זמן ישראלי
זמן ישראלי. צילום: ב. הנדל, צילום עצמי.

 >  > 

זמן ישראלי - פרק לה'

ובמופלא ממך אל תחקור

לירז חזר למחרת אחרי שהתפנק אצל אבא ואניקה. הוא קיבל עוד מערכת שלמה של פסי רכבת עם קרונות, ומי יודע עוד כמה פינוקים וממתקים והיה גאה מאוד בעצמו על שגרם לסבא ויטלי לבוא לסדר. דברתי איתו בטלפון עוד באותו ערב, מסתבר שהפרחח הקטן חסך לעצמו כמה עשרות שקלים מהכסף שהיה מקבל ממני ופשוט עלה על מונית, נסע לבת גלים והלך לדירתו של אבא ברגל, חוצה בדרכו כמה כבישים די סואנים. מזל שאניקה ואבא היו בבית. הסברתי לו שלברוח מהבית זה מאוד לא אחראי ומסוכן, ושכמעט קראנו למשטרה לחפש אותו. לירז הקשיב בתשומת לב, ביקש סליחה על הדאגה שגרם לנו, ואחר כך הסביר לי שלא הייתה לו ברירה. "רציתי להגיד לויטלי שהוא חייב להשלים עם סבא סולי ולבוא לסדר פסח. אני רוצה שכולם ישמעו איך אני שר את הקושיות ויראו איך אני מוצא את האפיקומן. אף פעם לא הייתי בסדר פסח אמיתי."

נאלצתי להודות שגם אני לא. עד היום הצלחתי להתחמק מההזמנות שופעות החסד של הישראלים שהכרתי וביליתי בחג הפסח כשאני אוכל ושותה חמץ בלי שום בעיה, בגלל בטי זה נגמר, מעכשיו אהיה כשר לפסח. "בטי נורא כועסת?" חקר לירז, וסוף סוף נשמעה קצת דאגה בקולו.

"בטח שהיא כועסת," שיקרתי, "וגם אני, למה לא אכפת לך שאני כועס?" לירז הקדיש לנושא שתי שניות מחשבה לפני שענה, "כי אתה נרגע מהר. אני רוצה לדבר עם בטי." דרש.

בטי דיברה בטון רציני, מנסה לגרום לפושע הקטן רגשי אשמה. "זה לא בסדר לברוח מהבית. יכולת להידרס, או ללכת לאיבוד, אני מאוד מאוכזבת ממך. חשבתי שאתה ילד אחראי. אני כן אוהבת אותך, אני רק..." היא התחילה לחייך. "טוב בסדר, אל תשכח לצחצח שיניים. לילה טוב מתוק."

"הוא כזה ממזר הילד הזה," חייכה אלי, "מעניין ממי הוא למד להתחנף ככה?" כרכה את ידיה סביבי, "גם אתה מתוק למרות שאתה כעסן ושתיין," אמרה בחיבה וסתמה את פי בנשיקה.

"על מה דברת עם סבא סולי?" סיפרתי לה על סבא אדי וסבא סולי שלחמו יחד במלחמה והיא הקשיבה כמו שרק בטי ידעה להקשיב, עיניה פקוחות, עוקבת מרותקת אחרי כל מילה.

"מעשה אבות סימן לבנים." אמרה כשסיימתי, וסיפרה לי שגם אבא שלי ידע כל הזמן היכן אני. ועקב אחרי כל הזמן ממוסקבה, מחכה שאפסיק לכעוס עליו. הוא גם היה בלוויה של אימא. הייתי שיכור מכדי לשים לב, וגם בלוויה של סבא אדי הוא היה, עוקב אחרי מרחוק. "הוא אף פעם לא עזב אותך מקס." אמרה, ולקחה אותי למיטה.  

