מצעד הגאווה בתל-אביב 2014. צילום: ארכיון GoGay.

 >  >  > 

רותם - פרק ג'

הוא הסתכל עלי עם החיוך המקסים שלו, ואני, נמס מחום מבטו, מחזיר לו חיוך ומבט. הוא סימן לי לבוא, התיישבתי לידו, הוא שמר לי מקום לידו

יום שישי הגיע ואיתו גם הניקיונות. בדרך כלל ניקינו את החדר בחמישי לפני שהיינו הולכים, אבל השבוע נשארנו. אז הרשינו לעצמנו להתפנק מעט ולסדר ביום שישי. הפרדנו בין המיטות. החלפנו את המצעים השחורים בלבנים, קיפלנו יפה וסידרנו את הבגדים בארון, מפנים את כל הבגדים שהיו על הכיסא. היה לנו חם אז הורדנו חולצות נשארנו במכנסי הטרנינג הקצרים שלנו. הלכתי למלא דלי מים, שפכתי לתוכו טיפה אקונומיקה וכוסית של חומר ניקוי. דאגנו שלא יהיה על הרצפה שום דבר. ושפכתי את כל תוכן הדלי על רצפת החדר. התחלנו לגרוף את המים לחור הניקוז באמבטיה, זה לקח לנו המון זמן. שעתיים גרפנו, סחטנו וייבשנו את הרצפה. בסוף נשכבנו על המיטה, עייפים, מהטקס המיוחד.

"אני כל כך עייף," התחלתי להגיד, "שאין לי כוח לנשק אותך."

הוא הסתכל עליי במבט בוחן, "יש לך מזל שאני עדיין לא עייף לזה." אמר והתהפך עלי, ישב על בטני התחתונה, התקרב עם גופו לגופי והתחיל לנשק אותי לאט לאט. "יש לך ריח של אקונומיקה וזיעה." אמרתי לו בגיחוך, והעפתי אותו מעליי.

"יודע מה," הוא התחיל להגיד, חוזר לעמדה הקודמת.

"מה?" שאלתי אותו, כולי מגורה. הוא מעביר את אצבעותיו על פלג גופי העליון, והתקרב לאוזני, "אני הולך להתקלח, ונחש מה? אתה לא מוזמן." הוא לחש, מגרה אותי, מתקרב טיפה לפה שלי, כאילו בא לנשק אותי, ואז התרחק, קם מעליי, ונכנס לאמבטיה.

"לא צריך." אמרתי לו כשהתחלתי לשמוע את זרם המים באמבטיה. לקחתי את הטלפון שלי חיברתי למערכת, הפעלתי את הפלייליסט השקט שלי, ונשכבתי בחזרה במיטה המאוחה שלנו. בוהה בסדקי התקרה, תוהה כמה זמן אף אחד לא התייחס לתקרה המתקלפת, כאילו, את החדרים צבענו תחילת שנה הזאת, אבל מאז שהגענו לפה אני לא זוכר פעם שנגענו בתקרה המתקלפת.

"אריאל," שמעתי את קולו לוחש לי, "אריאל קום, שלא נאחר." הוא אמר בשנית,

"למה?" שאלתי ברצינות, "ארוחת שישי יא טמבל." הוא אמר לי וקם מהמיטה.

פקחתי את עיניי, מתקשה להסתגל לאור החזק. "כמה זמן ישנתי?" שאלתי אותו, הוא סימן לי בידיו שעתיים, "אני לא מאמין, איך?" אמרתי לעצמי.

