לחיצת יד (אילוסטרציה). צילום: Nick, Flickr.

 >  >  > 

עשינו עסק - פרק א'

הגובה הקווקזי

"תראה," אמר הגובה הקווקזי בקול חרישי שהיה איכשהו מפחיד יותר מצעקה, "אתה חייב כסף לבוסים שלי ואין לך איך להחזיר, נכון?"

נאלמתי דום מרוב פחד ורק הנהנתי, מתאמץ לא להביט בעיניו הכחולות אפורות שהיו צרות ומלוכסנות והפחידו אותי עד מוות. "יפה," ציין הקווקזי בנחת ותקע ברך נוקשה בתוך בטני, מדביק אותי לקיר, "שים לב עכשיו ותקשיב טוב, החוב שלך לא גדול, אבל הוא צובר ריבית מהר, כדאי שתתחיל לעשות משהו בקשר לזה או שתחטוף, וזה יכאב מאוד, הבנת?"

"כן, הבנתי." רחשתי חרש, מתאמץ לנשום למרות הברך הלוחצת והפחד המשתק, "אבל אין לי כסף, מה אני יכול לעשות?"

"למכור את מה שיש לך." השיב הקווקזי בפשטות אכזרית, "או שתתחיל להעביר סמים, או שתמכור את התחת שלך, תבחר מה יותר נוח לך."

"סמים?" נחרדתי, "אתה מתכוון חשיש וקאנביס וכל זה?"

הוא פלט צחוק זלזול קצר ומעליב, אבל לפחות הוריד את הברך ובמקומה הניח יד כבדה ותובענית על כתפי, מועך אותה בכוח מפתיע אצל בחור רזה כמותו, "חשיש," נחר בבוז, "מה נראה לך שאני, ילד? אני מדבר על סמים אמיתיים, הרואין, קריסטל, כאלה דברים."

פני החווירו, הרגשתי איך הדם אוזל מהן ואיך רגלי כושלות תחתי, אותו זה הצחיק, "אתה פוחד." קבע בזלזול מצמית, "עוד רגע תחרבן במכנסיים מרוב פחד." אחז בעורפי, גרר אותי על פני החדר, הטיל אותי על הספה ונעמד מעלי, דק ומרושע כמו שוט מהגיהינום. "נשאר רק התחת שלך." פסק בקור רוח, פיתח את חגורת העור שלו והחל לפרום את כפתורי הג'ינס.

"מה אתה עושה?" פעיתי חלושות כשנגלו לעיני תחתוניו, תחתוני כותנה סרוקה משובחת בצבע לבן שמרני.

"בודק מה התחת שלך שווה, לטובתך אני מקווה שיותר מהכישרון שלך לעסקים." גיחך הקווקזי.

אין לי כישרון לעסקים." הודיתי באנחה, אם היה לי לא הייתי סומך על הכסף שגולדנברג הרמאי היה חייב לי בעבור העבודה שעשיתי בשבילו ובטח שלא הייתי מסתבך עם ההלוואה המיותרת הזו מהשוק השחור.

"אני יודע שאין לך." שלף הקווקזי מסבך שערות הערווה הסמיך והמתולתל שלו זין עבה שלא תאם את גופו הדק וקירב אותו לפני, באופן אינסטינקטיבי נרתעתי לאחור וחטפתי סטירה צורבת על לחיי השמאלית. "אל תעשה לי פרצופים של יפה נפש." פקד עלי בקוצר רוח, "ותתחיל למצוץ, הרי צריך להיות לפחות דבר אחד שאתה טוב בו."

"כן, אבל... אבל אני לא יכול ככה... אני בכלל לא מכיר אותך." גמגמתי, מניח יד על לחיי הבוערת, וכובש בקושי את הדמעות.

