If you use this texture, please credit me with a link back to this texture. <a href="http://www.flickr.com/photos/spiritual_marketplace/sets/72157604604898332/"> Eddi07 Textures</a>
free texture- pink. צילום: Eddi van W, Flickr.

 >  >  > 

חולם בוורוד - פרק יט' (סוף חלק שני)

ריבאונד?

בהתחלה הלכנו כולם ביחד, גוש גדול וצפוף של אנשים, אבל ברגע שפנינו לשביל עפר מתפתל בין עצי אורן וקטלב התפצלנו לקבוצות קטנות יותר, שאחר כך נפרדו לזוגות או שלישיות. פינקי הלך בראש הטור, כתף אל כתף עם דייב ושני הצעירים שהגיעו איתו, ואילו אני הידרדרתי לאיטי מראש הטור עד שהגעתי לשלישו האחרון, פוסע לי בנחת בין נועה ואסף ששוחחו בערנות על שינוי שיטת הבחירות בישראל. השיחה שעממה אותי ולא היה לי שום דבר חכם להגיד על הנושא ובין כה וכה הייתי צריך להתעכב כדי לקשור את שרוך נעלי שנפרם, וכשהזדקפתי הם כבר התרחקו ממני. שנייה אחר כך אלי צץ לצידי, מחייך אלי בנעימות, "איך אתה מרגיש אילן? רוצה לשתות?"

"לא, תודה, אני בסדר גמור, איפה נוני?"

"רץ קדימה עם שאר הילדים, תגיד, מה קורה בינך לפינקי? איך זה שאתה מכיר אותו?"

"מה קורה? אני ופינקי... אהה... הוא היה הפסיכולוג שלי, אבל..." השאלה שלו תפסה אותי לא מוכן, ומצאתי את עצמי מגמגם ומתלבט מה מותר לי להגיד, "פינקי כבר לא הפסיכולוג שלי." התעשתי לבסוף, "הפסקתי את הטיפול לפני כמה ימים ועכשיו אנחנו רק חברים."

"רק חברים?" הרים אלי גבה, ספק אירונית, ספק משועשעת.

"סוג של חברים." התחמקתי בצורה לא כל כך אלגנטית, "למה אתה שואל?"

"כי לפינקי, שהוא בן אדם מקסים, וכמו ששמעתי כמה פסיכולוג מוכשר ורגיש, יש איזה עסק לא פתור עם דייב. אתה יודע שהם היו יחד פעם?"

"כן, פינקי סיפר לי, אבל הבנתי שהם נפרדו כבר לפני שנים וזה סיפור ממש ישן."

"נכון, אבל עובדה שמאז אף אחד מהם לא ממש המשיך הלאה, ולא שהם לא ניסו, אבל איכשהו זה אף פעם לא הצליח."

"ואתה חושב שאני אחד מהניסיונות האלה להמשיך הלאה, סוג של ריבאונד?"

"כן." הודה אלי בפשטות.

בעוד אני חושב על תשובה הולמת שתהיה תערובת מנצחת של אירוניה שנונה מעורבת באדישות מלגלגת, הגיעה אלינו צעירה שמנמונת וסמוקה אחת שנשאה על גבה, בתוך מנשא מסובך וגדול להחריד, תינוק מייבב וביקשה מאלי שיעזור לה להוריד מעל גבה את המנשא. אלי נחפז לעזור לה לפרוק מעל גבה את המשא הכבד והרעשני, ואחר כך הציע ברוב אבירות לשאת במקומה את התינוק, הצעה שהיא קיבלה באנחת רווחה. היא הצטרפה אלינו כמובן, מלטפת ומשקיטה את התינוק הבכיין שנישא קודם על גבו של אלי, ואחר כך על גבי, ויותר לא יכולנו לדבר בפרטיות.

הטיול היה נחמד, ולמרבה השמחה לא ארוך מידי, ואחרי הפסקה מבורכת במסעדה דרוזית נחמדה אחת שהיה בה שפע של פיתות ולבנה, חומוס וסלטים ומבחר של שתייה קרה, חזרנו לרכבים ונסענו איש לדרכו.

"רוצה לבוא אלי?" הציע לי פינקי כשכבר היינו לבד ברכבו, "נוכל להתקלח ואהה... לנוח יחד? או שאולי אתה צריך לחזור לילדים, מה שלומם דרך אגב?"

