עירום חלקי
עירום חלקי. צילום: הנדל.

 >  >  > 

מה הסיכוי? - פרק ב'

כמה שאתה חתיך ככה אתה הומו

"אתה אוהב אותי?" שאלתי אותו בעודי כרוך בין ידיו השריריות, מתענג על חום גופו. ראשי נח על כתפו.

"כן." הוא ענה על שאלתי ישר, בלי לחשוב, ישבנו על צלע ההר, משקיפים אל הים שנצבע בצבעי שקיעה מרהיבים. בשמש הכתמתה שנפרדת מאיתנו לשלום. הוא הכניס את ידיו מתחת לחולצתי, מלטף את גופי. מלהיט את תשוקתי. כרכתי את ידי סביב צווארו, סובבתי את ראשי ונשקתי לפיו, התהפכתי עליו, כך שהוא שכב מתחתי כעת ואני שכבתי מעליו, מנשק אותו. העברתי יד בשיערו, צולל אל תוך עיניו, מתמכר לטעם הנשיקה מלאת הרגש.

"קום כבר יא פדלאה!"

"למה אתה צועק עליי בבוקר!" החזרתי לרואי בצעקה, לא מאמין שככה נפסק חלומי. הלוואי והוא היה מציאותי. זה הרגיש כל כך מציאותי. שפשתי את עיני, העברתי יד בשיערי הפרוע מושך את הפוני לאחור. הנורית הירוקה של ההתראות הבהבה בטלפון. 'מקווה לראות אותך היום' היה כתוב בהודעה מאת ריצ'רד.

'כנ"ל' כתבתי לו וזרקתי את הטלפון בחזרה למיטה.

זרם המים הקרים העיר אותי סופית מהמצב הישנוני שבו קמתי. דלת חדר האמבטיה נפתחה בבת אחת, רואי נכנס לקח את מברשת השיניים ממקומה על המדף, מרח עליה טיפה משחה. "מה הקטע שלך עם הערבי אתמול?" הוא שאל אותי מבעד למברשת השיניים שהייתה תקועה בפיו, מסתובב אלי ונשען על הכיור, הוא לבש רק מכנסיים, ואני הייתי ערום לחלוטין, ראיתי את דמותו המטושטשת מבעד לזכוכיות המעורפלות של המקלחת.

"מה הקטע שלי?" שאלתי בקול תמים.

"איך זה שמבין כולנו דווקא לך הוא נתן דווקא לך את מספר הטלפון שלו?"

העמדתי פני חושב, "אולי זה בגלל שאתה גזען?" הצעתי בחביבות צינית.

"אני?" הוא שאל כאילו לא מבין מאיפה זה הגיע.

"כן, אתה." אמרתי לו ושפכתי לידי מעט שמפו, חופף את שיערי.

"אני לא גזען." הוא אמר בקול ילדותי נעלב.

"ברור שאתה גזען, כולם יכלו להבחין מהרתיעה של שניכם מהם."

"אבל זה לא בגלל שאני גזען." הוא אמר.

"אז בגלל מה זה?" התרסתי.

"זה בגלל ש..." הוא מילא את פיו מים, ירק אל הכיור ויצא מחדר האמבטיה. שטפתי את הסבון מגופי, סגרתי את זרם המים הקרים, לקחתי את המגבת מהמתלה. התנגבתי וכרכתי אותה סביב מותני.

"בוקר טוב." אמרתי לאורטל שישבה על הבר במטבח, שתתה כוס קפה וקראה את העיתון היומי.

"בוקר טוב." היא קראה בקולה הנשי, שמתי לב שהיא מתאמצת שלא להעיף מבטים אל פלג גופי החשוף, או לפחות לא להיתפס בשעת מעשה. "תאמין לי רוי שאתה בזבוז." היא זרקה לי כשהבינה שנתפסה בשעת מעשה.

"למה ככה?" שאלתי אותה, עושה פרצוף של כלבלב נעלב, מכיר בחולשתה לפרצוף.

"כמה שאתה חתיך ככה אתה הומו." היא צחקקה וסגרה את העיתון. "ראיתי, גם פיתת את רואי להצטרף אליכם." הוסיפה. עשיתי פרצוף שואל, באמת שלא הבנתי מה פשר המשפט האחרון. "אל תיתמם לי אתה, ראיתי אותו יוצא עכשיו מהאמבטיה."

צחקתי, "את רצינית?" המשכתי לצחוק עליה. "רואי, הוא הסטרייט הכי סטרייטי שיש בעולם. תאמיני לי, ניסיתי. וחוץ מזה, רואי ואני חברים עוד מלפני שאנחנו זוכרים את עצמנו, היינו עושים מקלחות ביחד מגיל אפס, ככה שאני ממש לא מתבייש לידו והוא לא ממש מתבייש לידי, למרות ששלי גדול יותר."

היא הזדעזעה למשמע המשפט האחרון. "עכשיו אני יכולה ללכת לישון בשקט." זרקה לי בציניות. אספה את תיקה ויצאה מהבית לעבודה.

בעיקרון נשארו לי חמש שעות עד לפגישה שלי עם ריצ'רד ותכננתי לנצל אותן היטב. במשך שלוש שעות וחצי צפיתי בבית הקלפים, וככה נשאר לי עוד שעה וחצי להתארגן לפגישה.

 

 

לפרק הקודם

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...