אז הוא גר פה איתך?" שאל בועז בזמן שהמשיך לסקור את הדירה.

"כן," אמר אבי והתקרב אליי עם כוס המים. "הוא אורח מיוחד. עשה טובה ותביא את נייר הדבק שנמצא במגירה העליונה במטבח."

"נייר דבק? בסדר."

אבי הגיע אליי וכשהושטתי את ידי לקחת את הכוס הוא העיף אותה הצידה ואחז בפניי בחוזקה עם ידו. לפני שהבנתי מה קורה הוא שפך באיטיות את תכולת הכוס על הפנים שלי, מונע ממני לזוז. הפסקתי לנשום וחרקתי את שיניי, כי המים היו קפואים.

שמעתי את בועז צוחק בזמן שהתקרב אלינו עם נייר הדבק.

"קשור לו את הידיים ואת הרגליים לכיסא."

"אין בעיה."

ניערתי את פניי לאחר שלא נשאר כלום בכוס. "סתם ישבתי בפארק, אבי. אתה עושה מזה סיפור בלי סיבה."

"לא יודע מי זה הבחור הזה," אמר אבי בזמן שהדביק בחוזקה את ידיי למשענות הידיים של הכיסא, "אבל האבי מריצו שאני מכיר לא היה סובל דיבורים כאלה."

"שתוק," סיננתי. "לך תן דוח לכלב שחרבן על המדרכה."

אבי צחק. "ובועז שאני מכיר לא היה סובל דיבורים כאלה."

"אני... הוא האיש שלך, אבי. אני לא יכול סתם ככה להשתיק אותו."

"ואם אני אומר לך שזה בסדר?"

הוא סיים להדביק את ידיי ורגליי. הפנים שלי הרגישו רדומות מהקור.

"אם אתה אומר לי שזה בסדר, אז אני והוא נתחיל להכיר אחד את השני לעומק."

"אני תמיד בעד היכרות לעומק."

בועז נעמד מולי ותוך שנייה הכניס לי סטירה שהעיפה את הראש שלי הצידה. האוזן שלי צלצלה והקור שהרגשתי הפך לחום צורב.

"תיזהר על הפנים, בועז."

"סליחה. יש לו מבט שדורש איזו סטירה טובה."

"מתנשא, כן. הוא עדיין חושב שהוא גר בוילה עם האבא העשיר."

"יש לו בכלל כסף?"

"מסתבר שכן, אם הוא הצליח לקנות ספרים."

"אה. מי בכלל קונה ספרים היום?"

"כנראה שלא שוטרים. אבל זהו, בועז? נרגעת? כנראה שהמפגשים האלה באמת עזרו לך לשלוט בעצמך."

בועז נחר. "שיזדיינו המפגשים האלה." הוא הכניס לי אגרוף לבטן. השתנקתי ורכנתי לפנים. בועז משך בשערותיי והכריח אותי להתיישר. "יש לך עוד משהו להגיד לי, יפיוף?"

ידעתי שזה הזמן לשתוק, אבל החרא הקטן הזה הצליח להיכנס לי מתחת לעור. סיננתי, "אתה יודע להרביץ מצוין לאנשים שלא מסוגלים להחזיר לך. זה תסמין מובהק לזין קטן."

אגרוף נוסף, הפעם יותר באזור הצלעות. היה לי ברור שהוא הרביץ לאנשים בעבר. האגרוף שלו הכאיב בטירוף, אבל הוא ניתן בעוצמה שלא הייתה אמורה לסדוק או לשבור לי צלע.

"בסדר," אמר אבי. "מספיק בינתיים. לא צריך להשאיר עליו סימנים."

בועז נגס בשפתו התחתונה. "בחיי שבא לי להכאיב עוד לאפס הזה."

"לא אמרתי שנפסיק עם הכאב, אמרתי שנפסיק עם המכות האלה." הוא יצא מהסלון והלך שוב אל המטבח.

הכאב הקשה עליי לנשום, הקשה עליי לחשוב. בועז רכן לפנים כך שפניו היו מול פניי. "יש לך עוד משהו להגיד לי?"

היה לי המון מה להגיד, אבל לא הייתי מזוכיסט. "לא."

"בטוח?"

הנהנתי.

אבי חזר. הסתכלתי עליו ואז על מה שאחז בידו. "לא," אמרתי. "בלי זה, אבי. אני מצטער, בסדר? זה לא יקרה שוב."

"אני יודע שאתה חושב שזה לא יקרה שוב, אבל חשוב שתבין עד כמה אני עצבני עכשיו."

"אני מבין. נשבע לך שאני מבין. אבל בלי זה."

"הוא מתחנן כמו בחורה," אמר בועז. "ומה בכלל נעשה עם הצבת הזו?"

"תסתכל על הציפורניים שלו."

בועז הסתכל על כפות ידיי וחייך. "גדול. אתה נותן לו הרדמה או משהו?"

"הרדמה? זה בערך הדבר האחרון שאני מתכנן לתת לו. הנה." הוא נתן לבועז את הצבת והלך לעמוד מאחוריי. "תעשה את זה אתה. איזה אצבע שבא לך."

"אני? אמממ... אף פעם לא – "

"זה לא מסובך. פשוט תפוס ותרים באיטיות את הציפורן מהעור. אל תתייחס לתגובות שלו." הוא כיסה עם ידו הגדולה את הפה שלי, ועם ידו השנייה אחז לי בחוזקה בראש. "הוא ינסה לצעוק ולזוז, אבל אתה תתרכז בציפורן. אל תעשה את זה מהר מדי, תן לו להרגיש את זה."

בועז ליקק את שפתיו ורכן על ברכיו לידי. "תראה איך הוא רועד. אתה הולך לבכות, יפיוף?"

ניסיתי לבעוט בו, אבל זה היה מטופש ופשוט גרם לו לצחוק. בקושי הצלחתי לנשום עם ידו הגדולה של בועז על הפה שלי. זיעה זלגה במורד הצלעות שלי. רציתי לאבד את ההכרה, למנוע מהם את הסיפוק של לראות אותי מתפתל מכאבים. אבל אפילו אם כן הייתי מתעלף הם היו דואגים להעיר אותי. אז ישבתי בשקט וניסיתי לנשום, ניסיתי לא להיכנס לפאניקה. בפנים בערתי, רציתי להתפוצץ. אבל הם לא היו צריכים לראות את זה.

"ילד טוב," אמר אבי וקירב את פניו לאוזני. "פשוט תשב בשקט ותן לבועז לחנך אותך."

בועז ניגב זיעה ממצחו ואמר, "מלחיץ כל העסק הזה."

"אז תתחיל ממשהו קל. תפוס לו את הפטמה. תרגיש את הצבת עובדת."

"לתפוס לו פטמה? רציני?"

"מאוד רציני."

"אוקיי..." הצבת נסגרה על הפטמה השמאלית שלי, בהתחלה מפעילה לחץ מועט ומהר מאוד מתחילה להכאיב. נאנקתי וניסיתי לא להשתולל, כי זה רק היה מעצים את הכאב.

אבי אמר, "תראה איך הפטמה שלו נמחצת שם."

"זה... זה מגניב."

"אתה יודע שזה מחרמן אותו?"

"זה?"

"בטח זה. הוא עושה את זה לעצמו לפעמים, סתם בשביל להרגיש את הכאב."

"הוא ממש דפוק זה."

"אין לך מושג. עכשיו תסובב קצת. גרום לו להתפתל."

הצבת נעה בתנועה מעגלית, והפטמה המעוכה שלי נעה איתה. צרחתי דרך היד של אבי, אבל הם התעלמו. הכאב היה גרוע כמו בפעם הקודמת, רק שהפעם העובדה שבועז היה שם הפכה את הכול ליותר משפיל.

"טוב, די," אמר בועז ושיחרר את הפטמה שלי. "אני בסוף אוריד לו אותה. תראה מה נשאר ממנה."

"כמו שאמרתי, הוא אוהב את זה. עכשיו הציפורן."

"בטוח שלא כדאי לחזור לאגרופים?"

"זה הרבה יותר אפקטיבי מאגרופים," אמר אבי. "אלה העונשים האלה שגורמים להם להבין עם מי יש להם עסק. עומרי, תסתכל על בועז בזמן שהוא עובד. אם תנתק את המבט שלך הוא יאלץ להוציא ציפורן נוספת."

כשהצבת נגעה בקצה הציפורן שלי קפצתי במקום. זו הייתה תגובה שלא הצלחתי לשלוט בה. אבי חיזק את אחיזתו ובועז הניח את ידו השנייה על כף ידי, משטיח אותה על משענת הכיסא.

בשניות הראשונות הצלחתי לא לצעוק, אבל כשהציפורן החלה להתנתק מהעור והדם החל לזרום לא הצלחתי לעצור את עצמי. צרחתי אל תוך ידו של אבי, בכל הכוח שהיה בי.

"אל תזוז," סינן בועז. הוא הסתכל ישר בעיניי, מחייך חיוך לחוץ ומפחיד. הסתכלתי ישר לתוך עיניי הקרח שלו בזמן שהשריפה התגברה בכף היד שלי.

"תסתכל עליו!" צעק אבי ברגע שלא יכולתי יותר ועצמתי לרגע את עיניי. "תראה מה קורה כשאתה שוכח איך להתנהג."

הכאב המשתק שזכרתי מהפעם הקודמת הופיע שוב לאחר שהציפורן התנתקה לגמרי מהעור. אבי שיחרר אותי וטפח לי על הכתף. הרכנתי את ראשי והתנשפתי כמו אחרי ריצה. קיוויתי שבכל רגע אאבד את ההכרה. דם המשיך לטפטף, מרגיש כאילו לעולם לא יפסיק לזרום החוצה.

בועז נשף אוויר והתרחק ממני. "זה היה מטורף."

"אני רואה שנהנית."

בועז צחק. "לא יודע איך להגדיר את זה, אבי."

"עומד לך."

בועז לא ענה במשך כמה שניות. עיניי היו עצומות, אבל שיערתי שהוא מסמיק או משהו. בסוף הוא כחכח בגרונו. "טוב, כל האדרנלין הזה..."

"שום אדרנלין. אתה מתחרמן מהמצב הזה, מהאפס הזה שיושב פה ולא יכול לעשות כלום כשאתה מענה אותו. מעמיד לך לראות אותו מתפתל בגלל משהו שאתה גרמת לו."

"לא יודע אם זו הסיבה," אמר בועז בהיסוס.

"לא צריך להעמיד פנים, בועז. עומרי אוהב לחרמן אנשים, זה הקטע שלו."

"וואלה?"

"כן. תתקרב אליו והוא יראה לך כמה הוא מוכשר עם הפה הזה שלו."

עוד כמה שניות של דממה. לא האמנתי שהשנאה שלי כלפי אבי יכולה עוד להתגבר, אבל זה מה שקרה הרגע. נשמתי בהקלה כשבועז אמר לבסוף, "אני לא בקטע, אבי. יש לי אישה בשביל זה."

"איך שאתה רוצה. אני חושב שאכזבת אותו עכשיו."

"אמממ... כן, יכול להיות. הוא נראה האמת די גמור."

"הוא חזק יותר ממה שנראה."

"מה לעשות עם הציפורן?"

"זרוק אותה. אחרי זה תשחרר אותו. עומרי, לך להתקלח ולנוח קצת. אנחנו לא יוצאים היום בסוף, יש לי כמה דברים לטפל בהם ואני לא אישן הלילה בבית. אתה תישאר פה עד מחר בערב, ואז אני כבר אמור לחזור. אני אודיע לאלברט שלא תגיע אליו מחר, גם הוא צריך ללמוד לקח ממה שקרה פה."

