שפתיים. צילום: Wagner Cesar Munhoz, Flickr.

 >  >  > 

הרומן שלי עם נועה - פרק ג'

לפני שהכל נגמר (או מתחיל)

קצת אחרי עשר בלילה יושבת על מכסה המנוע מחוץ לבית של נעה. "חמש דקות בחוץ." היא מסמסת לי ואני שולחת לה סמיילי קורץ בתגובה. שומרת על צ׳יל  כשאני באקסטזה. לא תכננתי את זה. לא תכננתי להתאהב בה. לא תכננתי לנהל איתה רומן שנמשך כמעט שנה, לא תכננתי לפרק לה את הבית שהיא ניסתה להקים על רגל אחת. לא רציתי לבוא בינה לבין אימא שלי. לא ניסיתי אפילו. אני אומרת לעצמי שוב ושוב ולא מאמינה למילה שיוצאת לי מהפה ואז, בשנייה אחת, כל רגשות האשמה והמיניאטורות בראש שלי שהולכות עם שלטים של 'יא חרא בנאדם' נמחקים בשנייה שהיא יוצאת. היא לובשת את השמלה השחורה שהיא לבשה בלילה ששכבנו בפעם הראשונה. עם הציצי והכל. היא מסיטה את שיערה אחורה ובריזה של בושם שוטפת אותי.

"את כזאת סקסית." אני אומרת לה והיא מחייכת חיוך ממזרי. היא ממהרת להיכנס לאוטו ואנחנו נוסעות. היא מלטפת לי את היד ואני בולעת אבן בגרון.

היא מסתכלת עליי כל הנסיעה, "אני אוהבת את האודם הוורוד שלך." היא אומרת ואני מסמיקה כמו צבעי פנדה.

"תודה." אני עונה. פתאום נזכרתי להיות ביישנית.

"למה את לא מסתכלת עליי?" היא שואלת ואני לא עונה. היא מושיטה את היד שלה אל הירכיים שלי ועולה למעלה בעדינות. ואז אני חוטפת רמזור אדום. ברור.

"אני רוצה אותך לתמיד להב. זה לא סתם רומן. אמרתי לרן שאנחנו צריכים לדבר." היא אומרת בנונשלנטיות גמורה. איזה כלבה.

אני דופקת לה מבט עם דמעות בעיניים. היא מרגישה שאני מתפוצצת עוד שניה.

"כבר לא בא לי לצאת למסיבה." אני אומרת לה ועוצרת בצד. מדליקה אורות ויוצאת מהרכב בסערה. על איילון. באמצע החיים.

היא יוצאת אחרי, "להב בואי הנה." היא צועקת לי ואני מתיישבת בישיבה מזרחית על הכביש. בשוליים. לא אכפת לי להידרס. טוב, אולי קצת.

היא מתכופפת אליי ומרימה את הפרצוף שלי מהאדמה, "אני אוהבת." היא אומרת. ולא בסתם. אני מרגישה, הבטן שלי עשתה שלוש מאות שישים בחמישים רק פעמיים בחיים - כשהתנשקתי עם נגה וברגע הזה, שהיא אמרה לי שהיא אוהבת אותי.

אני מסתכלת עליה בחוסר אונים מוחלט, "אני לא סוד." אני אומרת ואז יוצא לי, "אימא שלי ראתה את הבגדים שלך בארון שלי. היא ידעה."

היא חוטפת עצבים ומתהפכת בשנייה. היא מתרוממת חזרה ונכנסת לאוטו. אני נשארת בכביש. היא מתחילה לצפור בלי הפסקה ואני קמה והולכת אל האוטו. "משוגעת תפסיקי." אני מצווה עליה והיא ממשיכה.

אני תופסת לה את היד והיא תופסת עם היד השנייה את היד שלי. היא מתקרבת אליי ומתחילה לנשק אותי כמו משוגעת. כאילו שזו הפעם האחרונה שהשפתיים שלה ייגעו בשלי. שהלשון שלה לא תשוטט בחלל הפה שלי יותר. "קחי אותי." היא פוקדת עליי ואני, חיילת ממושמעת, נוסעת על מאתיים לדירה שלי. לא החלפתי מצעים. לא שזה באמת חשוב כי עשינו סקס מטורף על הרצפה במטבח, ונדבק לי התחת לרצפה אז קמנו ועברנו לספה.

קצת לפני שש בבוקר, והשמש מלטפת מהחלון. אני מסתכלת על הגוף השברירי שלה.

נזכרת בפעם הראשונה שפגשתי את רן. הוא היה דוש. אבל גם די צ׳ארמר. אם הייתי בקטע של בולבול הייתי מסתכלת עליו.

הוא דפק לי בדלת עם זר פרחים ענקי ודובי, זה היה ממנה. היא השתגעה באותו היום בעבודה והוציאה את התסכול עליי - כי העוזרת שלה לא הייתה בסביבה. ואני בכלל הייתי אצל אימא שלי בדיוק לרבע שעה. היא גננת. אני לא.

אני הייתי שם כדי לקחת את העבודות שלי. היא בדיוק עלתה למעלה ואני ישבתי במטבח של אימא. היא קלטה שאני משרטטת מבנים. היא התלהבה.

היא לא ידעה שאני הבת של.

לפרק הקודם
תגיות

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...