סדר פסח עבר איכשהו. לירז שר נפלא את הקושיות, ואחר כך מצא מיד את האפיקומן והחזיר אותו תמורת הבטחה לאופניים חדשים. סבא ואבא התנהגו בקרירות אחד כלפי השני וישבו רחוק ככל האפשר זה מזה, מקשיבים בנימוס להילל וגבי שקראו לחליפין מההגדה. מי שסבלה יותר מכול הייתה אניקה שנראתה כאילו היא עומדת לפרוץ בבכי בעוד רגע.

בטי נזפה חליפות בשני הגברים ביידיש מהירה שגרמה לכול מי שהבין אותה לחייך. דרשתי תרגום אבל הילל הודיע לי שרק ביידיש זה נשמע מצחיק ושאפסיק לנדנד. סבא ואבא חייכו אליה בנימוס והמשיכו להתעקש. לקחתי את אבא הצידה בזמן שחיכינו לאוכל, וניסיתי להפתיע אותו בידיעה שסבא עקב אחריו וידע כל הזמן מה קורה איתו. אבא לא הופתע, "כן, אדי סיפר לי רבע שעה אחרי שנפגשנו שהוא מכיר את הגנרל. רציתי להסתלק מיד, אבל אז אימא שלך נכנסה ונשארתי."

אכלנו ארוחה נהדרת ואחרי שהקינוח של אניקה, מין עוגה עשויה קרם ואגוזים נזללה עד תום, המשכנו בקריאת ההגדה. הילל הסביר לי הכל ופעם ראשונה שהבנתי על מה מדובר בכלל. הם היו עושים כל פעם הפסקות בשביל לשיר, ושרו שירים בלדינו ובעברית שמעולם לא שמעתי, שתו מעט וצחקו המון.

אחרי שכל העסק נגמר היינו מותשים מרוב אוכל ודיבורים ורצינו רק לנוח. הבנים הלכו לחדר של הילל והתארגנו שם עם שקי שינה. גבי ותהילה קבלו את עלית הגג של אדם שקצת החמיץ פנים - בטי הכריחה אותו לסלק פוסטרים נועזים שתלה על הקירות - אבל ויתר.

אבא ואניקה יצאו בדרכם הביתה ולהפתעתי הגנרל ליווה אותם, נישק באבירות את ידה של אניקה, ביקש ממנה סליחה על שעליה לסבול מהבן העקשן שלו, ואז לחץ את ידו של אבא הנדהם ונישק אותו על לחיו. עמדנו קצת המומים בפתח, מביטים באבא הנרעש שקפא לרגע במקומו ואחר כך החזיר לסבא חיבוק מהיר, אחז בזרועה של אניקה והסתלק.

החלפתי מבטים עם בטי, "עכשיו כבר ראיתי הכל," היא אמרה בחיוך.

סבא יצא לטיול. "אני צריך להוריד את האוכל," הודיע לנו והסתלק לכיוון גן השעשועים.

"הוא נפגש שם עם סבתא של נטלי." הלשין אדם, "הם נעשו חברים ממש טובים."

עזרתי לבטי לאסוף הכל ולסדר את המטבח, דרך חלון המטבח ראיתי את מיקי יושב על הספסל בחצר האחורית ומעשן. חאתם, שחגג איתנו, ישב לידו וניסה לדבר איתו, אבל מיקי התעלם ממנו.

"תשלח את חאתם לישון ותבדוק מה שלום מיקי," אמרה בטי, "ואל תיתן לו לנסוע הביתה. הוא שתוי."

היא נשקה לי והלכה לישון, בודקת בדרך שהילד מכוסה. יצאתי החוצה, חאתם המסכן היה הרוס מעייפות, אבל מתוך נאמנות למיקי נשאר לשבת לידו, מפהק שוב ושוב ומשפשף את עיניו.

"לך לישון חאתם." אמרתי לו. הוא הביט בי בעיניו הכהות והעצובות. "אני דואג לו. אל תעזוב אותו לבד."

טפחתי על שכמו, "אל תדאג יהיה בסדר." הוא קם ונשען עלי, "אני לא רוצה לישון עם אדם. אני רוצה להיות עם לירז." אמר בקול ילדותי.