"מי ישמע? לא מכיר אותי," גלגל הקווקזי בשאט נפש עיניים כלפי מעלה, "ואם היית מוצא אותי באטרף גם היית מתבכיין שאתה לא מכיר אותי? יאללה יאללה, שמענו עליכם, כל ההומואים הדפוקים האלה קופצים כל היום מזיון אחד לשני ופתאום, כשנופל עליך גבר אמיתי..." הוא החטיף לי עוד סטירה, הפעם על הלחי הימנית, משתמש בגב ידו הענודה טבעת ששרטה את לחיי.

"איי!" יללתי, ממשש את השריטה המכאיבה, וניסיתי לקום מהספה, אבל הוא היה זריז וחזק ממני, הדף אותי בחזרה לישיבה ולכד אותי בציצית ראשי, חופן באגרוף ברזל את הבלורית המטופחת שלי שצבעתי בה פסי בלונד וטיפחתי עם ג'ל מבושם, "קדימה, תפתח את הפה ותתחיל לעבוד או שתצטער על זה כל החיים." איים ברשעות.

המום ומובס, לחיי בוערות ותסרוקתי המוקפדת הרוסה נכנעתי, פתחתי את פי, עצמתי את עיני והתחלתי למצוץ, חש איך אברו מתקשה וגדל בתוך פי. בנעורי למדתי את המלאכה העדינה של עינוג אורלי מהטובים ביותר, וכמו שלימדוני מורי הוספתי למציצה גם ליטוף של האשכים ושל הירכיים, מעביר אצבע על התפר העדין והרגיש שיש לכל גבר בין בסיס הזין לפי הטבעת.

יש מעט מאוד גברים שמסוגלים להמשיך לעמוד יציבים על רגליהם כשהם חווים מתקפת עונג מרוכזת כזו והקווקזי לא היה אחד מהם, הוא גנח ונהם ורכן לעברי עוד ועוד, מנסה להיתמך במסעד הספה המעוצבת להפליא שלי שלא נועדה למשימה הזו.

אחרי שכמעט נפל ממנה הוא התנער בזעף ונעמד, שולף מפי את הזין שלו שהכפיל בינתיים את גודלו והחל לטפטף מעט על השטיח האפגני היקר שלי, "אין לך פה איזה מיטה נורמאלית?" נהם בכעס, חפן באגרוף קפוץ את חולצתי ותלש אותי מהספה.

"כאן." הצבעתי לעבר וילון חרוזי הזכוכית שתליתי בפתח המסדרון המוביל לחדר השינה שלי. הוא חלף דרך החרוזים העדינים המנצנצים בטוב טעם בוורוד ובלבן כמו רוח סערה, גורר אותי אחריו, ונעצר מופתע בפתח החדר, סוקר אותו במהירות. מבטו חולף על מיטת האפריון העתיקה שרכשתי בכסף רב מידי (לא יכולתי לעמוד בפניה) שולחן האיפור העתיק והמעודן עם הראי האובלי המקסים והכיסא הקטן והנאה שעמד מולו, משלים בדייקנות קלאסית את המראה.

"יפה," אמר והוסיף עוד כמה מילים בשפה סלבית לא ברורה שלא הייתה רוסית, ואז התנער ופנה אלי, "תתפשט ותשב על המיטה." פקד עלי. התחלתי להתפשט, מציץ לעברו בדאגה, מה הוא יעשה עכשיו, הקווקזי הפראי ומהפחיד הזה?

הוא ניער מעליו את נעלי הספורט היקרות מאוד שלו, שמט מעליו את מכנסיו ותחתוניו והלך להציץ בחלון כשהוא לבוש רק גרביים וחולצה. פשטתי את הטריקו המקומטת שלי ותוך כדי כך הגנבתי מבט לעבר עכוזו הקטן והשרירי שבניגוד לקדמת גופו היה חלק לגמרי. מעניין לדעת איזה טעם יהיה לו אם אדחף לתוכו את לשוני? חלף במוחי הרהור אידיוטי להפתיע שנמוג מיד. הקווקזי הביט דרך החלון, בוחן את הנוף האורבני המכוער שניבט ממנו ואז הסיט בעדינות את הרשת נגד יתושים, קטף עלה אחד של נענע שגידלתי באדנית, מולל אותו בין אצבעותיו, הריח, חייך חיוך ענוג וחולמני משהו, ואז סגר את הרשת, והסיט את וילון התחרה העדין שקניתי בביקור הראשון שלי בבלגיה ושמרתי במשך שנים, ממתין לרגע בו אגיע לדירה שתהלום אותו.

