ספר. , stockxpert.

 >  >  > 

יומנו של מספר סיפורים - פרק יג'

סילווסטר 2005

אני מסרב לחגוג את הסילווסטר. מה לי ולצורר ההוא ולשנה האזרחית החדשה? וחוץ מזה, לחגוג בלילות זה פשוט לא אני. לפני שנרדמתי נעלתי את הדלת כי ידעתי שאלכס יישאר לישון אצל ספי וקלוד, ושיוני מתכנן ללכת לישון אצל חבר, גם אליס וג'קי אמרו שיחזרו רק בצהרים. בשלוש וחצי לפנות בוקר התעוררתי משינה עמוקה כי מישהו התעסק לי עם הרגלים. לקח לי כמה דקות להבין שזה רובי ושהוא מוריד לי את הגרביים - אני שונא שמעירים אותי בצורה כזו ובשעות כאלו.

"מה אתה עושה? פסיכי?" התרגזתי.

"מוריד לך את הגרביים." עונה לי הפסיכי וצוחק כמו שפסיכים עושים.

"מה אתה עושה פה בכלל? איך נכנסת? תעזוב אותי!" הפלתי את השמיכה על הרצפה ורק אז גיליתי שרובי ערום לגמרי. הלכתי להשתין ולצחצח שיניים, התפשטתי וחזרתי אליו. לא ראיתי אותו כבר שבוע שלם ורק עכשיו הבנתי עד כמה התגעגעתי אליו. עדיין מנומנם קצת והמום מחוסר שינה נשכבתי עליו, מועך אותו תחתי, מלטף את גופו הדק והחלק, טועם אותו, נהנה ממגע העור הקטיפתי הזה שכל כך חסר לי. אחזתי את ראשו המתולתל ונישקתי אותו חזק, טעמתי מהשפתיים שלו טעם של יין וסיגריות, הרחתי מהשערות שלו ריח של בושם נשי ונשברתי. "לך מפה רובי, אני לא יכול יותר ככה, לך ואל תחזור."

"לאן אני יכול ללכת?" שאל רובי, ולא צחק יותר.

"לא יודע. אני עייף מכל הסיפור הזה, אין לי כוח אליך, לך הביתה."

"אתה הבית שלי." הוא אמר ומשך אותי אליו, "סליחה שהערתי אותך. בוא נישן, נדבר על זה מחר בבוקר."

רעיון טוב. הלוואי והייתי יכול לישון. הייתי נורא עייף, אבל לזין שלי היו רעיונות משלו. "אם אתה מתעקש להישאר רובי אז תן לי את הקופסא הקטנה ההיא שבמגרה לידך." ביקשתי.

הוא הוציא את קופסת הקונדומים, ראה שנשארו בה רק שלושה למרות שכשהוא עזב אותי בפעם האחרונה היו הרבה יותר, שתק ונתן לי אחד. איך ידעתי שהוא שם לב? ידעתי, תאמינו לי שידעתי. זה מסוג הדברים שהוא שם לב אליהם.

לקחתי את שקית האלומיניום הקטנה ונאבקתי אתה בלי הצלחה. רובי לקח אותה ממני, דחף אותי לאחור על הכריות, כרע לידי ושם לי את הקונדום. דמעה אחת נשרה על בטני ואחר כך השנייה. "נו, די, תפסיק לבכות." ביקשתי, "אני לא יכול לזיין כשאתה בוכה, די רובי."

הוא המשיך לילל. "אתה לא אוהב אותי יותר." התייפח כמו ילד, "אתה כועס עלי ואתה מזדיין עם אחרים."

"אני כן אוהב אותך טמבל, ותפסיק להיות דרמה קווין כזה. די כבר." חיבקתי אותו, מלטף, מנחם ובלב מוותר כבר על הזיון, אבל לרובי היו רעיונות אחרים. בסוף זה נגמר בזיון פראי וממושך. התחלנו בעדינות ולאט לאט זה נעשה חזק יותר ואלים יותר. הוא התפרע, מתפתל בפראות, מאלץ אותי להחזיק אותו בכוח ואז חבט בי באגרופים קטנים ונוקשים ושוב בכה. הרמתי את קרסוליו על כתפי ונכנסתי בו בכוח. הוא צעק, אבל לא הניח לי להפסיק, משך אותי אליו ונאחז בי ברגע שהתחיל לגמור. מתוך הרגל סתמתי לו את הפה בכף ידי והוא נשך אותי ומיד ביקש סליחה, גם אני התנצלתי ואז גמרנו יחד - פעם ראשונה שזה הצליח לנו - ומיד אחר כך, עוד לפני שהוא הספיק להתרחץ הוא נכבה ונרדם בפתאומיות כמו ילד.
"עד מתי יש לי אותך?" שאלתי אותו כשהוא התעורר סוף סוף בבוקר הראשון של השנה החדשה.