ברגע שבועז סיים להוריד ממני את נייר הדבק נעמדתי והכרחתי את עצמי ללכת ביציבות למקלחת. אבי אחז בידי כשהלכתי לידו ואמר, "דף חדש, עומרי, אבל עוד מעט הולכים להיגמר הדפים במחברת. אחרי שתתקלח תנקה את כל הדם שהשארת."

הוא עזב אותי והמשכתי ללכת עד שהגעתי למקלחת. לאחר שהתפשטתי והפעלתי את המים הרשיתי לעצמי להתפרק.

***

ישנתי בערך עשר שעות בלילה הזה. כשקמתי הבטן שלי השמיעה קולות של טרקטור. הכאב באצבע שלי די נעלם, וכל מה שנשאר היה עור מכוער שלא רציתי להסתכל עליו, אבל בכל זאת מצאתי את עצמי בוהה בו במשך כמה דקות.

הבית נשמע ריק, כמו קבר. הקמתי את עצמי מהמיטה והלכתי להשתין ולצחצח שיניים. הרשיתי לעצמי ללבוש בגדים בגלל שאבי לא היה אמור לחזור עד הערב, ואפילו אם הוא כן היה חוזר מוקדם יותר – שיזדיין.

כל הזמן נזכרתי במה שקרה אתמול, כאילו שהמוח שלי לא הצליח לשחרר. לא משנה כמה ניסיתי לומר לעצמי שזה לא יקרה שוב, שאני לא אתן לאבי להתעלל בי ככה, ידעתי שמה שאני רוצה לא שווה כלום. זה היה מטופש ללכת לסנטר, היה מטופש להניח שהוא לא שם עליי עין. כל כך רציתי להרגיש מעט שפיות, עד שהרשיתי לעצמי לשכוח לכמה רגעים עם מי יש לי עסק. הסתכלתי שוב על האצבע ההרוסה שלי. אבל הוא לא ייתן לי לשכוח.

כמעט ולא היה אוכל במקרר. הכנתי לעצמי שני כריכים ואכלתי אותם בלי חשק. הכול הרגיש חסר טעם. שתיתי שתי כוסות קפה וצפיתי קצת בטלוויזיה. בשעה הזאתי בערך הייתי אמור ללכת לאלברט. המחשבה שהצלחתי להתחמק ממנו היום גרמה לי להרגיש הקלה, אבל הוא בכל זאת עשה את מה שעשה בשביל לעזור לי, וזה יותר ממה שאבי ניסה לעשות. בכל מקרה, אם הוא לא היה מפשל איתי בפעם הקודמת, נותן לי תרופה שלא שווה כלום, הוא לא היה מרגיש את הצורך לעזור.

החלפתי לגופיה ומכנס קצר והלכתי להתאמן. הפעלתי מוזיקה רועשת במערכת שהייתה בחדר והפסקתי לחשוב על כל החרא הזה. הרמתי משקולות עד שבקושי הצלחתי לזוז, ולמרות הכאב בשרירים שהתערבב עם הכאב של האגרופים מאתמול, זה הרגיש טוב להתאמן בלי הפרעות.

כשדלת הכניסה נטרקה הייתי בדיוק באמצע תרגיל כתפיים. קפאתי במקום. הוא כבר חזר? לעזאזל.

"אממ... עומרי?"

הנחתי את המשקולות בצד, לא בטוח שבאמת שמעתי נכון. כיביתי את המוזיקה. "כאן," אמרתי.

לאחר כמה שניות בועז נכנס פנימה. הוא לא לבש מדים, אלא ג'ינס וחולצה ארוכה ושחורה. "אבי אמר לי להביא לך אוכל. יש פלאפל וצ'יפס במטבח."

להסתכל עליו החזיר מיד את כל מה שקרה אתמול. רציתי שיבין את הרמז וילך. בטח לא התכוונתי להודות לו על האוכל. הוא כחכח בגרונו לאחר שראה שאני לא מגיב ואמר, "אתה מתאמן?"

עדיין לא עניתי. זו הייתה שאלה מטופשת.

"חתיכת סנוב. לפחות תגיד תודה על האוכל."

"תודה?" התקדמתי צעד לכיוונו והרמתי את החולצה שלי עד החזה. הוא מצמץ בהפתעה כשראה את החבורות על הבטן שלי. כשהסתכלתי מקודם במראה נראה שמישהו צבע את העור שלי באדום וכחול.

"על זה להגיד תודה?"

"זו הייתה אשמתך, אחי."

הורדתי את החולצה. "תמשיך להגיד את זה לעצמך, ואולי מתישהו גם אתה תאמין בזה. קח את הפלאפל שלך ודחוף אותו."

המשכתי להתאמן, מתעלם ממנו. הייתי רעב בטירוף, והמחשבה על פלאפל חם גרמה לפי להתמלא ברוק, אבל שום רעב לא היה גורם לי לקחת משהו מהמניאק הזה.

"אבי אמר שצריך לחנך אותך, וזה מה שעשיתי. אל תתפוס לי עכשיו תחת ותעשה לי הצגות. הוא כבר הבהיר לי שמעכשיו הוא מצפה ממני לוודא שתתנהג כמו שצריך. אין לו כוח לחנך אותך."

זרקתי את המשקולת שהחזקתי הצידה ובנס היא לא שברה את הרצפות. "לא צריך שתחנך אותי! אני יכול ללמד את שניכם מה זה חינוך."

"אל תרים עליי את הקול, עומרי."

"עוף מפה. אם אבי רוצה להגיד לי משהו הוא יכול לעשות את זה לבד. אני לא צריך שוטר מושחת שיזבל לי ת'שכל. עוף מפה!"

ראיתי את כפות ידיו נהפכות לאגרופים ווריד בצווארו מתחיל להתנפח. בלעתי רוק ונשארתי לעמוד במקום, יודע שבעוד רגע הוא יכול לזנק עליי. אבל הפעם לא הייתי קשור, ושנינו ידענו שאני לא אתן לו להרביץ לי מבלי להתנגד. הוא יצטרך להסביר לממונים שלו איך פתאום הפנים שלו חבולות.

לאחר כעשרים שניות של דממה הוא נשם עמוק והתרחק צעד אחורנית. "זה לא נגמר, יפיוף. אבי ישמע על זה. אני רואה שאתה באמת צריך חינוך, ואני מבטיח לך שאתה הולך להתחרט על כל מילה שיצאה לך מהפה."

"אתה עדיין כאן?"

הוא נחר ויצא החוצה. כעבור כמה שניות שמעתי אותו טורק את דלת הכניסה.

חיכיתי עד שפעימות לבי נרגעו מעט ויצאתי החוצה אל המטבח. הוא השאיר את הפלאפל. רציתי לזרוק אותו לפח, אבל בסוף הרעב ניצח.

***

אבי נכנס בשעה עשר וחצי, בזמן שקראתי איזה ספר מטופש שמצאתי אצלו. החולצה שלו הייתה כהה, אבל בכל זאת ראיתי עליה כתמים. לקח לי רגע לקלוט שמדובר בדם.

"נפצעת?"

"זה לא הדם שלי."

הרגשתי קרח בחזה. "אז... הרגת מישהו?" לא הייתי צריך לשאול את זה. למה שאלתי את זה? לא רציתי לדעת.

"בינתיים לא. אבל בוא נגיד שיש אנשים שחייבים לי כסף, ויש להם פחות מזל ממך." הוא הלך לכיוון המקלחת מבלי להוסיף מילה.

הייתי בתחתונים בזמן שישבתי בסלון, לא מעוניין לגרום לו להתפוצץ עליי בגלל שהעזתי ללבוש מכנס או משהו. הגברתי את החימום בדירה, כך שלשבת כמעט ערום לא הרגיש מקפיא.

שמעתי אותו מתקלח ואחרי כמה דקות הוא יצא החוצה לכיוון חדר השינה שלו. הוא צעק משם, "התקלחת מקודם?"

"כן," צעקתי בחזרה.

"בוא הנה ותתלבש. אנחנו כבר יוצאים."

הנחתי את הספר בצד והלכתי אל חדר השינה. הרצפה עדיין הייתה קרה על כפות רגליי, למרות האוויר החם בדירה. כשנכנסתי פנימה אבי בדיוק סיים ללבוש ג'ינס. הוא סקר אותי במבטו ואמר, "כשאני לא כאן בועז הוא מי שאחראי עליך. בכל פעם שתחצה אתו את הגבול הוא יכול להעניש אותך בדיוק כמו שאני יכול."

"אני לא מנסה לעשות בעיות, אבי."

"אבל אתה בכל זאת עושה. אני לא מחפש אותך בפינה, אבל לפעמים אתה לא משאיר לי ברירה. בכל מקרה, בועז סיפר לי על הפה שפתחת עליו מקודם."

"תראה את הבטן שלי," סיננתי.

"קודם כל זה סתם סימן קטן, תפסיק להיות כוסית. וחוץ מזה הוא עשה את זה באישור שלי, כתגובה לחוצפה שלך, אז אין לך באמת זכות להתלונן. הוא כבר יסגור איתך חשבון על היום, וכשזה יקרה אתה תקבל את זה כמו גבר. הבנת?"

לא. ממש לא. אבל לא רציתי להמשיך בשיחה הזו. "הבנתי."

"ילד טוב. תשים עליך ג'ינס צמוד וגופייה. עדיף את השחורה שיש לך."

"היא קצת קטנה עליי."

"מעולה."

***

המועדון היה הפעם בדרום תל אביב. הגענו לשם די מהר ודי מוקדם. אבי החנה בקצה מגרש החנייה וכיבה את המנוע.

"זה יקרה הפעם, עומרי?"

"כן," אמרתי מבלי להסתכל עליו. לא הייתה לי דרך לדעת אם באמת אצליח הפעם, אבל לא היה לי ספק שאם אבי לא יקבל הלילה זיון עם בחורה, הוא יעבור אליי. הוא פשוט חיכה להזדמנות לומר לי את זה ישירות, ולא התכוונתי לתת לו את ההזדמנות הזו.

רגע לפני שעמדתי לפתוח את הדלת הוא אמר, "תן לי לבדוק אותך."

ציפיתי שזה מה שיקרה, לכן הצלחתי לשמור על מבט אדיש בזמן שהסניף אותי. לאחר מכן יצאנו החוצה ונכנסנו למועדון.

זה היה מקום עם מוזיקה שחורה בעיקר, ווליום גבוה במיוחד. שילוב של צפוניות עם פרחות. כשעברתי ליד קבוצות האנשים שהיו שם נעשיתי מאוד מודע לעצמי. כל הביטחון שתמיד הרגשתי במועדונים כמעט ונעלם. המחשבות על מה שיקרה אם אכשל, בנוסף לגופיה הצמודה מדי והחבלות שעדיין היו לי על הגוף, גרמו לי להרגיש שדיבור עם אישה יהיה בגדר משימה בלתי אפשרית. תזכור את האלטרנטיבה, אמרתי לעצמי, וזה עזר מעט.

אבי נקט הפעם בטקטיקה חדשה. הוא שלח אותי כל הזמן להתחיל עם בחורה ספציפית או עם כמה בנות. הלכתי לאן שאמר לי, ובכל פעם זה לא עבד. הבחורה הראשונה הייתה עם חבר שלה, שבדיוק הלך לקנות משקאות. קבוצת הבנות השנייה התגלתה כלסביות.

לאחר יותר משעה אבי סימן לי לבוא אליו. כשהגעתי הוא אמר לי באוזן, "אתה מעופף. לא נראה לי שזה יעבוד הפעם. עדיף לוותר. אני אסתפק בך הלילה."