"בסדר," הסכמתי, "תישן איפה שאתה רוצה, לילה טוב."

"אדם מציק לילד בגללי," אמר מיקי ומעך את הבדל של הסיגריה בפחית קטנה. "זה לא עוזר בכלל," אמר בעצב, "שום דבר לא עוזר יותר." הוא נשען על כתפי. "אם לא הייתי הומו הייתי מתחתן עם בטי." הודיע לי.

"כן ואם אני הייתי הומו היית נמצא איתי במקום עם כל מיני מנוולים ששוברים לך את הלב." השלמתי בחיוך את החלק השני של הפנטזיה שלו.

"אם הייתי נוסע לאי בודד," אמר מיקי, "הייתי לוקח איתי אותך, את בטי ואת הילד וגם את חאתם, ואולי גם את הילל ושיר. את כל השאר הייתי מעיף לעזאזל." הוא התחיל לגלגל עוד סיגריה ואחר כך התייאש, הפסיק ופנה אלי, מביט בי במבט בוחן, כאילו ראה אותי לראשונה. "מקס." אמר בקול חגיגי ולקח את פני בשתי כפות ידיו הארוכות והיפות.

לרגע חשבתי ששוב ינשק אותי, אבל מיקי רק חייך. "תפסיק לדאוג. אתה לא פושע מלחמה ולא סוטה מין."

"בסדר." הבטחתי. "מה שלומך מיקי?"

"לא בסדר." אמר מיקי. "אבל נעזוב את זה, אני רוצה לספר לך עכשיו משהו חשוב, מבטיח להקשיב ולא להתרגז?"

"כן, אבל אתה כבר יודע שההבטחות שלי לא שוות כלום, במיוחד כשזה נוגע לבטי."

מיקי צחק, "כן, זה נכון. תגיד, שמת לב שיורי נעלם בזמן האחרון?"

"כן בערך, הוא עובד קשה, הוא בסדר?"

"לא כל כך, תראה הוא... בטי והוא..."

כל הדם עלה לי לראש, שוב יורי מנסה לגנוב ממני בחורה, קמתי מהספסל, "אני אהרוג אותו." הודעתי למיקי שנרתע ממני.

"לפני שאתה הורג מישהו שב ותקשיב," אמר, "בטי באה אלי כל יום רביעי כדי להדפיס עבודות במחשב שלי כי הוא יותר מהיר. בחודש האחרון יורי התחיל לצוץ אצלי כל פעם שהיא באה. מסתבר שהוא נדלק עליה כשהם נפגשו ביום של אסון המסוקים. זו הסיבה שהוא התנדב לעבוד במקומה בהוספיס, הוא אוהב אותה, הוא אמר לי שהיא אהבת חייו."

"מי, יורי?" צחקתי בפרצופו. "אין מצב." החוויתי תנועת ביטול בידי.

מיקי התעצבן. "למה אתה חושב שהוא נפרד מקטיה?" שאל בכעס.

"את מי מעניינת קטיה," עניתי בגסות, "מה קרה אצלך בדירה?"

מיקי נאנח. "זהו, שכלום לא קרה. בטי חשבה שהם סתם נפגשים במקרה, וגם אני לא חשדתי בכלום. מאז שעברתי לחיפה הוא היה בא לבקר מידי פעם. לא קלטתי בהתחלה שתמיד אנחנו מגיעים לדיבור עליך ועל בטי. דווקא גיא שם לב לזה, אבל לא האמנתי לו. יום אחד הייתי צריך לצאת ובטי נשארה איתו לבד. אני חושב שהוא ניסה לנשק אותה או משהו. בטי נבהלה ונתנה לו מכה מאוד חזקה עם סרגל מתכת שאני משתמש בו לפתיחת מכתבים." הוא השתתק ובדק את פני, "אתה בסדר?" שאל באנגלית, "אפשר להמשיך?"

