צל
צל. , gratisography.com.

 >  >  > 

חיובי - פרק ג'

בלי אוויר בגוף

אני חושש שהדמות של אמנון שבעיני היא כל כך ברורה ומובהקת וכריזמטית נשארת בעיני קוראי לא ברורה, מטושטשת, חסרת יחוד. אני אתחיל אם ככה בתיאור חיצוני – הוא שחום ודק גזרה, בנוי יפה, שרירים דקים ומאורכים, גוף מתוח, נוקשה וחלק לגמרי – גוף של שחיין. רזה, אבל שרירי וחזק. תענוג לראות אותו במים – זריז כמו צלופח, עורו נוצץ ומבהיק, מאושר עד השמים. הוא לא יפה במובן המקובל של המילה, אבל יש בו משהו שגורם לו לבלוט בכל מקום שהוא נמצא בו. משהו מתוח, לוהט ותובעני. גם כשהוא ישן הוא דרוך ומתוח. אני מחזיק אותו בידיים, מרגיש את החום והדריכות של גופו, זה כמו להחזיק להבה מרצדת. אני מנסה להרגיע, לגרום לו להרפות קצת, להשתחרר. לא הולך.

יש בו משהו ילדותי קצת – הערנות, הסקרנות, חוסר מוחלט של טקט. תמיד הוא אומר מה שהוא חושב, ורק אחר כך שוקל אם זה בכלל היה במקום. חוסר צדק ואכזריות כלפי חיות או ילדים מקפיץ אותו, ואסונות, או תאונות, אפילו במקומות רחוקים, מזעזעים אותו באמת, לא סתם מצוות אנשים מלומדה.

אין בו טיפת צביעות. הוא שקרן נוראי – לא יודע להסתיר את המחשבות שלו. ילד כזה. כשהוא כועס הוא מתלקח בבת אחת. לא שולט בעצמו, מסוגל לשבור ולנפץ דברים, להיות אלים פיזית, לקלל ולצעוק כמו ילד. ברגעים של סערת רוחות הוא נאטם לגמרי להגיון.  אי אפשר להרגיע אותו במילים. צריך להתעלם או לרסן אותו פיזית ולהמתין עד שיירגע ויחזור לעצמו. במיטה הוא חסר כל מעצורים. רוצה לנסות הכל בלי בושה ותמיד תמיד חרמן – אני מקווה שהוא יירגע עם הגיל כי אני לא נעשה צעיר יותר.

בפעם הראשונה שלנו, כשגיליתי לו שאני נשא הוא שתק דקה אחת ואז חיבק אותי ונישק את מצחי בתמימות של ילד. "אוי, חמוד שלי, אני כל כך מצטער." אמר בכנות ספונטאנית שהמסה אותי, מנסה לנחם אותי במגע גופו ושפתיו בלי שום חשש או רתיעה.

הוא נקרע בין החינוך הדתי שמרני ימני שלו ובין התשוקה שלו לסקס עם גברים. קשה לו נורא להשלים עם זה שאולי אף פעם לא תהיה לו משפחה וילדים. בניגוד אלי הוא באמת אוהב את הוריו, אוהב את האווירה אצלם בבית, אוהב ללכת לבית כנסת, עיוור לצביעות של הדת ומוצא נחמה בטקסים הדתיים. אני יודע שהוא אוהב אותי, וקשור אלי, ומקנא לי, ולא יכול לשאת את הרעיון שיום אחד לא נהיה יחד, אבל הרגשות שלו כלפי גורמים לו תחושת אשמה קשה. חלק גדול מהמתח שביחסים שלנו נובע מהקושי שלו להשלים ולקבל את הקשר שלנו כדבר לגיטימי.

אני אוהב להיות איתו, חש נינוח ורגוע במחיצתו, מרגיש טוב כשהוא איתי, נהנה לראות אותו זז ורוקד וצוחק ושר, אוכל ומבשל, ומדבר בטלפון עם אחת מעשרות החברות שלו שמעריצות אותו כי הוא כזה סקסי וחמוד. את האלימות והכעסים שלו הוא מרשה לעצמו לחשוף רק איתי, עם בנות הוא תמיד עדין ומתחשב, ומלא מתיקות שמעוררת בי לפעמים קצת קנאה. בניגוד אלי הוא חיית מסיבות, מסוגל לחגוג כל הלילה בלי להתעייף. אין לו סבלנות לשבת ולקרוא ספרים, או לגלוש באינטרנט. אני בן אדם מיושן, קצת עייף כזה, קשיש באופיי, והוא בדיוק הפוך – מודרני, נמרץ, מעודכן בכל חידושי האופנה האחרונים, מדבר בסלנג הכי חדיש, איש רעים להתרועע.

