אבא מחבק ילד
אבא מחבק ילד (צילום אילוסטרציה). צילום: fotolia.

 >  >  > 

אבא ובן - פרק א'

תמיד ידעתי שאני צריך אבא.

מגיל תשע עשרה אני מחפש אבא. לא קל בישראל למצוא אחד כזה. אולי הכובד שהמילה הזאת מפילה על אדם מבוגר כשמדובר בבחור שמחפש מישהו שיחנך אותו, ינהל אותו, ישלוט עליו, יזיין אותו...גורם לאנשים להתרחק מהסיטואציה, אבל אבא זה מה שחיפשתי.

בואו לא נטעה, נפגשתי עם גברים, כאלו שאמרו בצ'טים ובאתרים המכוונים לנושא, שהם יהיו לי לאבא, אבל במפגשים עצמם רובם ככולם נמצאו פסיביים בדיוק כמוני אם לא יותר, ואם אלו אבות בראשם, אבוי לנו על הדור הבא בארץ.

עם חלקם באמת ניסיתי, אפילו במפגשים עצמם ניסיתי להסביר להם מה לעשות ואיך. את ההבדלים הדקים בין "אדון-עבד" ל"אבא-ילד", שלא מדובר במחשבה פדופילית ואפילו לא בגילוי עריות. אחד או אולי אפילו שלושה, ניסו לתת לי מכות בטוסיק, בהתחלה זה היה נראה מבטיח, אבל כבר מהמגע הראשון בין היד לטוסיק היה ברור שחינוך לא יהיה פה. ליטופים נעימים ותפיחות קלות על העור היו הדברים היחידים שקיבלתי ולפעמים אפילו לא הגענו לשלב העור עדיין. מיותר לציין שבדקה הראשון היה מבאס, בדקה השנייה היה מייאש ובדקה השלישית קמתי עם תחושת גועל. פתאום האדם המבוגר שאני איתו נראה לי סמרטוטי ועצוב. אני לא אדם רע, אבל זה לא מה שחיפשתי. ראיתי בעיניים שלהם, כמעט אצל כולם, שהם בעצם כמוני אבל הגיל ניצח אותם והם מקווים שאולי לפחות יהיה סקס הדדי. אז לא. לצערי אי אפשר להיות הדדי. אני לא רואה את עצמי ככה. אני ילד. אני לא מזיין. ככה אני. עם חלק אפילו ניסיתי יותר מפעם אחת, נתתי כל צ'אנס אפשרי, ניסיתי דברים למרות שידעתי שאני לא אוהב וזרמתי כל כך הרבה עד ייאוש גמור.

במרוצת השנים התחתנתי. מאהבה. עם אישה. כן, אני יודע שהרבה מידידיי הגייז לא אוהבים את הדו-מיניים, רוצים שנבחר. אבל למה לי לבחור? אצלי יש גם בעיה חמורה יותר, אני לא נמשך למראה הגברי...רגע! תנו לי להסביר - אם אראה גבר אבהי ברחוב, מיד תעלה בי הרגשת הכניעה וזאת ההרגשה שאליה אני נמשך. ברור שבטח יש סוג מסוים של טיפוס שאני ארגיש כנוע אליו יותר... אבל זה לא בהכרח, אם נפגשתי עם אדם והוא היה דומיננטי נורא אז נמשכתי אליו, לא בגלל המראה אלא בגלל הכניעה שלי. אני יודע שזה נשמע מעייף וכאילו אני מנסה להישאר בארון, אבל באמת שלא. אני לא אדם כזה, אם הייתי יודע שאני נמשך לגברים וזהו, הייתי חי עם זה ויוצא מכל ארון אפשרי, לצערי, קוללתי בקללה הזאת של המשיכה לשני המינים ולכן חלק נרחב מהחיים שלי צריך להיות מוחבא, פשוט כי העולם לא יודע לקבל את זה כמו שצריך.

בשלב מסוים, ויתרתי. כן, בגיל שלושים הבנתי שזה פשוט לא יקרה! היו לי דווקא הצעות נחמדות לאבות בחו"ל, כאלה אמתיים, שממש מכירים וחיים את הנושא, אבל איך אעשה זאת כשאני כבר נשוי? ועבודה? בקיצור, ויתרתי. סגרתי את המשתמש בכל אתר הכרויות בנושא, אם באתרים הרגילים ואם באתרים הפונים יותר לקהל הפטיש. סגרתי הכל ונגמר.