הנהנתי, מבולבל לגמרי. "היא גם דחפה אותו תוך כדי כך, הוא נפל מהכסא על הרצפה ושם מצאתי אותו, מדמם כהוגן. עשו לו שני תפרים בשפה והשאירו אותו להשגחה כי היה לו זעזוע מוח. עוד מבית החולים הוא שלח לבטי פרחים עם התנצלות." מיקי צחק בלגלוג "זאת אהבה! היא כמעט הרגה אותו והוא מתנצל." למראה פני הוא הפסיק לצחוק והרצין שוב. "פעם היא לא הייתה מעיזה להילחם עם גבר. אתה נתת לה אומץ, למרות שאני לא חושב שיורי היה מנסה משהו בכוח, הוא לא הטיפוס."

"בניגוד אלי אתה מתכוון. כנראה שאני כן הטיפוס." הערתי במרירות. מכל הרגשות הסותרים שחשתי הרגש החזק ביותר היה אכזבה. "למה היא לא סיפרה לי?"

"היא פחדה מקס, היא יודעת שאתה ויורי תמיד התחריתם על בחורות והיא פחדה מהתגובה שלך." נאנחתי, שוב פעם פישלתי. ידעתי בדיוק מתי זה קרה. באותו ערב בטי המליחה יותר מידי את החביתה, שרפה את הטוסט, וקיבלה כוויה ביד מהטוסטר. היא צעקה בבהלה ושלפוחיות פרחו על קצות אצבעותיה הקטנות. מבוהל מהכאב שראיתי בעיניה הידקתי לידה חבילת אפונה קפואה עטופה במגבת, וצעקתי עליה שתפסיק להיות כל כך מגושמת. היא שתקה, כמו תמיד כשהייתי מתרגז, וחיכתה בסבלנות שאירגע ואחזור לעצמי.

"אם לא הייתי כזה חרא היא הייתה מספרת לי בעצמה. היא בקשה ממך לספר לי?"

מיקי משך בכתפיו. "היא הרגישה שאתה מתגעגע אל החבר שלך. אתם חברים כבר המון זמן נכון?"

"מהיום הראשון בגן הילדים." עניתי בעצב. הידידות שלנו שרדה המון משברים ומריבות, היינו תחרותיים ומטורפים כמו כל הנערים, אבל עד כה יורי מעולם לא התאהב. הוא תמיד השיג אותן בקלות בעזרת קסם אישי ופנים יפים. כל בחורה שהייתה שלי עברה בשלב זה או אחר לידיו. עד כה זה לא היה אכפת לי, אפילו הרומן שניהל עם לאריסה בחודשים שחלפו בין השחרור שלי לשלה, לא הצליח להרוס את החברות שלנו. נודע לי על זה רק באמריקה, לאריסה הטיחה את סיפור הבגידה המכוער שלה בפני בימים האחרונים שלנו יחד. אז כבר לא אהבתי אותה יותר והייתי אדיש למה שאמרה. כשחזרתי יורי הודה בכך בחצי פה, וביקש את סליחתי באותה דרך אגבית וקלילה שמעולם לא יכולתי לעמוד בפניה. 

"יורי תמיד שכב עם החברות שלי. זו כבר מסורת אצלנו." אמרתי בקול רגוע כדי לא להפחיד שוב את מיקי. אני לא חושב שהטעיתי אותו, הוא עדיין שמר מרחק ממני, מציץ בי בחשש. "אבל אף פעם לא הייתי נשוי. חשבתי שהוא מבין את ההבדל בין אישה נשואה לחברה. אני מתאר לעצמי שהוא לא יודע שהיא בהריון?"

"הוא יודע עכשיו. סיפרתי לו. הוא באמת מאוהב בה מקס. כשהרגש הזה פוגע בך בפעם הראשונה בגיל שלושים זה רומס אותך. הוא כבר לא מעז לדבר איתה יותר, רק מחכה לה ליד הדירה שלי, מתחבא כמו איזה כלב מאחורי עץ רק כדי לראות אותה. זה מעורר רחמים. אחרי שהיא הולכת הוא בא ומדבר איתי קצת. הוא מתגעגע אליך מקס. חסרות לו השיחות אתך, אני סתם תחליף עלוב."