למרות שתמיד חשבתי שאני מעדיף בחורים פאסיביים במיטה, רצוי בהירים ואתלטיים, עדיף כחולי עיניים, הוא הצליח להפוך הכל, לערער את כל המושגים שלי על ההעדפות שלי. הוא גרם לי להבין שאני פחות אקטיבי ממה שחשבתי, שאני הרבה יותר חזק וסבלני מכפי שתיארתי לעצמי, הוא הגמיש אותי, גרם לי לחצות את הגבולות שלי, שינה אותי וביגר אותי, ריסק אותי ושב וחיבר אותי בחזרה. אני חושב שעשיתי לו בדיוק את אותו השירות בלי שאף אחד מאיתנו התכוון לכך – זה פשוט קרה. כיום אנחנו לא יכולים אחד בלי השני. אולי יום אחד נמצה את הקשר וניפרד, אולי נמשיך להיות יחד כל החיים. לא יודע.

לפעמים הוא משגע אותי בדרך שבה הוא חודר מתחת לעורי, נכנס לי לוורידים, מנער אותי ומאלץ אותי לצאת מתוך עצמי, לחיות מחוץ לראש שלי. אני מטריף אותו כשאני דורש ממנו להירגע, להתרכז, למתן את האימפולסיביות שלו, לחשוב ולתכנן קדימה במקום לירות מהמותן. לפעמים אנחנו משלימים זה את זה, לפעמים מתיזים ניצוצות. אני מהווה יריב שקול כנגדו והוא אוהב את זה, אבל גם מתוסכל מחוסר יכולתו להגיד לי את המילה האחרונה. לפעמים אנחנו מתנהגים כמו שני קשישים נרגנים, דואגים זה לזה, מציקים אחד לשני, משגעים איש את רעהו.

הוא צועק עלי שאקח תרופות, אני מציק לו בגלל האופנוע השטני שלו, אבל מצד שני אנחנו נותנים אחד לשני חופש, מבינים בלי הרבה מילים שלכל אחד יש צורך במרחב הפרטי שלו. אני מבלה לבד עם החברים הרוסים שלי – מקס והשאר, הוא מסתובב בלעדי עם החברות שלו. הוא צוחק ואומר שהוא לא מקנא כי מקס מבוגר מכדי לזיין, אני מתלוצץ שהוא לא מסוגל להעמיד את הזין עם נשים.

שנינו לא בטוחים לגמרי שזה נכון, אבל מעדיפים לדבוק באמונה שככה זה, אם כי בסתר ליבנו אנחנו יודעים שלא זה מה שחשוב, החשוב הוא שהוא זקוק לנשים בחייו, כשם שאני נהנה בחברת גברים מבוגרים.

"אתה והכוסיות שלך." אני אומר, וממציא להן שמות מגוחכים.

"אתה והדובים הרוסים שלך." הוא מגחך ומציע לי לקנות להם ויאגרה, ובכל זאת, בסופו של יום אנחנו מעדיפים להירדם חבוקים אחד בזרועות השני, וחושבים אחד על השני גם כשאנחנו עם אחרים.

הוא אש ואני מים. הוא חם ופזיז ואני קריר ומתון. הוא קנאי ושתלטן, אני פשרן וסבלני. הוא בטוח תמיד שהצדק איתו, ואילו אני רואה תמיד את כל הצדדים של המטבע. לכאורה הפכים מוחלטים, ובכל זאת אנחנו מבינים זה את זה לגמרי ולא זקוקים להרבה מילים והסברים כדי לקלוט אחד את מחשבות השני. אם הייתי מאמין בגלגול נשמות הייתי אומר שבטח נפגשנו קודם בחיים קודמים, אבל מאחר ואני לא מאמין בקשקוש הניו אייג`י הזה אז כנראה שזו פשוט אהבה.