ניערתי את ראשי ואמרתי, "עדיין מוקדם. תן לי עוד זמן."

"אני מתחיל לאבד סבלנות."

"יהיה בסדר. פשוט תן לי לנסות שוב."

הוא משך בכתפיו ועבר להסתכל על רחבת הריקודים. האדישות שלו לכל המצב הזה שיגעה אותי. הוא התנהג כאילו לזיין בחורה או לזיין אותי זה אותו הדבר בשבילו. חזרתי לרקוד.

הייתי שם כבר שעה וחצי, רוקד כמו מפגר עם עצמי ומתחיל להבין שהלילה הזה אבוד, עד שהרגשתי לפתע יד צובטת אותי בתחת. הסתובבתי אחורנית. אלה היו שתי בחורות, שחומות ונראות די מסטוליות. לא יפות במיוחד. הרבה איפור. המון, אפילו.

"מה אתה רוקד לבד?" שאלה אותי אחת מהן.

לא ידעתי אם יש בכלל טעם לדבר איתן. הפניתי הצידה לרגע את מבטי וקלטתי את אבי מסתכל עליי. הוא הנהן וסימן לי להמשיך. כנראה שגם הוא התחיל להיות נואש.

חייכתי ואמרתי, "אני פשוט מחכה לבחורה הנכונה לרקוד איתה."

"ואם אנחנו שתיים?"

"אז נרקוד יותר."

ורקדנו. הן לא רקדו טוב, והיה לי ברור שהן גם הגיעו למועדון הזה בשביל למצוא זיון. אם לא הייתי שם במשימה כנראה שהייתי עוזב אותן תוך שנייה. הן נמרחו עליי ולא טרחו להסתיר את זה, ממש נגעו בי מעל ומתחת לחולצה וניסו לדחוף את הלשון שלהן לתוך הפה שלי. בשלב מסוים החלטתי שהגיע הזמן לקחת אותן לאבי, אחרת אני פשוט אשאיר אותן שם ואברח מבלי להסתכל אחורנית. אמרתי להן שאני פה עם חבר ושהוא רוצה להזמין אותנו לשתות. הן הסכימו והלכו אחריי עד שהגענו לאבי, שעמד צמוד לבר.

הוא לא נראה נרגש הפעם, אפילו די אדיש. הצגתי אותו והן אמרו שקוראים להן לידן וסימה. שתיהן היו די מלאות, אבל עם שדיים גדולים וגוון עור יפה. לידן הייתה יותר בוטה, ובזמן שאבי הזמין משקאות היא ניסתה לגעת לי במפשעה. חייכתי ואמרתי לה שנגיע לזה אחר כך, אבל הטיפשה הזו בכל זאת המשיכה להימרח עליי. אבי נתן לנו את המשקאות ושתינו בשקט. לאחר שהכוסות היו ריקות אבי הניח את ידו מסביב לכתפיי ואמר, "אנחנו בדיוק זזים בחזרה אליי. אתן באות?"

לידן אמרה, "מה התוכנית?"

"לזיין," אמר אבי. "שנינו חרמנים בטירןף, ונראה שגם לכן לא חסר."

בחורות אחרות, נורמאליות, היו נותנות לו סטירה והולכות. אבל אבי קלט שמדובר בשתי פוסטמות. הן צחקו כאילו שהוא הרגע החמיא להן. לידן אמרה, "החבר שלך נראה לי קצת ביישן. הוא ככה גם במיטה?"

אבי משך אותי קרוב יותר אליו. "ביישן? עומרי? הוא חיה, גם במיטה וגם על הרצפה. תכניסי יד לתוך המכנסיים שלו, תרגישי כמה חמות הביצים שלו."

לעזאזל. הוא שוב עשה את זה. המקום היה מפוצץ באנשים, והאזור שהיינו בה היה יחסית חשוך, אבל בכל זאת, הוא פשוט חיכה לראות אותי מפשל. אבל לא הייתי העומרי של לפני כמה ימים, זה שחשב שאבי יבין שהגזים. הכרתי אותו כבר מספיק טוב בשביל לדעת שהוא רק מחפש אותי בפינה. חייכתי ואמרתי, "אין לי בעיה עם זה."

הרגשתי לפי הדרך בה אבי נע לידי שהפתעתי אותו.

לידן התקרבה לפנים ובלי להסס דחפה את היד שלה לתוך הג'ינס שלי ולתוך התחתונים. היו לה ציפורניים חדות, כנראה מלאכותיות. היה קשה לשמור את החיוך על הפנים. היא סגרה את כף ידה מסביב לביצים ולחצה. סיננתי בשקט קללה והפסקתי לנשום עד שהיא לבסוף הוציאה את היד שלה ואמרה, "סבבה."

"רגע, גם לי מגיע." סימה התקרה לכיווני, אבל אבי עצר אותה ברגע האחרון ואמר, "נעשה את זה כבר באוטו. אני גר לא רחוק מפה. בואו."

הוא דחף אותי לפנים ונתן לי להוביל אותם החוצה מהמועדון. לפני שיצאנו הוא קירב את פניו אל האוזן שלי ואמר, "עבודה טובה, עומרי."

רק ברגע הזה הרשיתי לעצמי לשחרר מעט את הנשימה.

***

בזמן הנסיעה ישבתי עם הבנות במושב האחורי. מהרגע שנכנסנו פנימה ואבי התחיל לנהוג הן לא הפסיקו לגעת בי. סימה דחפה את ידה לתוך המכנס שלי ולידן מיששה לי את החזה מתחת לגופיה, מדי פעם דוחפת את הלשון שלה לתוך הפה שלי כאילו הייתי זקוק להחייאה. קלטתי את אבי מסתכל עליי מבעד למראה האחורית ומחייך.

תזרום, אמרתי לעצמי. הדרך היחידה לעבור את הלילה המסריח הזה, עם שתי הפרחות האלה, תהיה לזרום איתן ועם השטויות של אבי. נשמתי עמוק ודחפתי את היד מתחת לחולצה של לידן. לחצתי את החזה שלה וצבטתי את הפטמה דרך החזייה. היא נאנחה והצמידה את שפתייה לשפתיי. הרגשתי את סימה משחררת לי עוד יותר את המכנס ולפתע השפתיים שלה היו על הזין שלי, דוחפות אותו פנימה.

נאנקתי בזמן שהנאה שטפה אותי. היא ידעה מה היא עושה. מקודם בקושי עמד לי, אבל עכשיו הדם זרם במהירות וידעתי שהפה הזה יוכל לגרום לי לגמור תוך שתי דקות.

 אבי החנה את האוטו ואמר, "הגענו."

לקח להן כמה שניות להפסיק לגעת בי, אבל לבסוף הן יצאו החוצה וכולנו התקדמנו לכיוון המעלית. לפחות שם סימה התחילה לשאול שאלות, כמו כמה עולה שכירות וכמה זמן אבי גר כאן. הוא ענה תשובות קצרות ובקושי גילה עניין בשיחה, ואיכשהו זה כנראה עשה את זה לסימה, שהתחילה לשלוח ידיים מתחת לחולצה שלו. הוא נתן לה לגעת כאילו שדובר במשהו שקורה לו כל הזמן, למרות ששנינו ידענו שזה לא המקרה.

נכנסנו לבסוף לדירה ואבי ישר אמר, "לחדר השינה," בזמן שסימה משכה ממנו את החולצה.

עד שהגענו החולצה שלי גם נמשכה ממני ולידן הייתה בדרך להוריד ממני את המכנס והתחתונים. בשלב הזה אווירת הסקס הצליחה להשתלט עליי, וכל המחשבות על זה שאני לא רוצה לשכב עם הבחורה הזו, בטח לא ליד גבר אחר, נדחקו הצידה. רציתי לזיין, וכבר לא היה אכפת לי את מי.

נפלנו על המיטה, לידן מתחתיי. בעטתי ממני את המכנס והתחלתי להפשיט אותה. הרגשתי את אבי וסימה נשכבים לידנו. האור היחיד בחדר הגיע מהתאורה ברחוב, וזה היה מספיק בשביל לראות מה אני עושה, מבלי להצטרך לראות את הפרצוף של לידן ביותר מדי בהירות.

הרגשתי לפתע את ידו של אבי נוגעת לי בפנים. הסתכלתי הצידה וראיתי שהוא מחזיק קונדום.

"תודה."

לידן משכה ממני את התחתונים ואמרה, "תכניס את זה פנימה."

חשבתי, וואלה? אז זה מה שצריך לעשות?

חדרתי אליה בקלות. היא נאנחה ונצמדה אליי. הלשון שלה כל הזמן ניסתה להיכנס לתוך הפה שלי, אבל הנשקיות שלה היו רטובות מדי. לחצתי את החזה שלה בידיי בזמן שנעתי בתוכה בתנועות מהירות. לידנו אבי וסימה היו במצב דומה.

בשלב מסוים הרגשתי את ידו של אבי על התחת שלי, דוחפת אותי עמוק יותר לתוך לידן. התעלמתי ממנו. השגתי לו את הבחורה שרצה, וזה אמור להיות מספיק מבחינתו בינתיים.

גמרתי יחסית מהר, בזמן שלידי נראה שאבי רק מתחיל. יצאתי מלידן והלכתי לזרוק את הקונדום. כשחזרתי אבי אמר ללידן, "ראית איך הוא גמר כמו ילד? רוצה ממנו סיבוב נוסף?"

לידן התיישבה והסתכלה עליי. "הוא מזיין טוב, אבל אין מצב שיעמוד לו שוב."

"יש מצב," אמר אבי ושלח את ידו למגירה ליד המיטה. הוא הוציא ממנה את הבקבוק עם הסם שלקח מאלברט.

"לא," אמרתי.

אבי הפסיק לנוע בתוך סימה, שחוץ מאנחות קולניות לא עשתה כלום. הוא סובב אליי מעט את הראש ואמר, "בוא הנה וקח את זה. יש לנו אורחות ואתה הולך לרצות אותן, ואותי."

"אתה יודע שהחומר הזה – "

"אני אתן לך פחות הפעם. בוא הנה."

"נו, לך כבר," אמרה לידן. "אני רוצה עוד פעם."

בלעתי רוק כדי לא לומר לה את מה שרציתי לומר והתקרבתי אל אבי. לקחתי ממנו את הבקבוק ושאפתי במהירות דרך נחיר אחד.

"עוד," אמר אבי.

"זה מספיק. אלברט אמר – "

"עוד, עומרי."

לקחתי שאיפה נוספת. הסחרחורת הגיעה עוד לפני שהספקתי לתת לאבי בחזרה את הבקבוק. חזרתי אל לידן, מרגיש שאני דורך על מזרון ולא על רצפה ישרה. כשעליתי למיטה הרגשתי את הדם זורם לי לכיוון המפשעה, ולידן שמה לב גם כן. היא אמרה, "איזה מהר זה עומד!" והתחילה לכוון אותי בחזרה לתוכה, אחרי שהלבישה עליי במהירות קונדום נוסף.

התחיל להיות לי חם ורק רציתי ללכת משם, אבל זו לא הייתה אופציה. שוב זיינתי אותה, הפעם חזק יותר. אבי המשיך לגעת לי בתחת תוך כדי, ופעם אחת אפילו ניסה להחדיר לתוכי אצבע. סגרתי את השרירים ולא נתתי לו.

אבי גמר כמה שניות לפני שאני גמרתי פעם נוספת. שכבנו על הבנות, כולנו מיוזעים ומתנשפים.

אבי היה הראשון שקם. הוא יצא מסימה וניגב זיעה ממצחו. קמתי מיד אחריו, רוצה להתקלח, ויותר מזה – רוצה להיפטר משתי הבחורות האלה.

