קונדומים
קונדומים. צילום: יחסי ציבור.

 >  >  > 

דודי שמחה - פרק ב'

הוא נשכב עליי שוב ולחש באוזני, "שלום יובל, או דביר, מה שבא לך. זה אני, 'שמחה', או דוד גבי, מה שבא לך."

ארוחת השבת הייתה קשה. דודי 'שמחה' היה מאושר, אושר לא טבעי, אושר שאף פעם לא זוכר שראיתי כמותו. משהתחילו בני משפחתי להתיישב, התחמקתי מלשבת לידו, יצא שישבתי מולו. הסתכלתי עליו שר על מלאכי השרת. שלום עליכם... בואכם לשלום... ברכוני לשלום... שמעתי אותו במילותיו שר על מלאכים ובמחשבותיו על 'יובל', עליי.

כשעבר ל'אשת חיל' שמתי לב איך דילג על שתי המילים הראשונות ועבר ל'מי ימצא, ורחוק מפנינים יקרה'. לא יכולתי להחזיק בעצמי ובזקפתי שקפצה לה.

עד סוף השירה שיחקתי עם אחייני שישב לידי על מנת להפיג את המחשבות.

הארוחה עברה וכל הזמן צפיתי בו מבעד לפעולות אחרות. הבאתי מרק והסתכלתי עליו. פיניתי צלחות ועברתי לידו. הגשתי אוכל וביקשתי את צלחתו. רציתי שיראה אותי מעבר לחושך שהיה בינינו לפני כמה שעות.

לאחר הארוחה הלכתי לישון במחשבות עליו. בשבת התעסקתי בתפילות ובחברים מהשכונה ושכחתי ממנו.

לאחר שבת, בלילה, נכנסתי לצ'אט של וואלה. כמה דקות לאחר מכן 'חול הים' פנה אליי ואמר לי איך כל השבת חשב עליי. איברי נעמד דום מחדש. סיפר כמה היה לו טוב בשישי, כמה סבלנות הייתה לו לילדיו ואיך שהם נהנו ממנו בשבת. בנוסף אפילו סיפר שהשיחות שניהל עם אשתו היו מצוינות.

לאחר שדרש בשלומי, שאל מתי נעשה זאת שוב? לא ידעתי מה לענות לו אבל ידעתי שגם אני רוצה. קבענו לשישי הקרוב, אותו מקום, אותו דבר.

רציתי שידע מי אני כדי שיחליט מה לעשות. אני לא רציתי לסיים את הקשר.

ביום שישי, לאחר שיחות רבות במהלך השבוע הגעתי למקום כפי שקבענו, התפשטתי שמתי חוט אדום ונכנסתי מתחת לשמיכה, על הברכיים.

האור בחדר דלק, בגדי היו על כיסא והארנק מבצבץ מהמכנס, כך שיראו שיש שם תמונה שניתן לראות. כמו שעון הוא נכנס לחדר והחל להתפשט, שמעתי אותו מתקרב לבגדי וקיוויתי שהוא מסתכל בתעודת הזהות שבפנים.

האור כבה, השמיכה הוסרה ממני, שתי טפיחות והרגשתי את זקפתו מכוסה בקונדום, אישרתי לו בטפיחה והוא התחיל. שפורפרת נפתחה ואצבע נכנסה אליי. הרגשתי אותה קרה, נעה במהירות ובחדות. כשיצאה, יד אחת ליטפה את ישבני והשנייה שיחקה באיבר שלי שעמד. היד עזבה את ישבני והרגשתי את הפקק בישבני. הוא חדר אליי, מהר יותר וחזק יותר מפעם שעברה. התאמצתי לא לגנוח. הוא אונן לי בעוצמה, ניסיתי לקחת פיקוד והוא לא נתן לי. אונן לי וחדר אליי. הפעם הטפיחות הגיעו מהר יותר הוא נצמד אליי לגב ולשונו טיילה על תנוך אוזני.

התחלתי לגמור והוא הרגיש זאת על ידו. הוא סחט את הזין עד הטיפה האחרונה ואחז בי בשתי ידיו. הוא חדר חזק והרגשתי שזה מגיע, הוא נשכב עליי שוב ולחש באוזני, "שלום יובל, או דביר, מה שבא לך. זה אני, 'שמחה', או דוד גבי, מה שבא לך."

הוא גמר בתוכי ואני קרסתי על המיטה, הוא קרס עליי והמשיך בתנועותיו עד שהתרוקן. כך שכבנו כדקה. הוא יצא ממני, וחזר אל אוזני, "פעם הבאה, אולי ניפגש באור יום."

הוא שם עליי את השמיכה, התלבש, יצא מהחדר ודפק פעמיים על הדלת. קמתי התארגנתי ויצאתי לטייל בעיר. הייתי צריך קצת זמן עם המחשבות.

שהגעתי לבית הוריי, רכבו של דודי גבי היה שם. נכנסתי פנימה והוא דיבר עם אבי. אבי קרא לי בפרצוף שלא ידעתי איך לפרש אותו. "תגיד, מה אתה עושה כל יום?" שאל אבי.

"כלום, באמת, אני רק פה בבית." התגוננתי.

"גבי הציע שתעבוד אצלו," המשיך אבי, "עד פסח יש הרבה עבודה במחסן שלו ותמיד טוב שיש כוח אדם איכותי."

שתקתי.

"העבודה לא קשה מדי," הוסיף גבי, "יש גם זמנים מתים לפעמים."

עדיין שתקתי.

"אל תדאג דביר, אבי יטפל בך יפה," שכנע אותי אבי, "נכון גבי, הוא בן משפחה." הסתכל על אחיו.

"בוודאי, לאחיין שלי, רק מה שטוב לו.'

הנהנתי בראשי, אמרתי להם שאשמח.

קבענו שיאסוף אותי ביום ראשון, לא יכולתי לחכות, שבוע של עבודה עד פסח – צריך להיות נקי.

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...