אבל אין סיכוי הרי שיכולתי למחוק את ההרגשה שהייתה עוברת בי כל פעם שראיתי גבר סמכותי ברחוב, בסרט, בטלוויזיה, בעבודה. בכל מקום. אז הייתי מאונן המון, קניתי לי כל מיני פלאגים בניסיון נואש למלא חור.

אבל אז, ביום הולדת השלושים וארבע החלטתי שדי, אני לא יכול יותר. עוד רגע ואהיה לגמרי כמו אותם מבוגרים עם העצב בעיניים שפגשתי. לא רוצה יותר לחיות ככה. נכנסתי לאינטרנט לאתר פטיש, וכתבתי מה שהיה נראה לי מספיק ברור כבר:

"אני בן שלושים וארבע, נשוי וסטרייט (בערך) מחפש אבא שיחנך אותי חזק ובאמת.
אני לא נראה נערי ולא כלום. פשוט גבר שצריך אבא מעניש.
אני מסרב להאמין שלא קיים האדם שרוצה בדיוק את מה שאני רוצה רק הפוך, אני מחפש גבר בגילאים בין חמישים וחמש לשבעים שמעוניין בבן לחנך ולהעניש.
לא מחפש חיבוקים, נשיקות, ליקוקים ועדינות – האמת' לא מבין איך אבין את העונש ככה. ברור לי שאם אמצא את האדם הנכון – נגיע לעמק השווה.
יש לי המון סוגי פטיש שמעניינים אותי ואשמח להכניסם לעלילה, אני עם ראש מאוד פתוח ומאוד מוכן לנסות דברים. רק שהפעם אני כבר מחפש משהו כל כך ספציפי ואני לא מוכן לוותר. אולי זה לא כל כך פסיבי מצדי, אבל אחרי חמש עשרה שנה שאני מחפש מה שאני מחפש – אני הפעם לא מתפשר באמצע.
מה אני מחפש? אבא מעניש! אבא כועס שתמיד חושב שאני ילד רע ותמיד צריך עונש.
ספנקינג – אמיתי, כואב ומחנך. לא ליטופים על הישבן כאילו ספנקינג. אם צריך מקל או חגורה, אז צריך.
הפה שלי והחור שלי אמורים להיענש גם כן ומאוד. אז זה כן חשוב. אם אתה רק בקטע של השליטה וההשפלה – זה לא מספיק לי. 
שליטה והשפלה – חשובים לי מאוד. מאמין שרק ככה אבין את מקומי מול האבא. גם אם זה אומר להיות לפעמים בחיתול, כי האבא רוצה להדגיש שאם אני מתנהג כמו ילד קטן אז הוא יתייחס אלי כאל ילד קטן (לא בקטע של אינפנטליזם אלא כאמצעי ענישה).
יש עוד נקודות אבל אני מאמין שאם קיים (וקיים, אני בטוח) האדם שרוצה כמוני רק מהצד השני של הפנטזיה – הוא כבר ידע להשלים את הרשימה לבד. ברור לי שאני מחפש פנטזיה, כבר חמש עשרה שנה אני מבין את זה, אבל לא מוכן לוותר.
באמת שאשמח למצוא, אני רק מודיע מראש - אני לא נפגש מיד. אני לא שולח תמונה מיד. חשוב לי שנתכתב קצת, נדבר אולי קצת בטלפון, נרגיש שבאמת זה מה שאנחנו מחפשים ואז נתחיל בהגשמת הפנטזיות. אני לא מתכוון יותר להיפגש לריק. סיימתי עם זה ונמאס לי להתאכזב. אם לא עם הבן אדם הנכון, אני מעדיף לאונן בבית. אז אל תגידו לי "תנסה" או "אפשר לנסות" אני מקווה שהאדם שאני מחפש לא רק קיים פה בארץ, אלא גם קורא את ההודעה הזאת.
תודה לכולכם ובהצלחה לכולם עם מה שהם מחפשים.

