אילוסטרציה. צילום: Jeff Kubina, Flickr.

 >  >  > 

ילד מטומטם - פרק ח'

בר

כולי מתרגש, פתאום קם יותר שמח, לאט לאט אני מדמיין איך עמית הולך מהחיים שלי, פשוט עוזב אותי, מתנתק ממני, מתרחק ממני, ופשוט מוחק אותי מהחיים.

אני מתפלל כל יום לפסל בבית, הפסל שהבאתי איתי מהטיול בתאילנד ,אותו פסל שהתאילנדים מניחים לידו חצי בקבוק שתייה כשהם עוברים ליד הפסל.

בכל זאת, אני רחוק מרחק אור מאלוהים, יותר קרוב לבודהה, את הפסל אני רואה, אותו לא...

לרוב תפילותי עזרו, התפללתי שגם במקרה של עמית זה יעזור, שהוא יעזוב וכל אחד יצא לדרכו, במקביל לתפילות קבעתי להיפגש עם פאולוס. הוא בא לאסוף אותי, בחור ביישן, פשוט מראה של קטין, ילד בן שתים עשרה.

לאורך כל הנסיעה הלא נודעת המוח שלי היה במקום אחר, הראש שלי החזיר אותי לאהבה הראשונה שלי - בר.

זאת הייתה אהבה ממבט ראשון, אהבה שלא ניתנת לתיאור.

שני נערים שכבשו את העולם.

שני נערים שגרו בבית לבד.

שני נערים בוגרים.

שני נערים סטרייטים בהכחשה.

שני נערים שהם החברים הכי טובים.

אחרי שנה וחצי שאני ובר היינו בקשר, החלטתי לסיים אותו, לא יכולתי להכיל את רמת האובססיה.

אובססיה לא קלה, קשה, נוראית, בלתי נסבלת, בלתי ניתנת לעיכול.

הדחקתי בכל פעם את הפרידה מבר, בכל יום אמרתי לעצמי - היום אני נפרד ממנו.

זהווו, זהוו, זהווו, די, עד כאן!

סהר אתה מתחרפן, תיפרד ממנו ועוד עשרות משפטים שרק מוח דפוק כמו שלי יכול להכיל.

16/08/12 זה תאריך מיוחד, תאריך משמעותי.

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...