***

במוצאי שבת הוא חזר עצוב ומדוכדך נורא וניסה להעמיד פנים שהכל בסדר ושהוא בילה נפלא עם המשפחה. אחרי כמה דקות העמדת הפנים הזו התמוטטה והאמת יצאה לאור – האמת הזו, מה קורה לה פתאום? כל הזמן היא מתעקשת לצוף על פני המים, לבקוע את מסך השקרים המרגיע והמנחם. חתיכת קוץ בתחת, האמת הזו.

הוא סיפר לאחותו הגדולה, והיא סיפרה לאחיו הגדול, שסיפר לדודה, שסיפרה... חד גדיא חד גדיא, ואנחנו אפילו עוד לא בחנוכה.

אז זהו – עכשיו גם ההורים שלו כבר יודעים שאני נשא. לא די בכך שהם צריכים לסבול שהוא הומו, ושהוא חי עם גבר מבוגר (אני) שדרדר אותו לתרבות רעה ושלולא הוא (כלומר אני) נוני שלהם היה מפזז עכשיו במסיבה עם חבורה שלמה של כוסיות בתוליות מבית טוב שמשתוקקות להתחתן איתו, עכשיו הם צריכים גם לחרוד לבריאותו ולחייו. "סך הכל הם צודקים." אמרתי אחרי שהוא גמר לספר לי איך נודע להם, ואיך הם הגיבו, ומה הוא אמר.

"שתוק אידיוט." צעק נוני והתנפל עלי. היה גדול כמו תמיד, אבל סקס, טוב ככל שיהיה, הוא לא פתרון לכל דבר. בטח שלא לבעיה שניצבת לפנינו.

"אתה כועס שסיפרתי?" הוא שאל אחר כך, כששכבנו מכורבלים יחד לפני השינה.

"לא, בכלל לא, האמת, אני מתפלא שהצלחת לשמור את זה בסוד עד עכשיו."

"עד שלא חזרתי מאיטליה בכלל לא חשבתי על זה שאתה... שאתה... חיובי." תמיד המילים נתקעות לו בפה כשהוא מדבר על המצב שלי.

"אני לא מבין למה זה נעשה סיפור דווקא עכשיו." הוא כועס עלי.

"זה תמיד היה סיפור, אבל עד היום הדחקתי. רק אחרי שנסעת ואני חליתי... נו, די. בוא נלך לישון."

"לא רוצה, עוד מוקדם." הוא מדליק טלוויזיה, יש לנו אחת מול המיטה, ליד המחשב. אנחנו רואים בערוץ דוקו תכנית על סרטי פורנו באיטליה ואיך, בגלל שחקן אחד שחטף איידס בברזיל, השביתו את כל התעשייה לכמה שבועות. דווקא פורנו הגייז יצא הכי בסדר – בניגוד לשאר הם בעיקרון ובלי שום יוצאים מהכלל לא מצלמים בלי קונדומים. כל הבעיה התחילה בגלל שהבדיקה נערכה מוקדם מידי ולא תפסו את המחלה שלו בזמן, אבל הומואים יודעים שאסור לסמוך על בדיקות, רק על קונדומים.

כל הכבוד לכם. למרות שאני לא אוהב את העבודה שלכם עשיתם אותי גאה. ורק בבוקר הוא סיפר לי שהוא יחזור הביתה די מעט השבוע בגלל... לא חשוב, ענייני עבודה, או שאולי לא? יכול להיות שככה עדיף.

***

היום ארזתי להבים של מקדחה. לא יודע איזה מקדחה, משהו תעשייתי כנראה. הלהבים היו די גדולים ומאוד מאוד חדים וצריך להבריג אותם אחד אחד לפני האריזה, עזבו. זה מעצבן, ומעייף, ומשעמם עד מוות. עבדתי שם עד שתיים ומשהו וגמרתי רגע לפני שהשליח של מוניות אביב הגיע לקחת את הלהבים.

חזרתי הביתה רצוץ מעייפות ומצאתי את נוני במטבח, מבשל מרק. רק לפי הריח ידעתי שזה יהיה חריף נורא ושמחתי כי הגרון קצת כאב לי ובא לי משהו חם וחריף.