התחלתי לצחוק. "הוא רוצה לספר לי כמה הוא סובל כי אשתי לא רוצה אותו?" מיקי פרש את ידיו בחוסר אונים ושתק. "הוא נפגע קשה? הפנים שלו בסדר?" שאלתי, מופתע מהדאגה שחשתי, למרות הכל היה אכפת לי ממנו.

"נשארה לו צלקת קטנה על השפה. זה נראה די סקסי בעצם."

משכתי בכתפי. "טוב, אני אתקשר אליו בעוד כמה ימים, אולי אחרי התערוכה. רק שלא יספר לי מה הוא מרגיש כלפיה. אני לא רוצה לדעת." משכתי את מיקי מהספסל ותמכתי בו בדרך למיטה.

"רק אל תציק לבטי." ביקש, "תזכור שהיא לא אשמה." התחנונים בקולו הרגיזו אותי.

"אני יודע," רטנתי, "אתה חושב שאני לא יודע?"

אני לא אתרגז ולא אצעק על בטי הבטחתי לעצמי, אני פשוט אשכח מכל הסיפור ולא אדבר עליו לעולם. קיוויתי שאת ההבטחה הזו אצליח לקיים. "בעצם המצב שלכם די דומה." אמר מיקי, ונשען על המשקוף, נמצא בשלב הפטפטני של ההתמסטלות שלו, "מאוהבים בפעם הראשונה ומתנהגים כמו מטורפים. אתה והקנאה שלך, והבהלה שלך כל פעם שנדמה לך שהיא לא אוהבת אותך יותר... דביל, היא כל כך אוהבת אותך והיא כל כך נאמנה לך ואתה..." הוא השתתק ופיהק, "אני הרוס, נמשיך מחר. לילה טוב נסיך מתוק." חיבק אותי.

הציטוט מהמלט היה סימן בדוק לכך שהוא מחוק מעייפות וחשיש. כרכתי את זרועי סביבו וכיוונתי אותו לדלת כשמנגו פלט פתאום גרגור נביחה חרישי, אות אזהרה שמישהו מתקרב. שמעתי צעדים מגששים בזהירות במורד המדרגות החשוכות ואז גיא הופיע פתאום, מביט בי ובמיקי עומדים חבוקים בכניסה האחורית לבית, מוארים רק למחצה באור הקלוש שבקע מהמנורה התלויה מעל לראשנו. הוא היה מגונדר כמו חתן בחולצה לבנה עם עניבה צהובה ופיכח לגמרי. "חג שמח חברים וחברות." קרא וחייך אלינו בלעג.

מיקי החוויר פתאום ונאחז בי בחזקה כדי לא ליפול. "למה אתה לא עם כלתך המסמיקה?" שאל באנגלית.

גיא התקרב אלינו, בוחן את מיקי בקפידה. "אתה מסטול מיקי, בגלל זה אתה מחובק עם מקס. חשבתי ש..." הוא נאנח כאילו אבן ירדה מעל ליבו. "לרגע חששתי שאתה ומקס... מצטער."

"טעות לעולם חוזרת." אמרתי בחביבות, השענתי את מיקי על הקיר וניגשתי אליו. הרמתי אגרוף בתנועת הטעיה, הוא התחמק הצידה, חושף את צידו הימני, וחטף ממני בעיטה הגונה בקיבתו. מיקי צעק, ניסה לגשת אליו ונפל. גיא השתופף על הקרקע, גונח מכאב, מנסה לנשום ולקלל באותו הזמן. עזבתי אותו והרמתי את מיקי שבכה וניסה להשתחרר ממני. גיא קם לאיטו, "הרבצת לי בגלל מיקי או כי חשבתי שאתה הומו?" שאל.

