סנדלים במים
סנדלים במים. צילום: הנדל.

 >  > 

ניסוח זהיר

קודם הוא יורה את החץ ואחר כך מצייר את המטרה

איתמר (במילרע) היה מעדיף לשתוק ושימשיכו להתעלם ממנו, אבל הפעם קימלמן שאל אותו באופן אישי ותלה בו עינים מצפות. היתה שתיקה. קצת מביכה. אה, איתמר התחיל, והסתכל על הדפים שלו. גם הם שתקו. כן, קימלמן מנסה לעודד, מה אתה חושב על היחס ביניהם. אז, אה, איתמר מנסה שוב, מסתכל מסביב ונעצר על הג'ירף. הג'ירף שותק. מה רובינשטיין אומר על היחס בין הירושלמי לבבלי, קימלמן מנסה שוב, ושומעים שהוא עייף. שהבבלי לקח מהירושלמי, איתמר מנסה. אפילו הוא לא היה יכול לפספס את זה. ומה אתה חושב, קימלמן לא מרפה. אה, איתמר משיט מבט אחרון מסביב, ואין מושיע. ובקול קטן הוא אומר, נראה לי שזה נכון.

הג'ירף, שניסה גם לשתוק וגם לחייך חיוך מעודד, לא הצליח להתאפק ופלט מן נו כזה של השלמה סלחני ומתנשא. תסביר, קימלמן ממשיך. טוב, איתמר מנסה, כמו שהוא אומר, הבבלי הרבה יותר מפותח, והוא מחבר מקורות שנמצאים בירושלמי בנפרד, ו- ומפריד מקורות שנמצאים בירושלמי ביחד, הג'ירף לא מצליח להתאפק, נו מה, קודם הוא יורה את החץ ואחר כך מצייר את המטרה. אין לו הוכחות, רק פרשנות יצירתית. מה זה משנה אם זה לא עובד. והוא המשיך והסביר בפירוט וברגש למה זה לא עובד, וקימלמן הנהן בעייפות ובסוף אמר שברוב הנקודות הוא מסכים, אבל, והמשיך מכאן. איתמר מעביר עינים ממנו לג'ירף לדפים שלו ולמחשב ובחזרה, ונראה די אבוד באופן כללי.

הג'ירף מחייך אליו בעידוד. מסכן, הוא בכלל מלשון עברית. לקח את הקורס הזה רק בגלל החובות האקדמיות. רואים שהוא לא מכאן. הוא מחזיר חיוך לג'ירף, שהיה רוצה להתייחס אליו אבל הוא לא יכול כי ממש עכשיו הוא הסתבך בתוך נסיון מסורבל ומגומגם להסביר למה זה שהבבלי מעובד יותר לא אומר שהירושלמי מקורי יותר. עד שבסוף, אחרי שהוא חזר שלוש פעמים על אותו טיעון, אלי נחלץ ואמר שזה מאוד פשוט ושהדברים לא תלויים אחד בשני ושזה שהבבלי מעובד לא אומר שהירושלמי מקורי. כן, קימלמן סיכם. וליאורה אמרה שטוב, אבל זה בעצם לא כל כך שונה ממה שרובינשטיין אומר.

בעצם השיעור נגמר, קימלמן אמר, אז אני חושב שנמשיך עם החלק האחרון מהמאמר של רובינשטיין בשבוע הבא ואז נעבור לקיפרווסר. ואני מזכיר לאלה מכם שצריכים ציון על הקורס הזה שאתם צריכים לבחור נושא לרפראט ולקבוע תאריך. מתי מתחילים הרפראטים, גבריאלה שואלת בחרדה קלה. מייקל הרים סוף סוף את הראש מהמחשב ואמר שאם זה לא מפריע לאף אחד הוא מבקש להיות הראשון. אחרי חופשת הסמסטר, קימלמן אמר, ובדרך כלל רבים על התאריכים המאוחרים, אז לא נראה לי שיהיו לך מתחרים, הוא ענה למייקל ויצא לו חרוז. עוד מישהו. אלי אומר שהוא ישלח לו מייל ואיתמר כבר אסף את הדברים שלו וסיכם משהו עם החבר שלו מלשון עברית, שאני אף פעם לא זוכר את השם שלו, ונדחק מהר בין הכיסאות ולקיר ושאל את הג'ירף אם הוא יכול לדבר איתו רגע.