"עד יום ראשון בבוקר כולי שלך." חייך אלי רובי חיוך מקסים של ילדון תמים, כאילו שכח כבר מה היה אתמול.

קלוד התקשר והזמין אותי לארוחת צהרים. "גם אימא של ספי תהיה וגם אלכס עדיין אצלנו." דיווח לי.

"אני אשמח לבוא, אבל יש אצלי אורח."

"תביא גם אותו." אמר קלוד בחביבות, "מי זה? התימני החמוד?"

"כן, התימני החמוד שהוא רק חצי תימני." הצצתי לעבר רובי שעמד במקלחת מתחת לזרם מים חמים ונראה שחום ומבריק ומעורר תיאבון. 

"הוא עוד בעסקי בחורות?" המשיך קלוד לנדנד.

"הוא ביסקסואל." הגנתי על רובי שהתחיל להקציף את תלתלי הכושי שלו בשמפו.

קלוד צחק צחוק צרפתי מלא בוז. "נראה מה תגיד אחרי שהוא יתחתן ויתחיל לחפש בחורים בגן, או שגם אז תסכים שהוא יבוא אליך לזיון חפוז כל פעם שאשתו לא תסתכל."

"הוא רק בן עשרים ואחת קלוד, יש לו עוד זמן להחליט."

"השאלה היא אם לך יש זמן. הזמן בורח מהר מאוד אחרי גיל עשרים וחמש."

"תפסיק להיות פולנייה כזה קלוד." התרגזתי וסגרתי.

"רוצה לבוא לארוחת צהרים אצל חברים שלי?" שאלתי את רובי שיצא לח ורענן מהמקלחת.

"בטח, למה לא? כמה זמן יש לנו עד שנצא?"

"עוד שעתיים בערך."

"ומה נעשה עד אז?" חייך רובי והתקרב אלי, שילב ידיים על עורפי וקירב את פניו אל פני.

"נדבר." אמרתי בקשיחות והורדתי את ידיו מעלי.

הוא נאנח, התרחק ממני והתעטף בחלוק שלי. "שוב עתיד יחסינו לאן?" שאל וצנח על המיטה.

"מה שוב? מתי בכלל דברנו על זה ראובן?" אני קורא לו ראובן רק כשאני רוצה שהוא יבין שהפעם אני רציני.

"הבטחת לי שתיתן לי זמן נמרוד."

"עזוב כבר את הקשקוש הזה, אני הבטחתי ככה, ואתה הבטחת אחרת, די עם זה ראובן, תסביר לי כבר מה קורה אתך? מה אתה רוצה מעצמך וממני?"

"אני עוד לא יודע. עוד לא החלטתי, אי אפשר להיות גם וגם?"

"אתה מתכוון גם עם בחורים וגם עם בחורות?" התחלתי להתרגז. הוא היה כל כך מפתה, שרוע לו על המיטה שלי כמו דוגמן שחום וחלק, החלוק פתוח למחצה, חושף בדיוק את מה שאני אוהב אצלו. הוא עשה את זה בכוונה, בטוח שגם הפעם אני אתפתה ואפסיק לנדנד לו בשאלות מעיקות על העתיד, על הכוונות שלו ועל מה יהיה.

"יש דבר כזה, יש גברים שנמשכים גם לנשים וגם לגברים. אני אוהב אותך, אבל אתה לא בחורה נמרוד. לנשים יש איכויות רגשיות שאין לגברים ו..."

"רובי, אם אתה ביסקסואל אני פרימה בלרינה בבולשוי בלט." נכנסתי לדבריו בקוצר רוח, "אילנית היא סתם שלב מעבר עד שתודה שאתה הומו."

"לא נכון, אני ואילנית... יש לנו קשר נהדר, אנחנו אוהבים מאוד זה את זו."

"אתה מזיין אותה?" הפסקתי אותו שוב.

"זה לא עניינך!" הוא התפרץ בזעם, "אני לא רוצה לדבר עליה."

"טוב, אז אל תדבר." הפניתי אליו את גבי והתיישבתי ליד המחשב.