"יש משהו שעומרי אוהב," אמר לפתע אבי. שתיהן הסתכלו עליו, מבולבלות. "הוא אוהב שמשחקים לו עם החור של התחת."

"הומו," אמרה לידן והתחילה לצחוק.

אבי הניח את ידו על הכתף שלי. התאפקתי שלא להעיף אותה. "מה אתה עושה?" סיננתי.

הוא התעלם ואמר, "הכנסתן פעם יד לתוך חור של גבר."

"נראה לך?" סימה הפעם, מסתכלת עליי כמו אל חייזר.

"זה מטורף. כל החום שיש שם, לראות אותו משתגע... בואו תנסו."

הן החליפו מבטים, לא נראות מרוצות מהרעיון, אבל גם לא פוסלות אותו. אבל לא שינה לי מה הן יחליטו, ידעתי שזה לא הולך לקרות.

התרחקתי מאבי והלכתי לכיוון הדלת. "תכניסו לעצמכן אצבעות."

בדיוק יצאתי מהדלת כשהרגשתי את ידו של אבי אוחזת בשערי ומושכת אותי אחורנית. מעדתי ונפלתי, אבל הוא משך אותי לעמידה והצמיד אותי אליו.

"אתה לא הולך ממני אף פעם בלי רשות, עומרי. ואם האורחות שלנו יחליטו שהן הולכות לשחק לך עם החור, אז זה מה שיהיה."

"מה יוצא לך מזה?" שאלתי בשקט, כי היה לי ברור שאת הקטע הקודם שתיהן הצליחו לשמוע.

"לא משנה מה יוצא לי, פשוט משנה שמה שאני רוצה – אתה עושה."

"יש ביניכם קטע מוזר," אמרה לידן.

"אין לכן מושג," צחק אבי ודחף אותי לכיוונן. "הזדמנות אחרונה. עומרי מקודם אמר לי שאתן זוג כונפות, ושכדאי לנו למצוא בחורות אחרות לזיין, אבל אני אמרתי שאתן בסדר גמור. עכשיו, רוצות לפתוח אותו?"

סימה זזה מעט הצידה במיטה. "בוא הנה, צפוני. שכב על הגב."

לידן צחקה. "סימה, שום מילה על זה לא יוצאת ממך, אחרת אני גומרת עלייך."

שתיהן צחקו בזמן שנשכבתי על הגב ביניהן.

"תרים רגליים," אמר אבי והתיישב על הרצפה, פניו מכוונות אל בין רגליי.

ליבי פעם במהירות ומבטי היה נעוץ בתקרה בזמן ששתי הבחורות התמקמו במקום שנתן להן אפשרות להסתכל ישירות על החור שלי. "שימו משהו, אבי," אמרתי.

"כמו מה?"

"קרם או משהו."

"אתה בסדר ככה."

"מה לעשות?" שאלה לידן.

"תכניסי אצבע," אמר אבי. "אל תחשבי על זה. פשוט תדחפי אצבע. הוא לא יעשה בעיות."

"טוב..." רגע אחד האצבע של לידן הייתה על החור, נוגעת בעדינות ובהיסוס, ורגע לאחר מכן היא חדרה בעוצמה לתוכי. הציפורן שלה הייתה ארוכה וחדה. צעקתי וכיסיתי את פניי. הכלבה נכנסה עמוק.

"איך זה?" שאלה סימה.

"הזוי," אמרה לידן והתחילה להניע את האצבע בתוכי, שורטת אותי מבפנים. "הוא ממש חם שם. לח כזה."

סיננתי, "הציפורן שלך..."

"תנסה לא לשבור אותה, כן?"

"זה מגעיל?" שאלה סימה.

"לא ממש. תנסי גם."

לידן התחילה להוציא את האצבע, עד שאבי אמר, "תשאירי אותה בפנים. יש מקום שם לשתיכן."

סימה ממש נקרעה מצחוק. היא הסתכלה על הפנים שלי ואמרה, "הוא כל  כך יפה ככה. עוד רגע הוא יתחיל פה לבכות." היא נשכה את הפטמה שלי ואז נישקה אותי בלחי. רציתי לשבור לה את הפרצוף.

לסימה לא הייתה ציפורן ארוכה, אבל גם היא לא היססה לפני שדחפה פנימה את האצבע. זה הרגיש לא נוח, אבל הכאב היה זהה בערך לאצבע אחת של אבי, בגלל הגודל שלו.

"נכון שזה מרגיש כאילו הגוף שלו מושך אתכן פנימה?"

"לגמרי," אמרה סימה.

"זה רק מראה לכן שהוא רוצה את זה."

"זה לא," אמרתי, אבל אף אחד לא התייחס.

"תיאנח, עומרי," אמר אבי לאחר כדקה. "תראה להן שטוב לך, שלא ייעלבו."

זה עוד מעט נגמר, אמרתי לעצמי והתחלתי להשמיע קולות של הנאה. לא משהו מוגזם, כי כאב לי מדי ותחושת ההשפלה הייתה מוחלטת.

הן התחילו להניע את האצבעות בתוכי בתנועת זיון, וכמו אידיוט התחיל לעמוד לי. עצמתי את עיניי וניסיתי לחשוב על כל דבר לא מחרמן שעלה לי לראש. לא התכוונתי להתחרמן מזה, מהן. אבל הסם שלקחתי מקודם עדיין שחה לי בגוף, ונגד רצוני התחיל ממש לעמוד לי. לידן הייתה הראשונה שקלטה את זה. היא הרכינה את ראשה והחלה לרדת לי, בזמן שהאצבע שלה לא הפסיקה לרגע לנוע בתוכי.

אבי אמר, "אני אצטרף גם," ופתאום הייתה אצבע נוספת בתוכי. צעקתי וניסיתי לזוז, לא יודע בדיוק לאן, רק מרגיש דחף לעשות משהו מעבר לסתם לשכב חסר אונים. אבי אמר לסימה, "תכניסה לו איזו סטירה טובה."

"הוא יחזיר לי."

"הוא לא. מילה שלי."

"מגניב."

הסטירה שלה הייתה יותר רועשת ממכאיבה, אבל בכל זאת סיננתי, "כלבה," והיא שמעה את זה ודחפה את האצבע שלה עמוק יותר לתוכי.

"מספיק," אמרתי. "אבי, נמאס לי."

"אבל לנו לא. שכב בשקט, עומרי. לא, עדיף שתתרומם קצת, תסתכל איזה יופי אנחנו משחקים איתך. קדימה."

התרוממתי על המרפקים, מנסה לא להזיז יותר מדי את המותניים. לראות שלושה אנשים דוחפים לתוכי אצבע נראה כמו סצנה מסרט פורנו – או מדע בדיוני.

"יש לו ריבועים," אמרה סימה והעבירה את היד שלא הייתה בתוכי על הבטן שלי. "מאיפה כל המכות האלה?"

"הוא היה ילד רע," אמר אבי.

"מתה על הפטמות שלו." לידן ליקקה את החזה שלי, מרטיבה אותו ברוק שלה. היא ינקה את אחת הפטמות בקולניות, וזה הרגיש יותר מטריד ממהנה.

"לא אמרתי לך להיאנח, עומרי?"

התעלמתי ממבטו של אבי והמשכתי להשמיע אנחות הנאה.

"זה נשמע מזויף," אמר אבי לאחר כמה שניות.

"ברור שזה מזויף. נראה לי שאני נהנה מהחרא הזה?"

"עומד לך."

"אתה יודע טוב מאוד למה זה."

"ראיתן איזה חוצפה יש לו? אחרי כל מה שאנחנו עושים בשבילו."

"לגמרי," אמרה לידן. "גם אני יכולה לתת לו סטירה?"

"בטח. תעשי מה שבא לך."

"אבי – "

"שתוק. תן לאורחות שלנו ליהנות."

הסטירה מלידן הייתה כואבת, והכונפה עוד נתנה לי אחת נוספת. כשהיא עמדה לתת שלישית תפסתי את היד שלה. "עוד אחת כזו ואני הורג אותך."

אבי דחף לתוכי אצבע נוספת. צרחתי. זה הרגיש כאילו כל השרירים שם נקרעו. שחררתי את היד של לידן והיא מיד הכניסה לי אגרוף ברקה.

"בחיים אל - !"

האגרוף שלי פגע בה בצד הפנים, מתחת לעין. היא צרחה וקמה מהמיטה. לפני שהבנתי מה קורה סימה התחילה להרביץ, האגרופים שלה התרסקו לי על הפנים והחזה. חיכיתי לרגע שתיקח אוויר והכנסתי לה אגרוף לאף. זה הרגיש כאילו שברתי איתו. בשלב הזה כל האצבעות יצאו ממני. קמתי מהמיטה, מרגיש את הדם זולג לי מהשפתיים והאף. אבי תפס אותי וסינן, "לך למקלחת ותנעל את עצמך שם. אני אטפל בהן כבר."

יצאתי מחדר השינה במהירות. עד שהגעתי למקלחת הדם כבר כיסה חלקים גדולים מהחזה שלי. כל הפנים שלי שרפו והכאב בין רגליי עדיין לא נעלם. הייתי בטוח שלידן שרטה אותי בפנים, אולי אפילו קרעה את העור.

בדקות הבאות שמעתי צעקות ואיומים, אבל כל מה שעניין אותי היה להפסיק את הדימום. "זונות," סיננתי וניסיתי לא לשבור את המראה שמולי.

***

דפיקה על הדלת. "פתח לי, עומרי."

הנחתי את נייר הטואלט ספוג הדם על השיש ושחררתי את הנעילה. אבי נכנס פנימה. חזרתי לשבת על האסלה, מרגיש את פניי לוהטות.

"אתה נראה חרא. אבל זה יעבור מהר."

משכתי בכתפיי.

"אתה יודע מה ההבדל בינינו, עומרי?"

לא הסתכלתי עליו כשאמרתי, "אחד נהנה להתעלל באחר והשני פשוט רוצה לשרוד?"

"אתה דרמטי. לא לזה התכוונתי." הוא התקרב וירד על ברכיו מולי, מאלץ אותי להסתכל על פניו. "ההבדל הוא שליטה. אתה מאבד את השליטה שלך מאוד מהר, וזה גורם לך לפשל, גורם לך להסתבך."

"אין הרבה אנשים שהיו מצליחים להישאר בשליטה במצב הזה."

"אתה צודק. רוב האנשים מאבדים שליטה בקלות. אבל אתה שלי עכשיו, והגיע הזמן שתלמד קצת יותר לשלוט בעצמך. תלמד מתי להתלונן ומתי אני מוכן לשמוע את הדעה שלך."

"אני לא צריך שתלמד אותי כלום, אבי." הצלחתי להישמע רגוע, כנראה מפני שהייתי מותש מדי בשביל להתרגז. "כל החינוך הזה שלך ושל השוטר המושחת הזה, כל השטויות האלה שוות לתחת. אתה בגדת בי הלילה. השגתי לך את מה שרצית, ואתה בגדת בי."

"אלה היו זוג כונפות שגם אני הייתי מצליח להשיג, עומרי. לא בשביל זה אני צריך אותך. והסיבה היחידה שהבאתי אותן לכאן זה בשביל למנוע ממך את הצורך לקבל את הזין שלי. אתה מבין את זה?"

הנחתי את פניי כל כפות ידיי. "אני לא מבין כלום," אמרתי. "אני פשוט רוצה שכל החרא הזה ייפסק."

הוא נגע בשיער שלי, ליטף אותו בעדינות. "זה לא הולך לקרות בקרוב. אבל בסוף זה יקרה. בכל מקרה, הולכת להיות לך קצת הפסקה ממני עכשיו. אני צריך לנסוע לאנשהו לכמה ימים."