"אל תאמין אבל הארוחה עוד חמש דקות, ואתה מסריח. אני הולך לתפוס לנו מקומות." הוא הכריז ויצא מהחדר. 'פאק' אמרתי לעצמי כשראיתי את השעון, קמתי מהמיטה, פשטתי את מכנסי, ונכנסתי למקלחת, מסתבן זריז מוריד מעל עצמי את ריח האקונומיקה והזיעה. משפשף היטב את העור. לבשתי זוג תחתונים חדשים היישר מהאריזה, לקחתי את מכנסי הג'ינס האפורים שלי, שמתי את זוג הנעלים האלגנטיות שלי, ואז התחלתי לחפש בארון חולצה מכופתרת שתתאים לשאר הלבוש, לבסוף בחרתי בחולצה המכופתרת השחורה שלי, זאת בלי הצווארון, כפתרתי את כל הכפתורים למעט שלושת הכפתורים האחרונים, פותח קצת את הפתח, מדגיש את החזה השריר שלי, כאילו להשוויץ לבנות, אבל האמת שרציתי לגרות את רותם. התבשמתי קצת, ונעלתי את החדר. 'כולם כבר אוכלים' אמרתי לעצמי כשלא ראיתי אף אחד בחוץ למעט כמה זוגות שחיפשו פרטיות. נכנסתי וראיתי אותו יושב עם כמה חברים מהכיתה שלנו שנשארו, כנראה מישהו מהם סיפר בדיחה כי הוא חייך חיוך מבודח. הוא הסתכל עלי עם החיוך המקסים שלו, ואני, נמס מחום מבטו, מחזיר לו חיוך ומבט. הוא סימן לי לבוא, התיישבתי לידו, הוא שמר לי מקום לידו, כל היושבים סביב השולחן בירכו אותי לשלום. אחרי חמש דקות של הקשבה לשיחתם נכנסתי קצת לעניינים, שמתי לב לדנה שהגניבה לכיווני מבט כל חמש שניות, התחלתי לדבר והיא התחילה להראות סימניי התעניינות מיוחדים. היא שאלה אותי משהו והבנתי את כיוון שיחתנו. התחלתי לצחוק, ולפלרטט איתה, צוחק קצת, מצחיק אותה, מהנהן בראשי להסכמה מדי פעם. עשיתי את זה כדי שרותם יקנא קצת, אחרי חמש דקות שמתי לב שהוא התחיל להבין מה הולך מימינו, הוא נתן לי מכה קטנה עם רגלו, אבל המשכתי בשלי, אחרי חמש דקות נוספות הוא נתן לי מכה חזקה יותר. "אוו!" אמרתי והסתכלתי עליו בכעס.

"מה נראה לך שאתה עושה?" הוא סינן בשקט לאוזני.

"מדבר עם דנה," לחשתי לו, "למה, יש בעיה?" שאלתי, מתגרה בו.

ניתן היה להבחין בכעס הקל על פניו, הוא הפנה את ראשו ממני, והמשיך בשיחה המרכזית של השולחן. המשכתי לדבר עם דנה אבל אט אט הפסקתי להתעניין בשיחה והשתתקתי. בסופו של דבר סיימתי את הארוחה, פיניתי את הכלים שלי ויצאתי מחדר האוכל, וכל הזמן הזה רותם התעלם ממני לחלוטין. עליתי את שתי הקומות עד לחדר שלנו, סגרתי אחרי את הדלת, הפעלתי את השירים שלי, ושכבתי קצת במיטה, נהנה מהקול הרגוע ומשכין השלום של ג'ון לנון.

"מה אתה חושב שאתה עושה?" הוא אמר וטרק את הדלת.

"לא יודע," עניתי בתמימות מזויפת, "מה עשיתי?" שאלתי כאילו אני לא יודע.

"היום בבוקר סירבת לנשק אותי, עכשיו אתה מתחיל עם דנה, מה נסגר?" הוא שאל בספק עצב ספק כעס והתקרב אלי, מתיישב לידי.

"אתה מקנא?" שאלתי אותו, צוחק קצת, מה שרק עצבן אותו עוד יותר.

"אני לא מקנא, זה פשוט נראה כאילו..." הוא התחיל את המשפט בלי לסיים.

"כאילו מה?" שאלתי אותו.

"כאילו אתה לא אוהב אותי יותר." הוא אמר והשפיל את מבטו.

התיישבתי במיטה, מסתכל עליו, תפסתי אותו והצמדתי אותו אלי לחיבוק חם, "אני אוהב אותך." אמרתי לו בזמן שהוא שתק.

"אז למה זה מרגיש כאילו אתה לא?" הוא שאל בלחש, כאילו אנחנו באמצע חדר הומה אנשים.

"אבל אני כן." לחשתי לו בשקט, כמו ילד קטן שלא מאמינים לו. העברתי יד על צווארו, מכניס אותה אל פתח החולצה, פותח את כפתוריה, מעביר יד על בטנו, עטפתי את גופו מתחת לחולצתו, מקרב אותו אליי יותר, והסתכלתי בעיניו, "רותם אני באמת אוהב אותך, אתה החצי השני שלי." אמרתי לו, מביט בכחול שבעיניו, ונושק לו.

"גם אני אותך." הוא לחש, נשכבנו שנינו יחדיו, אוחזים זה בזה, לא רוצים להיפרד.

"רוצה לרדת למועדון?" שאלתי אותו, הוא הנהן, אבל נשאר בזרועותיי, שכבנו במיטה עוד חמש דקות לפחות עד שיצאנו מהחדר, וירדנו למועדון. 

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...