"רודי." הוא נעמד מאחורי והתחיל לעסות את עורפי בידיו החמות והנבונות, לוחץ בדיוק על כל המקומות המכווצים, "לא חבל שנהיה ברוגז דווקא עכשיו? תראה איזה יום נחמד, יש לנו כל כך מעט זמן יחד, תעזוב את המחשב." הוא מסובב את הכיסא שלי אליו ונדחק בין ברכי, לוחץ אל חזי את הזין הזקוף שלו. הלוואי ויכולתי לספר לכם שהייתי קשוח ועמדתי על שלי והתעקשתי להיות ברוגז, אבל באמת היה יום יפה, ובאמת היה לנו כל כך מעט זמן יחד, ו... בוא נגיד שבכל זאת משהו בי נשאר קשוח ועמד על שלו, אבל מאחר והמשהו הזה היה בתוך רובי... אחר כך הלכנו, רעבים ומרוצים, לארוחת הצהרים שהייתה טעימה מאוד. קלוד טבח מצוין וכשרובי פלש למטבח שלו ושאל המון שאלות על איך הוא עשה את זה, ואיך הוא הכין את ההוא, קלוד שכח את כל הטענות שלו נגדו ושקע אתו בשיחת טבחים ממושכת. אחרי האוכל ספי קשקש במרוקאית מצורפתת עם אימא שלו - גברת קשישה ואלגנטית שבאה לאכול כל שבת אתו ועם קלוד - ואני נשארתי עם אלכס שחייך אלי בעצב ואמר שאין בעיות והוא ישמח לחזור לדירה מחר. "אתה יכול לחזור מתי שתרצה." אמרתי, "אבל תצטרך לישון על הספה כי אני ורובי..."

"זה בסדר, לקלוד ולספי יש מיטה נוחה מאוד." ענה אלכס בשלווה. החלפנו מבט ואני הסמקתי קצת כשנזכרתי במיטה של השניים. אין ספק שאלכס ידע שגם אני ביקרתי שם ומצא את מבוכתי משעשעת מאוד. "אתם הצעירים עושים סיפור מכל זיון." אמר בטוב לב, "לא צריך לנפח כל דבר, לפעמים סקס זה רק סקס." הלוואי והייתי יכול להרגיש כל כך נינוח ורגוע כמוהו, בלי דרמות, בלי סימפוזיונים על עתיד יחסינו לאן. להתייחס לסקס כמו אל סתם עיסוק קליל ונחמד בין חברים.

חזרנו לדירה שלי ברגל, נהנים ממזג האוויר החמים ומקרני השמש המלטפות, ואז רובי שאל פתאום אם אני ואלכס... החלפנו מבט ושנינו הרגשנו נבוכים משום מה. רק אז קלטתי שחוץ מהאימא של המארח הזדיינתי עם כל אחד מהסועדים סביב השולחן ואני מודה שהזדעזעתי קצת. יש לי דימוי של עצמי כבחור שמרן וקצת ביישן, לא ההומו הטיפוסי שמזיין כל מה שזז. אולי זה היה נכון פעם, לפני שנים, אבל עם הזמן גם אני נעשה כמו כולם. בסוף אני אהיה כמו אלכס שעושה סקס כמו שאחרים עושים ספורט.

בדרך הביתה רובי נפתח והתחיל לספר לי על אילנית. "אני ואילנית עוד לא... אתה יודע, היא קצת מסורתית וביישנית ואני לא לוחץ עליה כי אני..."

"הומו. כי אתה הומו רובי!" קטעתי אותו, "בסוף אפילו הבחורה הכי מסורתית וביישנית בעולם תבין שאתה לא סתם נחמד וסבלני אלא פשוט לא מעוניין."

במקום להתווכח הוא עשה פרצוף מיוסר של אחד שלא מסכים לאף מילה שאתה מוציא מפיך, אבל בגלל שהוא כל כך אציל נפש וסבלני הוא לא רוצה להיכנס אתך לוויכוח ושותק.

רק אחר כך, אחרי ששוב עשינו סקס מדהים - הפעם הוא לא ויתר וזה היה התור שלי - הוא אמר לי במין מרירות כזו שצבטה לי בלב. "מאז שנפגשנו לא הייתי עם אף אחד חוץ ממך, לא עם גבר ולא עם אישה ואתה, רק בגלל שאני מסתובב עם אילנית וקצת מפלרטט עם בנות בבסיס מרשה לעצמך..." הרגשתי בקול שלו כמה כואב לו לדעת שהייתי עם אחר ובסוף עוד מצאתי את עצמי מתנצל לפניו ומבטיח לו שאני ואלכס זה היה סתם בגלל שרבתי אתו והוא לא הגיע לבקר אותי כמו שהבטיח ובעצם אני רוצה רק אותו. "לא אכפת לי שהזדיינת עם אלכס!" התפרץ רובי, "מה שמציק לי זה שאתה כל הזמן משווה אותי לגבריאל. אני חושב שבעצם לא הפסקת אף פעם לאהוב אותו, אל תחשוב שאני לא מרגיש את זה." הטיח בי, מצפה אולי להכחשה מצידי, הכחשה שלא הייתי יכול לתת לו.