הרמתי את פניי, משתדל לא להראות לו כמה הקלה חשתי. "אז אני בינתיים נשאר פה?"

"כן. בועז יבוא לכאן די הרבה, יוודא שאתה בסדר. כשאני לא כאן הוא אחראי עליך. כל מה שהוא אומר אתה עושה, בדיוק כמו איתי."

"בועז? אתה מביא לי לפה את הפסיכי הזה?"

"אני מביא לך פה מישהו שלא ייתן לך לעשות בעיות."

"למי אני יכול לעשות בעיות? לאלברט? דבר איתו, הוא יגיד לך שעשיתי את כל מה שרצה."

"גם עם אלברט יש לי בעיה אחרי הפעם הקודמת עם הספרים. אבל עזוב, הוויכוח הזה מיותר. בועז ישים עליך עין ובשבילך הוא מעכשיו אלוהים. אני לא רוצה לשמוע שעשית לו בעיות, כי יש לי מספיק דברים על הראש. אתה אמור להיות החלק הקל, המהנה. אני ברור?"

נשמתי עמוק. "ברור."

הוא נעמד. "יפה. נפצעת בפנים?"

"מה?"

"הציפורן שלה, היא פצעה אותך?"

"לא יודע. נראה לי שכן."

"קום ותן לי לבדוק."

נעמדתי והסתובבתי עם הגב אל אבי. הוא הפעיל לחץ על גבי עד שרכנתי לפנים, ידיי על האסלה. ברגע שאצבעותיו התחילו לפסק את החור שלי צווחתי.

"שורף."

"יש שם קצת דם. אני אביא צמר גפן."

הוא אהב לעשות את זה, לפגוע בי רק כדי שיוכל להיות הבחור הטוב שעוזר. המניאק הזה ניסה לשחק לי עם הראש, אבל לא קניתי את ההצגה שלו.

הוא החדיר את הצמר גפן באיטיות לתוכי. נאנקתי מהכאב, אבל לא זזתי. לאחר כמה שניות אבי משך את הצמר גפן החוצה ושוב פיסק אותי. הוא נשף אוויר בעדינות על החור שלי, וזה הרגיש טוב אחרי כל הכאב.

"תגרום לו לדבר," אמר אבי.

"מה?"

"תפתח ותסגור אותו. כן, בדיוק ככה. אני אצלם לך את זה כדי שתראה איך החור שלך אוהב לדבר. אל תפסיק. יפה." הוא ירק על החור שלי והבושה שהרגשתי הייתה מטורפת.

אבי נעמד ואני הזדקפתי והסתובבתי לכיוונו. "אני גמור." הרוק שלו זלג במורד ירכיי.

הוא נגע בפנים שלי. "כואב?"

"כן."

הוא נצמד אליי, פניו מול פניי. "אתה בשליטה עכשיו, עומרי?"

"מה זאת אומרת?"

הוא תפס את מותניי. "אני הולך לדחוף את הלשון שלי לתוך הפה שלך. אתה בשליטה או שתעשה בעיות?"

שנאתי להתנשק איתו. זה הרגיש יותר אינטימי מכל שאר השטויות שהוא הכריח אותי לעשות. כחכחתי בגרוני. "מה שתרצה."

הוא דחף את הלשון שלו עמוק, בזמן שהידיים שלו נגעו בי בכל מקום, מיששו בחוזקה. האף שלי היה נפוח מהמכות, אז כל כמה שניות נאלצתי להפסיק בשביל לנשום. לאחר כשתי דקות הוא הפסיק ואמר, "רד על ארבע."

כמעט שאלתי, 'למה?', אבל ברגע האחרון עצרתי את עצמי. ירדתי על ארבע, הרצפה הקרה מקפיאה את ברכיי. אבי הרים את אחת מרגליו היחפות מולי. "תלקק."

נשמתי עמוק. אל תעשה את זה, אמר קול בראשי. אתה לא הכלבה שלו. אתה לא חייב להוכיח לו כלום.

"עומרי, אני צריך לחזור על עצמי שוב?"

"אתה מבין מה אתה עושה לי?" שאלתי, המילים יוצאות בקושי. "אתה מבין איך זה מרגיש להיות במצב הזה?"

"מבין? לא, אני לא אמור להבין. אני לא אגיע בחיים למצב שאתה נמצא בו עכשיו. והנה, גרמת לי לבקש ממך שוב. זה לא טוב. עכשיו אני אצטרך לבקש מבועז להזכיר לך את זה מחר. עוד תוצאה של חוסר החינוך שלך. קדימה, לשון בחוץ."

מטורף, חשבתי. בחור מניאק ומטורף. עם עיניים עצומות בחוזקה ליקקתי את כף הרגל של אבי, ואחרי שהייתה רטובה כולה הוא הרים את הרגל השנייה. הפנים שלי הרגישו לוהטות, ולא רק בגלל המכות. הגעת לתחתית, אמרתי לעצמי. אתה עומד על ארבע על הרצפה, ערום ועם כאב עמוק בתוך הגוף שלך... זו התחתית. הבעיה הייתה שלא היה לי מושג איך לטפס בחזרה למעלה. לא הצלחתי לחשוב על שום דרך להחזיר לעצמי מעט כבוד עצמי. רק תישאר שפוי, החלטתי בזמן שאבי נעמד מאחוריי והחדיר אצבע לתוכי, למרות שידע כמה שורף לי שם. רק תישאר שפוי כי בסופו של דבר ימאס לו ממך, ואז תצטרך להתחיל לבנות הכול מאפס.

"תזיין את עצמך על האצבע שלי."

הנעתי את עצמי קדימה ואחורה. בכל פעם שהאצבע נכנסה עמוק זה הרגיש כמו צריבה, אבל נשכתי את שפתיי ולא הוצאתי הגה. החיכוך של העור הרטוב שלי עם האצבע שלו נשמע כמו יניקה, וזה היה הקול היחיד ששמעתי בשניות האלה.

"יפה, עומרי. תראה איך אתה בשליטה. תתיישר."

הזדקפתי כך שעמדתי על ברכיי. הוא היה לידי, צמוד, מניע את האצבע בתוכי ומסתכל על הפנים שלי תוך כדי, רק מחכה שאשבר. האצבעות שלו טיילו על הפנים שלי, בין החבורות.

"עומד לך שוב," הוא אמר בשקט ונגע לי בכיפה של הזין.

"זה הסם הדפוק הזה."

"הסם כבר נעלם. אתה לא צריך לתרץ את מה שקורה פה." הוא צבט את הפטמה שלי בחוזקה, אבל לא במידה שתגרום לי לצעוק. בלעתי הרבה רוק כדי להילחם בלחץ בגרון. הוא לא יגרום לך לבכות, אמרתי לעצמי.

"אתה רואה איך זה נחמד יותר אחרי שהוצאת את השיער מסביב לפטמות?"

"כן."

"הן נראות גדולות יותר עכשיו. תראה איך הן עומדות. אולי אני אוציא לך את כל השערות בזין? אחת אחרי השנייה."

"אם זה מה שישמח אותך."

הוא צחק והעביר אצבע מסביב לטבור שלי. "לא, זה לא. עכשיו אני מרוצה ממך. עכשיו אתה לומד." השפתיים שלו על האוזן שלי, הלשון נכנסת פנימה וגורמת לכל העור שלי להצטמרר. "לא אכפת לי כמה בנות זיינת, עומרי, אף אחת מהן לא נהנתה ממך כמוני."

הייתי אמור להגיב לזה? המשכתי לבהות בקיר שלפניי. האצבע שנעה בתוכי כבר נהפכה לכמעט בלתי מורגשת. כל העור שם הרגיש רדום. עדיין עמד לי, אבל לא הייתי קרוב לגמור.

הוא הצמיד את אצבע אחרת אל העור שבין הירכיים שלי. "אתה לוהט שם. תלקק את השפתיים בשבילי. בדיוק ככה. אני רוצה לראות עד כמה אני עושה לך טוב."

כשהתרכזתי במה שקרה לגוף שלי, מבלי לחשוב בכל מה שמסביב, הצלחתי לגרום להבעת פניי לשדר הנאה, אבל זה לא היה קל. כשאבי התחיל להעביר באיטיות את האצבעות של היד השנייה מסביב לכיפת הזין שלי, גנחתי בקול והרגשתי צמרמורות בכל המפשעה שלי. המגע העדין הזה שיגע אותי, התגרה בי בצורה שהצליחה לגרום לי להניע את עצמי מהר יותר על האצבע של אבי, שקלט את התנועות שלי ומיהר לדחוף פנימה אצבע נוספת. אם מישהו היה מראה לי את עצמי ברגעים האלה, כנראה שהייתי רוצח אותו ומשמיד את הצילומים. לעזאזל עם האצבעות האלה על הכיפה שלי, בקושי הצלחתי לזכור לנשום. ובכל הזמן הזה הנשימות החמות של אבי על האוזן שלי, על הצוואר ועל הפנים. הוא כל כך קרוב אליי, רואה כל תגובה שלי, ורוצה שאדע שהוא שם, צופה בי בלי הפסקה.

"שלי," שמעתי אותו מסנן דרך האנחות והנשימות שלי. "רק שלי."

ואז לפתע, בבת אחת, האצבעות שלו הפסיקו להתגרות בכיפת הזין שלי, והאצבעות שהיו בתוך החור שלי יצאו החוצה. נשארתי מתנשף, מרגיש את העור שלי לוהט ואת הראש שלי מסוחרר.

הבטתי הצידה ודרך הטשטוש של עיניי ראיתי את אבי מחזיק את שתי האצבעות שלו בינינו ומסניף אותן. נלחמתי בבחילה שהופיעה. "אתה מריח מאוד חי בפנים," הוא אמר בזמן שהסתכל בעיניי. "תטעם."

"לא."

"עומרי – "

"אני לא מכניס את האצבעות האלה לפה שלי. תרביץ לי אם אתה רוצה."

"זה יהיה קל מדי. אגרוף אחד ממני ואתה תתחנן להכניס את האצבעות האלו לפה."

"קדימה. בוא ננסה."

"אתה ממש – "

"רצית שליטה, לא? הנה, קיבלת. שליטה לא אומרת שאני צריך תמיד להסכים איתך. אני רגוע לגמרי עכשיו, פשוט מסתכל לך בעיניים ואומר שאין סיכוי שתקבל ממני את זה."

הוא חייך מעט בזווית הפה והנמיח את ידו. "אני אוהב את התשובה הזו, למרות שבועז כבר ימשיך איתך מכאן." הוא נעמד ועזר לי לעמוד גם כן. השרירים ברגליי רעדו ובקושי הצלחתי לעמוד זקוף.

"אפשר להתקלח?" שאלתי.

"מה אתה רוצה לנקות?"

"הכול."

"תגיד לי מה אתה רוצה לנקות."

"את הרגליים, את הבטן, את החזה. את בתי השחי. את הזין. את החור שלי. את השיער. את – "

"ששש. למה אתה בוכה?"

ניגבתי במהירות את פניי. "תן לי להתקלח. אני מטונף."

"ואתה חושב שמקלחת תשנה את זה?"

"לא," אמרתי, יודע שזו האמת. "אבל זה יעזור."

הוא התקרב אליי, למרות שכבר היה קרוב, והרים את אחת מזרועותיי. הוא הסניף את בית השחי שלי במשך כמה שניות ואמר, "אתה מריח כמו זיעה וסקס." הוא אחז בזין שלי. "גמרת יותר פעמים ממני היום. צריך שיהיה הוגן, לא? כנס עכשיו להתקלח, אחר כך בוא למיטה ותתכונן להפעיל את הפה היפה שלך."