עברו כמה ימים ולא קרה כלום. מייאש. מייאש כל כך, אבל אז הגיעה ביום שישי בערב הודעה מאדם שאמר שהגעתי למקום הנכון. "ילד, נראה לי שהגעת למקום הנכון". טוב, אמרתי לעצמי וכתבתי לו בחזרה. מפה לשם תוך שעה פתחתי חשבון חדש של אי-מייל בשביל לצ'וטט איתו שם ובשביל שהוא יוכל לתת לי משימות ויהיה לנו יותר קל ככה. הוא אמר לי איך לקרוא למייל. אחרי שעה של התכתבות איתו, הוא ביקש ממני לקום, לנקות את השירותים אצלי בבית, אסלה, אמבטיה, רצפה, הכל. לשלוח תמונות לפני ואחרי. עשיתי הכל ושלחתי והייתי צריך לקום בשבת בשש בבוקר כי הוא רצה דו"ח מלא על מה עשיתי אתמול עד שנפגשנו בצ'אט, ואיך אני מרגיש כבר כלפיו, והאם אני מוכן להיות לו לבן ממושמע על כל מה שזה אומר? ולהיות מוכן שבערך חודש אני עובר איתו שליטה מנטאלית שתכין אותי למפגשים איתו. הרגשתי כל כך טוב. מפוחד וכנוע שזה בדיוק מה שרציתי. היו לי כל מיני משימות כתיבה אליו והייתי צריך כל בוקר לכתוב לו דו"ח מפורט של כל דבר שעשיתי יום לפני. כולל שעות והכל. היה איסור חד משמעי מאוננות. הדבר המיני היחיד שהיה מותר היה לשכב עם אשתי וכשזה קרה, הייתי צריך לפרט דבר דבר בלו"ז.

אחרי שבועיים של התכתבויות, כבר הלכתי לעבודה עם כלוב צניעות ואפילו שבוע שלם בחיתולים כי הוא רצה להעניש אותי. נכון שאני בעצמי אמרתי חיתול זה בסדר, אבל לא שיערתי שאלך עם זה לעבודה. דבר שהיה משפיל וקשה, אבל אני מודה, מחרמן מאוד. אבל מה שהיה פחות מחרמן זה שהוא כל הזמן רצה שאשכב עם אשתי, שאעיר אותה בליקוקים, שארד לה, שאשכב איתה עוד ועוד ושארשום לו כל פרט ופרט.

אבל אז עבר חודש והדברים לא זזו, וכשהייתי שואל אותו מה קורה ולמה לא נפגשים הוא היה אומר שאני לא מוכן עדיין וכעונש אנחנו עכשיו גם לא נתכתב כמה ימים, רק שאשלח לו את הלו"ז כל בוקר. ועוד שבוע עבר, ועוד סקס עם האישה ופירוט ואפילו העונשים כבר פסקו, רק טקסטים על הסקס עם האישה וכשהייתי שואל אותו כבר מה קורה ושזה מרגיש שאני בכלל לא מעניין אותו, הוא היה אומר שאני אשלם על זה ביוקר ושאמרתי לו שאני בתול מזין בישבן ושהוא יחדור אלי בפעם הראשונה במכה אחת ויזיין אותי להבנה שהוא מחליט הכל... ואז היה נעלם ליומיים מהצ'ט.

מרגיש מיואש, נבגד ואפילו מרגיש שמתעללים בי, נכנסתי לאתר ההיכרויות המוכר וכתבתי שאני ילד שמחפש אבא. לא באותה הרצינות שכתבתי באתר ההוא אבל באותו הכיוון. פנו כמה אנשים, כולם או בגיל שלי או אפילו צעירים ממני (?) או כאלה שהם ורס וכתבו שהם מוכנים לנסות ואולי אני מוכן לזרום או אלה שאני הכי "אוהב", שכתבו לי בהודעה הראשונה: "אתה ממקום עכשיו? יש תמונה?" גם אני הסתכלתי קצת, קופץ מפרופיל לפרופיל, מדי פעם מוחק עקבות, מדי פעם שוכח.

"היי" כתב לי אחד, "היי" עניתי לו בחזרה, מסתכל לו על הפרופיל ורואה שהוא מתקרב לחמישים אבל אפילו עדיין לא שם, אין תמונה, לא רשום משהו מיוחד שיכול לכוון אותי אליו. "הייתי רוצה אותך לעצמי" הוא כתב. אני החלטתי לעשות ניסוי, אני אשלח לו את ההודעה ההיא המפורטת שכתבתי באתר ההוא, ואראה תוך כמה זמן הוא בורח. "חבל, הייתי רוצה להיות לך לאבא, אבל אני לא בגילאים שאתה רוצה" הוא ענה אחרי כמה דקות מהרגע בו שלחתי. משהו רעד אצלי, לא יודע למה, עד רגע זה אני לא מבין למה. משהו בכנות הזאת, במישהו שקרא באמת את מה שכתבתי, ראה איזה גילאים אני מחפש, מה אני מחפש, הפנים והכל.