"הסיפור של גבריאל נגמר עוד לפני שנפגשנו רובי ואני לא רוצה לדבר עליו יותר." ניסיתי להתחמק, "זה היה ונגמר, די עם זה. בוא ננוח עכשיו, אחר כך ניסע להצגה ראשונה בלב המפרץ ונבלה קצת יחד כי מי יודע מתי שוב תצא מהבסיס."

"בסדר." הסכים רובי ועצם עיניים, "מה שתגיד." כל פעם שאני מתפרץ עליו הוא מיד נכנע ומוותר לי כמו ילד, יכול להיות שהוא פוחד ממני קצת כשאני מתעצבן וכועס עליו?

ידעתי שהיום יהיה אפור קר וגשום עוד לפני שפתחתי את העיניים. בחמש בבוקר היה עדיין חושך בחוץ אבל הרגשתי את הלחות האפרורית של תחילת שבוע העבודה זוחלת מתחת לעורי. ממש מתאים ליום ראשון להיות כזה נחס.

נכון שיום ראשון בבוקר זה היום הכי מחורבן בשבוע? השתנתי וחזרתי למיטה, רק חמש בבוקר, יש לי עוד שעה להתפנק במיטה ליד רובי. הוא שכב על הצד, פניו אלי, כאילו המתין לי. התחבקנו פנים אל פנים, הזין שלו מתחכך בבטן שלי, בדיוק על פס השיער שיורד מהחזה עד למטה. הוא לכד את הזין שלי בין ירכיו וכרך ידיים חמות סביב עורפי. ראשו נח מתחת לסנטרי, מדגדג אותי קצת עם התלתלים השחורים שלו. לא דברנו, לא היה צורך להגיד כלום, פשוט היינו יחד. לאט לאט הוא התחיל להניע את עצמו כנגדי בתנועות קטנות וסיבוביות, משפשף את אברו הזקוף כנגד בטני. תפשתי בשני ידיים את הישבן הקטן והחמוד שלו ודחפתי אצבעות לחריץ המפתה שבין הגבעות העגלגלות של עכוזו. "היום תורי לזיין." הזכרתי לו.

הוא התהפך על הבטן ודחף כרית מתחתיו, "היום תורך." אישר.

"זה היה הקונדום האחרון שלי רובי." גיליתי לו אחרי שגמרנו והלכנו למקלחת. "אני לא אקנה עוד קונדומים עד שתתקשר אלי ותגיד שאתה בא."

"בסדר, אני מסכים." אמר וחתמנו את ההסכם בנשיקה רטובה מתחת לזרם המים.

אחרי ארוחת בוקר חטופה הסעתי אותו לצ'ק פוסט, נוהג רק ביד אחת כי לאורך כל הדרך הוא אחז בידי השנייה, מלטף אותה, מחליק על פרק היד שלי באצבעות דקות ושחומות, ארוכות כשל פסנתרן, מתפעל עד כמה עורי לבן כנגד עורו השחום.

"בקיץ אני לא לבן כזה," התנצלתי, נבוך קצת, "אבל השיזוף שלי אף פעם לא מחזיק מעמד."

"לבן זה יפה." חייך רובי, נישק אותי, קרא לי האשכנזי המתוק שלו והבטיח שינסה להגיע שוב ביום שלישי. "יש לך מספיק כסף?" שאל בדאגה, ושוב ניסה לדחוף לי כמה שטרות.

כמו תמיד אמרתי לו שלא יהיה אידיוט ושישמור את הכסף שלו לעצמו. זה די מצחיק - הוא תמיד רוצה לתת לי כסף ואני תמיד מתעצבן ודוחה אותו. "אם אני אקח ממך כסף לא יעמוד לי יותר." הודעתי לו כשהוא ניסה לממן אותי בפעם הראשונה, ובכל זאת הוא לא מפסיק.

"בפברואר נגמר הקורס ואני אקבל משכורת מלאה של חייל בקבע וגם תוספת על משמרות, ואם נגור יחד אני רוצה להשתתף בשכר דירה ולהתחלק אתך בהוצאות."

"ומה עם אילנית, איפה היא תגור?" עקצתי אותו, "אתה חושב שיהיה לה נוח לישון על הספה שלי?" הוא הכניס לי אגרוף סמלי בבטן, אמר לי לסתום, נישק אותי והלך.

אני כבר לא מתרגש מההבטחות שלו, הבטחתי לעצמי לא להתאכזב אם הוא שוב יתחרט ויאכזב אותי. ואני מצהיר בזאת שלא אכפת לי אם הוא לא יבוא ביום שלישי, ושהפנים שלי רטובים רק מגשם ואף אחד לא יוכל להוכיח אחרת, זו לא אשמתי ששכחתי את המטריה בבית וירד עלי גשם כשרצתי מהאוטו לעבודה.

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...