בטח, הג'ירף חייך חיוך גדול. יצאו ביחד והג'ירף התחיל להתנצל שהוא התפרץ ככה ואיתמר אמר שזה בסדר, גם ככה לא היה לו מושג מה להגיד (קימלמן יוצא בזריזות והג'ירף הרים יד לשלום, אבל הוא לא שם לב) וחוץ מזה הוא נהנה להקשיב לג'ירף. אה, הג'ירף אומר, תודה. איתמר מסתכל הצידה נבוך קצת והג'ירף משפיל עיניים לשנייה. אז, איתמר מתחיל שוב, רציתי לשאול אם תוכל לעזור לי עם הרפראט. אין לי מושג מה לעשות. מה, פשוט לבחור סיפור ולדבר עליו. בדיוק, הג'ירף אומר. אבל איזה סיפור. מה שנראה לך מעניין, הג'ירף אומר, מה שמושך אותך, או מסקרן או מטריד. שיהיה לך מה להגיד עליו. זאת לא הפעם הראשונה שאתה נתקל בבבלי, נכון. לא, איתמר מודה. ואומר, תראה, ומפסיק, בעצם חשבתי על סיפור אחד, אבל אני לא בטוח שהוא מתאים. תנורו של עכנאי, הג'ירף שואל בלי לחשוב, בחיוך מזלזל. האמת שחשבתי גם עליו, איתמר אומר, אבל טחנו אותו כל כך הרבה בקורס שוויתרתי על זה. וכשהוא לא ממשיך מיד הג'ירף מנסה שוב ושואל, אהבת רבי יוחנן וריש לקיש. איתמר צוחק קצר ונבוך. איזה שם, הוא אומר, וכן. זה היה כל כך צפוי. די, הג'ירף אומר. אם דיברת על סיפורים טחונים. 

*             *             * 

יוחנן רוחץ בנהר. עבר שם בסביבה שמעון בן לקיש, שאז עוד היה פרחח בריונאי חם מזג, וראה אותו רוחץ בנהר. כל כך יפה הוא היה. נעץ רומחו בקרקע וקפץ אחריו. חתיכת קפיצה זו היתה, כנראה, כי יוחנן תקע בו עינים ואמר, בלי להתבלבל ובלי להבהל, כוחך לתורה. בכל אופן, אם הוא נבהל הוא לא הראה את זה. שמעון בן לקיש, הדבר האחרון שהיה לו בראש עכשיו זה תורה. זה בלבל אותו לגמרי, והעינים שנתקעו בו בלבלו אותו עוד יותר. וכל מה שהוא הצליח לעשות היה להגיד, יופייך לנשים. וחייך קצת, כאילו בהתנצלות.

יוחנן לא מצמץ. שמעון לא זז. הנהר זרם בנחת. שמעון התקרב, או התחיל להתקרב, או התכוון להתקרב, ויוחנן לא נרתע ואמר, חזור בך ואתן לך את אחותי, שהיא יפה ממני. סבתא שלך, בן לקיש חשב, וכואב לו בחזה וריק לו בבטן. בקושי הצליח להנהן עם הראש. יוחנן פנה לעלות ולצאת, אבל בן לקיש לא הצליח לזוז. היה צריך לקחת אותו ביד כמו ילד קטן ולעזור לו להתלבש.

יוחנן הכניס את שמעון בן לקיש לבית המדרש, הקריא אותו והשנה אותו ועשה ממנו אדם גדול. שלוש עשרה שנים ויותר הם למדו ביחד והתווכחו ביחד והתנצחו ביחד, ומבין שניהם יצאה ההלכה. יום אחד התעסקו בבית המדרש בטומאה וטהרה. נושא רגיש. אמרו, הסייף והסכין והפגיון והרומח, מאימתי מקבלין טומאה? משעת גמר מלאכתן. ומאימתי גמר מלאכתן? יוחנן אמר, משיצרפם בכבשן. שמעון בן לקיש אמר, משיצחצחן במים. בתור בריון לשעבר אתה בטח יודע על מה אתה מדבר, יוחנן אמר. שמעון שתק. התלמידים שתקו. ציפור צייצה. רב בריונים, בן לקיש אמר בשקט. והיום אתה רב בתורה, יוחנן אמר. אבל כבר היה מאוחר מדי.

שמעון התנצל ואמר שהוא לא מרגיש טוב ויצא. גם למחרת הוא לא בא. ביום השלישי באו ואמרו שהוא מונח על המיטה ולא זז ושהוא נראה רע מאוד. יוחנן לא אמר כלום. אחותו באה יום אחד ושאלה אם הוא לא מתכוון לבקר אותו, לפחות פעם אחת. לא נשאר הרבה זמן. יוחנן כבש את פניו בקרקע ולחש, י'י נתן וי'י לקח. זה כל מה שיש לך להגיד, היא אמרה. הקול שלה רעד רק קצת. יהי שם, יוחנן אמר, ולא יכול להמשיך. אבל הקול שלו לא רעד בכלל.

אחרי השלושים יוחנן חזר לבית המדרש. סידרו לו חבר אחר. אבל זה לא הלך. אני לא צריך שתגיד לי שאני צודק, יוחנן לחש, שקט כל כך שהאזניים נחרכו. אני יודע שאני צודק. בן לקיש היה יודע להראות לי איפה אני טועה. ועכשיו, מי עכשיו, מי יראה לי עכשיו, מי יראה לי איפה אני. הוא אמר, והדמעות נשרו. איפה אתה בן לקיש, הוא אמר, איפה אתה בן לקיש, הוא בכה, בן לקיש, בן לקיש, איפה אתה בן לקיש, בן לקיש איפה אתה, בן לקיש, הוא בכה, איפה אתה בן לקיש, הוא צעק. התלמידים כבשו את פניהם בקרקע. חכמינו ז"ל חשבו שימותו מבושה. בקשו עליו רחמים ומת.

לפרק הקודם לפרק הבא 
תגיות

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...