"אין לי מושג, אבל מאחר והם לא התקשרו עדיין אני מניח שהם עוד ישנים, זה מה שהם עושים בדרך כלל בשבתות." עניתי, ולמרות שלא התכוונתי לכך נימת קולי נשמעה נוקשה וקרירה, ופינקי, רגיש ודק אבחנה כדרכו, שם לב לכך מיד.

"אתה כועס עלי אילן? מצטער שקצת הזנחתי אותך, אבל הרי הסכמנו מראש ש... וחוץ מזה ראיתי שהסתדרת יפה מאוד בלעדי," הוא לכסן אלי מבט בוחן, "נכון שסיפרת לאלי?"

"לא הייתי צריך, הוא ניחש לבד, והוא גם הזהיר אותי שלך ולדייב יש עניין לא גמור."

פינקי נאנח, "למי אין? לכל בן אדם בגילנו יש היסטוריה ואקסים, ועניינים לא גמורים מהעבר. גם לך, האמת שקצת קינאתי כשראיתי איך נדבקת לאלי."

משכתי בכתפי, "נחמד מצידך, אבל אם אסף לא קינא אז לך בטח שאין מה לקנא, ובכלל פינקי, אנחנו... אני ואתה..." התלבטתי איך להסביר למה אני מתכוון, גם לעצמי היה לי קשה להגדיר מה אני מרגיש בנוגע לקשר הטרי כל כך עם פינקי.

"אנחנו רק בהתחלת הקשר ואנחנו מעמיסים עליו יותר מידי מטען והיסטוריה." סיכם פינקי בתבונה את מה שרציתי להגיד.

"נכון," הסכמתי, "ואם לא ניזהר הכל יתפרק ושוב נישאר לבד."

פינקי הנהן כמאשר את דברי, אמר שאולי לא היינו צריכים לצאת לטיול הזה וליטף בהתנצלות את ברכי.

"אז מה הקטע של הדייב הזה?" שיניתי נושא, "ומי היו הבחור והבחורה האלה שנדבקו אליו?"

"אלו היו שני בחורים, למרות שרומן באמת נראה כמו בחורה."

"אולי הוא טרנסג'נדר?" שיערתי.

"לא, הוא בחור, הוא פשוט אוהב להיראות כמו בחורה, אבל אחרי שמסתכלים עליו מקרוב רואים שהוא בחור. בחור צעיר, עדין, רזה ויפה מאוד, אבל מאה אחוז זכר." הצטחק פינקי, "ומשום מה הוא נדלק דווקא על גברים בגיל של אבא שלו." לא התאפק להוסיף ברשעות זועפת.

"כן, שמעתי שיש כאלה." החזרתי לו ליטוף קליל, מחליק את ידי מברכו עד למפשעתו, מדמיין איך שערו הבהיר והגולש של רומן מחליק על חזהו השעיר והשזוף של דייב, ופתאום נעשיתי חרמן להשחית.

"ועוזי, הטיפש הזה, נדבק כמו ספחת לרומן ולא קולט שהחבר היפיוף שלו מעדיף את דייב." המשיך פינקי לזעוף.

"דייב אוהב צעירים נשיים?" שאלתי.

"דייב אוהב לזיין, נקודה." סיכם פינקי את הדיון בקיצור, והחנה את מכוניתו, "קדימה בוא נלך הביתה." פינקי גר בדירה קטנה ורעועה שנבנתה בתחילת שנות השישים ומאז לא נגע בה איש, הריהוט נשאר אותו ריהוט מכוער, עתיר פורמייקה דמוית עץ, והקירות היו צבועים בדוגמת שפריץ אפרפר עם פס כסף בצבע ירוק. "הדירה הזו נראית כמו קפסולת זמן." הצטחקתי, בוחן בפליאה את ארונות המטבח העתיקים הצבועים בצבע שמן. "בדיוק כמו במטבח של סבתא שלי ז"ל." הערתי, מבודח.

"זו הדירה של דודה שלי," הסביר פינקי, "היא נפטרה בדיוק כשנפרדתי מדייב, תכננתי לשפץ ולמכור אותה אבל..." הוא שמט מידו את תרמילו וכרך סביבי את ידיו, טומן את אפו בחזי, "רציתי לעשות את זה עוד מהבוקר." נאנח, מנשק את צווארי.

"אני נורא מזיע פינקי, אולי עדיף שקודם נתקלח?"