חשבתי שזה רק אני, אבל גיליתי שכולם אצלנו בעבודה טיפה מקוררים. רלי המזכירה נדבקה מהילדים שלה באיזה וירוס נבזי של עונת מעבר והביאה אותו לעבודה כשי לחג. "מה אתה עושה פה בכלל?" נזכרתי פתאום שהוא אמור להיות בעבודה.

"אני גר כאן, מפגר."

"אבל אתה בתורנות השבוע."

"כן, אני פשוט... אל תדאג, יהיה בסדר." זה מה שהוא אומר לי תמיד כשהוא מסתלק בלי רשות. אחר כך הוא נתן לי מרק, מדד לי חום (37.5 זה לא חום, אבל בכל זאת כל הגוף כואב לי), נתן לי אקמול ועשה לי עיסוי בגב. בעוד שנייה הוא עומד לכבות לי את המחשב ולהשכיב אותי במיטה.

למחרת קמנו יחד ועשינו אהבה, הפעם היה תורי ואהבתי את זה. לא יודע למה חשבתי פעם שזה עונש לקבל זין. היה ממש נהדר. אחרי התחלה כזו היה לי תאבון לארוחת בוקר גדולה. אכלנו יחד ואחר כך נסעתי לעבודה שמח וטוב לב - אני מגיע במונית או באוטובוס כי הרי כבר אין לי רכב (חסכוני מאוד אם כי לפעמים קצת מבאס). העבודה הלכה מהר וטוב מכפי שציפיתי. איציק הטיל עלי לארוז גלופות והסתלק לו לאי שם, משאיר אותי לבד. די שמחתי כי אני אוהב לעבוד בשקט, לבד. הרדיו מנגן משהו שקט, אני עסוק, מתרכז לא לטעות ולא לפשל, ואז הנייד שלי צלצל.

על הקו היה דורון. הוא עובד עם אמנון באותו משרד ויודע עליו דברים שאני לא יודע ולא רוצה לדעת. מאז שאני ונוני חזרנו להיות יחד הקשר ביני לבין דורון התקרר, אני מודה שלא עשיתי שום דבר כדי לחמם אותו ויש לי סיבה טובה - דורון הוא מסוג האנשים שנהנים לספר לי דברים לא נעימים שמכאיבים לי ולהדגיש שזה רק לטובתי ובגלל שהוא חבר טוב שלי. לא יודע למה הוא עושה את זה, לא יכול להיות שהוא באמת חושב שאני אוהב לשמוע על ההתנהגות הסטרייטית של נוני בעבודה?

בזמנו, לפני שפגשתי את נוני היו כמה ימים שהיינו יחד וכמעט שהיה מצב... אבל פתאום דורון החליט שלא מתאים לו. הוא אמר בכנות שמפריע לו שאני נשא, וחוץ מזה גם אם הייתי בריא הוא היה עוזב כי הוא רוצה חבר מבוגר יותר, אחד שהוא עשיר ושווה יותר ממני. הבנתי את זה ולא עשיתי עניין. נכון שקצת נפגעתי, אבל לא נטרתי לו טינה, נשארנו ידידים נתתי לו לגור אצלי כשהוא ברח מהבית, ניחמתי אותו כשהחבר שלו נסע לאילת בלעדיו, ואני עוד זוכר איך הוא הקיא לי על המיטה בדירה הישנה בגלל איזה כדור שהוא לקח.

למרות שדי כעסתי עליו אז - המזרון הסריח נורא, הייתי צריך לשטוף אותו עם סבון ומים והכתם אף פעם לא ירד לגמרי - בכל זאת נשארנו ידידים. הוא זה שהכיר לי את נוני ועד היום הוא מופתע איך זה שנהיינו זוג. אני חושב שדורון התחיל לקנא אחרי שקלט שאין אף חבר עשיר ומפנק שממתין לו על סוס לבן, ושהוא החמיץ הזדמנות לאהבה כשוויתר עלי.