"זה יפה מאוד." העביר יד זהירה על הבד הדקיק, שמט אותו והביט בי, "תתפשט לגמרי אמרתי לך." פקד עלי, חוזר להיות שוב זועף ומרושע, אבל איכשהו פחות מפחיד. בעוד אני נפטר מגרביי ומתחתוניי הוא פשט את חולצתו ואחר כך נפטר מגרביו.

"עומד לך." קבע וזינק עלי, "ואתה חלק כמעט כמו בחורה." הוסיף וצבט את פטמותיי שבלטו בצבען הוורדרד על רקע עורי הלבן, הלא משתזף. "תשב ככה," השעין אותי על ראש המיטה, ראשי המורם נתמך בכר, ונעמד מעלי על ברכיו, אגן ירכיו מול פני, "תמשיך." ציווה ודחף לעברי את אברו הזקור, "גם עם הידיים." הוסיף וצבט ליתר הדגשה את פיטמתי הימנית, ואחר כך דחף את אצבעותיו אל תוך שערותיי, מושך בהן קלות, מכוון את ראשי לזווית הרצויה לו.

"זה היה ממש טוב." שיבח אותי אחרי כמה דקות שגרמו לשנינו הנאה רבה, "אבל זו רק ההתחלה, עכשיו אני צריך את התחת שלך."

"בסדר, אבל קודם קונדום."

הוא פלט גיחוך בוז, "למה, אתה פוחד להיכנס להיריון?"

"עדיף היריון על איידס, או כל מחלת מין אחרת."

"אין לי שום מחלה." התחדד קולו בעלבון זועם, "אני הולך רק עם בנות נקיות."

"אבל אני לא, אתה לא פוחד שאני אדביק אותך במשהו?"

פניו התכווצו בהעוויית חוסר רצון מופגן, אבל כששלפתי קונדום ממגרת שולחן הלילה שלי (יצירת מופת קטנה ועדינה מעץ דובדבן שעלתה לי הון) הוא נשכב על גבו והניח לי לגלגל על אברו הישר והעבה את המעטה הדקיק, בעוד הוא בוחן בפליאה את העטיפה הסגולה, "אף פעם לא ראיתי קונדום כזה." הודה.

"קניתי אותו בצרפת בחנות של אביזרי מין להומואים, הוא משומן ודק במיוחד, ויש לו טעם של פטל." הסברתי.

הקווקזי רחרח בחשדנות את עטיפת האלומיניום הסגולה, העיר שאכן, ריח פטל עולה באפו, ואז השליך אותה על הרצפה ופקד עלי לתת לו את התחת שלי. כרעתי בצייתנות על ברכיי, נשענתי קדימה על מרפקי והנפתי את ישבני מעלה. הוא נעמד מאחורי על ברכיו, אחז במותני, צבט קצת, הפליק בקלילות על לחיי עכוזי והעיר שיש לי תחת לבן ועדין כמו של בתולה צעירה, "לא צריך למרוח עליך משהו לפני שנכנסים?" שאל.

"יש בקבוק של משחה במגרה." עניתי, מתאפק לא לצחוק. פתאום הוא נשמע נבוך וחסר ישע, ואיך זה שהוא ידע שיש אתר בשם אטרף?

"תגיד, איך קוראים לך?" שאלתי בעוד הוא מתעסק עם המכסה.

"דניס." השיב הקווקזי בקול ביישני קצת, "ולך?"

"אור. תגיד דניס, עשית את זה פעם עם גבר?"