***

כל הלילה היו לי סיוטים. פעם אחת קמתי מזיע כולי, לא יודע איפה אני נמצא ולא זוכר מה בדיוק חלמתי. אבל ידו של אבי מסביב לחזה שלי שימשה כתזכורת. נרדמתי כמעט מיד, רק בשביל לקום זמן קצר לאחר מכן, הפעם צורח. את הסיוט הפעם זכרתי – אבי היה שם, ניסה לקבור אותי חי. צרחתי עליו שיעזוב אותי, ייתן לי ללכת, אבל הוא פשוט צחק וזרק חול לתוך הפה שלי, חונק אותי.

הצעקה שלי העירה את אבי, שמיהר לשאול מה קרה.

"כלום," מלמלתי והתקפלתי לכדור. "סתם חלום לא טוב."

"אתה מזיע כולך."

"סליחה."

הוא קירב אותי אליו, מצמיד את הגוף המיוזע שלי לגוף החם שלו. "תנסה לישון שוב. אני כאן."

כן, חשבתי בזמן ששקעתי שוב בשינה, זו בדיוק הבעיה.

***

הרגשתי את ידיי נמשכות לאחור ושמעתי "קליק" שלצערי היה מוכר. פקחתי את עיניי בבהלה והסתכלתי לאחור. בועז עמד עם ברכיו על המיטה, לבוש במדי שוטר.

"בוקר."

מצמצתי במהירות וניערתי את ראשי. פי התייבש לגמרי במהלך הלילה וכאב לי הראש.

"מישהו ניסה לעצב לך מחדש את הפנים, יפיוף." הוא נגע בלחי שלי. "עבודה מרושלת, האמת."

הזזתי את פניי. "מה אתה עושה? למה האזיקים?"

"למה לא?" הוא משך אותי למצב של ישיבה, גבי שעון על הקיר. קלטתי לפתע שאני ערום ומיהרתי להצמיד את ברכיי לגוף.

בועז אמר, "אתה מתבייש ממני?"

"תביא לי תחתונים, בבקשה."

"אתה גם מצפה שאני אלביש אותך?"

"אז תשחרר את האזיקים."

"וואלה, על הבוקר אתה נותן לי פקודות?"

עדיין הרגשתי רדום מהשינה. יותר מדי מחשבות רצו לי בראש יחסית לרמת הערנות שלי. עצמתי את עיניי ונשמתי עמוק. איזו דרך חרא להתעורר. לאחר כמה שניות שאלתי, "איפה אבי?"

"הלך. הוא לא אמר לך שאני מגיע?"

"לא חשבתי שזה יהיה על הבוקר."

"כבר עוד מעט צהריים. אתה רגיל לחיות כמו נסיך, אני רואה."

לא עניתי. מתחתי את צווארי התפוס וביקשתי כוס מים.

"עוד רגע," אמר בועז. הוא הסתכל על הפנים שלי במבט מחויך. העיניים שלו היו מאוד כחולות, ואם הוא לא היה נראה כזה מניאק בעיניי יכול להיות שהייתי חושב שהוא נאה. "תן לי לעכל את הסיטואציה הזו."

"מה יש לעכל?"

"בוא אני אסביר לך את זה במטאפורה. דימוי."

"אני יודע מה זו מטאפורה."

"דמיין ילד שממש אוהב לרכב על מתקנים, אבל ההורים שלו אף פעם לא לוקחים אותו ללונה-פארק. עכשיו דמיין את הילד הזה בדיסנילנד, לבד, בלי השגחה של הורים. יכול לעשות כל מה שבא לו, לעלות על איזה מתקן שמתחשק לו מבלי לשלם ומבלי לחכות בתור. אתה מבין אותי?"

המבט בעיניו הפחיד אותי אפילו יותר מהמילים שיצאו לו מהפה. הסתכלתי לפנים ואמרתי, "מבין."

"יפה. בתכלס כמות המתקנים שאני אעלה עליהם תלויה בך. יכול להיות שמתקן אחד או שניים יספיקו לי."

הייתי בספק, אבל בכל זאת הנהנתי.

"ילד טוב. אני שמח שאנחנו ממשיכים יותר טוב מהפעם הקודמת." הוא הניח את היד שלו על הברכיים שלי והשטיח את רגליי על המיטה. לא הבנתי למה הוא עשה את זה. היה לי ברור שאבי הומו בארון, אבל הבועז הזה לא הראה התלהבות מהקטעים האלה כשאבי ניסה לשכנע אותו להתעסק איתי, וגם ידעתי שהוא נשוי.

בועז הסתכל על המפשעה שלי, נראה אדיש. רציתי לשאול מה הקטע, אבל מתישהו במהלך המטאפורה הזו שלו החלטתי שעדיף שאוציא כמה שפחות מילים מהפה כשאני איתו.

"דיברתי עם אבי בזמן שישנת," אמר בועז. הוא הניח את היד שלו על הירך שלי. לא זזתי, פשוט נשמתי באיטיות והתפלאתי איך מגע של גבר זר על הירכיים שלי לא מקפיץ אותי כמו טיל. גם הוא נראה מעט מופתע. "הוא לא סיפר לי את כל הסיפור שקורה ביניכם, הרגשתי שהוא מסתיר כמה חלקים. אבל הבנתי שאתה לא סתם אורח פה."

אסיר, רציתי לומר. לא אורח.

"בוא פשוט נגיד שהוא הבהיר לי שאתה מוכשר בכמה דברים, ושאין לו בעיה לתת לי לבדוק את זה."

נאנחתי. "מה אתה רוצה ממני?"

הוא מצמץ. "זו הבעיה, גבר. אני לא ממש יודע. בתכלס המחשבה של לעשות משהו איתך לא מחרמנת אותי. אשתי פצצה ואף פעם לא התחשק לי לנסות משהו עם גבר אחר. אבל האפשרות שיש מישהו שיעשה כל מה שבא לי... זה חזק."

לא הייתי עושה כל מה שבא לו, בדיוק כמו שאתמול סירבתי לאבי כשרצה להכניס את האצבע המטונפת שלו לתוך הפה שלי.

"אני צריך להשתין," אמרתי. "ולשתות משהו. אתה מוכן בבקשה להוריד את האזיקים? אני לא אעשה בעיות."

"לא, תרגיש חופשי לעשות בעיות, בשביל זה אני פה." הוא משך אותי עם הגב אליו ושיחרר את האזיקים. רגע לפני שעמדתי לקום מהמיטה הוא הצמיד אותי אליו עם היד שלו מתחת לסנטר שלי. האחיזה שלו הייתה חזקה.

"זו תחושה כל כך מוזרה, להיות עם כזה כוח על מישהו אחר. אני רגיל שלכל דבר שאני עושה יש השלכות, וועדות משמעת ופגישות ייעוץ. והנה, עכשיו כל החרא הזה לא רלוונטי." הוא נגע בכתפיים שלי. הרגשתי את הזקפה שלו נוגעת לי בגב והלב שלי התחיל לפעום במהירות מטורפת. "אנחנו נתאמן ביחד," הוא אמר. "אני רוצה לראות אותך נקרע. אף פעם לא אימנתי מישהו. נראה כמה רחוק אפשר לקחת אותך."

"ק – קשה לי  לנשום."

הוא שיחרר מעט את האחיזה שלו. "סליחה. נסחפתי קצת. הבאתי לך כמה מאפים."

השתעלתי. "תודה."

שנינו קמנו מהמיטה. מיהרתי ללבוש תחתונים, לא בטוח אם יהיה חכם ללבוש בגדים נוספים.

"סתם באתי עם המדים," בועז אמר. "גם ככה אני בחופש מהעבודה." הוא התחיל לשחרר את כפתורי החולצה, אבל לפתע נעצר והסתכל עליי. "אתה תעשה את זה."

התקרבתי אליו ועם ידיים מעט רועדות שחררתי את כפתורי החולצה שלו. קלטתי אותו סוקר אותי במבטו וזה גרם לי להיות יותר מדי מודע לעצמי. כשהוא צבט את הפטמה שלי ממש קפצתי במקום.

"תירגע, יפיוף. אף פעם לא נגעתי ככה בפטמה של גבר אחר. שלך ממש רכה. גם גדולה יחסית."

"בבקשה אל תקרא לי ככה."

"איך, יפיוף? אני חושב שאני אוהב את הכינוי הזה, אפילו עם כל מה שקורה לך עכשיו בפנים." הוא החליק את החולצה מכתפיו ונשאר רק עם גופייה לבנה. לשמחתי הוא לא המשיך לגעת בי, אלא יצא החוצה מחדר השינה ואמר לי לבוא אחריו.

אמרתי לו שאני הולך לשטוף פנים ולצחצח שיניים והוא אמר שבינתיים יחמם את המאפים שהביא. השתנתי במשך זמן רב ואחרי שהורדתי את המים הסתכלתי על עצמי במראה. הלחי הימנית שלי הייתה נפוחה והעין השמאלית מעט עצומה. חוץ מזה היו לי סימנים כחולים על הרקה וחתך קטן על השפה התחתונה. להסתכל על עצמי במצב הזה גרם לי להרגיש זקן. שטפתי פנים עם מים חמים וצחצחתי שיניים. אתמול התגלחתי וכמעט ולא היו לי זיפים, אז החלטתי לוותר הפעם על הגילוח.

שמעתי את בועז קורא לי מהמטבח, "עומרי, בוא." לפחות הפעם הוא השתמש בשם שלי.

הוא כבר סידר כמה בורקסים על צלחת עם כוס של מיץ תפוזים. התיישבתי ליד השולחן במטבח והתחלתי לאכול בשקט. השמש חדרה בעוצמה דרך החלון ולמרות שהייתי בתחתונים לא היה לי קר.

"זה בסדר?" הוא שאל.

הנהנתי ובלעתי את מה שהיה לי בפה. "מצוין. אתה לא אוכל גם?"

"כבר אכלתי. אל תתמלא מדי כי עוד מעט אנחנו מתחילים להתאמן."

"אני אמור ללכת היום לאלברט."

"אני יודע. אני אבוא איתך אליו."

"אתה... נכנס איתי פנימה?"

"כן. דיברתי איתו מקודם, הוא אמר שזה בסדר אם אני לא אפריע."

"אתה בכלל יודע מה אני אמור לעשות שם?"

"כן, אבי סיפר לי. אני מודה – לרגע אפילו ריחמתי עליך. להיות שפן ניסיונות לא נשמע כיף. אבל המחשבה על לראות את זה בשידור ישיר – זה כבר נשמע לי לא רע בכלל."

המשכתי לאכול, מתעלם ממנו. הדבר האחרון שרציתי זה קהל בזמן שהייתי אצל אלברט, מישהו שיראה אותי נעשה חולה וחלש.

לאחר שסיימתי לאכול הלכנו להתאמן. לבשתי מכנס קצר אבל בועז אמר לי לוותר על חולצה. הוא עבד איתי על מתיחות לפני שהתחלנו, והיה לי די ברור שהבחור יודע מה הוא עושה. יותר מאוחר הבנתי שאם הוא לא היה עובד איתי על זה כנראה שהייתי נתפס כולי. כל תרגיל שעשיתי לא היה לו מספיק.

"אתה יכול יותר, אני יודע לזהות מתי אתה בקצה."

הזעתי כמו שבחיים לא הזעתי והשרירים שלי הרגישו כמו מתכות שנמצאות לי בגוף. הוא התאמן לידי, אבל בעיקר היה עסוק בבדיקה של מה שאני עושה, מחכה לרגע בו אפגין חולשה כדי לבוא ולאיים שאם אני לא מסיים את התרגיל הוא יצטרך "לטפל" בי.