"כן, בטח, עוד מעט." סירב פינקי להרפות ממני, מוביל אותי תוך כדי חיבוק לחדר השינה. הבחנתי במיטה מיושנת עשויה עץ אלון 'בלונדיני' משוח בלכה, ומולו חונה ארגז כלי מיטה גדול ומגושם שטלוויזיה ענקית מהסוג השמן הישן מונחת עליו, מפת קרושה ורודה מסתלסלת תחתיה. פינקי הסתער עלי, הפיל אותי על המיטה ונשכב עלי, מתלהב ומזיע, ופעלתן עד מאוד. חיש קל נפטר מבגדיו ומבגדי והסתער על הזין שלי שקיבל בשמחה את פיו החם והנלהב. שכבתי פרקדן וסקרתי משתומם אהיל מקרמה ענקי מקושט בחרוזי עץ שהשתלשל מהתקרה עד שתשומת ליבי הוסחה בגלל ישבנו הרך והעגלגל של פינקי שהיה מונח ממש מול פני. נישקתי, ליטפתי וצבטתי קלות, ונעניתי בגניחות של, "עוד... זה טוב... אל תפסיק!"

הפרדתי בין הגבעות הוורודות הרכות וליקקתי בעונג את הגיא השעיר שביניהן, מתעכב במיוחד על פי הטבעת האדמדם והעסיסי שלו. פינקי פרפר מעונג, נאנק ונהם וחיש קל העלה קונדום על אברי, נעמד על ארבע ודרש שאזיין אותו. "אתה בטוח?" פקפקתי, "כי... הרי החלטנו ש..."

"לא אכפת לי, בוא עכשיו." דרש פינקי. נעמדתי על ברכי מאחוריו, מרחתי בנדיבות שמן סיכוך על אברי וסביב הפתח שלו, ואחר כך אחזתי במותניו וחדרתי אליו. תכננתי לעשות זאת לאט ובזהירות, אבל לפינקי חסר הסבלנות היו רעיונות אחרים. הוא נדחק אלי ושיפד את עצמו על אברי. החור שלו היה חם, חלקלק  והדוק והוא התפתל וגנח, מאיץ בי להיכנס בו ולקרוע אותו. אחרי שהחשש הראשוני שלי חלף וראיתי שהוא נהנה עשיתי כדבריו וקרעתי אותו כמיטב יכולתי, גורם לשנינו עונג רב. רק אחרי הזיון הראשון פינקי הרשה לי להתקלח ובעודי משתאה נוכח החרסינה הירקרקת שציפתה את קירות המקלחת, בדיוק כמו אצל סבתי המנוחה, הוא סיבן אותי במסירות, חפף את ראשי והעניק לאשכי טיפול מסור ואוהב כל כך עד ששוב הייתה לי זיקפה שהוא ניצל בהתלהבות.

"סוף סוף אקטיבי אמיתי שיודע מה לעשות עם הזין שלו." נאנח בסיפוק לפני שנרדם, ראשו מונח על כתפי וידו אוחזת ברכושנות בירכי. אם הוא לא היה נרדם, עייף ומרוצה מכל הפעילות, הייתי מספר לו שחוץ ממנו יצא לי להיות אקטיבי רק אצל אשתי המנוחה. אלי אמנם הצהיר בגאווה בתחילת הקשר שלנו שהוא וורסטילי וממש לא משנה לו מי למעלה ומי למטה, אבל בפועל הוא תמיד היה זה שזיין, וכשהצלחתי לשכנע אותו אחרי תחנונים רבים שייתן לי פעם לנסות להיות אקטיבי הוא הניח לי להחדיר את אברי לגופו רק פעם אחת, ואחר כך הפסיק אותי בטענה שכואב לו ולא נעים לו, ושהזין שלי פשוט גדול מידי. נהניתי מהמחמאה, אבל האמת היא שיש לי זין ממוצע לגמרי, ואם אלי היה מפסיק להיות מתוח ולחוץ כל כך ולפחד כל כך להיפתח אלי הייתי מוכיח לו את זה, אבל מאחר ותמיד היינו לחוצים בזמן וחרמנים מכדי לעשות ניסיונות ולהעמיק את ההכרות שלנו יצא שתמיד אני הייתי הפסיבי. לא שסבלתי, אבל עם פינקי נהניתי הרבה יותר, והייתי מספר לו את זה אם הוא לא היה נרדם.

טוב, אולי בפעם הבאה, מותר לחלום, לא?

לפרק הקודם לפרק הבא 
תגיות

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...