שפתיים. צילום: Wagner Cesar Munhoz, Flickr.

 >  >  > 

הרומן שלי עם נועה - פרק ב'

ואז הגיעה נעה?

יושבת בבית קפה. טישירט לבנה וג׳ינס קרוע. החולצה מסריחה מהבושם שלה.

משקפי השמש הענקיות שלי לא מצליחות להסתיר את ההנגאובר או את הבושה.

"מה קרה בדיוק? איך הגעתי איתה למיטה שלי?" הילדה המציקה במוח שלי חופרת ואני מנסה להשתיק אותה.

עדי מגיעה ומתיישבת לידי. היא מסריחה מסיגריות.

"את מפגרת!" היא צורחת עליי ואני דופקת חיוך מביך.

"אני מאוהבת." אני אומרת לה ובוכה מבפנים. היא היחידה שסיפרתי לה. רק היא יודעת ששכבתי עם נעה. שתיים בלילה, אני מורידה לנעה את התחתונים ביד אחת וביד השנייה מסמסת לעדי שזה קורה

הקולות שהיא עשתה כשנגעתי בה, כשירדתי לה. שיאבלה.

"את מבינה שאם רן יידע הוא שורף אותך?" היא מתיישבת ומחייכת חיוך ערמומי.

"איזה כלבה." אני אומרת לה וקולטת שיש מצב הוא בא אליי מפוצץ אותי עוד הלילה. מטומטמת!

היא מתחילה לדבר על החבר שלה ואני בוהה בה ולא מקשיבה.

משחזרת לעצמי את הלילה הקודם. העשן שיצא לי מהאוזניים מהנשיקה הראשונה, הרטיבות הבלתי נגמרת של נעה. רקדתי בתוך הגוף שלה וחבורה של ילדות בנות שתיים רקדו במעגלים בראש שלי.

היינו מחוץ למועדון. היא הגיעה משום מקום. היא חזרה איתי הביתה, לא רן ולא נעליים. היא ידעה שזה היום שאני יוצאת למסיבה ההיא. היא ידעה שהלכתי לראות את עופרה מנגנת ואין מצב אני מפספסת. וגם לא אותה כנראה, כי היא השיגה אותי. אחרי חצי שנה שאני סובלת, שאני שומעת סיפורים על רן, הבן זוג שהיא התחתנה איתו בנישואים אזרחיים בלרנקה. רן שגילח את הביצים שלו בשבילה, כי היא נגעלה. רן המניאק שגרם לה לגמור שלוש פעמים בלילה. חרא עליו, גרמתי לה לצרוח, לבכות ולצחוק בו זמנית.

"לא היה שום רן." אני זורקת לחלל ועדי עוצרת את הסיפור שלה.

"מה?" היא מכווצת גבות.

"לא היה רן אתמול. היא ידעה שאני שם, ואני לא עמדתי בפיתוי." מתייסרת עוד ועוד ועוד. להב תתאפסי על עצמך. אני אומרת לעצמי ואני לא רוצה.

"אני אוהבת או..." אני לא מספיקה להקיא את הסיום של המשפט ועדי כבר ממהרת להשתיק אותי "להב תסתמי! היא נשואה. את ידעת. בין אם היה לה סטוץ עם אישה לפני שהיא הכירה את רן ובין אם היא מפלרטטת איתך. היא חרא בחורה, והיא לא תהיה איתך. אז תתאפסי על עצמך. שאת תהיי סמרטטת בגלל בחורה? ועוד בגלל שרלועה?" עדי מפצירה בי ואני כועסת על עצמי. כועסת על נעה. לא כועסת על נעה.

עוד לילה אחד, בבקשה אלוהים אני אומרת לעצמי. עוד לילה שיימשך ליום ולשבוע.

*אני לא מספיקה למצמץ ואני בבית. קצת לפני שתיים בלילה*

קמה בתחתונים ורודים של קיטי וגופיה לבנה. הפטמות שלי עומדות. אני פותחת את הדלת.

"נעה?" אני אומרת וקולטת שאני בתחתונים של קיטי שקרועים במפשעה, והפטמות שלי עומדות. כי קר ובא לי למות.

"אני יכולה להיכנס?" היא שואלת כשהיא כבר יושבת על הספה. היא מורידה את התיק וחולצת נעליים. היא מרימה רגליים על הספה ומפשקת רגליים. אני עומדת ליד הדלת.

"הפטמות שלך עומדות, תסגרי את הדלת." היא אומרת ומחייכת אליי ואני מרגישה נבוכה ממנה בפעם המיליארד.

אני סוגרת ומתקרבת אליה בצעדים קטנים. אני רוכנת אליה והיא מריחה מדהים. היא תופסת אותי ומנשקת אותי. היא מפילה אותי אל הספה והיא נשכבת מעליי. כאן קבורה להב - ממש פה. לנצח.

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...