אחרי שעה בערך התיישבתי על הרצפה, מתנשף ומרגיש כמו גוש של כאב. הוא נעמד מולי והסתכל עליי מלמעלה. "לא רע. לך להתקלח ואז תתלבש." הוא הושיט לי יד ועזר לי לקום. לפני שהספקתי לצאת הוא עצר אותי ונגע לי בבטן, שהייתה רטובה לגמרי.

"אני רואה שדי עבר לך המזכרות שלי מהפעם הקודמת."

לא אהבתי את הדרך בה אמר את זה.

"זה עדיין קצת כואב."

"אל תהיה תינוק." הוא הצמיד את האגרוף שלו לבטן שלי והרחיק, ואז הצמיד שוב והרחיק. הרגשתי את שריריי נדרכים כשציפיתי לכאב. בסוף הוא חייך וטפח על הכתף שלי. "קודם תסיים עם האלברט הזה, אחר כך נשחק."

"לא עשיתי לך בעיות."

"לי? לא, היית בסדר גמור. אבל לאבי עשית אתמול בעיות, והוא ביקש ממני לוודא שזה לא יקרה שוב."

יכולתי להסביר לו על איזה "בעיות" אבי דיבר, כי היה לי ברור שאבי לא הרחיב בנושא. אבל לא הייתי מוכן לדבר איתו על הדברים האלה. אף אחד בחיים לא יידע על הדברים שאבי גרם לי לעשות. אז פשוט שתקתי והלכתי להתקלח.

***

אלברט פתח את הדלת ועיקם מיד את פיו. "זה נראה כואב." הוא הסתכל על בועז, שעמד לידי. "אתה עשית את זה?"

"לא," אמר בועז, "שתי כוסיות עשו לו את זה. אם אני הייתי עושה לו את זה התוצאה הייתה צבעונית יותר."

אלברט זז הצידה ונתן לנו להיכנס. "שתי בנות עשו לך את זה, עומרי?"

"עזוב," אמרתי. "לא רוצה לדבר על זה."

מבלי לחכות להוראות פשטתי את הבגדים עד שנשארתי עם תחתונים. רציתי לסיים עם זה כמה שיותר מהר.

"איפה?" שאלתי.

"אמממ... על המיטה. אני רוצה לבדוק את החבורות האלה קודם."

"לא צריך. אני בסדר. בוא פשוט נתחיל."

"חתיכת פה יש לזה," בועז מלמל, אבל מספיק בשביל שאלברט ישמע. אבל אלברט בחר להתעלם והתקרב אל המיטה עליה שכבתי. "היום אנחנו נעשה משהו פחות נעים, לצערי."

כן, כי עד עכשיו הכול היה מדהים. "מה?"

"אני אתן לך זריקה ביד כדי להרדים את האזור, ואז אבצע כמה חתכים קטנים ולא עמוקים, כדי לנסות עליך משחה שאמורה להפסיק את הדימום במהירות ולזרז את ההחלמה של העור הפגוע."

הסתכלתי על התקרה וניסיתי לנשום לאט. "תתחיל," אמרתי, כי לא היה טעם לבקש ממנו לשכוח מזה ולהפסיק להתנהג אליי כמו אל בעל חיים.

אלברט הלך להביא את הציוד שלו ובועז נעמד לידי. "הוא באמת הולך לחתוך אותך עכשיו?"

משכתי בכתפיי.

"מטורף הקטע הזה. אתה מקבל את זה יפה, האמת."

"אין לי ברירה," אמרתי בשקט.

"אני רק מקווה שתהיה כל כך רגוע אחר כך איתי."

התחמקתי מהמבט שלו. הוא רצה שאשאל אותו מה הוא מתכנן, שאתן לו את ההזדמנות להפחיד אותי יותר. אבל לא הייתי במצב לרצות אותו או אף אחד אחר.

הזריקה לא כאבה. הוא נתן לי אותה במרכז הזרוע ומיד התחלתי להרגיש את כל האזור מתמלא בנמלים. המשכתי לנשום לאט בזמן שלאט לאט איבדתי כל תחושה ביד, כאילו שמישהו הוציא אותה החוצה.

אלברט צבט אותי ושאל, "הרגשת?"

"בקושי."

"בסדר. אפשר להתחיל. אני מציע שלא תסתכל על היד שלי בזמן שאני חותך את העור. פשוט תתרכז בנשימה איטית."

"זה ישאיר לי צלקות?"

"לא. החתכים לא יהיו עמוקים. טיפה יותר מחתך נייר."

"אז למה בכלל צריך את ההרדמה?" שאל בועז. "אם זה לא עמוק וכל זה."

"אני לא פה בשביל לגרום לו לסבול, אני פה בשביל לבדוק תרופות."

"טוב, אתה בכל מקרה גורם לו לסבול, אז אני לא מבין מה הטעם בלהעמיד פנים שאכפת לך ממנו. באותה מידה יכולת לעשות את זה על קוף. בוא תעשה את זה ביד השנייה."

בהיתי בבועז ולא ידעתי איך להגיב. הוא צדק במה שאמר בנוגע לקוף, אבל המניאק באמת ניסה לשכנע את אלברט להכאיב לי יותר?

"אתה חתיכת סאדיסט," אמרתי. "עשה טובה וצא החוצה. אני לא רוצה אותך פה."

"וואלה? ובאמת נראה לך שאני – "

"אני מסכים איתו," אמר אלברט. "זו המעבדה שלי ועומרי העוזר שלי. אמרתי שתכול להיות פה אם לא תפריע, והנה, אתה מפריע. חכה לו בבקשה בחוץ."

בועז העביר מבט מופתע בין אלברט לביני. לבסוף הוא נאנח ואמר, "שיהיה," ואז יצא החוצה.

שחררתי אוויר שהיה כלוא לי בחזה ומלמלתי, "הוא יתנקם בי אחר כך."

"לדבר איתו?"

"לא. זה סתם יחמיר את המצב."

הוא נגע לי לפתע בלחי שלי, בעדינות. "אתה יכול להיות כנה איתי. זה כואב?"

"כן," אמרתי. "אבל נסבל."

"אני אתן לך כדור אחר כך נגד הכאבים."

"תודה. בוא... בוא פשוט נעשה את זה כבר."

"בסדר."

הוא אחז בסכין קטן שנראה מאוד חד והצמיד אותו לעור שלי. עצמתי את עיניי בחוזקה וחיכיתי לכאב. אבל הכאב שהופיע היה כמעט לא מורגש, בטח לא לעומת מה שציפיתי להרגיש. כעבור כמה שניות תחושה חמימה התחילה לכסות לי את העור, וכשהסתכלתי ראיתי את הדם זורם מחתך באורך של כשלושה סנטימטרים.

"אני אנקה אחר כך את הדם," אמר אלברט ופתחת בקבוק קטן עם קרב לבן בתוכו. הוא מרח בעדינות את הקרם על העור וכמעט שלא הרגשתי אותו נוגע בי. הסתכלתי על החתך וכעבור כמה שניות הדם הפסיק לזרום לגמרי.

"זה אמיתי?" שאלתי.

אלברט הנהן, חיוך גדול על פניו. "כן, זה אמיתי. הדימום הפסיק לגמרי. עכשיו אני אבדוק מה קורה עם החתך..." הוא הניח את ידו משני צדי החתך ומשך מעט. הרגשתי כאב מהיר וחד, אבל לא מספיק בשביל לצעוק או לזוז. "העור מתחיל להתאחות."

"זה... מרשים."

"תודה. נחמד לקבל משוב חיובי לשם שינוי. בוא ננסה עוד כמה חתכים ונראה שלא מדובר בסתם מזל."

גם החתכים הבאים לא לוו ביותר מדי כאב. בשלב מסוים הסתכלתי על הסכין חותכת את העור שלי, ואיכשהו המראה לא גרם לי להרגיש בחילה או חולשה. זה פשוט הרגיש מוזר. הדימום לא נפסק מהר בכל חתך, ועד שאלברט אמר שסיימנו כל הזרוע שלי הייתה מכוסה בדם. הוא ניגב אותי עם נייר ספוג במים ואמר, "זה היה יותר קל ממה שחשבתי. אתה נעשה יותר משתף פעולה בכל פעם." החיוך שלו היה קליל, ולמרות ששנאתי לבוא למקום הזה ולהרגיש כמו שפן מעבדה, היה נחמד לראות את החיוך הזה.

"בוא רק נגיד שהאלטרנטיבה גורמת למה שקורה פה להרגיש פחות רע ממה שזה באמת."

"אני מבין. הייתי שמח לנסות לעזור לך, אבל בפעם הקודמת רק סיבכתי אותך יותר."

הוא דיבר על הספרים. "לא אשמתך," אמרתי והעברתי יד על פניי. "לא ידענו שהוא שלח מישהו לעקוב אחריי."

"זה קרה לך באותו היום?" הוא הרים את היד שלי ואחז בעדינות באצבע השנייה שהוציאו לי ממנה את הציפורן.

"כן."

הוא המשיך לאחוז לי ביד, נראה עייף. "אני רוצה שתרגיש יותר טוב, עומרי."

"יש לך תרופה שמחזירה את הזמן אחורנית?"

"לא. אבל אם תיתן לי..." הוא הכניס את האצבע בלי הציפורן לתוך הפה שלו. ראיתי שהוא מתכוון לעשות את זה, וכנראה שיכולתי לעצור אותו, אבל פשוט בהיתי בו ולא הגבתי. הוא העביר לשון רטובה על האצבע ולאחר כמה שניות הכניס אצבע נוספת.

הרגשתי רדום, כאילו השרירים שלי נרפו. חלק בי רצה להפסיק אותו, כי ידעתי שאם אומר לו שזה לא מה שאני רוצה הוא יפסיק מיד. אבל בכל הפעמים האחרונות שגבר נגע בי זה היה אבי, אפילו הבועז הזה הרשה לעצמו להתייחס אליי כמו אל בובה. המגע של אלברט היה שונה, גם הכוונות שלו. אז נשענתי עוד יותר לאחור ועצמתי את עיניי. ידעתי שהתחתונים שלי נמתחים בגלל הזקפה, אבל לא היה לי אכפת. בלילה הקודם שלושה אנשים שונים החדירו לתוכי אצבעות ואז כיסחו אותי במכות – לעומת זה מה שקרה עכשיו עם אלברט היה כמו גרסה מצונזרת לילדים.

בזמן ששכבתי עם עיניי עצומות הרגשתי אותו מעביר את ידו במורד הזרוע שלי, שעדיין הייתה מעט רדומה. הוא הגיע לבית השחי שלי וליטף את העור ואת השערות. נאנקתי בשקט, אבל הוא כנראה שמע כי מיד היד שלו נעה מהר יותר, חזק יותר. הוא הוציא את האצבעות מהפה שלו והעביר באיטיות את הלשון שלו במורד הזרוע שלי, עד שהגיע לבית השחי. הוא ליקק אותו ואני ראיתי כוכבים והתחלתי לנשום במהירות. הלשון שלו עברה משם על הכתפיים שלי ועל הצוואר, בזמן שהידיים שלו ליטפו את החזה שלי. הזין בתחתונים כבר התחיל לכאוב, אז מבלי לחשוב יותר מדי משכתי ממני את התחתונים. הוא כבר ראה אותי ערום בעבר.

הידיים שלו היו לפתע משני צדי פניי, מאלצות אותי להביט בעיניו הכחולות. "אתה לא חייב, עומרי. שום דבר מזה לא יעבור לאבי."