"לא, בטח שלא." התנער דניס בעלבון, "מה נראה לך, שאני הומו?" יצק בנדיבות יותר מידי משחה לתוך חריץ ישבני והתנפל עלי, דוחף לתוכי את אברו העטוי קונדום בצבע פטל.

למוד ניסיון ריפיתי את שרירי ונשמתי נשימות עמוקות, ולכן כשדניס נשכב עלי פתאום, בלי אזהרה מראש, קרסתי על המיטה.

הוא קילל ואחר כך פרץ בצחוק, אני גיחכתי קצת ואחר כך קיללתי בשקט מתחת לאף, התהפכתי על גבי לכדתי אותו בין רגלי ומשכתי אותו אלי, מגביה אליו את ישבני, הוא חדר לתוכי, רכן והניח את פיו על פי והחל לנוע מעלי באיטיות, ידיו על כתפי, אברו נע בישבני, לשונו מגששת בתוך פי. התנועענו באיטיות אחד מול השני בעוד אברי נלחץ בין גופי לגופו עד ששנינו גמרנו ונשארנו לשכב מתנשמים אחד לצד השני.

"אני מת מרעב, לא בא לך לאכול משהו?" שאלתי אחרי שנשימתי חזרה לקצבה הרגיל.

"בא לי קפה עם משהו מתוק." הפתיע אותי דניס, "אני אוהב נס קפה בלי סוכר." הוסיף.

קמתי לבשתי את תחתוניי, קילפתי מעליו את הקונדום המשומש ואחרי שנפטרתי ממנו בבית השימוש הלכתי למטבח להכין קפה. איזה מזל שהתאפקתי ולא חיסלתי את כל הפאי שהכנתי ביום שישי. הכנתי נס קפה בכוסות הכי טובות שלי וערכתי את השולחן עם צלחות תואמות, מקפיד לחתוך את הפאי יפה ובלי פירורים מסביב ולהוסיף מפיות.

ישבנו בתחתונים, שתינו קפה ואכלנו פאי פירות. דניס אהב אותו מאוד למרות שקרא לו עוגה. "איפה קנית את העוגה הטעימה הזאת?" שאל.

"זה פאי," תיקנתי אותו, "ולא קניתי אותו, אפיתי אותו לבד."

הוא גיחך, "איזה יופי, אתה גם יפה וגם אופה, איך בחור חכם ומוכשר כמוך הסתבך בחובות עם טיפוסים כמו הבוסים שלי?"

משכתי בכתפיי, אחרי לילות של נדודי שינה, דאגות וחרדות, וחישוב חישובים מטורפים נעשיתי כבר אפתי, "הייתי פזיז ופחדתי שמישהו אחר יקנה את הרהיטים שמצאו חן בעיני אם אני לא אחטוף אותם מיד, ולכן לקחתי הלוואה מהקווקזים, הייתי בטוח שזה לא נורא, שבעוד שבוע אני אקבל תשלום מגרינברג הרמאי ואחזיר הכל כולל ריבית, אבל הנבלה הזאת הלך ופשט את הרגל ורק אלוהים יודע מתי אני אקבל את הכסף שלי, רוב הסיכויים שאף פעם לא."

דניס הנהן בהסכמה ואמר שהוא היה בטוח שכמו רוב האנשים הסתבכתי בחובות בגלל הימורים, או סמים. "אתה בטוח שאתה לא מכור לשום דבר כזה?" בחן אותי במבט חשדני.

"אני מכור רק לחפצים יפים ויקרים ולשוקולד בלגי." התוודיתי, "תגיד דניס למה בדיוק התכוונת כשאמרת שאני אשלם עם התחת שלי?"

