אילוסטרציה. צילום: Jeff Kubina, Flickr.

 >  >  > 

ילד מטומטם - פרק ב'

לשקר אין רגליים

שניות בודדות מפרידות בין המוות לבין המשך החיים.

שעון החול התחיל לדפוק, מחשבות רבות עוברות בראשי, מה אני צריך את זה?

למה אנשים נדבקים אלי כמו זבוב אל חרא.

אני לא יוצא אף פעם עם גברים ילדותיים, אני לא רוצה לאהוב אף אחד, אני לא רוצה אהבה נקודה.

מהר מאוד התעשתי על עצמי וחזרתי למציאות, אני צריך לטפל בעמית שלא יחרוט את האות A הוא כבר חרט את האות S .

נזכרתי אך פעלתי עם בר, ואמרתי לעצמי בראש תעשה הכל הפוך, כל מה שעשית עם בר  פשוט הפוך מזה.

וכך עשיתי –

"עמית אני לא אוהב אותך."

"עמית אני לא יכול להכיל אותך."

"עמית  זה כבר לא זה."

"עמית נראה לי שאני בכלל סטרייט."

״עמית אני לא מסוגל לגור איתך."

״עמית אני לא מסוגל לראות אותך."

ולעמית, שד המוות, היו תשובות להכל,

״אבל אני אוהב אותך, זה מספיק."

״אתה לא חייב להכיל אותי."

״זה בסדר, תמיד מרגישים כך."

״כל ההומואים אומרים את זה באיזה שלב."

״אני אשכיר לך דירה לבד."

״לא חייבים להתראות, אפשר להסתמס."

אלוהיםםםםםם

רוני תעזור ליייייי בבקשה ממך!

סהר, תירגע הכל טוב.

הוא חייב טיפול פסיכולוגי ויפה שעה אחת קודם.

תגיד לו שאתה רוצה להיפרד.

רוניייייייייי אני קורס, אתה הבטחת שזה לא יקרה, בר שתיים לא יחזור על עצמו, רוני! אתה הבטחת, מה אני עושה? אני כבר אבוד בעולם הזה, זה אני, זה אני שמדביק אלי אנשים, והם, הם ממהרים להתאהב, אבל לא יודעים לבצע את ההפרדה, לא יודעים לשים סוף לכל התחלה, זה הם שלא יודעים להתמודד עם האמת.

מה לשקר לו? לא, אני לא מסוגל, זה לא אני, לא כך חונכתי, גדלתי על ערכים של כבוד מה הוא, לשקר אין רגליים, השקר ירד במעלית, האמת ירדה במדרגות, נכון שהשקר הגיע לפניה, אבל האמת הגיעה אחריו...

לפרק הקודם לפרק הבא 
תגיות

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...