"זה בסדר," אמרתי בשקט. בחיי שהעיניים שלו היו כחולות, כמעט מלאכותיות. "רק אל תגזים."

"אני רוצה לראות אותך גומר. זה בסדר?"

היד שלו נגעה בכיפת הזין שלי וזרם חשמל שחה בכל אזור המפשעה שלי. "כ – כן. אבל מהר. בועז מחכה בחוץ והוא בטח עצבני."

פחות מחמש שניות לאחר מכן הזין שלי היה בתוך הפה של אלברט. התאמצתי שלא לצעוק מהנאה. בחיים לא ירדו לי ככה. הוא הכניס אותי עד לעומק הגרון שלו, ובכל הזמן הזה הלשון שלו לא הפסיקה לעבוד. נאנקתי בקול ואחזתי בשולי המיטה.

מלמלתי שטויות כמו, "זה מטורף," "אתה מעולה בזה," ו"אלוהים," כי הרגשתי שכל השליטה נמסה ממני. מצאתי את עצמי אוחז בשערות החלקות שלו ומניע אותו על הזין שלי. להסתכל עליו יורד לי הרגיש נכון ולא נכון באותה המידה. אבל בכל מקרה זה היה טוב מדי בשביל שאחשוב אפילו על להפסיק.

"א – אני קרוב," אמרתי בזמן שהמשכתי להתפתל על המיטה. הוא המשיך לרדת לי, וגם כשגמרתי בתוך הפה שלו בכמויות הוא לא הפסיק להניע את הלשון שלו מסביב לכיפה של הזין. ממש צעקתי כשהוא ינק ממני את הטיפות האחרונות של הזרע. הוא הרים את הראש שלו בדיוק כשהמגע שלו עמד להיות יותר מדי לזין הרגיש שלי. עצמתי את עיניי והרגשתי לפתע נבוך. הגמירה הזו גרמה לי להתנהג כאילו הייתי עם בחורה, ועוד עם בחורה שהכרתי טוב. אחרת בחיים לא הייתי מרשה לעצמי לומר את מה שאמרתי ולצעוק ככה בסוף.

היד שלי אלברט על הפנים שלי גרמה לי לפקוח את עיניי. הפנים שלו היו סמוקות והמצח מיוזע. הוא נגע בשפתיים שלי ומבלי לחשוב הכנסתי את האצבע שלו לתוך הפה שלי. ינקתי אותה וזה הרגיש שונה מכל דבר אחר שעשיתי. ראיתי אותו מסתכל עליי עם עיניים רחבות וחיוך גדול. "תודה, עומרי."

הוצאתי את האצבע שלו. "אתה אומר לי תודה?"

"לא היית חייב להסכים."

"לא היית חייב לבלוע."

הוא צחק. "אני לא עושה את זה בשביל כל אחד. אבל אני מבלה יותר מדי זמן במעבדה הזו. נחמד להרגיש מדי פעם גוף של מישהו אחר." הוא תן לי נשיקה ארוכה בפטמה. "הייתי יכול לגעת בך במשך שעות."

עדיף אתה מאבי, חשבתי.

"כדאי שתלך," הוא אמר. "בועז מחכה כבר הרבה זמן."

לקח לי כמה שניות לאסוף מספיק אנרגיה בשביל לקום מהמיטה. לפני שהספקתי לזוז אלברט אחז בזין שלי. אפילו המגע שלו אחרי שהייתי מרוקן היה מגרה. הוא ליקק את הצוואר שלי ואמר, "קשה לי להפסיק."

חייכתי, כי היה הזוי לראות מישהו מכובד כמוהו נשמע כמו ילד חרמן. "אני אבוא מחר," אמרתי, ולהפתעתי גיליתי שאני באמת מחכה לבוא אליו מחר. כנראה שמשהו באמת נדפק לי בראש.

התלבשתי במהירות ואחרי שסיימתי אלברט הכניס לי מאתיים שקל לכיס האחורי.

"אני לא זונה," אמרתי, כי ככה זה הרגיש.

"את הכסף הייתי נותן לך אפילו אם לא היינו עושים כלום, אתה יודע את זה."

נאנחתי. "טוב, בסדר. סליחה. נתראה מחר."

"מחר."

יצאתי החוצה, מרגיש את היד עדיין רדומה. כשהגעתי אל הרחוב כבר התחיל להחשיך ונעשה קר. בועז ישב על ספסל עם שקית לבנה אחוזה בידו. הוא עישן. התקרבתי אליו, ידיי בכיסים.

"שרדת," הוא אמר, נשמע יותר אדיש מכועס.

"כן. זה עזר שהיינו רק שנינו."

"אני בטוח." הוא זרק את הסיגריה הצידה ונעמד. "נלך לאכול משהו?"

"אמממ... כן. סבבה. מה בא לך?"

"פיצה?"

"אוקיי." הוא התקרב והכניס את היד שלו לתוך הכיס האחורי שלי. קפאתי במקום. כשאחז את השטר של המאתיים מול פניי בהיתי בו בהלם.

"גם בפעם הקודמת הוא הביא לך כסף, לא?"

"אבי לא אמר שאסור לי."

"זה הכסף שלו."

"התכוונתי לתת לו אותו."

"בטח. בוא כבר, אתה מזמין."

"מה בשקית?"

"מתנה בשבילך."

"בשבילי?"

"כן. דיברתי מקודם עם אבי, הוא ביקש את זה בשבילך. תסתכל כבר בבית."

"רמז?"

"אולי אני אכניס לך פה אגרוף במקום?"

"סליחה."

הלכנו לאכול.

***

כמעט ולא דיברנו בזמן שאכלנו את הפיצה במקום קטן ליד הסנטר. אני הסתכלתי על הצלחת שלי ונהניתי מלהיות קצת מחוץ לדירה של אבי. העובדה שבועז ישב בדיוק מולי, מסתכל עליי כל הזמן, הייתה אמורה להפריע לי. אבל כל מה שחשבתי עליו היה מה שקרה מקודם עם אלברט. לא האמנתי שנתתי לגבר אחר לגעת בי ככה, לא האמנתי שנהניתי מזה כל כך. אבל לא הייתי ילד קטן, והיה לי ברור שמה שקרה מקודם לא הפך אותי להומו. הדברים האלה לא עובדים ככה.

"סיימתי," אמר בועז וניגב את הפה עם מפית.

אכלתי את הביס האחרון ואמרתי, "גם אני."

"יפה. עכשיו תחליט אתה לאן ממשיכים מכאן. יש שתי אופציות."

"אוקיי..."

"האופציה הראשונה היא להיכנס לתוך הסנטר לחנות קעקועים. נעשה לך על התחת קעקוע של "שייך לאבי" ואז נמשיך בחזרה לדירה, שם אני אשחק איתך, אבל בקטנה יחסית. האפשרות השנייה זה בלי הקעקוע, אבל אז אני חוזר איתך לדירה ומשחק איתך כאילו אין מחר." הוא לגם מכוס הקולה שלו. "תחליט אתה."

אנשים ישבו מסביבנו ודיברו ביניהם, מתנהגים כאילו הכול בסדר בעולם ואין להם דאגות. ידעתי שלכל אחד יש את החרא שלו, הבעיות שלו, אבל לא האמנתי שמישהו מהם נמצא קרוב אפילו לחרא שאני הייתי בו.

"אתה נראה חיוור," אמר בועז. "שתה קצת."

לגמתי מהמיץ שלי, אבל החולשה שהרגשתי לא נעלמה. "מה הקטע עם הקעקוע?" שאלתי בשקט.

"דיברתי עם אבי מקודם. הוא רוצה שתעשה את הקעקוע הזה. הוא לא אהב את הקטע שלך מקודם."

"איזה קטע?"

"הוא אמר לך שאני והוא זה אותו הדבר מבחינתך כשהוא לא כאן, אז כשגירשת אותי זה כמו שגירשת אותו. אבי לא רוצה שתשכח את המקום שלך, אז עכשיו אתה הולך ללמוד למי אתה שייך."

הנחתי את פניי בידיי. למרות שהיה קריר נהיה לי מאוד חם.

"אני לא מתכוון לחכות פה שעה, עומרי. יש לך שתי אופציות. תהיה ילד גדול ותבחר."

לא באמת הייתה לי אפשרות לבחור. היה לי ברור שאני בחיים לא אסכים לעשות קעקוע כזה על הגוף שלי. "חוזרים לדירה."

"ככה חשבתי. אבל לא כל כך מהר. חכה כאן ואני אלך להביא משהו. ייקח לי כמה דקות. אם תזוז מפה זה הסוף שלך."

הוא קם מהספסל ויצא במהירות החוצה, עם השקית הלבנה בידו. ישבתי מבלי לזוז בערך עשר דקות, עד שהוא חזר והתיישב בספסל לידי, גורם לי להיצמד לחלון.

הוא לקח את השקית הלבנה והוציא משם מעין גומייה עגולה ושחורה.

"יודע מה זה?"

"לא."

"לפי מה שהבנתי זו טבעת זין, משהו שאמור לבוא לך מסביב לביצים."

"בשביל מה?"

"אמור לחזק לך את הזקפה. לא מבין בכל החרא הזה. המוכר המליץ." הוא הכניס את היד עם הטבעת מתחת לשולחן. "פתח את הרוכסן."

"פה?"

"שמעת אותי. אני אשים לך את זה."

"יש פה אנשים," סיננתי.

"הם לא יראו. קדימה, יהיה חבל אם תעצבן אותי עוד יותר."

נשפתי אוויר. הפיצרייה לא הייתה מלאה, אבל היו שם מספיק אנשים שהיו יכולים לקלוט את מה שקורה. הטירוף הזה כבר היה יותר מדי. טבעת מסביב לזין שלי? באמצע פיצרייה?

בועז דרך לי לפתע על הרגל, חזק.

"חרא," סיננתי.

"שמור על הפה ותפתח את הרוכסן."

פתחתי באיטיות את רוכסן הג'ינס, בזמן שווידאתי שאף אחד לא מסתכל לכיווננו. ישבנו יחסית בקצה, אבל זה לא עזר לי להרגיש יותר רגוע. ברגע ששחררתי את הרוכסן בועז דחף את היד שלו לתוך התחתונים שלי. הוא לא היה עדין והיה קשה למנוע מהכאב להופיע על פניי.

לאחר כמה שניות של ניסיונות לא מוצלחים לשים את הטבעת מסביב לזין והביצים שלי, הוא עצר לפתע וסינן, "גמרת?"

"מה?"

"אתה דביק שם. אני מרגיש שגמרת. בטח עם אלברט."

"לא יודע על מה אתה מדבר."

הוא לחץ לי על הביצים וזה הרגיש כמו חשמל. צווחתי ושני אנשים הסתכלו עלינו, אבל מיהרו להפנות את מבטם לצד השני. נשמתי במהירות בזמן שבועז שיחרר את הביצים שלי, אבל לא הוציא את היד מהתחתונים.

"כשאתה משקר לי זה רק מסבך אותך יותר, ואתה חרא של שקרן."

"בסדר, גמרתי, מרוצה? זה היה בשביל בדיקה שהוא רצה לעשות."

"כן, בטח. בגלל זה שיקרת. שתוק ותן לי לשים את זה."

לקח לו דקה נוספת עד שהצליח לשים את הטבעת מסביב לזין והביצים שלי. כל האזור כאב לי והתחושה של הטבעת הייתה לא נעימה. הוא הוציא את היד שלו וניגב אותה עם מפית. מיהרתי להרים את הרוכסן, יודע שפניי סמוקות מבושה.

"בוא נזוז, הומו," אמר בועז ומשך אותי בכוח מהפיצרייה.

לפרק הקודם לפרק הבא 
תגיות

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...