"חשבתי לשלוח לך קליינטים שישלמו לך על זיונים ומציצות, וככה תעשה די כסף להחזיר את החובות שלך, זה היה רעיון של הבוס שהוא גם הדוד שלי, אבל..." הוא בחן אותי מלמעלה למטה, ואחר כך מלמטה למעלה, "עכשיו כשאני מכיר אותך יותר טוב אני חושב שזה לא ילך, לדעתי אתה לא מספיק קשוח בשביל למכור את התחת שלך, והאמת שזה חבל כי יחד עם הריבית אתה חייב סך הכל חמישים וחמש ₪ שתוכל להערכתי להחזיר תוך שנה בערך, ואם תשתמש בדירה שלך ולא תשכור חדר במכון ליווי תוכל לסגור את החוב שלך תוך כמה חודשים, ואולי אפילו יישאר לך קצת רווח מהצד, מה אתה אומר?"

"שאני מעדיף להתאבד ולשרוף את הדירה שלי קודם." עניתי בספונטניות, לפני שהספקתי לחשוב מה אני אומר, ואחר כך, מבוהל ממה שאמרתי, התיישבתי על כפות ידי כדי שהוא לא יבחין שהן רועדות מרוב פחד.

"איך תוכל לשרוף את הדירה שלך אם תתאבד קודם?" תהה דניס בהיגיון לגלגני, חייך ולכסן לעברי מבט משועשע.

אם הוא ציפה שאחייך אליו חזרה הוא התאכזב, נשארתי רציני, "אני יכול... לא יודע, בטח אפשר לסדר משהו פתיל השהייה או משהו כזה, אבל אני לא אעשה את זה כי אני עלול לשרוף גם את הדירות של השכנים שלי שלא אשמים בכלום."

"נכון." הסכים דניס.

"אני יכול גם למכור את כל החפצים שלי ששווים די הרבה כסף." הרהרתי בקול והעברתי מבט אוהב על הדירה הקטנה והמטופחת מאוד שלי, זה ישבור את ליבי, אבל עדיף לוותר עליהם מאשר להפוך לזונה.

"יש עוד אופציה," הניח דניס את כף ידו הרחבה והקשה על ידי ולחץ עליה מעט, "אתה יכול לתת לי לשלם עבורך את החוב שלך."

"ואיך אני אחזיר לך את הכסף?"

"אני כבר אחשוב על משהו." הצטחק דניס.

"איזה משהו?" שאלתי בחריפות, מושך את ידי חזרה לחיקי.

"משהו כמו מה שעשינו קודם." השיב דניס, וכבר לא חייך.

"ואחרי כמה זמן שנעשה את המשהו הזה אני אפסיק להיות חייב לך?" המשכתי לחקור.

"לא יודע." התעצבן דניס, "שנה נראה לך הוגן?"

"לא יודע, תלוי כמה פעמים בשבוע נעשה את זה, וחוץ מזה חשבתי שאתה לא הומו, אז למה אתה מציע לי הצעות כאלה? מה יגיד על זה הבוס שלך?"

הוא ניתר מהכיסא והדף אותו לאחור, מפיל אותו ברעש על הרצפה, "עזוב, פשוט תשכח מזה!" צעק והלך לחדר השינה, "איפה הבגדים שלי?" רטן בכעס, מלקט את מכנסיו וחולצתו מהרצפה.

"דניס," הלכתי אחריו, "הנה קח." הגשתי לו זוג גרביים נקיים, "אתה לא צריך לדאוג, אני לא אספר כלום לאף אחד." הבטחתי לו.

"תודה." ענה בקול שקט יותר, התיישב על המיטה וגרב את הגרביים הנקיים, "איך אני אחזיר לך אותם?" שאל.

"בפעם הבאה שתבוא לבקר אותי, עד אז אני אשיג את הכסף שאני חייב."

"איך תשיג אותו, ומה יהיה עם הריבית? זה אלף ₪ ליום."

"אני אמכור משהו או אלווה מהורי, ואת הריבית אני אחזיר לך בביקור השלישי שלך אצלי, מקסימום הרביעי."

פניו התבהרו, "עשינו עסק." אמר וחיבק אותי, מוסיף נשיקה, "ותשכח מהריבית, מספיק שתאפה לי עוד פאי במקום."

 

 

 

 

לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...