אם יש משהו שאני שונא זה חוכמולוגים ששואלים שאלות מהתחת גם כשהם בקושי נושמים. "החטפתי לך כי מגיע לך." אמרתי בקרירות והסתלקתי.

בטי התעוררה למחצה כשנכנסתי למיטה והתכרבלה בזרועותיי, חמימה ורכה, דוחפה לעברי את ישבנה, מניחה את ידי בין שדיה ומיד אחר כך נרדמה שוב. דחפתי את פני בשקע כתפה, נושם את ריחו המריר מתוק של שערה וישנתי שנת ישרים עד הבוקר.        

"אני מסטול" אמר מיקי, יושב על הקרקע ותומך את ראשו בידיו "מה אתה עושה כאן?"

גיא התיישב לצידו והניח יד מגששת על כתפו, "פוצצתי את כל העסק. מיד אחרי האוכל הודעתי לכולם שאני לא מתכוון להתחתן עם מורן כי אני הומו, ושאני חוזר לחיפה לברר אם החבר שלי מוכן לסלוח לי ולקחת אותי חזרה." מיקי עוצם את עיניו ופורע את תלתליו הבהירים לערמה מדובללת.

"אני מוכרח ללכת לישון גיא." לחש באנגלית. "לך הביתה לישון, נדבר מחר."

גיא ניסה לחבק אותו, "אל תגרש אותי מיקי, בבקשה." התחנן.

מיקי דחף אותו מעליו והתנדנד לכיוון הדלת. גיא קם ותמך בו, "בסדר, עשיתי טעות." אמר בקול מובס. "לא באתי בזמן טוב, העלבתי את מקס שנשוי באושר לבחורה מדהימה, ואני מנסה ללחוץ עליך כשאתה מסטול ועייף. למה בעצם אתה מסטול בליל הסדר?"

מיקי כרך את ידיו על צווארו, "מה אתה חושב?" שאל בקול חנוק.

הם נכנסו לחדרו של הילל והתכרבלו יחד בשק השינה של חאתם ונרדמו חבוקים ומחייכים.

 

***

ברגע האחרון בטי לא רצתה ללכת לפתיחת התערוכה של לני. "אין לי מה ללבוש," אמרה, מחטטת בין הבגדים התלויים בארון, "אני נורא שמנה, אולי כדאי שאני אשאר בבית?"

החלפתי מבטים עם מיקי. אני התעצבנתי ומיקי היה משועשע, "בחורה בסוף החודש השלישי מתחילה להתעגל פה ושם בטי. זה לא אומר שאת שמנה." טען והחל לחפש לה בגד הולם. מיקי תמיד התנהג ככה עם בטי, מלביש אותה, מסרק אותה, מתנהג כאילו היא בובה שנועדה לשעשועו הפרטי. יצאתי משם, מניח למיקי לשכנע את בטי לבוא. ברור היה לי שהיא חייבת להיות איתנו בתערוכה. מה כבר היה לי לעשות שם בלעדיה?           

בטי פושטת את החלוק שלה ולובשת שמלה כחולה, בודקת בביקורתיות את המכפלת. "זה לא קצר מידי?" איזה גרביונים ללבוש?"

מיקי מחטט במגרת הגרביים ושולף גרביונים כסופים נוצצים. "מאיפה כל הדברים המדהימים האלה?" הוא שואל, בוחן כמה זוגות של גרביונים שחורים דקיקים עם דוגמת תחרה נועזת.

בטי מתחילה לגרוב את הכסופים, "מקס הביא לי מתנה מחו"ל."

מיקי מרים את גבותיו בבדיחות הדעת, "לך או לעצמו?" היא מנסה לחייך, אבל לא מצליחה.

"מה קרה מתוקה?" הוא מחבק אותה, מרים את שערה ומנשק את עורפה. "אם גיא יראה אותך הוא שוב יתעצבן." היא אומרת, ודוחפת אותו הצידה.