"כן? מה היית עושה איתי?" שאלתי בציפייה שתשובתו תגרום לי להפסקת הרעד ולהבנה שהוא סתם עוד אחד. "אני רוצה להראות לך מה זה חינוך על הטוסיק, אני לא אלטף שום דבר.". לא יודע, משהו דגדג לי נכון, משהו היה נכון. אני לא יודע בדיוק מה, לא מצליח לשים על זה את האצבע אבל החלטתי להיפגש איתו. קבענו לערב, אחרי העבודות וקבענו רק לשיחה. לא עושים שום דבר.

בדרך אליו, לא הרגשתי את אותה ההרגשה שאני חווה תמיד, זאת שאני בטוח הולך להתאכזב. עדיין משהו הרגיש לי נכון. שלחתי לו הודעה כשהגעתי והוא כיוון אותי לדירה שלו. דפקתי בדלת. פתח לי איש, שיער מאפיר, גברי ואבהי (אפילו שהוא טען שהוא לא כל כך נראה אבהי). נכנסתי פנימה. הרגשתי מיד איך הכניעה שלי מופעלת. נמשכתי אליו מאוד. התיישבנו על הספה והתחלנו לדבר. אני לא סתמתי את הפה והתחלתי לשפוך כמה הייתי מאוכזב מאחרים והכל, דיברתי על ההוא המתעלל ועל אשתי. הרגשתי שאני מכיר אותו שנים. כשהוא דיבר רציתי לרדת לרצפה, לשלוף לו את הזין מהמכנסיים שלו ולמצוץ לו בזמן שהוא יסביר לי מה ומי. אבל לא עשיתי. אחרי קצת יותר משעה שיחה הוא אמר לי לקום רגע, הוא רוצה לראות את הטוסיק שלי. קמתי מיד. הוא מישש ונתן מספר מכות חזקות. ממש לא ליטופים. מיד אחרי הניח את היד על אזור החלציים שלי. ראה שעומד לי ממש. נעמד מולי, הכניס את שתי ידיו מתחת לחולצה שלי וסובב לי את הפטמות, נעמדתי על קצות האצבעות מהכאב, "כן ילד, זה כואב, נכון? אבא אוהב לשחק בפטמות גם, וחזק, ככה." וסובב אפילו עוד. הסתכלנו בעיניים. הוא בשלי שהראו כאב וכניעה ואני בשלו שהראו שהוא אוהב לראות את הכאב הזה ואת השליטה. הוא הוריד את ידיו ואמר, "יאללה, לך, לפני שאני מכופף אותך ומזיין אותך." לקחתי את הדברים שלי, והלכתי.

בדרך הביתה הרגשתי טוב כל כך. הרגשתי שמצאתי את אבא. לא בגיל שחשבתי, לא בדרך שחשבתי אבל הנה, הוא נמצא.

למחרת התכתבנו כמעט כל היום. סיפרתי לו הכל על עצמי, ועוד על המתעלל. הוא אמר לי להגיד למתעלל שלום ולהתראות ושמצאתי לי אבא אמיתי ולא סתם עוד מאונן מקלדת. עשיתי זאת מיד ובשמחה.

התחלנו לשלוח אחד לשני סרטוני פורנו שמדברים אלינו ולהתחיל להתאם עמדות. הסברתי לו שנפגשתי בחיים עם אנשים אבל אף אחד לא הכה כמו שהבטיח, ושכן ירדתי לכמה גברים אבל אף פעם לא גמרו עלי או בפה שלי ושחוץ מכמה פלאגים לא כל כך גדולים, שום דבר לא נכנס לי לחור אף פעם.

"יטופל" הייתה מילה שהוא כתב הרבה.

הוא קורא לי בן, ילד או בשמי. ואני קורא לו אבא. כי סוף סוף, אחרי כל כך הרבה שנים של חיפוש. יש לי אבא שמאמץ אותי.

ואז הגיע לו המפגש הראשון כאבא ובן.

לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...