אולי בגלל זה הוא מנסה בכל כוחו לקלקל ולסכסך? מאז שאני עם נוני הוא כל הזמן מספר לי דברים לטובתי, דברים שאני לא רוצה לדעת. מצד שני אולי הוא באמת חבר שלי וכואב לו לראות שנוני 'בוגד' בי? בעיני זאת לא בגידה. למרות שאף פעם לא ממש דיברנו על זה אנחנו בסוג של זוגיות פתוחה בתנאי שהוא יעשה את זה רק עם בנות ואני רק עם מקס - האקס שלי, וגם זה רק לעיתים רחוקות. אני יודע שזה ממש מוזר, אבל ככה זה אצלנו.

נחזור לשיחה עם דורון - הוא התקשר להגיד שנה טובה, וחג שמח, ומה שלומך, ואיך היה בחו"ל, ובהתאם למדיניות החדשה שלי של להפסיק עם השקרים גיליתי לו שלא הייתי בחו"ל אלא בבית חולים. היה לי מעין משבר נפשי אחרי שנוני נסע לקורס ואושפזתי לכמה שבועות, אבל אני בסדר עכשיו. דורון אמר שהוא מצטער ואיחל לי שאהיה בריא ואחר כך, מדבר לפי תומו, מתנהג כאילו שהוא לא יודע בכלל שאני ונוני חזרנו, שאל אם כבר פגשתי את החברה החדשה והחמודה של אמנון?

ככה נודע לי שאני לא מדמיין ונוני באמת התרחק ממני בזמן האחרון. כבר כמה זמן הרגשתי את זה בלב למרות שהוא לא אמר כלום, ואני חושב שהוא עדיין אוהב אותי מאוד והוא דואג לי ומטפל בי וישן איתי והכל, אבל בגלל הנסיבות הוא מתחיל להתרחק וזה בסדר. אני אפילו שמח בגלל זה -  ככה צריך להיות. 

דורון סיפר לי שנוני יוצא עכשיו עם בחורה אחת נורא נחמדה שהגיעה רק לפני כמה שבועות למשרד – צעירה יפה ובלונדינית ממוצא רוסי - והשתפך בצורה מעצבנת כמה יפה הם נראים יחד ואיזה נחמד זה שהוא כהה ושחום והיא בהירה וכחולת עיניים. אמרתי שלא ידעתי עליה כלום ושאני ואמנון רק שותפים לדירה עכשיו, אבל כבר לא קרובים במיוחד. אז בסדר, נכון שאמרתי שאני מפסיק לשקר, אבל גיליתי שמאוד קשה להגיד כל הזמן רק את האמת. אני חושב שאחזור לשקר פה ושם כי יש גבול לכמה אמת אני יכול לעכל. אחר כך שיניתי מהר נושא ודברתי עליו - על החבר החדש שלו, על הוריו ועל התוכניות שלו לשנה הבאה (נסיעה לתאילנד - מאחל לו שילך שם לאיבוד ולא יחזור לארץ לעולם), ואחר כך נפרדנו כידידים, עלק.

מוזר שבהתחלה בכלל לא הרגשתי כלום. המשכתי לעבוד כמו תמיד, מתנהג כאילו היה מדובר באנשים שאני לא מכיר, רק אחר כך, אחרי שהגעתי הביתה זה התחיל. פתאום התחלתי להרגיש חולה נורא. כבד ועייף כזה ואחוז בחילה איומה.

לא אכלתי ולא הלכתי לפלדנקרייז ולא עשיתי כלום, אני שוכב במיטה, אומר לכול מי שמתקשר שאני קצת חולה, סתם איזה וירוס או משהו. מזל שיש לי את הבלוג הזה לכתוב בו מה אני מרגיש. אין טעם לכעוס או לבכות או להתמרמר, השלמתי עם זה שהוא ביסקסואל ושיש לו את החיים שלו. זכותו לחיות אותם הכי טוב ונכון שהוא חושב. אני צריך לזכור שהוא צעיר ובריא ויפה ורוצה חיים נורמאליים. אני רק השותף שלו לדירה, בעצם בעל הבית שלו. נכון, פעם היה מה שהיה, אבל זה נגמר. שורה משיר מנקרת לי כל הזמן בראש – וחיכיתי לך שעות בלי אוויר בגוף – עכשיו אני יודע איך מרגישים כשאין אוויר בגוף.  

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...