מיקי מעווה את פניו, "הדרך הטובה ביותר לשמור על אהובך היא לתת לו חופש." הוא מצטט באנגלית. "שניהם צריכים ללמוד את זה. סיפרתי לו על יורי, הוא אמר לך משהו?"

בטי מביטה בו בעיניים רחבות ומודאגות, "מתי? הוא לא אמר כלום."

"בליל הסדר, כמה דקות לפני שגיא חזר."

בטי קמה וסוקרת את עצמה בראי. "יורי התקשר אתמול בלילה ואמר שהוא יפגוש אותי בתערוכה. גם קודם לא היה לי חשק ללכת ועכשיו כשמקס יודע..." היא צונחת על המיטה לצד מיקי, "אני כל כך עייפה מזה." היא גונחת.

מיקי מחבק אותה בחום, "הכל יהיה בסדר חמודה, אני אשמור עליך. יורי בטח רק רוצה להיפרד ממך. הוא נוסע בקרוב לחו"ל. הכל יסתדר, תני נשיקה." הוא פותח את הכפתור העליון בשמלה ומנשק את כתפה החלקה. 

גיא ישב על כיסא במטבח ושתה קפה, ברגע שנכנסתי הוא קם ממקומו והביט בי. "מה קורה גיא?" שאלתי בקלילות ונגעתי בכתפו בדרכי לכיור, מקווה שלא ניכנס לויכוח דווקא עכשיו. גיא ומיקי חזרו זה לזה אחרי שגיא פיצץ את תכניות החתונה שלו. הם חזרו לגור יחד בדירה של גיא כאילו כלום לא קרה, מיקי פשוט רצה להמשיך את החיים שלהם כמו קודם, אבל זה לא עבד משום מה. גיא ויתר למען מיקי על החלום הבורגני שלו ורצה שמיקי, בתמורה, יוותר גם על דבר מה יקר.

"לא אכפת לך שמיקי מלביש אותה? לא מפריע לך שהם נדבקים זה לזה כל הזמן?"

"לא. הקשר שלהם תמים לגמרי, אל תציק למיקי, בטי היא כמו אחות בשבילו." אמרתי, מנקה את הכיור והשיש ומטעין את המדיח.

"לא ראיתי שהאחים שלה נוגעים בה ככה," רטן גיא בזעף. "ואני לא מבין למה מיקי היה חייב לעצור אצלכם? למה לא נסענו ישר לתערוכה?"

לא ידעתי מה לענות לו. היו הרבה דברים שלא הבנתי. לא הבנתי למה מיקי אוהב כל כך את בטי? לא ידעתי להסביר למה אני קשור כל כך למיקי? ובטח שלא הבנתי למה בטי אוהבת דווקא אותי. "ובמופלא ממך אל תחקור." עניתי לו בציטוט, מנסה להפעיל עליו את השיטה של בטי. כמו שזה לא עבד עלי זה לא עבד גם עליו. הוא העווה את פניו ברשעות ובטח תכנן עוד כמה הערות נבזיות, אבל לירז נכנס פנימה עם הרולר בליידס החדשים  שלו, ובטי הופיעה פתאום, זוהרת בשמלה כחולה קצרה עם גרביונים אפורים כסופים שהבליטו את רגליה הארוכות ואחריה הופיע חאתם עם מברשת בידו ומיד התנפל על בטי והחל לקלוע את שערותיה, מגרש את כולנו החוצה.

חאתם התגלה למרבה הפלא כספר מוכשר. הוא סיפר את בטי ואת שיר, ואחר כך עבר לראשיהם של כול בני הבית ומשם עבר לשכנות, וכבר קיבל הזמנות מנשים מכל נשר ותל חנן, ואפילו מטבעון באו אליו נשים להסתפר. נתתי לו הוראות מדויקות בקשר לשערה של בטי, והוא היחיד שלא חשב שאני נודניק מעצבן כשהסברתי לו שאני אוהב את שערה ארוך וטבעי, בלי ריחות מגעילים של צבע.

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...